משנה מכות ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מכות פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק שלישי ("אלו הן") · >>

פרקי מסכת מכות: א ב ג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·משנה יג ·משנה יד ·משנה טו ·משנה טז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

ואלו הן הלוקין, הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר.

אלמנה וגרושה, חייבין עליה משום שני שמות.

גרושה וחלוצה, אינו חייב אלא משם אחד בלבד.

משנה ב[עריכה]

הטמא שאכל את הקדש, והבא אל המקדש טמא, והאוכל חלב, ודם, ונותר, ופגול, וטמא, השוחט והמעלה בחוץ, והאוכל חמץ בפסח, והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים, והמפטם את השמן, והמפטם את הקטורת, והסך בשמן המשחה, והאוכל נבלות וטרפות, שקצים ורמשים.

אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו.

כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב, רבי שמעון אומר כל שהוא, וחכמים אומרים כזית.

אמר להם רבי שמעון, אין אתם מודים לי באוכל נמלה [ כל ] שהוא חייב.

אמרו לו, מפני שהיא כברייתה.

אמר להן, אף חטה אחת כברייתה.

משנה ג[עריכה]

האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן, קדשי קדשים חוץ לקלעים, קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה, השובר את העצם בפסח הטהור, הרי זה לוקה ארבעים.

אבל המותיר בטהור והשובר בטמא, אינו לוקה ארבעים.

משנה ד[עריכה]

הנוטל אם על הבנים, רבי יהודה אומר, לוקה ואינו משלח.

וחכמים אומרים, משלח ואינו לוקה.

זה הכלל, כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה, אין חייבין עליה.

משנה ה[עריכה]

הקורח קרחה בראשו, והמקיף פאת ראשו, והמשחית פאת זקנו, והשורט שריטה אחת על המת, חייב.

שרט שריטה אחת על חמשה מתים או חמש שריטות על מת אחד, חייב על כל אחת ואחת.

על הראש, שתים, אחת מכאן ואחת מכאן.

על הזקן, שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה.

רבי אליעזר אומר, אם נטלו כולו כאחת, אינו חייב אלא אחת.

ואינו חייב עד שיטלנו בתער.

רבי אליעזר אומר, אפלו לקטו במלקט או ברהיטני, חייב.

משנה ו[עריכה]

הכותב כתובת קעקע, כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב, אינו חייב, עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם.

רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אומר, אינו חייב עד שיכתוב שם השם, שנאמר (ויקרא יט) וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'.

משנה ז[עריכה]

נזיר שהיה שותה ביין כל היום, אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה, חייב על כל אחת ואחת.

משנה ח[עריכה]

היה מטמא למתים כל היום, אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו אל תטמא, אל תטמא והיה מטמא, חייב על כל אחת ואחת.

היה מגלח כל היום, אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח, חייב על כל אחת ואחת.

היה לבוש בכלאים כל היום, אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו אל תלבש אל תלבש והוא פושט ולובש, חייב על כל אחת ואחת.

משנה ט[עריכה]

יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין, החורש בשור וחמור, והן מוקדשים, בכלאים בכרם, ובשביעית, ויום טוב, וכהן ונזיר בבית הטומאה.

חנניא בן חכינאי אומר, אף הלובש כלאים.

אמרו לו, אינו השם.

אמר להם, אף לא הנזיר הוא השם.

משנה י[עריכה]

כמה מלקין אותו, ארבעים חסר אחת.

שנאמר (דברים כה) במספר ארבעים, מנין שהוא סמוך לארבעים.

רבי יהודה אומר, ארבעים שלמות הוא לוקה.

והיכן הוא לוקה את היתרה, בין כתפיו.

משנה יא[עריכה]

אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש.

אמדוהו לקבל ארבעים, לקה מקצת ואמרו שאינו יכול לקבל ארבעים, פטור.

אמדוהו לקבל שמונה עשרה, משלקה אמרו שיכול הוא לקבל ארבעים, פטור.

עבר עבירה שיש בה שני לאוין, אמדוהו אומד אחד, לוקה ופטור.

ואם לאו, לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה.

משנה יב[עריכה]

כיצד מלקין אותו, כופת שתי ידיו על העמוד הילך והילך, וחזן הכנסת אוחז בבגדיו, אם נקרעו נקרעו, ואם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את לבו.

והאבן נתונה מאחריו, חזן הכנסת עומד עליה.

ורצועה של עגל בידו, כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה, ושתי רצועות עולות ויורדות בה.

משנה יג[עריכה]

ידה טפח ורחבה טפח, וראשה מגעת על פי כרסו.

ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו.

ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה, שנאמר (דברים כה) והפילו השופט.

והמכה מכה בידו אחת בכל כחו.

משנה יד[עריכה]

והקורא קורא (שם כח) אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך ואת מכות וגו', וחוזר לתחלת המקרא [ (שם כט) ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו', וחותם (תהלים עח) והוא רחום יכפר עון וגו', וחוזר לתחלת המקרא ].

ואם מת תחת ידו, פטור.

הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת, הרי זה גולה על ידו.

נתקלקל בין ברעי בין במים, פטור.

רבי יהודה אומר, האיש ברעי והאשה במים.

משנה טו[עריכה]

כל חייבי כריתות שלקו, נפטרו ידי כריתתן, שנאמר (דברים כה) ונקלה אחיך לעיניך, כשלקה הרי הוא כאחיך, דברי רבי חנניא בן גמליאל .

אמר רבי חנניא בן גמליאל, מה אם העובר עבירה אחת, נוטל נפשו עליה, העושה מצוה אחת, על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו.

רבי שמעון אומר, ממקומו הוא למד, שנאמר (ויקרא יח) ונכרתו הנפשות העושות וגו', ואומר (שם) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, הא, כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה.

רבי שמעון בר רבי אומר, הרי הוא אומר (דברים יב) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וגו', ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו, הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות.

משנה טז[עריכה]

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר (ישעיה מב, כא) יי חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה מכות ג ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אימו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנידה אלמנה לכוהן גדול גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט אלמנה וגרושה חייבין עליהן משם שני שמות גרושה וחלוצה אינו חייב עליה אלא משם אחד בלבד.

(ב) הטמא שאכל את הקודש והבא אל המקדש טמא והאוכל חלב ודם ונותר ופגול וטמא והשוחט ומעלה בחוץ והאוכל חמץ בפסח האוכל ועושה מלאכה ביום הכיפורים והמפטם את השמן והמפטם את הקטורת והסך בשמן המשחה והאוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב רבי שמעון אומר כל שהוא וחכמים אומרין כזית אמר להם רבי שמעון אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהיא שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה אמר להם אף חיטה אחת כברייתה.

(ג) האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן קודשי קדשים חוץ לקלעים קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה.

(ד) הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרין משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצוה בלא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה.

(ה) הקורח קורחה בראשו המקיף פיאת ראשו והמשחית פיאת זקנו השורט שריטה אחת על מת חייב שרט שריטה אחת על חמישה מתים או חמש שריטות על מת אחד חייב על כל אחת ואחת וחייב על הראש שתים אחת מיכן ואחת מיכן ועל הזקן חמישה שתים מיכן ושתים מיכן ואחת מלמטן רבי אליעזר אומר אם נטלו כלו כאחת אינו חייב אלא אחת ואינו חייב עד שייטלנו בתער רבי אלעזר אומר לקטו במלקטת או ברהיטני חייב.

(ו) הכותב כתובת קעקע כתב ולא קעקע קעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכוחל ובכל דבר שהוא רושם רבי שמעון בן יהודה משם רבי שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב את השם שנאמר וכתובת קעקע לא תיתנו בכם אני ה' (ויקרא יט כח).

(ז) נזיר שהיה שותה ביין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת.

(ח) היה מיטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תיטמא אל תיטמא והוא מיטמא חייב על כל אחת ואחת היה מגלח כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח חייב על כל אחת ואחת.

היה לבוש בכלאים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תלבש אל תלבש והוא פושט ולובש חייב על כל אחת ואחת.

(ט) יש חורש תלם אחד וחייב עליו שמונה לאוין החורש בשור ובחמור והן מוקדשין כלאים בכרם שביעית ויום טוב נזיר וכוהן אבית הטומאה חנניה בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים אמרו לו אינו השם אמר להם אף לא הנזיר הוא השם.

(י) כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת שנאמר במספר ארבעים (דברים כה ב-ג) מנין שהוא סמוך לארבעים רבי יהודה אומר ארבעים שלמות איכן הוא לוקה את היתרה בין כתפיו.

(יא) אין אומדין אותו אלא מכות הראויות להשתלש אמדוהו לקבל ארבעים לקה מקצת אמרו אינו יכל לקבל ארבעים פטור אמדוהו לקבל שמונה עשרה ומשלקה אמרו יכל הוא לקבל ארבעים פטור עבר עבירה שיש בה שני לאוין אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה.

(יב) כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו לעמוד הילך והילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבו והאבן נתונה מאחריו וחזן הכנסת עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה.

(יג) ידה טפח רוחבה טפח מגעת עד פי כרסו ומכה אותו אותו שליש מלפניו ושתי ידות מאחריו אינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנאמר והפילו השופט (דברים כה ב) והמכה מכה באחת ידו בכל כוחו.

(יד) הקורא קורא אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה והפלא ה' . (דברים כח נח-נט) וחוזר לתחילת המקרא ואם מת תחת ידו פטור הוסיף לו רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו נתקלקל בין בראי ובין במים פטור רבי יהודה אומר האיש בראי והאישה במים.

(טו) כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כרתן שנאמר ונקלה אחיך לעיניך (דברים כה ג) משלקה הרי הוא אחיך דברי רבי חנניה בן גמליאל אמר רבי חנניה בן גמליאל מה אם העובר עבירה אחת נפשו ניטלת עליה העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו רבי שמעון אומר ממקומו הוא למד שנאמר ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם (ויקרא יח כט) ואומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא יח ה) הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה רבי שמעון ברבי אומר והרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכל הדם . (דברים יב כג) ומה אם הדם שנפשו של אדם חתה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות.

(טז) רבי חנניה בן עקשיה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להן תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיהו מב כא).

פירושים[עריכה]