משנה מכות ג יג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ג · משנה יג | >>
ידה טפח ורחבה טפח, וראשה מגעת על פי כרסו.
ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו.
ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה, שנאמר (דברים כה, ב) והפילו השופט.
והמכה מכה בידו אחת בכל כחו.
משנה מנוקדת
- יָדָהּ טֶפַח וְרָחְבָּהּ טֶפַח,
- וְרֹאשָׁהּ מַגַּעַת עַל פִּי כְּרֵסוֹ.
- וּמַכֶּה אוֹתוֹ שְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו,
- וּשְׁתֵּי יָדוֹת מִלְּאַחֲרָיו.
- וְאֵינוֹ מַכֶּה אוֹתוֹ,
- לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב, אֶלָּא מֻטֶּה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה, ב): "וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט".
- וְהַמַּכֶּה מַכֶּה בְּיָדוֹ אַחַת, בְּכָל כֹּחוֹ:
נוסח הרמב"ם
ידה טפח, רוחבה טפח - מגעת עד פי כרסו.
- ומכה אותו אותו - שליש מלפניו, ושתי ידות מאחריו.
- אינו מכה אותו - לא עומד, ולא יושב,
- אלא מוטה - שנאמר: "והפילו השופט" (דברים כה ב).
- והמכה - מכה באחת ידו, בכל כוחו.
פירוש הרמב"ם
יהיה בבית היד של המלקות נקב שיהיו נתלים בו הרצועות, וימשוך בו המלקה כשירצה ויקצר אותו, לפי שאין לוקין לאדם אלא ברצועה שתגיע עד טבורו, כמו שנזכר.
ויגביה הרצועה בשעת ההלקאה בשתי ידיו, ויכה בידו אחת, לפי שזה יותר שלם בהכאה.
ויהיה המכה אדם משכיל ממוצע בכוחו, לא יהיה איש מתעורר ולא משתגע שיכה מכת נקמה באיש ההוא.
וצריך שיכה שליש המכות על לבו, והשליש בכתף האחת והשליש בכתף האחרת. והרמז בזה דאמר רחמנא "והכהו לפניו כדי רשעתו"(דברים כה, ב), ולא לאחריו כדי רשעתו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ידה טפח - בית יד מב שהרצועה תלויה בה, ארכו טפח:
ורחבה - של רצועה של עגל טפח:
וראשה מגעת על פי כריסו - לכך צריך שיהא בבית יד של רצועה נקב, שהחזן המלקה יכול להאריך ולקצר הרצועה כרצונו. שאין מלקין לאדם אלא ברצועה שראשה מגעת על פי כריסו שהוא טבורו:
שליש מלפניו - דכתיב (דברים כה) והכהו לפניו כדי רשעתו, לפניו כדי רשעתו אחת, ולאחריו כדי שתים. מלפניו, על לבו. מאחריו. שליש על כתף זו ושליש על כתף זו:
מכה בידו אחת - אבל כשמגביה הרצועה מגביה בשתי ידיו:
בכל כחו - דכתיב (שם) מכה רבה:
פירוש תוספות יום טוב
ידה טפח. ל' הר"ב בית יד וכו'. ול' הריב"ן מקל שתלויה בה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(מב) (על הברטנורא) ולשון הריב"ן, מקל שתלויה בה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ידה טפח: מקל שתלויה בה ארכו טפח. ורצועה עצמה רחבה טפח ונוגעת עד פי כרסו שמשער כך שכשהוא מכה כלה ראשה של רצועה בפי כריסו בתחלת כריסו שהמכה עומד בצד המוכה ומכה אותו ברוחב גבו הלכך ארך הרצועה ברוחב כל גבו עד מקום שמתחיל שם הכרס ואע"ג דאמרן לעיל האבן נתונה לאחריו אעפ"כ היה הוא משלחף עצמו לצד צדו והיה מכה ברוחב ריב"ן ז"ל:
וראשה מגעת: ס"א ומגעת:
פי כריסו: הוא טבורו ולא כל האדם שוין הלכך בעי למיעבד ברציעה אבקתא דכי בעי מיקטר ביה וכי בעי מרפה בו כדי שתגיע לפי כרסו כדפי' רעז"ל:
שנאמר והפילו השופט: ברוב [ספרים] ל"ג מלת השופט:
והמכה מכה בידו: אחת בכל כחו. גמרא תנא כשהוא מגביה מגביה בשתי ידיו וכשהוא מכה מכה בידו אחת כי היכי דליתיה מרזיא פי' בכח. והגיה הרי"א ז"ל באחת ידו:
תפארת ישראל
יכין
ידה: [האנדגריפף] של פקיע המלקות [דהיינו רצועת החמור שקשורה בה כלעיל]:
טפח: ארוכה טפח לכל הפחות:
ורחבה: של כל רצועה של עגל:
וראשה מגעת על פי כרסו: ר"ל שאורך כל רצועה היה, בכדי שכשיכה בה יגיע קצה העליון של רצועה כנגד טיבורו של נלקה, והיינו בהכאות שבכתפיו:
ומכה אותו שליש מלפניו: על החזה. ונ"ל דכשהכהו על החזה היה כופף קומתו קצת לאחוריו, דהא בעינן והפילו, ואי יכפפו לצד פניו היאך יהיה יכול להלקותו על החזה:
ושתי ידות מלאחריו: ר"ל שליש על כל כתף:
אלא מוטה: ר"ל שהיה הנלקה כפוף על העמוד:
והמכה מכה בידו אחת בכל כחו: אבל הגביה הרצועה בב' ידיו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת