מעשה רב הלכות פסוקי דזמרה וקריאת שמע ותפילה
| מעשה רב |
כה[עריכה]
להתפלל שחרית כותיקין ובלבד עם מנין עשרה דוקא:
כו[עריכה]
הש"ץ מתחיל מברוך שאמר וא"א מזמור שיר חנוכת הבית. ולא שאר פסוקים בצבור קודם תפלה ולא אחר תפלה רק שיר של יום:
כז[עריכה]
מותר לישב בפסוקי דזמרה עד הקדיש שקודם ברכו:
כח[עריכה]
בפסד"ז אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני ביו"ד והאומר בוא"ו שבוש הוא בידו. באשרי זכר רב טובך ב' סגלין:
כט[עריכה]
שירת הים עד ה' ימלוך לעולם ועד ויאמר אחריו כי לה' המלוכה כו' ואין אומרים פסוק כי בא סוס פרעה כו':
ל[עריכה]
א"א ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל כו' קודם ישתבח כי צריך להיות מן ויושע עד ה' ימלוך ח"י שמות ומן אז ישיר עד ישתבח ג"כ ח"י שמות ואין להוסיף:
לא[עריכה]
אין לומר הי"ג שבחים בנשימה אחת. רק שלא יפסיק ביניהם בדבור ח"ו:
לב[עריכה]
חי העולמים בצירי תחת החי"ת:
לג[עריכה]
להתפלל עם הצבור ולדלג כמו שנזכר בש"ע. ועכ"פ יראה לומר ב"ש ותהלה לדוד וישתבח שאם יתחיל יוצר אור יפסיד ברכות פסוקי דזמרה:
לד[עריכה]
ועושים באימה רצון קונם ולא קוניהם:
לה[עריכה]
יש לענות אמן כששומע הברכה אפי' אחר יוצר אור באיזה אמן שירצה חוץ לאחר שפתח בשירה חדשה (כאן הערה ב של הפעולת שכיר#):
לו[עריכה]
צואת האף והאוזן לא מקרי צואה לענין ק"ש ותפלה דאי סלקא דעתך דמיקרי צואה היה צריך להרחיק ד' אמות (כאן הערה ג של הפעולת שכיר#):
לז[עריכה]
לכוין קודם ק"ש לצאת ידי חובת ק"ש (כאן הערה ד של הפעולת שכיר#):
לח[עריכה]
ק"ש עשה כב"ש לא עשה ולא כלום. פי' אין לו קיבול שכר שהחמיר על עצמו לעשות כב"ש כההוא דמצא יונה דדהבא דשם ב"ה מודים אלא דפליגי בשוגג אבל כאן אין נראה לב"ה דברי ב"ש כלל ולזה מביאין ראיה מא"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך. אבל בודאי אין צריך לחזור ולקרות ק"ש:
לט[עריכה]
בק"ש אוחז ב' ציצית שלפניו ואינו מנשק כלל:
מ[עריכה]
וכמה מים יטיל למי רגלים רביעית ומהני אפילו לכמה פעמים ואם המי רגלים מועטים בטלים ברוב מים (עיין ש"ע שלו סי' ע"ז ס"ק ד'):
מא[עריכה]
להתפלל בכונה מלה במלה ולכוין פירוש המלות. ואם יבא מחשבה בתפלה יעמוד עד שתלך המחשבה. ואין צריך לכוין בכל השמות רק אדון הכל:
מב[עריכה]
בחזרת הש"ץ יאמר הש"ץ קודם התפלה ה' שפתי ולבסוף יהיו לרצון:
מג[עריכה]
לשמוע תפילת י"ח מפי הש"ץ ומתוך הסדור. ולענות אמן אחר כל ברכה ולא להקפיד על ב"ה וברו"ש כי הש"ץ אינו ממתין עד שתכלה מפי העם ומפסיד חזרת התפלה (כאן הערה א של הפעולת שכיר):
מד[עריכה]
נקדש או נעריצך עד ואמר אינו אומר רק הש"ץ לבד והצבור שותקין ושומעין מהש"ץ:
מה[עריכה]
מודים דרבנן החתימה בשם בא"י אל ההודאות (עי' בש"ע שלו סי' קכ"ז ס"ק ב'). וכן ברכת בורא נ"ר חותם בשם:
מו[עריכה]
ברכת כהנים לשמוע מפי הש"ץ ולומר כן יהי רצון:
מז[עריכה]
קדיש וקדושה ואמן יכול לענות כששומע מבית לבית אפי' כשיש הפסק דבר שנזכר בש"ע (סי' נה סעי' כ') כיון שאינו רואה:
מח[עריכה]
דיוקים בנוסח התפלה. וקנה הכל. בקדושה ושבחיך (כאן הערה ב של הפעולת שכיר). ברכת השנים ושבענו מטובה. ברכת ולמלשינים וכל הרשעה כו' וכל אויביך מהרה יכרתו והזדים כו '. על הנסים ועל הפרקן הפ"א במאלופם. בימי מרדכי כשעמד עליהם המן. והשבות לו את גמולו על ראשו. וכל החיים בקמ"ץ תחת הכ"ף:
מט[עריכה]
תחנון לא יאמר פסוק ויאמר דוד, שנאמר גבי פורעניות רק יתחיל רחום וחנון:
נ[עריכה]
נפילת אפים גם בשחרית בשמאל (וכ"כ בש"ע שלו סי' קל"א ס"ק ה') וא"א שומר ישראל כ"א בתענית צבור:
נא[עריכה]
ונטלתני התיו רפויה. גבורתיה ושכינתיה התיו רפויה:
נב[עריכה]
בעלינו הנוסח וכסא כבודו בשמים כו'. סיום עלינו ה' ימלוך לעולם ועד ואין לומר ונאמר והי' כו':
נג[עריכה]
אחר עלינו שיר של יום קדיש יתום. ואין להרבות בקדישים שלא לצורך. וא"א שום מזמור זולת שיר של יום ולא שיר היחוד ולא שיר הכבוד רק ביו"ט. גם מר"ח אלול עד יה"כ א"א קאפיטל כ"ז:
נד[עריכה]
נוסח הקדיש יתגדל ויתקדש שני הדלתין בצירי כדעת רש"י בלקוטי פרדס שהוא לשון עברי. כרעותיה הכ"ף בדגש. מברך הרי"ש בפתח כי הוא פעול ללשון ארמי ואם יאמר הרי"ש בצירי יהי' בינוני פועל ללשון עברי ויהי' היפך המכוון. ויתעלה שמיה דקודשא ב"ה ואין אומרים ויתהלל. וצריך לומר קודשא ב"ה כאחד. תתקבל צלותהון הלמד בחולם וכן הה"א. דכל ישראל:
נה[עריכה]
עיקר ענית אמן יש"ר אינו כ"א עד עלמיא ולא יותר כי יתברך קאי אלמטה אשמי' דקודשא ב"ה. ואס מגיע לעלמיא והש"ץ כבר אמר איזה תיבות מיתברך ולהלן אומר יתברך כו' עד שמגיע למקום שהש"ץ אומר ושותק ושומע, (עיין בש"ע שלו סי' נ"ו ס"ק ט') אין לומר הפסוקים בקדיש רק יענה אמן:
נו[עריכה]
אין לכרוע שום כריעה בקדיש (עיין שם ס"ק י'):
נז[עריכה]
שלא לפרוש מן הצבור בפיוטים או סליחות כשאומרים אחר חזרת הש"ץ ואין הפסק בברכות ק"ש ותפלה:
נח[עריכה]
נדה ויולדת מותרין להתפלל מיד אפילו כשהדם עליהם. ומותרין ג"כ להתפלל בבהכ"נ תיכף וראי' מנדה שפלטה ש"ז הא לאו הכי מותרין להתפלל:
נט[עריכה]
תיכף אחר התפלה קורא מקצת מן הסדר שנים מקרא ואחד תרגום ומסיים בערב שבת ואינו אומר התרגום אחר כל פסוק רק אחר כל ענין כמו פתוחה או סתומה או אחר מקום שיראה יותר הפסק ענין:
ס[עריכה]
ללמוד אחר התפלה תיכף ג' שעות בלי הפסק. ללמוד פרק משניות ולחזור היטב. ללמוד רב אלפס בכל יום ולחזור היטב. ספרי מוסר כמה פעמים בכל יום. ללמוד מקרא ואגדות ומדרשים.[1] ללמוד גמרא שני דפין בכל יום עם פירש"י ולחזור היטב. ללמוד ש"ע א"ח ולחזור היטב בכל יום ויום. ללמוד מסכתא על פה. ללמוד בטלית ותפלין של רש'י ז"ל דוקא. ללמוד הלכות רגל ברגל:
הערות שוליים[עריכה]
- ^ {בדפוס ווילנא והוראדנא נוסף בכת"י: ללמוד זוהר בכל יום#}