משנה מכות ג יד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ג · משנה יד | >>
והקורא קורא מג (דברים כח, ו|נט) אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך ואת מכות וגו', וחוזר לתחלת המקרא [ (דברים כט, ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו', וחותם (תהלים עח, לח) והוא רחום יכפר עון וגו', וחוזר לתחלת המקרא ].
ואם מת תחת ידו, פטור.
הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת, הרי זה גולה על ידו.
נתקלקל בין ברעי בין במים, פטור.
רבי יהודה אומר, האיש ברעי והאשה במים.
משנה מנוקדת
וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא (דברים כח, נח-נט):
- "אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת" וְגוֹמֵר "וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת" וְגוֹמֵר,
- וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא.
- ["וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת" וְגוֹמֵר (דברים כט, ח),
- וְחוֹתֵם: "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן" וְגוֹמֵר (תהלים עח, לח),
- וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא].
- וְאִם מֵת תַּחַת יָדוֹ, פָּטוּר.
- הוֹסִיף לוֹ עוֹד רְצוּעָה אַחַת וָמֵת,
- הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה עַל יָדוֹ.
- נִתְקַלְקֵל בֵּין בִּרְעִי בֵּין בְּמַיִם, פָּטוּר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הָאִישׁ בִּרְעִי,
- וְהָאִשָּׁה בְּמַיִם:
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
נוסח הרמב"ם
הקורא -
- קורא: "אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת, הכתובים בספר הזה,
- ליראה את השם הנכבד והנורא הזה" וכו', "והפלא ה'" (דברים כח נח-נט) וכו',
- וחוזר לתחילת המקרא.
- ואם מת תחת ידו - פטור.
- הוסיף לו רצועה אחת, ומת - הרי זה גולה על ידו.
- נתקלקל, בין בראי ובין במים - פטור.
- רבי יהודה אומר: האיש בראי, והאשה במים.
פירוש הרמב"ם
גדול הדיינין קורא אלה הפסוקים הנזכרים בשעה שמלקים את הלוקה, והסמוך לו במעלה ימנה המכות, והשלישי יצווה המכה להכות ויאמר לו "הכה" כל זמן שיכה. ואם יהיה מספר ההכאות מספר הרבה יתעכב בקריאת שני הפסוקים האלה, ואם הוא מספר מועט ימהר ויכוין כל מה שאפשר שיקדים הקריאה כשתשלם ההכאה, [ואם לא יכל וגמר לקרות לפני גמר המכות] חוזר לראש.
ופירוש נתקלקל - שיצא הרעי בשעת ההכאה. וכבר נשלם בזיונו ורחמנא אמר "ונקלה אחיך לעיניך"(דברים כה, ג), וכיון שנתבזה נסתלק ממנו.
ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
והקורא קורא - דכתיב (ויקרא יט) בקורת תהיה, בקריאה תהא, שקורין עליו אם לא תשמור לעשות וגו'. וגדול שבדיינים קורא, והסמוך לו מונה, והשלישי אומר על כל הכאה והכאה מד. ומצוה על הקורא לצמצם להשלים המקראות בסוף המלקות, ואם לא צמצם חוזר וקורא פעם שניה וממהר לקרוא ולהשלים כשישלים המלקה להלקות:
ואם מת תחת ידו פטור - מפני שמכהו ברשות מה:
הוסיף לו - כגון דטעה במנינא מו:
נתקלקל - שהוציא רעי מחמת ההכאה:
פטור - דכתיב (דברים כה) ונקלה אחיך לעיניך, והרי נקלה שנתלכלך:
ואשה - אף במים, דבושתה מרובה. ואין הלכה כר' יהודה:
פירוש תוספות יום טוב
והקורא קורא. הא מפשיט פשיטא לן דבעי קרייה. כדאמרינן [בכריתות דף י"א] בקרת תהיה בקריאה תהא. ולהכי קתני הכא והקורא. ריב"ן. ומ"ש הר"ב והשלישי אומר על כל הכאה והכאה. לשון הברייתא והשלישי אומר הכהו. ומסיים הרמב"ם [פרק ט"ז] כל זמן שמכה על פיו הוא מכה. ע"כ. ולפיכך ביש ספרים שכתוב בל' הר"ב אומד בדלי"ת הוא ט"ס. (גמ')*):
ושמרתם את דברי הברית וכו' עד וחוזר לתחלת המקרא. וכ"ה נוסח במשב"ג אבל בס"א ל"ג וכן ליתא במשנה שבירושלמי גם הרמב"ם סוף פט"ז מה' סנהדרין לא העתיק זה כלל:
ואם מת תחת ידו פטור. פי' הר"ב שהכהו ברשות ותנן [במ"ב פ"ב] יצא האב וכו' ושליח ב"ד. ריב"ן:
הוסיף לו עוד רצועה אחת. כתב הר"ב כגון דטעה במנינא. דאי לא טעה אלא שהכהו במזיד אין מזיד גולה. ורצועה אחת דתנן הוא כינוי להלקאה וכלומר שהלקהו עוד אחת ולא שהוסיף רצועה על הד' רצועות. ובברייתא בגמ' [יוסיף להכותו על אלה] מכה רבה אין לי אלא מכה רבה [בזמן שהכהו מכות הרבה על האומד] מכה מועטת [אפי' שתי מכות או אחת] מנין ת"ל לא יוסיף [לא יוסיף להכותו על אלה] א"כ מה ת"ל מכה רבה לימד על הראשונות שהן מכה רבה [ופי' הריב"ן מכה רבה] [שניתן להכותו בעל כרחו] ונראה לי שצ"ל בכל כחו:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(מג) (על המשנה) והקורא כו'. הא פשיטא לן דבעי קרייה כדאמרינן בקרת תהיה, בקריאה תהא. ולהכי קתני הכא והקורא. ריב"ן:
(מד) (על הברטנורא) לשון הברייתא והשלישי אומר הכהו. ומסיים הר"מ, שכל זמן שמכה, על פיו הוא מכה:
(מה) (על הברטנורא) ותנן במ"ב פ"ב, יצא האב כו' ושליח ב"ד. ריב"ן:
(מו) (על הברטנורא) דאי לא טעה אלא שהכהו במזיד, אין מזיד גולה. ורצועה אחת דתנן הוא כינוי להלקאה, וכלומר, שהלקהו עוד אחת. ולא שהוסיף רצועה על הד' רצועות:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
והקורא קורא: אם לא תשמור. הא מיפשט פשוטא דבעי קרייה כדאמרי' (ביבמות) [בכריתות י"א] בקרת תהיה בקרייה תהא ולהכי קתני הכא והקורא ריב"ן ז"ל. בפי' רעז"ל והשלישי אומד על כל הכאה והכאה. אמר המלקט נראה לע"ד והשלישי אומר בריש צ"ל דאי גרסינן אומד בדלית היכן מצינו אמידה אחר שהתחילו להלקותו על כל הכאה והכאה ובהרמב"ם ז"ל ג"כ מצאתי בפירושו שכתוב ויאמר לו הכה כל זמן שמכה אם היה מספר ההכאות מספר הרבה יתעכב בקריאת שני הפסוקים האלה ואם הוא מספר מועט ימהר ויכוין כל מה שאפשר שישלים הקריאה כשתשלם ההכאה וחוזר לראש ע"כ. וכן כתב ג"כ בפי"ו דהלכות סנהדרין:
וחוזר לתחלת המקרא: מיירי בשלא צמצם להשלים המקראות בסוף המלקות אבל לכתחלה צריך לצמצם כדכתיבנא:
ושמרתם את דברי הברית: וגומ' וחותם והוא רחום יכפר עון וגו' וחוזר לתחלת המקרא כל זה מצאתי במשניות מוגהות שעבר עליו הקולמוס וכן במשנה שבירושלמי ליתיה אכן בתלמוד ירושלמי לא נמצא על הפרק הזה וגם בהרמב"ם ז"ל שם בהלכות סנהדרין ליתיה ותימה על רש"ל ז"ל ועל הרב בצלאל אשכנזי ז"ל שלא הגיהוהו. וגם בתוס' יום טוב כתוב כדברי. גם הרי"א ז"ל מחק וכתב לא מצאתי זה בכל הספרים:
ואם מת וכו': ר"פ החובל:
פטור: מפני שמכהו ברשות כדתנן לעיל בפ' שני יצא האב המכה את בנו וכו' ושליח ב"ד:
הוסיף לו וכו': פ' המניח (בבא קמא דף ל"ב):
נתקלקל בין ברעי בין במים פטור: רבנן סברי אחד האיש ואחד האשה בין ברעי בין במים ורי יהודה סבר ברעי בין איש בין אשה ובמים דוקא אשה ור"מ פליג עלייהו בברייתא דבין איש בין אשה ברעי ולא במים:
תפארת ישראל
יכין
והקורא קורא: גדול הדיינים קורא הפסוק במתינות ובקול, והדיין הב' מונה המלקיות, והדיין הג' אומר בכל הכאה, הכה שאם יראה שיחלש, לא יאמר שיכה:
והפלה ה' את מכותך ואת מכות וגו' וחוזר לתחלת המקרא: אם גמר הפסוק קודם שנגמר המלקות, חוזר לתחלת הפסוק:
וחוזר לתחלת המקרא: ברמב"ם פט"ז מסנהדרין (פט"ז מהל' סנהדרין) לא גרס מן ושמרתם עד לתחלת המקרא, ומאן דגרס ליה לא גרס ברישא וחוזר לתחלת המקרא:
ואם מת תחת ידו פטור: המלקה פטור מגלות. מדהכהו ברשות:
הוסיף לו עוד רצועה אחת: ר"ל הכאה אחת, שטעה והכה הכאה אחת יותר מהאומד:
ומת הרי זה גולה על ידו: והיינו בלא אמר לו הדיין הג' הכה כסי' צ"ה. מיהו בהוסיף במזיד, אפילו לא מת עבר החזן המכה על לאו. וה"ה לכל מכה חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה [(רמב"ם פט"ז מהל' סנהדרין)]. ואפילו המרים יד על חבירו להכותו, ולא הכהו, מיד נקרא רשע, ואסור לצרפו למנין עשרה, ורק כשמקבל עליו לעשות דין עם המוכה, מתירין לו מיד [ח"מ ת"כ ס"א]. [ולפי גירסת רכ"מ [פט"ז מסנהדריו הי"ב] גם בהכה ישראל לעכומ"ז חייב מלקות. והוא תימה, וצ"ע]. אולם כדי להציל את עצמו או אחר, או כדי להפריש אדם א' מאיסורא מותר להכותו [ח"מ תכ"א סי"ג]:
נתקלקל: המוכה:
בין במים: שע"י חרדתו וכאב ההכאה, הטיל ריעי או השתין. ונ"ל דלהכי קאמר נתקלקל דר"ל נתבזה, ולא קאמר הוציא רעי, או הטיל מים, לומר לך דבזוי בעינן, דהיינו שיצא דרך בגדי מכנסיים לחוץ, לעיני כל ונתבזה, וגם מדקאמר נתקלקל, ולא קלקל, ש"מ דצריך שיכירו שע"י חרדתו נתהווה כן, דאל"כ כל אדם יעצר א"ע בנקביו עד שעה שילקוהו כדי להפטר ממלקות שחייב:
פטור: מדכבר נתבזה ביותר. מיהו בנתקלקל מחמת פחד קודם שהתחיל להלקותו, לא נפטר:
והאשה במים: דבשתה מרובה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת