משנה מכות ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אלו הן הלוקין -

הבא על אחותו, ועל אחות אביו,
ועל אחות אימו, ועל אחות אשתו,
ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו,
ועל הנידה,
אלמנה - לכוהן גדול,
גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט.
אלמנה וגרושה - חייבין עליהן משם שני שמות.
גרושה וחלוצה - אינו חייב עליה אלא משם אחד בלבד.


(ב) הטמא - שאכל את הקודש.

והבא אל המקדש טמא.
והאוכל חלב, ודם, ונותר, ופגול, וטמא.
והשוחט, ומעלה - בחוץ.
והאוכל חמץ - בפסח.
האוכל, ועושה מלאכה - ביום הכיפורים.
והמפטם את השמן.
והמפטם את הקטורת.
והסך בשמן המשחה.
והאוכל נבילות, וטריפות, שקצים, ורמשים.
אכל טבל,
ומעשר ראשון - שלא נטלה תרומתו,
ומעשר שני, והקדש - שלא נפדו.
כמה יאכל מן הטבל, ויהא חייב? -
רבי שמעון אומר: כל שהוא.
וחכמים אומרין: כזית.
אמר להם רבי שמעון: אי אתם מודים לי, באוכל נמלה כל שהיא שהוא חייב?
אמרו לו: מפני שהיא כבריתה.
אמר להם: אף חיטה אחת כבריתה.


(ג) האוכל בכורים - עד שלא קרא עליהן.

קודשי קדשים - חוץ לקלעים.
קדשים קלים, ומעשר שני - חוץ לחומה.
השובר את העצם בפסח הטהור - הרי זה לוקה ארבעים.
אבל המותיר בטהור, והשובר בטמא - אינו לוקה.


(ד) הנוטל אם על הבנים -

רבי יהודה אומר: לוקה - ואינו משלח.
וחכמים אומרין: משלח - ואינו לוקה.
זה הכלל -
כל מצוה בלא תעשה, שיש בה קום עשה - אין חייבין עליה.


(ה) הקורח קורחה בראשו.

המקיף פאת ראשו.
והמשחית פאת זקנו.
השורט שריטה אחת על מת - חייב.
שרט שריטה אחת - על חמישה מתים,
או חמש שריטות - על מת אחד,
חייב על כל אחת ואחת.
וחייב על הראש שתים -
אחת מכאן, ואחת מכאן.
ועל הזקן חמישה -
שתים מכאן, ושתים מכאן, ואחת מלמטן.
רבי אליעזר אומר:
אם נטלו כולו כאחת - אינו חייב אלא אחת.
ואינו חייב - עד שיטלנו בתער.
רבי אלעזר אומר:
לקטו במלקטת, או ברהיטני - חייב.


(ו) הכותב כתובת קעקע.

כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב -
אינו חייב - עד שיכתוב ויקעקע בדיו, ובכוחל, ובכל דבר שהוא רושם.
רבי שמעון בן יהודה, משם רבי שמעון אומר:
אינו חייב - עד שיכתוב את השם,
שנאמר: "וכתובת קעקע לא תיתנו בכם, אני ה'" (ויקרא יט כח).


(ז) נזיר, שהיה שותה ביין כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו: "אל תשתה", "אל תשתה",
והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת.


(ח) היה מיטמא למתים כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו: "אל תיטמא", "אל תיטמא",
והוא מיטמא - חייב על כל אחת ואחת.
היה מגלח כל היום - אינו חייב אלא אחת.
אמרו לו: "אל תגלח", "אל תגלח",
והוא מגלח - חייב על כל אחת ואחת.


היה לבוש בכלאים כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו: "אל תלבש", "אל תלבש",
והוא פושט ולובש - חייב על כל אחת ואחת.


(ט) יש חורש תלם אחד - וחייב עליו שמונה לאוין,

החורש בשור ובחמור, והן מוקדשין,
כלאים בכרם, שביעית, ויום טוב,
נזיר, וכוהן אבית הטומאה.
חנניה בן חכינאי אומר: אף הלובש כלאים.
אמרו לו: אינו השם.
אמר להם: אף לא הנזיר הוא השם.


(י) כמה מלקין אותו? -

ארבעים חסר אחת,
שנאמר "במספר, ארבעים" (דברים כה ב-ג) - מנין שהוא סמוך לארבעים.
רבי יהודה: אומר ארבעים שלמות.
איכן הוא לוקה את היתרה? - בין כתפיו.


(יא) אין אומדין אותו - אלא מכות הראויות להשתלש.

אמדוהו לקבל ארבעים - לקה מקצת,
אמרו: אינו יכול לקבל ארבעים - פטור.
אמדוהו לקבל שמונה עשרה - ומשלקה,
אמרו: יכול הוא לקבל ארבעים - פטור.
עבר עבירה שיש בה שני לאוין -
אמדוהו אומד אחד - לוקה, ופטור.
ואם לאו - לוקה ומתרפא, וחוזר ולוקה.


(יב) כיצד מלקין אותו? -

כופת שתי ידיו לעמוד, הילך והילך,
וחזן הכנסת אוחז בבגדיו -
אם נקרעו נקרעו, ואם נפרמו נפרמו,
עד שהוא מגלה את לבו.
והאבן נתונה מאחריו,
וחזן הכנסת עומד עליה,
ורצועה של עגל בידו -
כפולה - אחד לשנים, ושנים לארבעה,
ושתי רצועות עולות ויורדות בה.


(יג) ידה טפח, רוחבה טפח - מגעת עד פי כרסו.

ומכה אותו אותו - שליש מלפניו, ושתי ידות מאחריו.
אינו מכה אותו - לא עומד, ולא יושב,
אלא מוטה - שנאמר: "והפילו השופט" (דברים כה ב).
והמכה - מכה באחת ידו, בכל כוחו.


(יד) הקורא -

קורא: "אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת, הכתובים בספר הזה,
ליראה את השם הנכבד והנורא הזה" וכו', "והפלא ה'" (דברים כח נח-נט) וכו',
וחוזר לתחילת המקרא.
ואם מת תחת ידו - פטור.
הוסיף לו רצועה אחת, ומת - הרי זה גולה על ידו.
נתקלקל, בין בראי ובין במים - פטור.
רבי יהודה אומר: האיש בראי, והאשה במים.


(טו) כל חייבי כריתות שלקו - נפטרו מידי כרתן,

שנאמר: "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה ג),
משלקה - הרי הוא אחיך,
דברי רבי חנניה בן גמליאל.
אמר רבי חנניה בן גמליאל:
מה אם העובר עבירה אחת - נפשו ניטלת עליה,
העושה מצוה אחת - על אחת כמה וכמה, שתינתן לו נפשו.
רבי שמעון אומר:
ממקומו הוא למד,
שנאמר: "ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם" (ויקרא יח כט),
ואומר: "אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם" (ויקרא יח ה),
הא כל היושב ולא עבר עבירה - נותנין לו שכר כעושה מצוה.
רבי שמעון ברבי אומר:
והרי הוא אומר: "רק חזק לבלתי אכל הדם" (דברים יב כג) וכו',
ומה אם הדם, שנפשו של אדם חתה ממנו - הפורש ממנו מקבל שכר,
גזל, ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן - הפורש מהן, על אחת כמה וכמה שיזכה,
לו, ולדורותיו, ולדורות דורותיו - עד סוף כל הדורות.


(טז) רבי חנניה בן עקשיה אומר:

רצה הקדוש ברוך הוא - לזכות את ישראל,
לפיכך - הרבה להן תורה ומצוות,
שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיהו מב כא).


הדף הראשי של משנה מכות ג

משנה מכות, פרק ג':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב