משנה יבמות יב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק יב · משנה ו | >>
מצות חליצה, בא הוא ויבמתו לבית דין, והן משיאין לו עצה ההוגנת לו, שנאמר, (דברים כ"ה, ח') וקראו לו זקני עירו ודברו אליו.
והיא אומרת, מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל (דברים כ"ה, ז'), לא אבה יבמי.
והוא אומר, לא חפצתי לקחתה (דברים כ"ה, ח').
ובלשון הקדש היו אומרים.
ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו (דברים כ"ה, ט'), רוק הנראה לדיינים.
וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו, עד כאן היו מקרין.
וכשהקריא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם וגמר את כל הפרשה, הוחזקו להיות גומרים כל הפרשה.
ונקרא טו שמו בישראל בית חלוץ הנעל (דברים כ"ה, י'), מצוה בדיינין, ולא מצוה בתלמידיםטז.
רבי יהודה אומר, מצוה על כל העומדים יח שם לומר, חלוץ יט הנעל, חלוץ הנעל, חלוץ הנעל.
מִצְוַת חֲלִיצָה:
- בָּא הוּא וִיבִמְתּוֹ לְבֵית דִּין, וְהֵן מַשִּׂיאִין לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה, ח): "וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו".
- וְהִיא אוֹמֶרֶת: מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא אָבָה יַבְּמִי.
- וְהוּא אוֹמֵר: "לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ".
- וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיוּ אוֹמְרִים.
- וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ,
- וְיָרְקָה בְּפָנָיו,
- רֹק הַנִּרְאֶה לַדַּיָּנִים.
- וְיָרְקָה בְּפָנָיו,
- וְעָנְתָה וְאָמְרָה: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו,
- עַד כָּאן הָיוּ מַקְרִין.
- וּכְשֶׁהִקְרָא רַבִּי הֻרְקָנוֹס תַּחַת הָאֵלָה בִּכְפַר עֵיטָם,
- וְגָמַר אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה,
- הֻחְזְקוּ לִהְיוֹת גּוֹמְרִים כָּל הַפָּרָשָׁה,
- וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל.
- מִצְוָה בַּדַּיָּנִין, וְלֹא מִצְוָה בַּתַּלְמִידִים.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם לוֹמַר:
- חֲלוּץ הַנַּעַל, חֲלוּץ הַנַּעַל, חֲלוּץ הַנַּעַל:
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִצְוָה עַל כָּל הָעוֹמְדִים שָׁם לוֹמַר:
מצות חליצה -
- בא הוא ויבמתו - לבית דין,
- והם נותנין לו - עצה ההוגנת לו,
- שנאמר: "וקראו לו זקני עירו, ודיברו אליו" (דברים כה ח).
- והיא אומרת: "מיאן יבמי, להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי" (דברים כה ז).
- והוא אומר: "לא חפצתי לקחתה" (דברים כה ח).
- ובלשון הקודש - היו אומרין.
- "וניגשה יבמתו אליו - לעיני הזקנים,
- וחלצה נעלו - מעל רגלו,
- וירקה בפניו" (דברים כה ט),
- רוק - שהוא נראה לדיינין.
- "וענתה ואמרה:
- ככה ייעשה לאיש,
- אשר לא יבנה את בית אחיו" (שם).
- עד כאן - היו מקרין.
- וכשהיקרא רבי הורקנוס,
- תחת האלה - בכפר עכו,
- וגמר - את כל הפרשה,
- הוחזקו - להיות מקרין את כל הפרשה.
- "ונקרא שמו בישראל,
- בית חלוץ הנעל" (דברים כה י).
- מצוה בדיינין - ולא מצוה בתלמידים.
- רבי יהודה אומר:
- מצוה על כל העומדים שם,
- לומר: "חלוץ הנעל, חלוץ הנעל".
פירוש עצה ההוגנת לו - שאם היה הוא קטן בשנים והיא זקנה, או הוא זקן והיא קטנה, יועצין לו שיחלוץ ולא ייבם. ואם היתה הוגנת לו מצד שנותם, יועצים לו שייבם יותר משיחלוץ.
והלכה כרבי יהודה:
עצה ההוגנת לו - אם הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך יג:
קוראה מאן יבמי - וקורא, לא חפצתי לקחתה. חולצת ורוקקת וקוראה, ככה יעשה לאיש. יד והלכה כרבי יהודה יז דאמר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל:
והם משיאין לו עצה ההוגנת לו. כתב הר"ב אם הוא ילדוהיא זקנה וכו'. וכ"כ רש"י ומסיים אל תכניס קטטה לתוך ביתך. והרמב"ם כתב ואם היתה הוגנת לו מצד שנותם יועצים לו שייבם יותר משיחלוץ ע"כ ועיין פרק דלעיל מ"ג:
והיא אומרת מאן יבמי כו'. מ"ש הר"ב קוראה מאן יבמי כו' עד ככה יעשה לאיש. ספר מוטעה נזדמן לו בפירש"י וכמו שכן גם הוא בספרים שלנו שלא נכתב גמרא בפרש"י קודם דבור קוראה כו' והיה סבור הר"ב לפום ריהטא שכן גירסתו במשנה ולא כן הוא אלא שהוא מעתיק ומפרש לישנא דרב יהודה בגמרא דקאמר מצות חליצה קוראה וקורא וחולצת ורוקקת וקוראה ואע"ג דממתניתין שמעינן הא קמ"ל מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה:
ונקרא וכו'. זהו גומרין הפרשה דאמרן:
מצוה בדיינים כו'. וא"ת היכי דרשינן במ"ב מנעל לרבות אפילו שאינו שלו והא איצטריך לגופיה שצריך לקרוא חלוץ הנעל וי"ל דדרשינן שפיר ממה שצריך לקרוא דה"נ דרשינן במתניתין ג' מככה עכובא אע"ג שהוא עיקר קריאה. תוספות ד' כ"ג [צ"ל קג: ד"ה ת"ל]:
בתלמידים. היושבים שם לפני רבן בשעת החליצה רש"י:
רבי יהודה אומר כו'. כתב הר"ב והלכה כר"י וכן פסק הרמב"ם וטעמא דבגמרא אמר שכן עשה ר"ט מעשה ומעשה רב:
מצוה על כל העומדים שם. לשון הטור וכל הנמצאים שם ע"כ כלומר בין עומדים ובין יושבים והרמב"ם פ"ד מה"י שהעתיק כל היושבים שם לשון הברייתא הוא א"ר יהודה פעם אחת היינו יושבים לפני ר"ט וכו'. ואמר לנו ענו כולכם כו':
לומר חלוץ הנעל. כתב רבינו גור אריה פ' תצא למה לא תהיה הקריאה בית חלוץ הנעל שהרי כתיב ונקרא בית חלוץ הנעל וי"ל דאי הכי ה"ל למכתב ויקראו בית חלוץ הנעל ומדכתיב ונקרא פירושו כי הקריאה היתה חלוץ הנעל וכאשר יקראו חלוץ הנעל א"כ נקרא הבית בית חלוץ הנעל מעצמו ממילא ושייך בזה ונקרא כיון שלא היתה הקריאה רק חלוץ הנעל ונקרא הבית מעצמו בית חלוץ הנעל ע"כ. ועמ"ש בריש קדושין והא דתנינן ג' זימני חלוץ הנעל ע' בזה בפי' מ"ג פרק ג' דשקלים:
(יג) (על הברטנורא) רש"י. ומסיים אל תכניס קטטה לתוך ביתך. והר"מ כתב ואם היתה הוגנת לו מצד שנותם יועצים לו שייבם יותר משיחלוץ:
(יד) (על הברטנורא) גירסת מוטעת נזדמנה לו כפירש"י שלא נרשם תיבת גמרא קודם קוראה והיה סבור הר"ב לפום ריהטא שכן גרס רש"י במשנה ולא כן הוא אלא שהוא קאי אדר' יהודא בגמרא ע"ש:
(טו) (על המשנה) ונקרא. זהו גומרין הפרשה דאמרן:
(טז) (על המשנה) בתלמידים. היושבים שם לפני רבן בשעת החליצה. רש"י:
(יז) (על הברטנורא) וטעמא. שכן עשה ר"ט מעשה ומעשה רב:
(יח) (על המשנה) העומדים. ר"ל כל הנמצאים שם ובין עומדין ובין יושבין. טור:
(יט) (על המשנה) חלוץ כו'. כתב רבינו בגור אריה פרשת תצא, למה לא תהיה הקריאה בית חלוץ הנעל ככתוב, וי"ל דאי הכי ה"ל למכתב ויקראו בית חלוץ הנעל ונקרא פירושו כי הקריאה היתה חלוץ הנעל וכאשר יקראו חלוץ הנעל אם כן נקרא הבית בית חלוץ הנעל מעצמו ושייך בזה ונקרא כיון שלא היתה הקריאה רק חלוץ הנעל ונקרא הבית מעצמו בית חלוץ הנעל:
מצות חליצה וכו': ביד שם ובגמ' ר"פ ד' מיתות:
שנאמר וקראו לו זקני עירו: ומהאי קרא אמרי' בסנהדרין פ"ג שהיבמה הולכת אחר היבם להתירה א"ר אמי אפי' מטבריא לצפורי ואע"פ שב"ד של טבריא היה יותר חשוב ואילו בעלמא אמרינן צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה הכא שאני שנאמר וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה:
ובלשון הקדש: במסכת סוטה נפקא לן מקרא בפ' ואלו נאמרין. בפי' ר"ע ז"ל חולצת ורוקקת וקוראה ככה יעשה לאיש. אמר המלקט קאי אמאי דאמר רב יהודה בגמרא דאמר רב יהודה מצוה הכי דקוראה וקורא וחולצת ורוקקת וקוראה כדקתני במתניתין ואי אפיך לית לן בה ותניא נמי הכי וכצ"ל לשון הגמרא ורוקקת וקוראה מאי קמ"ל מתני' היא הא קמ"ל מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה תנ"ה בין שהקדים חליצה לרקיקה וקריאה ובין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי ע"כ:
וכשהקרא: ה"ר יהוסף ז"ל הגיה על פי רוב הספרים וכשהוקרא וכתב ס"א וכשהקרא:
כפר עיטם: הוא נפתוח האמור בספר יהושע ואית דגרסי כפר עכו וכן הוא בהרי"ף והרא"ש ז"ל וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל והגיה עוד הוחזקו להיות מקרין את כל הפרשה ע"כ וכתב ס"א התקינו שיהו מקרין וכו':
על כל העומדין: לאו דוקא עומדין אלא כלומר כל המצוין שם. ואית דל"ג רק ב' פעמים חלוץ הנעל. וכתוב בהגהות מיימן בשם רב יהודאי גאון ז"ל שגם היבמה אומרת שלשה פעמים חלוץ הנעל וכך כתב המרדכי. וכתוב בשו"ע בטאה"ע בסוף סי' קס"ט בסוף פי' סדר חליצה וז"ל כתוב בה"ג אמר הקב"ה למשה אמור אל היבם שלא ירצה ליבם רעוע בגופך מאנת לקיים מצוה לפיכך תחלוץ מנעלך כאבל וכמנודה שדרכן להיות יחפים ובטפה סרוחה שבגופך יכולת לקיים לאחיך זרע לכך וירקה לפניו טפה סרוחה והדיינים עונין חלוץ הנעל כאבל חלוץ הנעל כמנודה חלוץ הנעל כמורד במצות סיני ובשם רביני יחיאל מפריש מצאתי מקוננת בפני הב"ד שבעלה יהיה כמת בלא זרע והיבם משיב לא חפצתי וכו' ר"ל איני חושש אם יהיה בלי זרע ומאי חולצת נעלו לומר לו שיתאבל על אחיו כי מעתה הרי הוא כמת וישכח אחרי שאינו מקים זרע ורוקקת לפניו כלומר לא מחמת יופייך חמדתיך וקוראה כך להלבינו על אשר לא יבמה וגם העומדים שם קוראים ג"פ חווץ הנעל לפרסם בָּשְׁתּוֹ ע"כ:
יכין
מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין: ובדיעבד אפילו הלכו ב"ד אליהן:
והן משיאין לו עצה ההוגגת לו: כשהוא ילד והיא זקינה או איפכא, מיעצין אותן לחליצה:
וגמר את כל הפרשה: ר"ל "ונקרא שמו בישראל" וגו', כמפורש לקמן:
מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים: שיושבים שם לפני רבן:
רבי יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל: דמדמרד במצות יבום, יהיה כאבל ומנודה, להכי נקרא משפחתו בית חלוץ הנעל, לגנאי, והכי קיי"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת