לדלג לתוכן

משנה יבמות יב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) מצות חליצה - בשלשה דיינין,

ואפילו שלשתם - הדיוטות.
חלצה -
במנעל - חליצתה כשרה.
באמפליא - חליצתה פסולה.
בסנדל -
שיש לו עקב - כשר.
ושאין לו עקב - פסול.
מן הארכובה ולמטן - חליצתה כשרה.
מן הארכובה ולמעלן - חליצתה פסולה.


(ב) חלצה -

בסנדל שאינו שלו,
או בסנדל של עץ,
או בשל שמאל - בימין,
חליצתה כשרה.
חלצה -
בגדול - שהוא יכול להלך בו,
או בקטן - שהוא חופה את רוב רגלו,
חליצתה כשרה.
חלצה בלילה - חליצתה כשרה.
רבי אליעזר - פוסל.
ובשמאל - חליצתה פסולה.
ורבי אליעזר - מכשיר.


(ג) חלצה, ורקקה - אבל לא קראה,

חליצתה כשרה.
קראה, ורקקה - אבל לא חלצה,
חליצתה פסולה.
חלצה, וקראה - אבל לא רקקה,
רבי אליעזר אומר: חליצתה פסולה.
רבי עקיבה אומר: חליצתה כשרה.
אמר רבי אליעזר:
"ככה ייעשה" (דברים כה ט),
דבר שהוא מעשה - מעכב.
אמר לו רבי עקיבה:
משם ראיה, "ייעשה לאיש" (שם),
דבר - שהוא מעשה באיש.


(ד) החירש - שנחלץ,

והחירשת - שחלצה,
והחולצת - לקטן,
חליצתה פסולה.
קטנה שחלצה - תחלוץ משתגדיל.
ואם לא חלצה - חליצתה כשרה.


(ה) חלצה בשנים, או בשלשה,

ונמצא אחד מהן - קרוב, או פסול,
חליצתה פסולה.
רבי שמעון, ורבי יוחנן הסנדלר - מכשירין.
מעשה, שחלצה - בינו לבינה ולבית האסורים,
בא מעשה, לפני רבי עקיבה - והכשיר.


(ו) מצות חליצה -

בא הוא ויבמתו - לבית דין,
והם נותנין לו - עצה ההוגנת לו,
שנאמר: "וקראו לו זקני עירו, ודיברו אליו" (דברים כה ח).
והיא אומרת: "מיאן יבמי, להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי" (דברים כה ז).
והוא אומר: "לא חפצתי לקחתה" (דברים כה ח).
ובלשון הקודש - היו אומרין.
"וניגשה יבמתו אליו - לעיני הזקנים,
וחלצה נעלו - מעל רגלו,
וירקה בפניו" (דברים כה ט),
רוק - שהוא נראה לדיינין.
"וענתה ואמרה:
ככה ייעשה לאיש,
אשר לא יבנה את בית אחיו" (שם).
עד כאן - היו מקרין.
וכשהיקרא רבי הורקנוס,
תחת האלה - בכפר עכו,
וגמר - את כל הפרשה,
הוחזקו - להיות מקרין את כל הפרשה.
"ונקרא שמו בישראל,
בית חלוץ הנעל" (דברים כה י).
מצוה בדיינין - ולא מצוה בתלמידים.
רבי יהודה אומר:
מצוה על כל העומדים שם,
לומר: "חלוץ הנעל, חלוץ הנעל".


הדף הראשי של משנה יבמות יב