צל"ח על הש"ס/מכות/פרק ב

על ש"ס: צל"ח | ראשונים | אחרונים

דף יא עמוד ב[עריכה]

איבעיא להו במיתת כולן הוא חוזר או דלמא במיתת אחד חוזר כו' ע"ש. הנה י"ל אמאי לא תפשוט ליה מרישא איפכא דבמיתת אחד מהן הוא חוזר דקתני התם ברישא משנגמר דינו ואח"כ מת כהן גדול אינו גולה ושם מפורש ק"ו דמה שגלה כבר יצא עכשיו מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה על כרחך מוכח שבמיתת אחד מהן הוא חוזר, דאל"כ אמאי לא יגלה הא ליכא ק"ו דהא במיתת אחד מהן אינו יוצא ומה אמרת מי שגלה כו' זה אינו, וגם ליכא לשנויי כגון שלא היה כהן משוח או מרובה בגדים אפ"ה קשה אמאי אינו גולה הא לא יצא עכשיו כנ"ל, דהא א"ל אינה גולה הא לא יצא עכשיו כנ"ל, די"ל דהא פשיטא לתלמודא באותו כהנים דאיכא השתא הוא יוצא אלא דמיבעיא לן אי בכולן או באחד מהן אבל ליכא אלא אחד מהן פשיטא לן לתלמודא באותו כהן וחזר בתוך כדי דיבור דא"כ מאי משני ת"ש כו' דא"כ להדר כדהנך אלא מאי במיתת כולן הוא חוזר הא אמרינן לעיל באותו כהנים דאיכא השתא פשיטא לן דיוצא ועוד יש לומר לימא בחד מהנך מאי לישני ואם איתא להדר בדהנך.
אבל יש לומר דהנה במסכת יומא דף ע"ג ע"א שם תוס' וכולן דכהן גדול עיקר כו' ע"ש לכ"ז השמיט הגמ' דהכא משני התלמודא בדליכא ולא משני תירוצי דאי ליכא כהן גדול אינו חוזר בדהנך אבל י"ל דהא יש לנו לומר כן דכהן גדול עיקר אבל יש לומר דאתי מקרא מסכת סנהדרין דף י"ח ע"א כהן גולה פשיטא כו' ע"ש ולפי זה י"ל למה לי כל להורות דגולה מהיכא תיתי לא, וא"ל משום דלית ליה תקנתא הא איכא תקנתא לחזור במיתת משוח או מרובה בגדים אלא על כרחך מוכח דכהן גדול בעינן ועיקר, וא"כ לכך אינו יוצא בדהנך דהא הכי איירי בכהן גדול שהרג וא"כ הוי לא כהן גדול בשעה שהרג לכך אינו יוצא בהנך דהוה אמינא דלית ליה תקנתא אלא במיתתו ולא ליגלי קמ"ל כל אבל אימר שמעת מינה אי אמרינן בכולן הוא חוזר א"כ אין למדין מינה כלל דהא דבאותו כהנים דאיכא השתא הוא יוצא דהשתא ליכא למידק מינה דכהן גדול עיקר כנ"ל.
לפ"ז ניחא השתא קאמר ת"ש דבמיתת אחד מהן חוזר דאי בכולן הוא חוזר להדר בדהנך דאיכא השתא דהיינו באותו כהנים דאיכא השתא ומשני דליכא הנך מרובה בגדים ומשוח, לפ"ז לא הוי קושיא גדולה כל כך דהנה איכא לתרוצי בדליכא מרובה בגדים אבל מ"מ מוכח היא דהא הפשטן לא ידע מתרוצי בליכא קשה אמאי פשיטא לן דמיתת אחד מהן הוא חוזר מרישא דייק מינה כנ"ל, אבל י"ל דמרישא לא שמעינן מידי די"ל דלא טעמא משום דבמיתת אחד מהן הוא חוזר אלא טעמא דהכי כמו שאיתא שם הוה אמינא משום דלית ליה תקנתא דליגלי והכא מיירי דלית ליה תקנתא והכא איירי לאחר שנגמר דינו וא"כ מת כהן גדול והוי כהן גדול בשעה שהרג ואינו יוצא בדהנך דכהן גדול עיקר אבל מסיפא פשיטא שפיר דהתם בלא כהן גדול וא"כ לא הוי כהן גדול ועל כרחך טעמיה משום דבמיתת כולן הוא חוזר ודו"ק:^[1]

דף יב עמוד א[עריכה]

מתני' אילן שהוא עומד לחוץ לתחום וכו'. ע"ש עד סוף הסוגיא רב אשי אמר מאי אחר הנוף אף אחר הנוף וכו' ע"ש ברש"י בד"ה באילן הלך אחר הנוף כו' ושינויא קמא ליתא, ונדחק שם מהרש"א ע"ש, ואמר לתרץ החריף הגאון הנ"ל דהנה הגמ' מקשה אימור דאמר ר' יהודא לחומרא אבל לקולא מי אמר והקשו שם תוס' וצריך עיון מנלן דלא אמרינן גם להקל, וי"ל דאין סברא דלפליגו בפלוגתא רחוקה דרבנן לא אזלי כלל בתר הנוף ואילו ר' יהודא גם לקולא אזל בתר הנוף אך אם נימא דשנויי קמי איתא ואף לרבנן אזלי בתר הנוף בערי מקלט קשה הא לא הוי פלוגתא רחוקה אם נימא דר' יהודא בין לקולא ובין לחומרא סבר.
אך עדיין קשה דלמא שנויי קמי איתא ומנ"ל למקשן להקשות, ויש עוד לתרץ כך דהנה רש"י פי' בד"ה ר' יהודא לענין מעשר אמרה למלתיה קשה אמאי ר' יהודא לענין מעשר אמרה דוקא ולא לענין ערי מקלט אלא ודאי ר' יהודא לחומרא סבר בתר הנוף ובערי מקלט איכא קולא גם בתר הנוף בחוץ לתחום וא"כ מקשה הגמ' שפיר אך אם נימא דשנויי קמא איתא עדיין קושיא דילמא ר' יהודא בין לקולא ובין לחומרא אמר הדרה למקומה, והא דלא אמרינן לענין ערי מקלט משום דכל שכן הוא דאזלינן בתר הנוף משום דנוף לדירה עביד, אלא ודאי שנויי קמי ליתא, אבל גם על זה קשה דלמא שנויי קמא איתא ולא מקשה גמ' מידי וא"כ חד מהנך ממ"נ קשה, דאם נימא כתירוץ בתרא קשה אם ערי מקלט כל שכן הוא וברישלא לא אזלינן בתר הנוף במעשר ובערי מקלט ר' יהודא היא אמאי בתר הנוף בערי מקלט כל שכן הוא, אלא ודאי דלאו כל שכן הוא אך דלמא לעולם כל שכן הוא, והא דתני ערי מקלט להודיעך כוחן דרבנן דפליגי עלה כמו שמפרש גבי זיל בתר לנופו משום דתנא בחד ברייתא פליגי רבנן אתרוייהו וא"כ אפילו כל שכן הוא איצטריך לאשמועינן דרבנן דפליגי אף בערי מקלט, והשתא המשך הגמ' כן הוא, דעל כרחך ר' יהודא לחומרא פליג מדקאמר רק לענין מעשר כמו שכתבתי לעיל , וא"ל דכל שכן ערי מקלט, קשה אמאי תני בברייתא ערי מקלט ואי לאשמועינן דרבנן פליגי עליו א"כ אם רבנן פליגי לחומרא פליגי אר' יהודא ולא לקולא דפלוגתא רחוקה לא עבדינן כמ"ש התוס' וא"כ ממ"נ מוכח דשנויי קמי ליתא ודו"ק היטב ודפח"ח:

^ נראה כי רבינו רשם לעצמו ראשי פרקים מפלפולו בסוגיא זו אבל קשה לעמוד על כוונתו ובפרט כי המעתיק כתב כמה שיבושים.

[1] נראה כי רבינו רשם לעצמו ראשי פרקים מפלפולו בסוגיא זו אבל קשה לעמוד על כוונתו ובפרט כי המעתיק כתב כמה שיבושים.

[1]