מעשה רב הלכות שבת
| מעשה רב |
קט[עריכה]
מצוה לרחוץ כל גופו בע"ש ועכ"פ לא פחות מפניו ידיו ורגליו:
קי[עריכה]
שלא לילך למרחץ עד שיתפלל מקודם מנחה אם לא שהוא עדיין קודם חצות וכן לס"ג {אולי צ"ל לס"מ = לסעודמ מצוה} דהיינו ברית וחתונה וסיום מסכת:
קיא[עריכה]
הדלקת הנר מקדים מאד להדליק (עיין בש"ע שלו סי' רס"א ס"ק י"א) ופעם א' אחרוהו ולא היה מניח להדליק אפילו ע"י א"י אף שבבהכ"נ לא אמרו עדיין מזמור שיר ליום השבת:
קיב[עריכה]
הוא ז"ל היה מרבה מאד בנרות שמן זית עד שמנעוהו הרופאים להדליק שמן זית רק של חלב גם לא רבוי גדול כמקדם:
קיג[עריכה]
אין להעמיד הנרות על השלחן ולא מהני מה שיתן הלחם מקודם:
קיד[עריכה]
לא יקרא לאור הנר כ"א שנים בספר אחד ולא באופן אחר (פעולת שכיר א):
קטו[עריכה]
תפלת ערבית אפי' בשבת בזמנה דוקא ואף ביחיד אם אי אפשר במנין עשרה:
קטז[עריכה]
ערבית בשבת מתחילין ברכו בצבור. ולאחר תפלת י"ח חוזר הש"ץ והצבור ואומרים ויכולו. ומגן אבות אומר הש"ץ לבד והעם שומעין:
קיז[עריכה]
זה לשון הרב המאה"ג המפורסם המנוח מהו' חיים כ"ץ מ"ץ דקהלתנו ונתבקש בישיבה של מעלה בצפת תוב"ב עי' סי' רע"א במ"א סק"ה שכתב ונ"ל דאם רוצה כו' ושמעתי בשם הגאון החסיד שאמר שזה אינו נכון מדאמרינן בברכות (דף כ"ז ע"ב) רב צלי של שבת כו'. ת"ש א"ר נחמן אמר שמואל כו' משמע דוקא כשמתפלל תחלה אז יכול לקדש מבע"י אבל כשאינו מתפלל אינו יכול לקדש. וכן מצאתי בראב"ן סי' ק"ע שכתב והמתפלל של שבת בע"ש מבע"י מדעת מקדש נמי על הכוס מבע"י משמע דוקא שהתפלל תחלה עכ"ל הרב ר' חיים כ"ץ (פעולת שכיר א):
קיח[עריכה]
בשעת קדוש על היין לא יהא הלחם על השולחן (עי' תוס' דפסחים ד' ק' ע"ב ד"ה שאין וכו'):
קיט[עריכה]
טוב לעטר כוס של קדוש ובהמ"ז והבדלה בששה כוסות סביב וה"ה לכל היו"ד דברים וד' לעיכוב (ברכות ד' נ"א):
קכ[עריכה]
לזהר מאד ביין קדוש. ומקדשין ואח"כ נוטלין לידים:
קכא[עריכה]
מקדש מיושב. ומדלג שלשה תיבות כי הוא יום. ושותה כולו רק שמשייר קצת שמשגרו לדביתהו. וא"צ ברכה אחרונה:
קכב[עריכה]
אף בקדוש היום אינו מקדש אלא במקום סעודה גמורה ולא מיני תרגימא או יין:
קכג[עריכה]
ובוצע על שתי חלות שלימות דהיינו חותך שתיהן ביחד (וכן כל סעודה וכן ביו"ט) כדעת הרשב"א ז"ל נמצא לכל השבת כולו ששה חלות ומכוון ע"פ הזוהר ופעם אחד היו מונחים לפניו כמה חלות ובצע את כולן:
קכד[עריכה]
מתקנת עזרא לאכול שום בליל שבת בין נשוי בין שאינו נשוי (עיין לעיל סי' צ"ה) והשום יהיה מבושל:
קכה[עריכה]
טבילה בשבת אם צריך לקרי מוטב לטבול במ"ש ולא בשבת כי א"א להזהר שלא יבא לידי סחיטה ויוצא שכרו בהפסדו ופשיטא אם צריך לעבור דרך בית המרחץ שאסור לעבור במרחץ של כפרים ודידן של כפרים הם:
קכו[עריכה]
בשבת שחרית מתפללין בפירוד עד שוכן עד ומשוכן עד מתחיל הש"ץ. והוא בעצמו מתחיל ב"ש ואומר פד"ז בקול רם עד שוכן עד וכן ביו"ט:
קכז[עריכה]
אין אומרים אצלו קרוב"ץ בשום שבת של כל ימות השנה רק בארבע פרשיות ובשה"ג אומרים הקרוב"ץ אחר תפלת שחרית קודם אין כמוך וא"א ובכן לך תעלה קדושה כו' רק הפיוט שאחריו ושל מוסף פ' שקלים ופ' החדש א"א כלל:
קכח[עריכה]
דיוקים בתפלת שבת. מאלף אלף אלפי כו' בסגול האלף והלמד. בי"ח וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים. בנוסח על הכל הנוסח ובכן יתקדש שמך ה' אלהינו בנו לעיני כו':
קכט[עריכה]
קריאת התורה הולך לס"ת אפילו הוא בבית שני ואין מטלטלין מחדר לחדר וכ"ש לבית אחר:
קל[עריכה]
פותח ומברך וקורא ואח"כ גולל ומברך:
קלא[עריכה]
צריך לשמוע כל תיבה ותיבה ולראות בחומש ולא יסייע להקורא כלל:
קלב[עריכה]
אין קוראין כ"א ז' קרואים. ואין מסיימין בפרשיות הנרשמים בחומש כ"א במקום שהוא פתוחה או סתומה או במקום שנראה יותר הפסק ענין:
קלג[עריכה]
בכל שבת הוא עולה לששי. ובארבע פרשיות עולה למפטיר. ופ' זכור קורא בעצמו הפרשה בתורה (פעולת שכיר א):
קלד[עריכה]
כשהוא קורא פ' זכור קורא זכר בסגול תחת הזיין (פעולת שכיר א):
קלה[עריכה]
הגבה הוא בעצמו ואין המפטיר מתחיל עד שגוללין הס"ת:
קלו[עריכה]
הפטורה בניגון וטעמים מנביא נכתב בגליון כס"ת עם עמודים וא' קורא וכלם שומעין. ואם הצבור קוראין בקול רם עם הקורא נעשה ברכת הקורא ברכה לבטלה. ומ"ש המ"א בשם ס' הכוונות (סי' רפ"ד ס"ק ה') מיירי כשקוראין בחומש שאז צריכין הצבור לומר בנחת עם הקורא מלה במלה:
קלז[עריכה]
בהפטורה פ' פרה בסוף פסוק וקדשתי את שמי הגדול כו' הנוסח בהקדשי בכם לעיניהם:
קלח[עריכה]
יקום פורקן ומי שבירך ואב הרחמים וכשמברכין החדש א"א א"ה רק כשמברכין ר"ח אב אומרין אותו:
קלט[עריכה]
בקדושת נעריצך לומר להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם בלי הפסק כלל. כי הוא פסוק אחד:
קמ[עריכה]
שבת לשמור מאד שלא לדבר כ"א דברי תורה ולהרבות בנרות ושלא להנות מאותן דברים שנעשה ע"פ א"י או הביא דרך כרמלית שלנו (עי' בש"ע שלו סי' שכ"ה ס"ק ל"ה ול"ח) ופשיטא שלא לצוות לא"י לעשות שום דבר. ואם שלח לו ישראל ע"י א"י אסור לבני ביתו ומותר לישראל אחר:
קמא[עריכה]
שלא לישא בשבת כלל אפי' במקום שיש עירוב אפילו בחצר ובבית לא ישא כ"א בידו. (ע' ש"ע שלו סי' ש"ג ס"ק מ"א ומ"ו):
קמב[עריכה]
וכן אשה אם יודעין בה שתקבל הדברים מצוה לומר לה שכל התכשיטין אסורים אפילו בחצר ובבית. וכן שלא לישא תינוק דרך כרמלית שלנו (עי' מ"א סי' ש"ח ס"ק ע"א):
קמג[עריכה]
אין לילך חוץ לתחום ע"פ עירוב האינגבער כ"א שתי סעודות לכאו"א פת או ללפת בו את הפת:
קמד[עריכה]
עירובי חצירות אין לסמוך על המצה שבבהכ"נ. והנכון להניח בכל ע"ש ולברך כי יש חשש מילבין ועוד כמה חששות:
קמה[עריכה]
אין להחזיר שום דבר לתנור אחר שהעמיד הדבר ההוא ואם לא העמיד רק על התנור מותר:
קמו[עריכה]
נוסח ברכה שלישית מבהמ"ז בשבת נחמנו ה' אלהינו כו' כדעת הרי"ף ז"ל (עיין שיע שלו סי' קפ"ח ס"ק ה'):
קמז[עריכה]
בענין בגדי שבת מנהגו להחליף מכף רגל ועד ראש בל יעדר דבר שלא להחליף:
קמח[עריכה]
תפלת מנחה מקדים מאד אפילו בחול ובשבת מקדים יותר משום סעודה שלישית. ובימות החורף א"א ברכי נפשי:
קמט[עריכה]
במנחה דשבת וב' וה' א"צ לקרות רק יו"ד פסוקים ואין להוסיף שלא לצורך. ואם סמוך ב' פסוקים לפתוחה או לסתומה קוראין עד פתוחה או סתומה:
קנ[עריכה]
הבדלה מיושב (ע' ש"ע שלו סי' רצ"ו ס"ק י"ז). בזמירות זרענו ושלומנו או וזכיותינו ירבה כו'. זכר זאת ליעקב ולא אלה שהוא מעשה עגל כמ"ש גם אלה תשכחנה: