משנה יבמות יג א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק יג · משנה א | >>
בית שמאי אומרים, אין ממאנין אלא ארוסותא.
ובית הלל אומרים, ארוסות ונשואות.
בית שמאי אומרים, בבעל ולא ביבם.
ובית הלל אומרים, בבעל וביבם.
בית שמאי אומרים, בפניו.
ובית הלל אומרים, בפניו ושלא בפניו.
בית שמאי אומרים, בבית דין.
ובית הלל אומרים, בבית דין ושלא בבית דין.
אמרו להן ב בית הלל לבית שמאי, ממאנת והיא קטנה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים.
אמרו להן בית שמאי, אין בנות ישראל הפקר, אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל, ותמאן, ותנשא.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְמָאֲנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲרוּסוֹת וּנְשׂוּאוֹת.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בַּבַּעַל וְלֹא בַּיָּבָם.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּבַּעַל וּבַיָּבָם.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּפָנָיו.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּבֵית דִּין.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בְּבֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין.
- אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי:
- מְמָאֶנֶת וְהִיא קְטַנָּה,
- אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים.
- אְָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי:
- אֵין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶפְקֵר;
- אֶלָּא מְמָאֶנֶת, וּמַמְתֶּנֶת עַד שֶׁתַּגְדִּיל, וּתְמָאֵן, וְתִנָּשֵׂא:
- מְמָאֶנֶת וְהִיא קְטַנָּה,
בית שמאי אומרין:
- אין ממאנין - אלא ארוסות.
- ובית הלל אומרין: ארוסות, ונשואות.
- בית שמאי אומרין: בבעל.
- בית הלל אומרין: בבעל, וביבם.
- בית שמאי אומרין: בפניו.
- ובית הלל אומרין: בפניו, ושלא בפניו.
- בית שמאי אומרין: בבית דין.
- ובית הלל אומרין: בבית דין, ושלא בבית דין.
- אמרו בית הלל - לבית שמאי:
- ממאנת - והיא קטנה,
- אפילו - ארבעה, וחמישה פעמים.
- ממאנת - והיא קטנה,
- אמרו להם בית שמאי:
- אין בנות ישראל - הפקר,
- אלא ממאנת - וממתנת עד שתגדיל,
- ותמאן - ותינשא.
- אין בנות ישראל - הפקר,
שיעורו או תמאן ותנשא - רוצה לומר כשמיאנה לא תתארס עד שתגדיל, או תמאן ותנשא מיד. ובאה הוי"ו במקום או.
אבל שתמאן ותתארס והיא קטנה אין מתירין אותה בית שמאי, לפי שאי אפשר לה המיאון פעם שניה לפי שסברתם אין ממאנים אלא ארוסות כמו שנקדם מדבריהם:
בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות - יתומה שהשיאוה אמה ואחיה, אינה ממאנת אלא מן הארוסין:
בבעל - אבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני יבם, אינה יוצאה במיאון, אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ:
אין בנות ישראל הפקר - ואפילו מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן. אלא ממאנת בזה ותמתין מליארס לאחר עד שתגדיל:
תמאן ותנשא - לאו למהדר ולמאן זמנא אחריתי, אלא הכי קאמר, ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל, או אם רוצה להנשא ממאנת בבעלה ותנשא מיד, דתו לא ממאנת לבית שמאי דנשואה היא:
בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות כו'. מפרש רבא בגמרא משום שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואי אמרת תמאן ממנעי ולא נסבי וב"ה תרווייהו ניחא להו דליפוק עלייהו קלא דאישות כלומר ולא מיבעיא היא דיותר משהאיש וכו' וטב למיתב טן דו כו' אלא אפילו הוא נמי והלכך לא ממנעי:
ובה"א בב"ד ושלא בב"ד. עיין בפי' מ"ג פ"ק דסנהדרין ומ"ש לעיל ספ"ב:
אמרו להן ב"ה כו'. משום דב"ש יהבי טעמא למלתייהו נקט להו בלשון אמרו להן:
אפילו ד' וה' פעמים. עמ"ש ברפי"ח דשבת:
(א) (על המשנה) ארוסות. מפרש בגמרא משום שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואי אמרת תמאן ממנעי ולא נסבי. וב"ה תרווייהו ניחא להו דליפוק עליהו קלא דאישות כו' והלכך לא ממנעי:
(ב) (על המשנה) אמרו כו' משום דב"ש יהבי טעמא למלתייהו נקט להו בלשון אמרו להן:
בש"א וכו': פי"א דהלכות גירושין סי' ג' י' ומייתי לה בגמ' פ"ק דמכילתין דף י"ד ללשון ראשון דרש"י ז"ל ובפ' המדיר (כתובות דף ע"ג) ותוס' ס"פ הזורק: ובגמ' ת"ר איזהו מיאון כל שאמרה אי אפשי בפלוני בעלי אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי יתר על כן א"ר יהודה אפי' יושבת באפריון והולכת מבית אביה לבית בעלה ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי זהו מיאון יתר על כן א"ר יהודה אפי' היו אורחין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהם ואמרה להם אי אפשי בפלוני בעלי ה"ז מיאון אע"ג דליכא ב"ד יתר על כן א"ר יוסי ב"ר יהודה אפי' שגרה אצל חנוני להביא לה חפץ משלו ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי אין לך מיאון גדול מזה אע"פ שאפשר להיות דמשום דאטרחא הוא להביא לה חפף משלה: וקטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה משום ר' יהודה בן בתירא אמרו קדושיה הן הן מיאונה וכתב נמקי יוסף בשם הרמב"ן ז"ל אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי כלומר הם פתוני לקבל הקדושין:
אין ממאנין אלא ארוסות: תלתא טעמי יהיב בגמ' לב"ש ורבא יהיב טעמא רביעאה לפי שאין אדם טורח וכו':
בש"א בבעל ובה"א וכו': גרסי' ול"ג במשנה בש"א בבעל ולא ביבם. וגם ה"ר יהוסף מחק מלות ולא ביבם. ובפי' ר"ע ז"ל צ"ל בבעל אבל אם מת וכו':
ובה"א בבעל וביבם: בגמ' פליגי ר' אושעיא ועולא דר' אישעיא אמר דהא דאמרי ב"ה ממאנת ביבם דוקא למאמרו שלא תהא צריכה גט מן היבם אבל חליצה שהיא בשביל זיקה לא עקרא ועולא סבר ממאנת אף לזיקתו דנשואי קמא קא עקרא:
ובה"א בפניו ושלא בפניו: גמ' תניא אמרו להן ב"ה לב"ש והלא פישון הגמל מיאנה אשתו שלא בפניו א"ל ב"ש לב"ה פישון הגמל במדה כפושה מדד שהיה מפסיד נכסי מלוג שלה לפיכך מדדו לו במדה כפושה לרעתו:
ובה"א בב"ד ושלא בב"ד: ע"כ לא קאמרי ב"ה אלא דלא בעינן מומחין אבל שלשה מיהא בעינן ואתיא מתני' דפ"ק דסנהדרין דקתני חליצה ומיאונין בשלשה אפי' לב"ה וכן מוכח בברייתא ור' יוסי ב"ר יהודה ור"א ב"ר שמעון מכשירין מיאון בשנים ופסק רב נחמן דהלכתא כותייהו:
אמרו להם ב"ה לב"ש: ק"ק אמאי הכא הקדים דברי ב"ה לדברי ב"ש ועוד אמאי קתני בלשון אמרו להם וספר תוספת י"ט לא כתב אלא דמשום דב"ש יהבי טעמא למילתייהו נקיט להו בלשון אמרו להן ואפשר להיות דה"ק להו ב"ה לב"ש אודו לן מיהא דקטנה ארוסה ממאנת אפי' ד' וה' פעמים א"ל ב"ש גם בזה לא מודינן לכון דאין בנות ישראל הפקר וכו':
ותמאן ותנשא: הויו של ותמאן במקום או וכדפי' ר"ע ז"ל וכן תקון לשון ר"ע ז"ל אלא תרתי מילי נינהו וה"ק ממאנת וממתנת מליארס לאחר עד שתגדיל כדי שלא תחזור ותמאן בשני או אם רוצה וכו': בטור א"ה סי' קנ"ה:
יכין
בית שמאי אומרים: יתומה קטנה תקנו חכמים שאמה או אחיה יוכל לקדשה #א) ולהשיאה [ולרמב"ם אפילו היא לבד יכולה זאת], וכשתגדיל תוכל למאן ולומר א"א בפלוני בעלי, ויוצאת בלי גט:
אין ממאנין אלא ארוסות: דאי גם נשואה, בשביל כך ממנעי ולא נסבי מהפסד סעודת נשואין:
ובית הלל אומרים ארוסות ונשואות: דס"ל לא ממנעי בשביל כך:
בית שמאי אומרים בבעל ולא ביבם: כשלא מיאנה בבעלה אינה ממאנת ביבם, רק כשתגדיל תחליץ:
בית שמאי אומרים בפניו: דאפשר שלא תעיז למאן בפניו:
ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין: מומחין. וקיי"ל דסגי בב' עדים:
ממאנת והיא קטנה אפילו ארבעה וחמשה פעמים: כשחזרה ונשאת:
אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותנשא: ה"ק או ממאנת וממתנת מלהתארס, עד שתגדל, או ממאנת ותנשא מיד שאז אינה יכולה למאן עוד לב"ש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת