לדלג לתוכן

משנה יבמות יג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) בית שמאי אומרין:

אין ממאנין - אלא ארוסות.
ובית הלל אומרין: ארוסות, ונשואות.
בית שמאי אומרין: בבעל.
בית הלל אומרין: בבעל, וביבם.
בית שמאי אומרין: בפניו.
ובית הלל אומרין: בפניו, ושלא בפניו.
בית שמאי אומרין: בבית דין.
ובית הלל אומרין: בבית דין, ושלא בבית דין.
אמרו בית הלל - לבית שמאי:
ממאנת - והיא קטנה,
אפילו - ארבעה, וחמישה פעמים.
אמרו להם בית שמאי:
אין בנות ישראל - הפקר,
אלא ממאנת - וממתנת עד שתגדיל,
ותמאן - ותינשא.


(ב) איזו היא קטנה - שהיא צריכה למאן?

כל שהשיאתה אימה, או אחיה - לדעתה.
השיאוה שלא לדעתה - אינה צריכה למאן.
רבי חנינה בן אנטיגנוס אומר:
כל תינוקת, שאינה יכולה לשמור את קידושיה - אינה צריכה למאן.
רבי אליעזר אומר:
אין מעשה קטנה - אלא כמפותה,
בת ישראל לכוהן - לא תאכל בתרומה,
בת כוהן לישראל - תאכל בתרומה.


(ג) רבי אליעזר בן יעקב אומר:

כל עכבה, שהיא מן האיש - כאילו היא אשתו,
וכל עכבה, שאינה מן האיש - כאילו אינה אשתו.


(ד) הממאנת באיש -

הוא מותר בקרובותיה,
והיא מותרת בקרוביו,
ולא פסלה מן הכהונה.
נתן לה גט -
הוא אסור בקרובותיה,
והיא אסורה בקרוביו,
ופסלה מן הכהונה.
נתן לה גט - והחזירה,
ומיאנה בו - ונישאת לאחר,
נתאלמנה או נתגרשה - מותרת לחזור לו.
מיאנה בו - והחזירה,
ונתן לה גט - ונישאת לאחר,
נתאלמנה או נתגרשה - אסורה לחזור לו.
זה הכלל -
גט אחר מיאון - אסורה לחזור לו,
מיאון אחר גט - מותרת לחזור לו.


(ה) הממאנת באיש -

ונישאת לאחר - וגירשה,
לאחר - ומיאנה בו,
לאחר - וגירשה,
לאחר - ומיאנה בו,
זה הכלל -
כל שיצאת ממנו -
בגט - אסורה לחזור לו.
במיאון - מותרת לחזור לו.


(ו) [ד] *הערה 1: המגרש את האישה, והחזירה - מותרת ליבם.

רבי אלעזר - אוסר.
וכן המגרש את היתומה, והחזירה - מותרת ליבם.
רבי אלעזר - אוסר.
קטנה - שהשיאה אביה,
ונתגרשה - כיתומה בחיי האב.
החזירה - אסורה ליבם.


(ז) [ה] שני אחים - נשואים לשתי אחיות

יתומות קטנות -
מת בעלה של אחת מהן,
תצא - משום אחות אישה.
וכן שתי חירשות.
גדולה וקטנה -
מת בעלה של קטנה -
תצא - משום אחות אישה.
מת בעלה של גדולה -
רבי אליעזר אומר:
מלמדים את הקטנה שתמאן בו.
רבן גמליאל אומר:
אם מיאנה - מיאנה,
ואם לאו - תמתין עד שתגדיל,
ותצא הלז - משום אחות אישה.
רבי יהושע אומר:
אי לו על אשתו, ואי לו על אשת אחיו,
מוציא את אשתו - בגט,
ואשת אחיו - בחליצה.


(ח) [ו] מי שהיה נשוי -

לשתי יתומות קטנות - ומת,
ביאתה, וחליצתה של אחת מהן - פוטרת את צרתה.
וכן שתי חירשות.
קטנה וחירשת -
אין ביאת אחת מהן - פוטרת צרתה.
פיקחת וחירשת -
ביאת הפיקחת - פוטרת את החירשת,
ואין ביאת החירשת - פוטרת את הפיקחת.
גדולה וקטנה -
ביאת הגדולה - פוטרת את הקטנה,
ואין ביאת הקטנה - פוטרת את הגדולה.


(ט) [ז] מי שהיה נשוי -

לשתי יתומות קטנות - ומת,
בא יבם - על הראשונה,
וחזר ובא - על השניה,
או שבא אחיו - על השניה,
לא פסל - את הראשונה.
וכן שתי חירשות.
קטנה וחירשת -
בא היבם - על הקטנה,
וחזר ובא - על החירשת,
או שבא אחיו - על החירשת,
לא פסל - את הקטנה.
בא היבם - על החירשת,
וחזר ובא - על הקטנה,
או שבא אחיו - על הקטנה,
פסל - את החירשת.


(י) [ח] פיקחת וחירשת -

בא היבם - על הפיקחת
וחזר ובא - על החירשת,
או שבא אחיו - על החירשת,
לא פסל - את הפיקחת.
בא יבם - על החירשת,
וחזר ובא - על הפיקחת,
או שבא אחיו - על הפיקחת,
פסל - את החירשת.


(יא) [ט] גדולה וקטנה -

בא היבם - על הגדולה,
וחזר ובא - על הקטנה,
או שבא אחיו - על הקטנה,
לא פסל - את הגדולה.
בא היבם - על הקטנה,
וחזר ובא - על הגדולה,
או שבא אחיו - על הגדולה,
פסל - את הקטנה.
רבי אליעזר אומר:
מלמדין את הקטנה - שתמאן בו.


(יב) [י] יבם קטן -

שבא על יבמה קטנה - יגדלו זה עם זה.
בא על יבמה גדולה - תגדלנו.
היבמה -
שאמרה בתוך שלשים יום - לא נבעלתי,
כופין אותו - שיחלוץ לה.
לאחר שלשים יום -
מבקשים ממנו - שיחלוץ לה.
ובזמן שהוא מודה -
אפילו - לאחר שנים עשר חודש,
כופין אותו - שיחלוץ לה.


(יג) [יא] הנודרת הניה מיבמה - בחיי בעלה,

כופין אותו - שיחלוץ לה.
לאחר מיתת בעלה -
מבקשין ממנו - שיחלוץ לה.
אם נתכוונה לכן -
אפילו בחיי בעלה,
מבקשין ממנו - שיחלוץ לה.

הערות

[עריכה]
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה יבמות יג