משנה יבמות יב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק יב · משנה א | >>
מצות חליצה בשלשה דיינין, ואפילו שלשתן הדיוטותא.
חלצה במנעל, חליצתה כשרה.
באנפילין, חליצתה פסולה.
בסנדל שיש לו עקבב, כשר.
ושאין לו עקב, פסול.
מן הארכובה ולמטהג, חליצתה כשרה.
מן הארכובה ולמעלה, חליצתה פסולה.
מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה דַיָּנִין, וַאֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת.
- חָלְצָה בְּמִנְעָל, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.
- בְּאַנְפִּילִין, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה.
- בְּסַנְדָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָקֵב, כָּשֵׁר;
- וְשֶׁאֵין לוֹ עָקֵב, פָּסוּל.
- מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה, חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.
- מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעְלָה, חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה:
מצות חליצה - בשלשה דיינין,
- ואפילו שלשתם - הדיוטות.
- חלצה -
- במנעל - חליצתה כשרה.
- באמפליא - חליצתה פסולה.
- בסנדל -
- שיש לו עקב - כשר.
- ושאין לו עקב - פסול.
- מן הארכובה ולמטן - חליצתה כשרה.
- מן הארכובה ולמעלן - חליצתה פסולה.
הדיוטות - אינן חכמים, אלא שיודעין קריאת הלשון, והחליצה מותרת בהן בשעת הדחק.
ואף על פי שמצות חליצה בשלשה, על כל פנים צריך שישלים למניין חמישה לפרסומי מילתא, ואין קפידא באותן השנים המשלימין למניין החמישה אם הם תלמידים או עמי הארץ.
ואנפליא - הוא צורת מנעל מפשתן ארוג.
ואמרו מן הארכובה ולמעלה, מן הארכובה ולמטה - שיקשור רצועות המנעל למעלה מן הארכובה או למטה.
אבל אם נחתכה רגלו או נעקמה ויצאה ממקומה עד שאינו יכול לנעוץ עקבו בארץ, כמו אלו שהולכין על אצבעות רגליהם והדומים להם, אין החליצה מועלת, לפי שהעיקר אצלנו צריך לתרוצי לכרעיה:
מצות חליצה - ואפילו שלשתן הדיוטות. והא דקרי להו דיינים, שצריך שיהיו יודעים להקרות הפסוקים כעין דיינים. ואע"ג דתנן מצות חליצה בשלשה, צריכין לצרף עמהן שנים אחרים, שתהיה חליצה בחמשה לפרסומי מילתא. והשנים הללו שמוסיפים על השלשה אפילו אין יודעים להקרות:
מנעל - של עור רך חליצתו כשרה, אבל לכתחלה לא, גזירה שמא יחלוץ במנעל קרוע מלמעלה, דאפילו כי קרוע מייתב אכרעיה הואיל והוא רך, ואנן מידי דמגין בעינן והא ליכא. אבל סנדל שהוא של עור קשה וכי קרוע לא מייתב אכרעיה, ליכא למגזר שמא יחלוץ בסנדל קרוע, הלכך עיקר חליצה בסנדל היא:
באנפליאות - כמין בתי רגלים של בגד:
חליצתה פסולה - דמידי דמגין בעינן, כתיב הכא (דברים כה) נעלו וכתיב התם (יחזקאל יז) ואנעלך תחש, והוא עור:
מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה - שהיו רצועות המנעל קשורות למעלה מן הארכובה:
בשלשה. מפורש במשנה ג' פ"ק דסנהדרין. ואפילו שלשתן הדיוטות. יליף בגמרא מזקני דמיותר:
בסנדל שיש לו עקב. פירשו הר"ב במ"ד פרק כ"ו דכלים עור של סנדל המכסה את גובה הרגל שכנגד שוקיו מאחוריו ע"כ. ואתי שפיר הא דתנן כשר דמשמע דיעבד אבל לכתחלה לא משום דמיירי שאין לו שולו"א ואפילו הכי כשר הואיל ויש לה עקב שזה מעכב הרגל שלא יצא חוצה אבל לכתחלה בעינן שיהא לו ג"כ שולו"א. אבל לפרש"י שמפרש עקב שולו"א וכתב נ"י לרבותא נקט אע"ג שיש למנעל עקב מן הפנתא סביב כיון דלית ליה למנעל שולו"א סביב למטה אע"פ שאינה חסירה אלא מעט במקום העקב פסולה ע"כ קשיא דכשר משמע דיעבד אין לכתחלה לא ואלא איזהו. שחולצין בו לכתחלה:
מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה. דכתיב (דברים כ"ה) מעל רגלו דמשמע מדבר שהוא על רגלו מדלא כתיב מרגלו אבל למעלה מארכובה לא דהוי מעל דמעל. גמ'. ותו מותיב בגמרא מובשליתה היוצאת מבין רגליה שמע מינה דקרי רגליה לירכים ומשני בשעה שכורעת [לילד] נועצת עקבה בירכותיה ויולדת ויוצא הולד מבין רגליה ממש. והכתיב (שמואל א' כ"ד) ויבא שאול להסך רגליו וקראי אחריני. ומשני לישנא מעליא:
(א) (על המשנה) הדיוטות יליף בגמרא מזקני, דמיותר:
(ב) (על המשנה) עקב. פירש הר"ב במ"ד פכ"ו דכלים עור של סנדל המכסה את גובה הרגל שכנגד שוקו מאחוריו ומיירי שאין לו שולו"א ואפ"ה כשר הואיל ויש לו עקב הוא מעכב הרגל שלא יצא חוצה אבל לכתחלה בעינן שיהא לו גם כן שולו"א. אבל לפירש"י דעקב היינו שולו"א כו' קשה דכשר משמע דיעבד אבל לכתחלה לא ואלא איזהו שחולצין בו לכתחלה:
(ג) (על המשנה) ולמטה כו'. בגמ' יליף ליה מקרא:
מצות חליצה בשלשה דיינים: פ"ד דהל' יבום סי' ה' ט"ו ט"ז ובטור א"ה סי' קס"ט:
אפי' שלשתן הדיוטות: מפיק לה בגמ' אליבא דתנא דמתני' דס"ל דסגי בשלשה ממלת זקני דמיותר דהא כתיב השערה דמשמע סנהדרין. בפי' ר"ע ז"ל שתהיה חליצה בחמשה לפרסומי מילתא. אמר המלקט לפרסומי מילתא דוקא דאפי' לר' יהודה דפליג בברייתא ואמר דבעינן חמשה הדר ביה מדתנן בריש סנהדרין חליצה ומיאונים בשלשה ולא קפליג כמה דפליג ברישא דההיא משנה דהתם:
במנעל חליצתה כשרה: מתני' ר"מ אבל ר' יעקב אומר משום ר"מ חולצין במנעל לכתחלה ודלא כתנא דמתני'. מנעל עור רך סנדל עור קשה ומבושל כך פי' רש"י ז"ל. ונמוקי יוסף כתב בשם הרבה מהמפרשים ז"ל דסנדל כולו מחתיכה אחת מה שע"ג הרגל וגם השואילא שתחת הרגל. וגם כשתפירותיו לצד חוץ הוי סנדל וכשתפירותיו לצד פנים הוי מנעל וי"א בהיפך עיין בשו"ע אה"ע סי' קס"ט סעי' י"ו:
באנפיליא חליצתה פסולה: בר"פ כל הגט פליגי דשמואל ס"ל דחליצתה פסולה להתירה לשוק וגם נפסלה מן האחין שלא תתיבם עוד דקמו עלה בלא יבנה דלא כתיב אשר לא בנה אלא אשר לא יבנה כיון שחלץ שוב לא יבנה ובני מערבא ס"ל דלהתיבם לאחים לא נפסלה דלאו כלום היא:
שיש לו עקב כשר: עקב הוא כל דבר המעכב את הרגל בתוך המנעל שווילא או עקב ממש הוא במשמע לפי שכשאין בו שווילא או עקב למנעל הרגל יוצא חוץ למנעל ונקט רש"י ז"ל שווילא לרבותא דאף על גב שיש למנעל עקב מן הפנתא סביב כיון דלית למנעל שווילא למטה אע"פ שאינה חסרה אלא מעט במקום העקב פסולה נמוקי יוסף:
מן הארכובה ולמטה: פי' נחתך רגלו מן הארכובה ולמטה נמוקי יוסף: אבל הרי"ף ז"ל הכריח דמתני' דקתני מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה לאו דנקטעה רגלו אלא כגון שקשר רצועות הסנדל למטה מן הארכובא ואשמועי מתני' דשוקו נמי מעל רגלו קרינן ביה וה"ג בירושלמי אמר רב כיני מתני' בקשור מן הארכובה ולמטה וגרסי' נמי התם וכו' ע"ש והיא דעת כמה מפרשים ואיתה להאי בבא בפ' משקלי עלי דף י"ט. ובגמרא פריך ורמינהי רגלים פרט לבעלי קבין שפטורין מן הראיה אלמא שוק לאו רגל הוא ומשני שאני הכא דה"מ למיכתב וחלצה נעלו מרגלו וכתב מעל רגלו דמשמע מדבר שהוא על רגלו ומ"מ למעלה מן הארכובה לא דמעל כתיב ולא מעל דמעל. ועיין במה שכתב בית יוסף בשם ספר אורחות חיים באה"ע סי' קס"ט דף רי"ז ע"ב דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאם חלצה בימין שלו החתוכה חליצתה כשרה אע"פ שבפירושו שבלשון ערב כתב שהיא פסולה אני אומר שחזר בו ובית יוסף דחה דקדוקו ז"ל שם וגם בכ"מ דפ"ד דהלכות יבום:
יכין
ואפילו שלשתן הדיוטות: ועכ"פ לכתחלה צריך שידעו להקרות הפסוקים [אמנם בקרובים זל"ז או ליבם או ליבמה, החליצה פסולה]. ומצוה להוסיף עוד ב' אפילו ע"ה, כדי לפרסם החליצה, ואלו הב' כשרים בדיעבד בקרובים [(שו"ע אה"ע, קסט)]:
חלצה במנעל: הוא מעור רך, ופסול לכתחילה שמא תחלוץ אותו קרוע דפסול אפילו בדיעבד דאינו מגין, משא"כ בקשה ליכא למגזר בקרוע, דלא מיתיב אכרעיה [(שו"ע אה"ע קסט, טז)]:
באנפילין: מנעל של בגד:
חליצתה פסולה: מדאינו מגין, וה"ה של עץ או שעם [ב"ש שם סקכ"ב]. וצריך שיהיו אפילו התפירות של עור ותכופות זל"ז ונוהגין שיהיו גם הרצועות מבהמה כשרה [(שו"ע אה"ע קסט, טו)]. וי"א שיהיו הרצועות לבנות [שם סי"ח]:
בסנדל: [פאנטאפפעל]:
שיש לו עקב כשר: והא דלא ערביה להך בבא עם רישא ה"ט דהכא כשר לכתחילה, [וזה ראיה לרש"י ועי' תוי"ט ד"ה בסנדל]:
מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה: בהיו הרצועות קשורות למעלה מברכיו [הרע"ב]. ולרש"י ר"ל שחלצה המנעל מהברך, וכגון לנחתך הרגל [עי' רא"ש אות ז']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת