משנה מכות ג יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ג · משנה יא | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש.

אמדוהו לקבל ארבעים, לקה מקצת ואמרו שאינו יכול לקבל ארבעים, פטור.

אמדוהו לקבל שמונה עשרהלו, משלקה אמרו שיכול הוא לקבל ארבעים, פטור.

עבר עבירה שיש בה שני לאוין, אמדוהו אומד אחד, לוקה ופטור.

ואם לאו, לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה.

נוסח הרמב"ם

אין אומדין אותו אלא מכות הראויות להשתלש אמדוהו לקבל ארבעים לקה מקצת אמרו אינו יכל לקבל ארבעים פטור אמדוהו לקבל שמונה עשרה ומשלקה אמרו יכל הוא לקבל ארבעים פטור עבר עבירה שיש בה שני לאוין אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה.


פירוש הרמב"ם

ואין אומדין אותו אלא במכות הראויות כו': וידוע שזה שנאמר ארבעים יכנו אינו רצונו לומר שילקה ארבעים לא יותר והוא שאמר לא יוסיף וילקה למטה מן הארבעים כפי מה שיוכל לסבול כדי שלא ימות והוא שאמדו לו לפי כחו על רשעתו ויש להקל בזה כגון שאמדוהו היודעים במזגי בני אדם ואמרו שיוכל לסבול עשרים הלקאות ומעקרנו שלא ילקה אלא שמנה עשרה ואע"פ שיוכל לסבול עשרים ועל זה הדרך תקיש. ואמרו אמדוהו אומד אחד כשנתחייב שתי מלקיות או יותר ואמדוהו על דרך משל שיסבול שנים וארבעים ויפטר מן הכל כיון שתחלת האומד [לא] היה יכול לסבול הכל והם כך וכך הלקאות ואם אמדוהו למלקות אחת בלבד יניח אותו עד שיבריא ממלקותו ולוקה פעם שניה כפי מה שיסבול גם כן וכמעשה זה בעצמו יעשה כשעבר עבירה שיש בה לאוין הרבה ועל זה הדין שוה שיתבוננו בשעת האומד אם אמדוהו לסבול הכל או לסבול אחת לאחת:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין אומדין אותו וכו' - שכל הלוקין בב"ד היו צריכין לאמדן בתחלה שלא ימותו מחמת ההכאות. מדכתיב לא יוסיף, מכלל שאם צריך לגרוע גורעין:

אלא במכות הראויות להשתלש - ואין מוסיפין לעולם על האומד:

אמדוהו לקבל ארבעים - חסר אחת. אלא לישנא דקרא נקט:

אמדוהו אומד אחד - לשתי מלקיות. כגון אמדוהו ללקות ארבעים ושתים לז:

ואם לאו - שלא אמדוהו אלא למלקות אחת:

פירוש תוספות יום טוב

אמדוהו לקבל י"ח. כלומר שאמדוהו לקבל חצי ארבעים שהוא עשרים. אין אומרים ילקה כ"א כדי שיהו יכולין להשתלש אלא ילקה י"ח. רמב"ם פי"ז מהלכות סנהדרין:

אומד אחד. פי' הר"ב לשני מלקיות. כגון אמדוהו ללקות מ"ב. גמ'. ופי' הריב"ן דחשובין אותן שלש אומד ללאו האחד. אבל אמדוהו מ"א שלא הוסיפו אלא שתים. לוקה ומתרפא וכו' דמכות שאינן ראויות להשתלש לא מלקין ליה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לו) (על המשנה) י"ח. כלומר שאמדוהו לקבל חצי ארבעים שהוא עשרים, אין אומרים ילקה כ"א כדי שיהיו יכולין להשתלש, אלא ילקה י"ח. הר"מ:

(לז) (על הברטנורא) גמרא. ופירש הריב"ן, דחשובין אותן ג', אומד ללאו האחר. אבל אמדוהו מ"א, שלא הוסיפו אלא שתים, לוקה ומתרפא כו', דמכות שאינן ראוין להשתלש לא מלקין ליה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין אומדין אותו. וכו':    פ"ק דסנהדרין דף י' ברייתא ובפ"ד מחוסרי' כפרה דף י"א. וראיתי שהגיה הררי"א ז"ל אין עומדין וכן מלות עמדוהו וכן מלת עוֹמֶד והפי' עין מתחלפת באלף גם האלף מתחלפת בעין:

ואמרו אינו יכול לקבל מ' פטור:    דכיון דנתבזה בב"ד ולקה קצת סגי ליה בהכי אבל לא לקה אלא אמדוהו למ' וחזרו ואמרו אין יכול לקבל כלום לא מיפטר דאין רשאין לגרוע האומד אלא לוקה לאחר זמן וה"נ אם אמדוהו לשמנה עשר ומשלקו חזרו ואמרו יכול. עדיין לקבל מ' פטור משום דלקה אבל לא לקה רשאין להוסיף על אומד ראשון ריב"ן ז"ל והוא קיצור הגמרא דבגמרא דייק לקה אין לא לקה לא ורמינהי אמדוהו לקבל מ' וחזרו ואמרו אין יכול לקבל מ' פטור אמדוהו לקבל י"מ וחזרו ואמרוהו ואמרו יכול לקבל מ' פטור ומשני אמר רב ששת לא קשיא הא דאמדוהו ליומיה הא דאמדוהו ליומא אחרא או למחר ופי' הוא ריב"ן ז"ל מתניתין באמדוהו ליומיה לקבל מ' או י"ח והלכך כי חזרו ואמרו בו ביום אין יכול לקבל או יכול איגלאי מילתא למפרע דאומד שלהם לא היה כלום כיון דבו ביום סתרו כל מה שאמדו שהרי זה לא נשתנה ולא הכחיש בשהות מועט כזה וי"ל דהם טעו באומד הלכך כי אמדו תחלה למ' וחזרו ואמרו בו ביום אינו יכול לקבל אם לקה מקצתם פוטרין אותו שהרי נתבזה ואם לא לקה הרי הוא כמו שלא אמדוהו כלל ועכשיו הוא דמעייני בדיני' ואמרו אינו יכול וממתינין לי עד שיבריא ויהיו אומדין אותו אומד הראוי לו וכן אמדו תחלה לי"ח ובו ביום חזרו ואמרו יכול לקבל מ' איגלאי מילתא דטעו באומד ראשון ואינו כלום והלכך אם לקה כבר כל הי"ח פוטרין אותו דכיון דיצא מב"ד כבר בזיון גדול לב"ד הוא להחזירו אבל לא לקה רשאין להוסיף על אומד ראשון דאינו כלום ע"כ. אבל אמדוהו ליום אחר היינו דקתני בברייתא אתרי באבי דמתני' דפטור אפילו לא לקה כלל דודאי דביום אחר אפשר להשתנות ולהכחיש וודאי שיפה עיינו בדינו ע"כ בקיצור:

אמדוהו אומר אחד וכו':    בר"פ החובל ברייתא קרובה ללשון משנתנו:

ואם לאו:    דלא אמדוהו אומד אחד אלא ללאו אחד אמדוהו תחלה לוקה ומתרפא. ובגמרא רמי אמתניתין והתניא אין אומדין אומד אחד לשני לאוין ומוקי למתני' כשאמדוהו למ"ב דשלשה היתירים חשבינן להו אומד ללאו אחד כיון דראויות להשתלש אבל אם לא אמדוהו רק למ"א לא מלקינן ליה רק ל"ט משום לאו אחד ומתרפא וחוזר ולוקה ובהא מיתוקמא ברייתא:


פירושים נוספים