ברטנורא על יבמות יב

משנה יבמות, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

מצות חליצה - ואפילו שלשתן הדיוטות. והא דקרי להו דיינים, שצריך שיהיו יודעים להקרות הפסוקים כעין דיינים. ואע"ג דתנן מצות חליצה בשלשה, צריכין לצרף עמהן שנים אחרים, שתהיה חליצה בחמשה לפרסומי מילתא. והשנים הללו שמוסיפים על השלשה אפילו אין יודעים להקרות:

מנעל - של עור רך חליצתו כשרה, אבל לכתחלה לא, גזירה שמא יחלוץ במנעל קרוע מלמעלה, דאפילו כי קרוע מייתב אכרעיה הואיל והוא רך, ואנן מידי דמגין בעינן והא ליכא. אבל סנדל שהוא של עור קשה וכי קרוע לא מייתב אכרעיה, ליכא למגזר שמא יחלוץ בסנדל קרוע, הלכך עיקר חליצה בסנדל היא:

באנפליאות - כמין בתי רגלים של בגד:

חליצתה פסולה - דמידי דמגין בעינן, כתיב הכא (דברים כה) נעלו וכתיב התם (יחזקאל יז) ואנעלך תחש, והוא עור:

מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה - שהיו רצועות המנעל קשורות למעלה מן הארכובה:

(ב)

בסנדל של עץ כשרה - והוא שיהיה מחופה עור:

חלצה בגדול - שהיה הסנדל גדול ממדת רגלו, אם יכול להלוך בו חליצתו כשרה:

או בקטז - ממדת רגלו, אם חופה את רוב רגלו חליצתו כשרה. והלכה כרבי אליעזר במה שפוסל חליצה בלילה, ואין הלכה כמותו במה שמכשיר חליצה בשמאל:

(ג)

חלצה ולא קראה חליצתה כשרה - דכי כתב רחמנא ככה דמשמע עיכובא, אמעשה הוא דכתיב (דברים כה) ככה יעשה לאיש, וקריאה דיבור בעלמא הוא:

דבר שהיא מעשה באיש - כגון חליצה שהאשה עושה מעשה בגופו של איש, לאפוקי רקיקה דלאו מעשה בגופו של איש הוא:

(ד)

החרש שנחלץ חליצתו פסולה - שאינו פוטרה במקום שיש אח אחר כשר :

והחרשת שחלצה פסולה - שהיא עצמה אינה נפטרת בחליצתה, ואין לה תקנה אלא ביבום, ואם רצה אחר כך להוציא יוציא בגט:

והחולצת לקטן חליצתה פסולה - כל היכא דתנינן בפרקין חליצה פסולה, אינה יכולה להתיבם אחר אותה חליצה וצריכה חליצה אחרת מעלייתא להתירה לעלמא. והאי תנא דקרי לחליצת קטן חליצה פסולה דמשמע שפוסלה מלהתיבם, ר' מאיר היא, דאילו רבנן אמרי אין בחליצת קטן כלום ולא נפסלה מלהתיבם. והלכה כחכמים:

(ה)

חלצה בשנים - כשרים:

או בשלשה - והיה אחד מהם קרוב או פסול, דלא נשתיירו כי אם שנים כשרים:

חליצתה פסולה - וכן הלכה שאין חליצה כשרה בפחות משלשה:

(ו)

עצה ההוגנת לו - אם הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה, אומרים לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך :

קוראה מאן יבמי - וקורא, לא חפצתי לקחתה. חולצת ורוקקת וקוראה, ככה יעשה לאיש. והלכה כרבי יהודה דאמר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל: