משנה מכות ב
מכות פרק ב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת מכות • פרק שני ("אלו הן") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
אלו הן הגולין, ההורג נפש בשגגה (במדבר לה, ט-לד/דברים יט, ד-ז)
היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו, היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו, היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו, הרי זה גולה.
אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתו, היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו, היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו, הרי זה אינו גולה.
זה הכלל, כל שבדרך ירידתו, גולה.
ושלא בדרך ירידתו, אינו גולה.
נשמט הברזל מקתו והרג, רבי אומר, אינו גולה.
וחכמים אומרים, גולה.
מן העץ המתבקע, רבי אומר, גולה.
וחכמים אומרים, אינו גולה.
הזורק אבן לרשות הרבים והרג, הרי זה גולה.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה, הרי זה פטור.
זרק את האבן לחצרו והרג, אם יש רשות לניזק ליכנס לשם, גולה.
ואם לאו, אינו גולה, שנאמר (דברים יט, ה) ואשר יבא את רעהו ביער, מה היער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק [ ולמזיק ] ליכנס לשם.
אבא שאול אומר, מה חטבת עצים רשות, יצא האב המכה את בנו, והרב הרודה את תלמידו, ושליח בית דין.
האב גולה על ידי הבן, והבן גולה על ידי האב.
הכל גולין על ידי ישראל, וישראל גולין על ידיהן, חוץ מעל ידי גר תושב.
וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב.
הסומא אינו גולה, דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר, גולה.
השונא אינו גולה.
רבי יוסי [ בר יהודה ] אומר, השונא נהרג, מפני שהוא כמועד.
רבי שמעון אומר, יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה.
[ זה הכלל ], כל שהוא יכול לומר לדעת הרג, אינו גולה.
ושלא לדעת הרג, הרי זה גולה.
להיכן גולין, לערי מקלט.
לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען, שנאמר (במדבר לה יד): "את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען" וגו'.
עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל, לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות, שנאמר (שם, יג): "שש ערי מקלט תהיינה", עד שיהיו ששתן קולטות כאחד.
ומכוונות להן דרכים מזו לזו, שנאמר (דברים יט, ג) תכין לך הדרך ושלשת וגו'.
ומוסרין להן שני תלמידי חכמים, שמא יהרגנו בדרך, וידברו אליו.
רבי מאיר אומר, [ אף ] הוא מדבר על ידי עצמו, שנאמר (שם, ד) וזה דבר הרוצח.
רבי יוסי בר יהודה אומר, בתחלה, אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט, ובית דין שולחין ומביאין אותו משם.
מי שנתחייב מיתה בבית דין, הרגוהו.
ושלא נתחייב מיתה, פטרוהו.
מי שנתחייב גלות, מחזירין אותם למקומו, שנאמר (במדבר לה, כה) והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגו'.
אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחתו, [ מחזירין את הרוצח ].
רבי יהודה אומר, אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח.
לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו.
משנגמר דינו מת כהן גדול, הרי זה אינו גולה.
אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו, ולאחר מכן נגמר דינו, חוזר במיתתו של שני.
נגמר דינו בלא כהן גדול, ההורג כהן גדול, וכהן גדול שהרג, אינו יוצא משם לעולם.
ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות.
ואפילו ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה, אינו יוצא משם לעולם, שנאמר (במדבר לה, כה) אשר נס שמה, שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו.
כשם שהעיר קולטת, כך תחומה קולט.
רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם, רבי יוסי הגלילי אומר, מצוה ביד גואל הדם, ורשות ביד כל אדם.
רבי עקיבא אומר, רשות ביד גואל הדם, וכל אדם אין חייבין עליו.
אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום, או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום, הכל הולך אחר הנוף.
הרג באותה העיר, גולה משכונה לשכונה.
ובן לוי, גולה מעיר לעיר.
[ כיוצא בו ], רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר להם רוצח אני.
אמרו לו אף על פי כן, יקבל מהן, שנאמר (דברים יט, ד) וזה דבר הרוצח.
מעלים היו שכר ללוים, דברי רבי יהודה.
רבי מאיר אומר, לא היו מעלים להן שכר.
וחוזר לשררה שהיה בה, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, לא היה חוזר לשררה שהיה בה.
אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין:
- הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה.
- הָיָה מְעַגֵּל בַּמַּעְגֵּלָה,
- וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ;
- הָיָה מְשַׁלְשֵׁל בֶּחָבִית,
- וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ;
- הָיָה יוֹרֵד בַּסֻּלָּם,
- וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ,
- הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה.
- אֲבָל אִם הָיָה מוֹשֵׁךְ בַּמַּעְגֵּילָה,
- וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ;
- הָיָה דּוֹלֶה בֶּחָבִית,
- וְנִפְסַק הַחֶבֶל,
- וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ;
- הָיָה עוֹלֶה בַּסֻּלָּם,
- וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ,
- הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גּוֹלֶה.
- זֶה הַכְּלָל:
- כֹּל שֶׁבְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ,
- גּוֹלֶה;
- וְשֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ,
- אֵינוֹ גּוֹלֶה.
- כֹּל שֶׁבְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ,
- נִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִקַּתּוֹ וְהָרַג,
- רַבִּי אוֹמֵר, אֵינוֹ גּוֹלֶה;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, גּוֹלֶה.
- מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ,
- רַבִּי אוֹמֵר, גּוֹלֶה;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ גּוֹלֶה:
הַזּוֹרֵק אֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָרַג,
- הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- אִם מִכְּשֶׁיָּצְאתָה הָאֶבֶן מִיָּדוֹ – הוֹצִיא הַלָּז אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ,
- הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
- אִם מִכְּשֶׁיָּצְאתָה הָאֶבֶן מִיָּדוֹ – הוֹצִיא הַלָּז אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ,
- זָרַק אֶת הָאֶבֶן לַחֲצֵרוֹ וְהָרַג,
- אִם יֵשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק לִכָּנֵס לְשָׁם,
- גּוֹלֶה;
- וְאִם לָאו, אֵינוֹ גּוֹלֶה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ה), "וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר":
- מָה הַיַּעַר – רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק לִכָּנֵס לְשָׁם;
- יָצָא חֲצַר בַּעַל הַבַּיִת,
- שֶׁאֵין רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק לִכָּנֵס לְשָׁם.
- אִם יֵשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק לִכָּנֵס לְשָׁם,
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- מָה חֲטִיבַת עֵצִים רְשׁוּת;
- יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ,
- וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ,
- וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין:
- מָה חֲטִיבַת עֵצִים רְשׁוּת;
הָאָב גּוֹלֶה עַל יְדֵי הַבֵּן,
- וְהַבֵּן גּוֹלֶה עַל יְדֵי הָאָב.
- הַכֹּל גּוֹלִין עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל,
- וְיִשְׂרָאֵל גּוֹלִין עַל יְדֵיהֶן,
- חוּץ מֵעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב;
- וְגֵר תּוֹשָׁב אֵינוֹ גוֹלֶה אֶלָּא עַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב.
- וְיִשְׂרָאֵל גּוֹלִין עַל יְדֵיהֶן,
- הַסּוּמָא אֵינוֹ גּוֹלֶה,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה;
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גּוֹלֶה.
- הַשּׂוֹנֵא אֵינוֹ גּוֹלֶה.
- רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַשּׂוֹנֵא נֶהֱרָג, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוּעָד.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- יֵשׁ שׂוֹנֵא גּוֹלֶה,
- וְיֵשׁ שׂוֹנֵא שֶׁאֵינוֹ גּוֹלֶה.
- זֶה הַכְּלָל:
- כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר: לְדַעַת הָרַג,
- אֵינוֹ גּוֹלֶה;
- וְשֶׁלֹּא לָדַעַת הָרַג,
- הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה:
- רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר:
לְהֵיכָן גּוֹלִין?
- לְעָרֵי מִקְלָט:
- לְשָׁלֹשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵן וּלְשָׁלֹשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה, יד):
- "אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנּוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" וְגוֹמֵר.
- עַד שֶׁלֹא נִבְחֲרוּ שָׁלֹשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
- לֹא הָיוּ שָׁלֹשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה",
- עַד שֶׁיִּהְיוּ שִׁשְׁתָּן קוֹלְטוֹת כְּאֶחָד.
וּמְכֻוָּנוֹת לָהֶן דְּרָכִים מִזּוֹ לָזוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ג):
- "תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ" וְגוֹ'.
- וּמוֹסְרִין לָהֶן שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים,
- שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ בַּדֶּרֶךְ,
- וִידַבְּרוּ אֵלָיו.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אַף הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ד):
- "וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ":
- אַף הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ד):
רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בַּתְּחִלָּה,
- אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט,
- וּבֵית דִּין שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם.
- מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין, הֲרָגוּהוּ;
- וְשֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב מִיתָה, פְּטָרוּהוּ.
- מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת,
- מַחֲזִירִין אוֹתָם לִמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה, כה):
- "וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ" וְגוֹ'.
- אֶחָד מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה,
- וְאֶחָד הַמְּרֻבֶּה בִּבְגָדִים,
- וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחָתוֹ,
- מַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ.
- לְפִיכָךְ אִמּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מִחְיָה וּכְסוּת,
- כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ.
- מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל,
- הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גּוֹלֶה.
- אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל,
- וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו,
- וּלְאַחַר מִכֵּן נִגְמַר דִּינוֹ,
- חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי:
נִגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל,
- הַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל,
- וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג,
- אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם.
- וְאֵינוֹ יוֹצֵא,
- לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה,
- וְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן,
- וְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת.
- וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לוֹ,
- וַאֲפִלּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה,
- אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה, כה): "אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה";
- שָׁם תְּהֵא דִּירָתוֹ,
- שָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ,
- שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ.
- כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת,
- כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹלֵט.
- רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לִתְחוּם, וּמְצָאוֹ גּוֹאֵל הַדָּם,
- רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
- מִצְוָה בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם,
- וּרְשׁוּת בְּיַד כָּל אָדָם.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם,
- וְכָל אָדָם אֵין חַיָּבִין עָלָיו.
- רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
- אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם,
- וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם,
- אוֹ עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם,
- וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ הַתְּחוּם,
- הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.
- הָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר,
- גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה;
- וּבֶן לֵוִי, גּוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר:
(ח) כַּיּוֹצֵא בּוֹ,
- רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָטוֹ,
- וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ,
- יֹאמַר לָהֶם: רוֹצֵחַ אֲנִי.
- אָמְרוּ לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן,
- יְקַבֵּל מֵהֶן,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ד): "וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ".
- וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ,
- מַעֲלִים הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה;
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- לֹא הָיוּ מַעֲלִים לָהֶן שָׂכָר.
- וְחוֹזֵר לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לֹא הָיָה חוֹזֵר לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ:
נוסח הרמב"ם
(א) אלו הן הגולין -
- ההורג נפש בשגגה -
- היה מעגל במעגלה - ונפלה עליו והרגתו,
- היה משלשל בחבית - ונפלה עליו והרגתו,
- היה יורד בסולם - ונפל עליו והרגו,
- הרי זה גולה.
- אבל, אם היה מושך במעגלה - ונפלה עליו והרגתו,
- היה דולה בחבית, ונפסק החבל - ונפלה עליו והרגתו,
- היה עולה בסולם - ונפל עליו והרגו,
- הרי זה אינו גולה.
- זה הכלל -
- כל שדרך הורדתו - גולה,
- ושלא כדרך הורדתו - אינו גולה.
- נשמט הברזל מקנתו, והרג -
- רבי אומר: אינו גולה.
- וחכמים אומרין: גולה.
- מן העץ המתבקע -
- רבי אומר: גולה.
- וחכמים אומרין: אינו גולה.
(ב) הזורק את האבן לרשות הרבים, והרג - הרי זה גולה.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- אם משיצאת האבן מידו, הוציא הלה את ראשו וקיבלה - הרי זה פטור.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- זרק את האבן לתוך חצרו -
- אם יש רשות לניזק להיכנס לשם - גולה,
- ואם לאו - אינו גולה,
- שנאמר: "ואשר יבוא את רעהו ביער" (דברים יט ה),
- מה היער - רשות לניזק ולמזיק להיכנס לשם,
- יצאת חצר בעל הבית - שאין רשות לניזק להיכנס לשם.
- אבא שאול אומר:
- מה חטבת עצים רשות - יצא:
- האב המכה את בנו,
- והרב הרודה בתלמידו,
- ושלוח בית דין.
- מה חטבת עצים רשות - יצא:
(ג) האב - גולה על ידי הבן,
- והבן - גולה על ידי האב.
- והכל - גולין על ידי ישראל,
- וישראל גולין על ידיהן - חוץ מגר תושב.
- גר תושב - אינו גולה, אלא על ידי גר תושב.
- הסומא -
- אינו גולה - דברי רבי יהודה.
- רבי מאיר אומר: גולה.
- השונא - אינו גולה.
- רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
- שונא נהרג - מפני שהוא כמועד.
- רבי שמעון אומר:
- יש שונא גולה - ויש שונא שאינו גולה,
- כל שהוא יכול לומר לדעת הרג - אינו גולה,
- ושלא לדעת הרג - הרי זה גולה.
- רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
(ד) לאיכן גולין - לערי מקלט,
- לשלש שבעבר הירדן, ולשלש שבארץ כנען -
- שנאמר: "את שלש הערים תיתנו מעבר לירדן,
- ואת שלש הערים תיתנו בארץ כנען,
- ערי מקלט תהיינה" (במדבר לה יד).
- עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל -
- לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות,
- שנאמר: "שש ערי מקלט, תהיינה לכם" (במדבר לה יג),
- עד שיהו ששתן קולטות - כאחת.
(ה) מכוונות היו להן דרכים - מזו לזו,
- שנאמר: "תכין לך הדרך, ושילשת את גבול ארצך" (דברים יט ג).
- מוסרין לו שני תלמידי חכמים - שמא יהרגנו בדרך,
- וידברו אליו.
- רבי מאיר אומר:
- הוא מדבר על ידי עצמו,
- שנאמר: "וזה דבר הרוצח" (דברים יט ד).
(ו) רבי יוסי ברבי יהודה אומר: בתחילה -
- אחד שוגג, ואחד מזיד - מקדימין לערי מקלט,
- ובית דין שולחין - ומביאין אותם משם,
- מי שנתחייב מיתה - הרגוהו,
- ושלא נתחייב מיתה - פטרוהו,
- ושנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו,
- שנאמר: "והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה, וישב בה עד מות הכוהן הגדול, אשר משח אותו בשמן הקודש" (במדבר לה כה).
- אחד - משוח בשמן המשחה,
- ואחד - מרובה בבגדים,
- ואחד - שעבר ממשיחותו.
- רבי יהודה אומר:
- אף משוח מלחמה - מחזיר את הרוצח.
- לפיכך, אימותיהן של כהנים,
- מספקות להם מחיה וכסות - כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו.
[ז] *הערה 1: [נגמר דינו, ומת כוהן גדול - הרי זה אינו גולה.
- אם עד שלא נגמר דינו, מת כוהן גדול,
- ומנו כוהן אחר תחתיו - ולאחר מכן נגמר דינו,
- חוזר - במיתתו של שני.]
- ומנו כוהן אחר תחתיו - ולאחר מכן נגמר דינו,
(ז) נגמר דינו - בלא כוהן גדול,
- וההורג כוהן גדול,
- וכוהן גדול שהרג,
- אינו יוצא משם לעולם.
- ואינו יוצא -
- לא לעדות מצוה, ולא לעדות ממון, ולא לעדות נפשות,
- ואפילו כל ישראל צריכין לו,
- אפילו שר צבא ישראל, כיואב בן צרויה - אינו יוצא משם לעולם,
- שנאמר: "שמה" (במדבר לה כה) - שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו.
- כשם שהעיר קולטת - כך תחומה קולט.
- רוצח שיצא חוץ לתחום, ומצאו גואל הדם -
- רבי יוסי הגלילי אומר: מצוה ביד גואל הדם - ורשות ביד כל אדם.
- רבי עקיבה אומר: רשות ביד גואל הדם - וכל אדם אין חייבין עליו.
- אילן שהוא עומד בתוך התחום - ונופו נוטה חוץ לתחום,
- או עומד חוץ לתחום - ונופו נוטה לתוך התחום,
- הכל הולך אחר הנוף.
- או עומד חוץ לתחום - ונופו נוטה לתוך התחום,
- הרג באותה העיר - גולה משכונה לשכונה.
- ובן לוי - גולה מעיר לעיר.
(ח) [ח] רוצח שגלה לעיר מקלט,
- ורצו אנשי אותה העיר לכבדו,
- יאמר להם: "רוצח אני",
- אמרו לו: "אף על פי כן" - יקבל מהן,
- שנאמר: "וזה דבר הרוצח" (דברים יט ד).
- ורצו אנשי אותה העיר לכבדו,
- מעלות היו שכר ללוים - דברי רבי יהודה.
- רבי מאיר אומר: לא היו מעלות להם שכר.
- וחוזר לשררה שהיה בה - דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר: לא היה חוזר לשררה שהיה בה.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה מכות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב