משנה מכות ג יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ג · משנה יד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

והקורא קורא מג (שם כח) אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך ואת מכות וגו', וחוזר לתחלת המקרא [ (שם כט) ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו', וחותם (תהלים עח) והוא רחום יכפר עון וגו', וחוזר לתחלת המקרא ].

ואם מת תחת ידו, פטור.

הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת, הרי זה גולה על ידו.

נתקלקל בין ברעי בין במים, פטור.

רבי יהודה אומר, האיש ברעי והאשה במים.

נוסח הרמב"ם

הקורא קורא אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה והפלא ה' . (דברים כח נח-נט) וחוזר לתחילת המקרא ואם מת תחת ידו פטור הוסיף לו רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו נתקלקל בין בראי ובין במים פטור רבי יהודה אומר האיש בראי והאישה במים.


פירוש הרמב"ם

והקורא קורא אם לא תשמור לעשות וגו' וכו': גדול הדיינין קורא אלה הפסוקים הנזכרים בשעה שמלקים את הלוקה והסמוך לו במעלה ימנה המכות והשלישי יצוה המכה להכות ויאמר לו הכה כל זמן שיכה אם יהיה מספר ההכאות מספר הרבה יתעכב בקריאת שני הפסוקים האלה ואם הוא מספר מועט ימהר ויכוין כל מה שאפשר שיקדים הקריאה כשתשלם ההכאה וחוזר לראש. ופירוש נתקלקל שיצא הרעי בשעת ההכאה וכבר נשלם בזיונו ורחמנא אמר ונקלה אחיך לעיניך וכיון שנתבזה נסתלק ממנו ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והקורא קורא - דכתיב (ויקרא יט) בקורת תהיה, בקריאה תהא, שקורין עליו אם לא תשמור לעשות וגו'. וגדול שבדיינים קורא, והסמוך לו מונה, והשלישי אומר על כל הכאה והכאה מד. ומצוה על הקורא לצמצם להשלים המקראות בסוף המלקות, ואם לא צמצם חוזר וקורא פעם שניה וממהר לקרוא ולהשלים כשישלים המלקה להלקות:

ואם מת תחת ידו פטור - מפני שמכהו ברשות מה:

הוסיף לו - כגון דטעה במנינא מו:

נתקלקל - שהוציא רעי מחמת ההכאה:

פטור - דכתיב (דברים כה) ונקלה אחיך לעיניך, והרי נקלה שנתלכלך:

ואשה - אף במים, דבושתה מרובה. ואין הלכה כר' יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

והקורא קורא. הא מפשיט פשיטא לן דבעי קרייה. כדאמרינן [בכריתות דף י"א] בקרת תהיה בקריאה תהא. ולהכי קתני הכא והקורא. ריב"ן. ומ"ש הר"ב והשלישי אומר על כל הכאה והכאה. לשון הברייתא והשלישי אומר הכהו. ומסיים הרמב"ם [פרק ט"ז] כל זמן שמכה על פיו הוא מכה. ע"כ. ולפיכך ביש ספרים שכתוב בל' הר"ב אומד בדלי"ת הוא ט"ס. (גמ')*):

ושמרתם את דברי הברית וכו' עד וחוזר לתחלת המקרא. וכ"ה נוסח במשב"ג אבל בס"א ל"ג וכן ליתא במשנה שבירושלמי גם הרמב"ם סוף פט"ז מה' סנהדרין לא העתיק זה כלל:

ואם מת תחת ידו פטור. פי' הר"ב שהכהו ברשות ותנן [במ"ב פ"ב] יצא האב וכו' ושליח ב"ד. ריב"ן:

הוסיף לו עוד רצועה אחת. כתב הר"ב כגון דטעה במנינא. דאי לא טעה אלא שהכהו במזיד אין מזיד גולה. ורצועה אחת דתנן הוא כינוי להלקאה וכלומר שהלקהו עוד אחת ולא שהוסיף רצועה על הד' רצועות. ובברייתא בגמ' [יוסיף להכותו על אלה] מכה רבה אין לי אלא מכה רבה [בזמן שהכהו מכות הרבה על האומד] מכה מועטת [אפי' שתי מכות או אחת] מנין ת"ל לא יוסיף [לא יוסיף להכותו על אלה] א"כ מה ת"ל מכה רבה לימד על הראשונות שהן מכה רבה [ופי' הריב"ן מכה רבה] [שניתן להכותו בעל כרחו] ונראה לי שצ"ל בכל כחו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(מג) (על המשנה) והקורא כו'. הא פשיטא לן דבעי קרייה כדאמרינן בקרת תהיה, בקריאה תהא. ולהכי קתני הכא והקורא. ריב"ן:

(מד) (על הברטנורא) לשון הברייתא והשלישי אומר הכהו. ומסיים הר"מ, שכל זמן שמכה, על פיו הוא מכה:

(מה) (על הברטנורא) ותנן במ"ב פ"ב, יצא האב כו' ושליח ב"ד. ריב"ן:

(מו) (על הברטנורא) דאי לא טעה אלא שהכהו במזיד, אין מזיד גולה. ורצועה אחת דתנן הוא כינוי להלקאה, וכלומר, שהלקהו עוד אחת. ולא שהוסיף רצועה על הד' רצועות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

והקורא קורא:    אם לא תשמור. הא מיפשט פשוטא דבעי קרייה כדאמרי' (ביבמות) [בכריתות י"א] בקרת תהיה בקרייה תהא ולהכי קתני הכא והקורא ריב"ן ז"ל. בפי' רעז"ל והשלישי אומד על כל הכאה והכאה. אמר המלקט נראה לע"ד והשלישי אומר בריש צ"ל דאי גרסינן אומד בדלית היכן מצינו אמידה אחר שהתחילו להלקותו על כל הכאה והכאה ובהרמב"ם ז"ל ג"כ מצאתי בפירושו שכתוב ויאמר לו הכה כל זמן שמכה אם היה מספר ההכאות מספר הרבה יתעכב בקריאת שני הפסוקים האלה ואם הוא מספר מועט ימהר ויכוין כל מה שאפשר שישלים הקריאה כשתשלם ההכאה וחוזר לראש ע"כ. וכן כתב ג"כ בפי"ו דהלכות סנהדרין:

וחוזר לתחלת המקרא:    מיירי בשלא צמצם להשלים המקראות בסוף המלקות אבל לכתחלה צריך לצמצם כדכתיבנא:

ושמרתם את דברי הברית:    וגומ' וחותם והוא רחום יכפר עון וגו' וחוזר לתחלת המקרא כל זה מצאתי במשניות מוגהות שעבר עליו הקולמוס וכן במשנה שבירושלמי ליתיה אכן בתלמוד ירושלמי לא נמצא על הפרק הזה וגם בהרמב"ם ז"ל שם בהלכות סנהדרין ליתיה ותימה על רש"ל ז"ל ועל הרב בצלאל אשכנזי ז"ל שלא הגיהוהו. וגם בתוס' יום טוב כתוב כדברי. גם הרי"א ז"ל מחק וכתב לא מצאתי זה בכל הספרים:

ואם מת וכו':    ר"פ החובל:

פטור:    מפני שמכהו ברשות כדתנן לעיל בפ' שני יצא האב המכה את בנו וכו' ושליח ב"ד:

הוסיף לו וכו':    פ' המניח (בבא קמא דף ל"ב):

נתקלקל בין ברעי בין במים פטור:    רבנן סברי אחד האיש ואחד האשה בין ברעי בין במים ורי יהודה סבר ברעי בין איש בין אשה ובמים דוקא אשה ור"מ פליג עלייהו בברייתא דבין איש בין אשה ברעי ולא במים:


פירושים נוספים