מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/הכל

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/א (עריכה)

הלכה א

אין כותבין ספרים לא על עורות בהמה טמאה ולא על עורות חיה טמאה ולא תופרין בגידין ולא כורכין בשערן והלכ' למשה מסיני שכותבין על עורות בהמה טהורה ועל עורות חיה טהורה ותופרן וכורכן בשערן הלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה וכותבין בדיו על העור שהוא סמוך לו מן המקרא ואני כותב על הספר בדיו:

הלכה ב

שאל אחד את ר' יהושע הגרסי מפני מה כותבין על עורות נבלות וטרפות אמר לו אמשל לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכו' אחד הרגו מלך ואחד הרגו אספקלטור איזה מהם חשוב זה שהרגו מלך אמר לו אם כן יהא מותר באכילה אמר לו הרי הוא אומר לא תאכלו כל נבילה הכתוב אסרה ואני מה אעשה לך מכאן שכותבין על עורות נבלה ועל עורות טרפה ואין חוששין שמא עורות לבובין הן:

הלכה ג

לוקחין עורות מכל מקום לספרים לתפילין ומזוזות ואין חוששין שמא עורות לבובין הן:

הלכה ד

כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער ואינו רשאי לשנות הלכה למשה מסיני שאם שינה בזה ובזה אין קורין בו:

הלכה ה

אין כותבין לא על גבי דיפרתא ועל גבי נייר מחוק לא בשחור ולא בשיחור לא בקומוס ולא בקנקנתוס ולא במי טריא ואין נותנין קנקנתום בדיו:

הלכה ו

אין כותבין לא עברית ולא ארמית ולא מדית ולא יוונית כתב בכל לשון בכל כתבי' לא יקרא בו עד שתה' כתוב' אשורית:

הלכה ז

מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה:

הלכה ח

שוב מעש' בתלמי המלך שכנס שבעי' ושנים זקני' והושיבם בשבעים ושנים בתים ולא גלה להם על מה כנסם נכנס לכל אחד ואחד מהם אמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו דעתן לדעת אחת וכתבו לו תורה בפני עצמה ושלשה עשר דבר שינו בה ואלו הן אלהים ברא בראשית ויאמר אלהים אעשה אדם בצלם ובדמות ויכל בששי וישבות בשביעי זכר ונקבה בראם הבה ארד' ואבלה שם ותשחק בקרוביה לאמר כי באפם הרגו איש וברצונ' עקרו אבוס ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נשאי אדם ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ כנען שלשים שנה וארבע מאות שנה ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו לא חמד אחד מהם נשאתי את צעירת הרגלים אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים תחת כל השמים אשר לא צויתי לעבדם:

הלכה ט

אין כותבין בזהב מעשה בתורתו של אלכסנדרוס שהיו כל אזכרותיה כתובות בזהב ובא מעשה לפני חכמי' ואמרו תגנז:

הלכה י

כל התור' כולה עברית היא אלא שיש דברים תרגום של עברית אל יכתוב תרגום ודברים של תרגום אל יהפכם כגון יגר שהדותא גל עד ויש אומרים לא דברו אלא על שהדותא ועל גלעד שהן שתי לשונות של עברית ותרגום עברי' שכתבו תרגום תרגום שכתבו עברי' לא יקרא בו ואיזהו תרגום כגון יגר שהדותא גלעד וחביריו האזינו השמי' שעשאה שירה שירה שעשאה האזינו רצוף שעשאה מסורג מסורג שעשאה רצוף או שעשאה את המסורג שלא כהלכתו אל יקרא בו:

הלכה יא

גמר את כל הדף ושייר בה פחות מסרגו ועושה אותו דף קטן בפני עצמו ואינו נמנע:

הלכה יב

יריעה של ששה חולקין אותה לשנים ושל חמשה אין חולקין אות' שמא יעשה אחד שנים ואחד שלשה ואינו רשאי לכתוב אלא אם כן יודע לקרות:

הלכה יג

ספר תורה שכתבו צדוקי או מסור או גר או עבד או שוטה או קטן אל יקרא בו זה הכלל כל הכתבו מוציא את הרבים ידי חובתן:

הלכה יד

פתוחה שעשאה סתומה סתומה שעשאה פתוח' הרי זה יגנז איזהו פתוחה כל שלא התחיל בראש השיטה ואיזהו סתומה כל שהניח באמצע השיטה וכמה יניח בראש השיטה ותהא נקראת פתוחה כדי לכתוב שם של שלש אותיות וכמה יניח באמצע השיטה ותהא נקראת סתומ' כדי לכתוב שם של שלש אותיות גמר את כל הפרשה בסוף הדף ישייר שיטה אחת למעלה ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שם של שלש אותיות מתחיל מלמעלה:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/ב (עריכה)

הלכה א

מניחין בין שם לשם כדי שיהיו ניכרין ובאותיות כדי שלא יהא מעורבבי' אם ערב את האותיות או שהפסיק באמצע השם אל יקרא בו:

הלכה ב

מניחין בין שיטה לשיטה כמלא שיטה ובין תיבה לתיבה כמלא אות ובין אות לאות כמלא שער ובין דף לדף כמלא אגודל עשה סוף הדף לתחילתו פסל ערב את האותיו' או שהפסיק באמצע השם אל יקרא בו:

הלכה ג

מניחין בין לדף לדף שם בן ארבע אותיות לא יכתוב שנים בסוף הדף ושתים בין דף לדף אבל לא משם קטן ואם היה שם קטן בפני עצמו של שלש אותיות אסור:

הלכה ד

מניחין בין דף לדף בתורה ריוח שתי אצבעות ובנביאי' ובחומשין ריוח גודל אחד מניחין מלמטה בתורה ריוח טפח ומלמעלה שני חלקים בטפח ובנביאי' ובחומשין שלש אצבעות מלמטן ושתי' מלמעלן כאן וכאן אם רצה להוסיף יוסיף ובלבד שלא יהו הרוחות מרובין מן הכתב מניחין בין ספר לספר בתורה ארבעה שיטין ובנביאים שלש שיטין:

הלכה ה

גמר כל הספרים ושייר בו דף אחד עושה אותו יריעה אחת קטנה ואינו נמנע מניחין בסוף הדף כדי להקיפו עושה עמוד בסוף הספר בתחילה כדי הקיפו ואין צריך לעשות כן בתחילתו ולתורה מכאן ומכאן לפי' גוללין הספ' לתורה לאמצעית ואין פוחתין את התורה ביריעה וארכו של תורה ששה טפחין:

הלכה ו

ואין פוחתין ביריעה פחות משלשה דפין ולא מוסיפין על שמנה אבל בשיטין נתנין טעם במסעו' ארבעים ושנים וברבבות של ישראל ששים ובזקני' של ישראל שבעים ושנים ובתוכחות של משנה תורה תשעים ושמנה הכל לפי הכתב במסעו' שנ' ויכתב משה את מוצאיהם ברבבות ישראל שנא' כתב לך ואת ישראל מה ישראל בששים ריבוא אף שיטה של תורה בששים ריבוא בזקנים שבעים ושנים שנאמ' אספה לי שבעים איש וישארו שני אנשים במחנה והמה בכתובים שבעים ושנים ובתוכחות תשעים ושמנה שנ' אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת ובקלפים לא נתנו שיעור אלא כל שרוצה מוסיף ובלבד שלא יפחות משלשה דפין:

הלכה ז

יריעה שבלת לא יטול שנים ויחזיר שנים אלא נוטל ג' ויחזיר ג' ומה שהוא מחזר כמדת כתב ראשון:

הלכה ח

שיעור הדף כדי שיהא רואהו ובקטן לא יפחות מטפח ר' יוסי בר' יהודה אומר לא יפחות משלש אצבעות:

הלכה ט

ולא יעש' חצי ארכו על רוחבו ולא רוחבו יותר על חציו ארכו אלא מאמצעו הוא ועושה אותו מן המובחר:

הלכה י

לא יעשה חצי{ו?} גויל וחציו קלפים אבל עושה חציו גויל וחציו צבאים קלפים שאינו מן המובחר:

הלכה יא

אין דובקין בדבק ולא כותבין על גבי מטלת ואין תופרין במקום הכתב אמר רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר דובקין בדבק וכותבין על גבי מטלת אבל אין כותבין במקום הכתב מבפנים אבל לא מבחוץ צריך שיהא משייר מלמעלן ומלמטן שלא יקרע ומחו לה אמוחיה מלמטה למעלה ומלמעל' למטה הלכה למשה מסיני ספר תורה שנקרע שטלה עליו מטלת מבחוץ כל האותיות הכפולים באלף בית כותב את הראשונים בתחילת התיבה ובאמצע ובאחרונים בסוף ואם שינה פסול וספר שנקרע מטלה עליו מבפנים אבל לא מבחוץ:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/ג (עריכה)

הלכה א

עושה תורה ונביאים כאחת דברי ר' יהודה וחכמים אומרים תורה בפני עצמו ונביאים בפני עצמן:

הלכה ב

לא יניח בין נביא לנביא כשם שמניח בין ספר לספר בתורה אבל נותן לזה ריוח בפני עצמו ומתחיל מלמעלה:

הלכה ג

אין עושין תורה חומשין כשהן מפוזרין תורה חומשין מקופצין שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה אבל עושה חומשין תורה אימתי בזמן שמדתן ושיטתן שוין:

הלכה ד

אין עושין שני חומשין כאחת ולא חומש ומחצה כאחת אבל אם עתיד הוא להוסיף עליהן מותר:

הלכה ה

מעשה בבייתוס בן זונן שהיו לו שמנה נביאים מדבקין באחת ע"פ ר' אלעזר בן עזריה וי"א לא היו לו כי אם כל אחד ואחד בפני עצמו ושוב מעש' באדם אח' שהביא לפני חכמי' תור' נביאים וכתובים כאחת:

הלכה ו

בד"א בדיפתר' אבל בגיליון תורה בפני עצמו ונביאים בפני עצמן:

הלכה ז

ספר שפסקו ושנוקד ראשי פסוקים שבה אל יקרא בו גורפו או שערב בזאת האות אל יקרא בו:

הלכה ח

ספר שנמחק אל יכתוב בו ר"ש בן אלעזר או' אם היה בבוא' שלו נכרת הרי זה מות':

הלכה ט

ספר שנמחק בו שיטה אחת על פני כולו אסור נמחק בו רובו ומיעוטו קיים מותר ספר שיש בו טעות אל יקרא בו וכמה יהא אחד בדף דברי רבי יהודה רש"בג אומ' אפי' שלשה בדף אל יקרא בו:

הלכה י

אין פוחתין בתורת פחות משלשה דפין אבל קורין באחת ואין נמנעין ומצוה בגדול לגלל הגולל ס"ת גוללו כנגד התפר אבל לא כנגד היריעה ס"ת לא יהדיקנו מתוכו אבל מהדקו מבחוץ והנותן ס"ת לחבירו לא יתנהו אלא בימין והמקבל לא יקבלנו אלא בימין שכן נתינתו בהר סיני שנא' מימינו אש דת למו א"ר שפטאי א"ר יוחנן הקורא בלא נעימה השונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר גם אני נתתי להם חוקים לא טובים:

הלכה יא

לא יניח ב???ין דיו בקולמוס על גבי הכתב ולא יאחוז בכפליים ויתירם ולא יאחוז ויוציא הכתב מבחוץ ולא יוציאנו מתוכו ויחלצנו וכולן במגיהי ספרים מותר לא ישמט אדם ס"ת מחיקו ויחצלנו בו שנוהג בו דרך ביזיון ולא יתננו על גבי ארכובותיו ויתן אצילו עליו ויהא קורא כדברי ר' נחמיה:

הלכה יב

לא יתננו על גבי הכסא ויהא תלוי וקורא כשם שקורין בשטרות שאין נוהגין בזיון בספרי' אלא אוחז בידיו באימה וקורא בו אין זורקין ספרים ממקום למקום ואין נוהגי' בהן דרך בזייון:

הלכה יג

לא יתננו על גבי מטה לא במרגלות המט' ולא תחת המטה ולא ישב אדם על גבי המיט' והספר עליו מעשה בר' אלעזר שישב לו על גבי המיטה וספר עליה דומה כמי שנשכו נחש שנאמר את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו לא מן השבתות אני ירא אלא ממי שפקד עליו מן המקדש איני ירא אלא ממי שפקד עליו שנא' את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו חייב אדם לעשות ציצית נאה ומזוזות נאות ולכתוב ס"ת נאה בדיו נאה וקולמוס נאה ולבלרין נאין ובקלפים נאים ועורות צבועים ויעטפנו בשירין נאין שנ' זה אלי ואנוהו עשה לפניו מצות נאות כדברי ר' ישמעל רבי עקיבא אומר הרבות בנאות שלו אבא שאול אומר הדמה לו מה אתה רחום וחנון אף אתה רחום וחנון:

הלכה יד

אין נוהגין ביזיון באוכלין ואין זורקין אוכלין ממקום למקום לא ישב אדם על גבי קופה מלאה תמרים או גרוגרות אבל יושב הוא על גבי קופה מלאה קיטנית או ע"ג עגול של דבילה מפני שנהגו כן אין סומכין באוכלין ואין מכסין באוכלין ואין אוכלין אוכלין באוכלין אלא אם ראויין לאכילה רבי אלעזר בן יעקב אומר כל שיש לו יד ועוקץ מותר לכסות בו רש"בג אומר כל אוכל שגמרו בידי אחרים מותר לכסות רש"בג אומר כל אוכל שיש לו שומר לכסות והכותב בספרים לא יהפוך מגלה עליה שנוהגין בהן דרך ביזיון:

הלכה טו

אם סיים כל הספר ושייר בה דף אחד עושה אותו יריעה קטנה ואינו נמנע אין מכסין באוכלין ר"מ אומר כל שיש לו קליפה מותר לכסות בו ר' יהודה אומר כל שיש עוקץ או יד מותר לכסות בו:

הלכה יו

אין אוכלין אוכלין באוכלין אלא א"כ היה אוכלין בבת אחת וספר שאין עליו מפה הופכו על הכתב אמר ר' יוחנן כל האוחז ס"ת ערום נקב' ערום נקבר ערום סלקא דעתך אלא נקבר ערום בלא אותה מצוה:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/ד (עריכה)

הלכה א

אלו שמות שאין נמחקין הכותב אלף למד אלף דלת יוד הי שדי צבאות אהיה אשר אהיה רבי יוסי אומר צבאות חול אמר ר"ש בן אלעזר של בית אגודה היו כותבין בירושלם והיו מוחקין צבאות שהיו נוהגין בו חול שנ' ופקדו שרי צבאות בראש העם:

הלכה ב

הכותב אלף למד מארבע אותיו' יוד הי מארבע אותיות אינן נמחקין מפני שיש שמות כיוצא בהן שין דלת משדי צבא מצבאו' אה מאהיה הרי אלו נמחקין מפני שאין שמות כיוצא בהן:

הלכה ג

כל האותיות המשמשות לשם בין מלפניו בין מלאחריו הרי אלו נמחקין בה' מה' לה' וה' בכ"לו הרי אלו נמחקין וכיוצא בהן ומלאחריו אלהינו אלהיכם אלהיהם נו כם הם הרי אלו נמחקין וכיוצא בהן ויש אומרים כם מאלהיכם אינו נמחק:

הלכה ד

וכל שמות הדיוטות שאותותיהם אותיות השם הרי אלו נמחקין כי יודע אלים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלים הראשון קודש והשני חול כי ה' אלהיכם הוא אלי האלים הראשון קודש והשני חול:

הלכה ה

ואדני האדנים הראשון קודש והשני חול אלהי אברהם קודש ואלהי נחור חול אלהי אביהם חול ואלהים לא תקלל משמש קודש וחול ר"ש אומר קודש שנ' כי על כן ראיתי את פניך כראות פני אלדים הרי זה חול מחנה אלהים הרי זה קודש:

הלכה ו

כל השמות האמורים באברהם קודש חוץ מאחד שהוא חול שנאמר ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך וי"א ויהי כאשר התעו אותי אותי אלהים רבי חנינא אחיו של ר' יהושע אומר קודש שאלולי אלהים כבר התעו אותי:

הלכה ז

כל השמות האמורים בלוט חול חוץ מהאחרון ויאמר לוט אליהם אל נא אדני כל השמות האמורים במיכה חול רבי יוסי אומר ביוד הי קדש באלף למד חול חוץ מבית אלהים אשר בשילה וכל השמות האמורים בנבות קוד' חוץ מברך נבות אלהים ומלך וכל השמות האמורים בגבעת בנימן ר' אליעזר אומר חול רבי יהושע אומר קודש אמר לו ר' אליעזר וכי היאך יכול אפשר שהמקום מבטיח ואינו עושה אמר לו ר' יהושע המקום כבר מבטיח ועושה:

הלכה ח

אספרה אל חוק הרי זה קודש וחכמים אומרים הרי זה חול אל אלהים בציון הראשון חול והשני קודש להלוך אל אל במשפט הראשון חול והשני קודש עמנו אל ועמנו אל הראשון נחלק והשני קודש הראשון נחלק והשני אינו נחלק:

הלכה ט

ויהי כאשר התעו אותי האלהים ומי אל כמוך הראשון חול והאחרון קודש תאשם שומרון כי מרתה באלהים הרי זה קודש רבי נתן אומר בבית אלהיו הרי זה קודש ואתה באלהיך תשוב הרי זה קודש אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט משמש קודש וחול יסגירני אל אל עויל הראשון קודש והשני חול כי אל העמוד נשאתי הראשון חול והשני קודש ואמר רבי אלעזר בנו של ר"י הגלילי אל יהיה מקום לשועתו יש לאל ידי אין לאל ידך בהיות לאל ידיך אל מותי כולם חול ואלהים אמר לבהלני קודש חדל לך מאלהים אשר עמדי קדש כדברי ר' יוסי בר יהוד' אלהים זדים קמו עלי קודש אלא שהקורא צריך שיהא מפסיק בקריאתו אלהים זדים קמו עלי אבל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד מלך מלכים מרומם גדול עליון צדיק וישר חסיד תמים גבו' הרי אלו נמחקי' והמקלל בהן עצמו וחבירו חייב גוים ומתים א' חייב דיין ונשיא חייב שתים וי"א על הנשיא חייב שלש המקלל בהן אביו ושם המיוחד הרי זה טעון סקילה ועל הכינויים הרי הוא באזהרה:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/ה (עריכה)

הלכה א

הכותב שם של שני שמות של קודש מקיים את הראשון ומעכב את האחרון ר' יהודה אומר אם הראשון בסוף הדף מעכ' את הראשון ומקיים את האחרון שני שמות של חול מקיים את הראשון ומוחק את האחרון ר' יהודה אומר אם היה הראשון בראש הדף מוחק את הראשון ומקיים את האחרון:

הלכה ב

הכותב יהודה ולא נתן בו דלת יתלנו מלמעלה את השם וכותב יהודה עושה מדלת הי האחרון היה צריך לכתוב יהודה ונתכוון וכתב את השם אף על פי שלא כתב בו דלת מעכבו וכותב יהוד' אחר:

הלכה ג

היה צריך לכתוב את השם ונתכוון וכתב יהודה לא נתן בו דלת מוחקו וכתב את השם רבי יהודה אומר יחזור עליו את הקולמוס ויקדשנו אמרו לו אין זה מן המובחר:

הלכה ד

הכותב את השם וטעה בה אות אחת יתלנו מלמעלה רבי שמעון שזורי אומר שם כולו תולין אות אחת אין תולין טעה את כל השם יתלנו בין השיטין דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר מוחק מלפניו וכותב את השם על מה שמחק רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו אין תולין אלא השם ואין כותבין את האזכרות על מקום הגרר רבי חנינא בן עקביא אומר יגנוז את כל היריעה:

הלכה ה

טעה וכתב יסגירנו אל אל לעויל מקיים את הראשון ומעכב את האחרון:

הלכה ו

הכותב את השם אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב שנים ושלש' שמות כאחת מפסיק ביניהם ומשיב הטובל קולמוס לא יתחיל מאותיות השם אלא מתחיל מאות שלפניו המוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה אמר ר' שמעון לכך נאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא ולא תעשון כן לה' אלהיכם:

הלכה ז

אבל הדיו שנטפה על גבי הכתב מותר למוחקו שלא היתה כוונתו אלא לתקן:

הלכה ח

הטועה את השיטה אינו תולה אלא מנגד השיטין אלא הטעות גורר אחת וכותב שתים או שתים וכותב שלש ובלבד שלא יגרור שלש:

הלכה ט

אין עושין שמע הלל מגלה לתינוקות רבי יהודה מתיר מן בראשית עד המבול מן ויקרא עד ויהי ביום השמיני ושאר כל הספרים אסור אם עתיד הוא להוסיף עליו מותר:

הלכה י

אלו שמות הנחלקין בית אל בית און באר שבע צפנת פענח פוטי פרע בן אוני ידיד יה הללו יה וחרה אף וחרה אפי ר' יוסי אומר אין נחלקין אבל הכל שוין שאין חולקין עמיאל עמינדב צוריאל צורישדי:

הלכה יא

אלו שמות שאין נחלקין ישראל געתם פוטיפר נבוכד נצאר עמיאל צוריאל צורי שדי:

הלכה יב

הכותב את השם על בשרו לא ירחוץ ולא יסוך ר' יוסי מתיר ובלבד שלא ישפשף:

הלכה יג

על קרן הפרה ועל כרעי המיטה גוררן וגונזה על האבן שומטה וגונזה:

הלכה יד

ספר שחותך התפר שלו אחת חוזר ויתפור שנית חוזר ויתפור שלישית לא יתפור המחתך בספרים חדשים מותר בישנה ממקק הספרים מקק התפילין מקק מטפחות הספרים הרי אלו יגונזו:

הלכה טו

מעשה ברבי חלפתא שהלך לפני רבן גמליאל ומצאו יושב על שולחנו ובידו תרגום של איוב והיה קורא בו א"ל תרשני לומר מה שראו עיני אמר לו אמר צופה הייתי ברבן גמליאל הזקן אבי אמך שהיה יושב ע"ג הבנין בהר הבית והביאו לפניו תרגום של איוב ואמר לבנין סלק את השירה ושקע זה תחתיו רבי אומר ב' תשובות בדבר אחד טיט בהר הבית מנין שאינו רשאי לאבדן ביד אבל לא יניחן במקום הטינוף אלא במקום התורפה והן מקרקיבין עיליהן:

הלכה יו

המשאיל ספר תורה לחבירו אינו רשאי להשאילה לאחר אם יודע לקרות בו קורא אם לפתחו הרי זה אסור סומכוס אומר חדש גוללו אחד לשלשים יום אחד חדש ואחד ישן אחד לשנים עשר חדש:

הלכה יז

כל השלמות האמורים בשיר השירים כולם קודש חוץ מאחד שהוא חול ואיזהו הנה מטתו שלשלמה וי"א האלף לך שלמה:

הלכה יח

כל מלכיא האמורים בדניאל כולם חול חוץ מאחד שהוא קודש ואיזהו זה מלכא מלך מלכיא דשמיא מלכותא חסנ' ותקיפא ויקרא יהב לך ויש אומרים חלמא לשנאך ופשריה לערך:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/ו (עריכה)

הלכה א

הכותב צריך לעשות שיעור בפתיחה של ויהי בנסוע הארון מלמעל' ומלמט' שהוא ספר בפני עצמו ויש אומרים שמקומו בנסיעת דגלים:

הלכה ב

הכותב צריך לעשות שיעור בפתיח' של ויהי העם כמתאונני' מלמעל' ומלמטה שהוא ספר בפני עצמו ויש אומרים שמקומו בנסיע' דגלים:

הלכה ג

עשר נקודות בתורה ישפוט ה' ביני ובינך יוד שבניך נקוד ויאמרו אליו אי"ו נקוד ולא ידע בשכבה ובקומ' וי"ו נקוד שבקומה ויפל על צוארו וישקהו כולהו נקוד וילכו אחיו לרעות את צאן אביה' את נקוד אשר פקד משה ואה'רן אהרן נקוד או בדרך רחוקה ה"י נקוד ונשים עד נפח אשר רי"ש נקוד עשרון עשרון שבחג ביום טוב הראשון וי'ו שבעשרון השני נקוד הנסתרות והנגלות לנו ולבנינו עד עולם ע"ק שבעד נקוד:

הלכה ד

א"ר שמעון בן לקיש שלשה ספרי' נמצאו בעזר' ספר מעונה ספר זאטוטי ספר היא באחד מצאו כתוב מעון ובשני' כתוב מעונה אלדי קדם וקיימו שנים ובטלו אחד באחד מצאו כתוב וישלח אל זאטוטי בני ישראל ובשנים מצאו כתוב וישלח את נערי בני ישראל וקיימו שנים ובטלו אחד באחד מצאו כתוב אח' עשר הוא ובשנים מצאו כתוב אחד עשר היא וקיימו שני' וביטלו אחד:

הלכה ה

שלשה לא כתובים בלמד אלף וקרואים בלמד וי"ו ואלו הן אשר לא כרעים ממעל לרגליו אשר לא חומה אשר לא יגיד:

הלכה ו

ואלו הן של נביאים ושל כתובים תרבו חושי אמר לו הרבית צרתם יקטלני אחריש כציפור מרע' זרובבל יצרו דעו יאסוף שם ודברו:

הלכה ז

עניאל יניאל ובגרעון אלישמע השוטר:

הלכה ח

אלו קוראין ולא כותבין בני פרת איש כן בניו צבאות באים לא אלי אלי:

הלכה ט

וחילוף כתובים ולא קוראים אמנון באשר במקום גואל ידרך חמש:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/ז (עריכה)

הלכה א

אלו כתובין חסרון וי"ו וקוראי' בויו ויעלהו אמרו ויאמרו וידברו ויקחו ויתנוהו ואכלו יחדו יהללו ויעלו שמו וקבלו מלכייא:

הלכה ב

אלו כתובין ולא קוראין וארא ואבא הארי דשמואל מוצא ותרא הזא' רע הרע בא ובא וקו וקו וקו הרע אוהבי ורע יעש פקח אריאל צור וחלופן וארבה הגונה והמת יהיה והיתה ונראה והמה יהיה שתול גדליה ותעגבה המדה ואכבדה שלשה דממה טעמה קומי זכור השיבנו הגדתה קוללתה שמתה עשיתה נבהלה פתוח' תזנותי' שכ?נה אבלה שקטה ויראה:

הלכה ג

אלו כותבין דבר אחד וקוראין שנים בא גד אש דת אשתונן [מאש תם] מה לכם והנה הוא באנתה מה הן בנימן לבן ימיני חלכאים כי שימות [ישי מות] לגאיונים מן הסערה מן סערה מן פרוצים וחילופיהן בטוב מן בנימן למרבה מהמערה מאתי בחרבותיהם מבת כי יענים:

הלכה ד

אלו כותבין וי"ו וקוראין יוד אסורים אבוגיל אנועך אולי אוסר ארוצם בעונו ביד בהליכתם החפשות דרכי התעיף המכעיסנו הישר הנתינים המבינים ברזות גול דהיא היצא החרשית הלוחות המביא הבציר אילנות ושח עיניה וצניף ואליל ותרמית וסוס ואתיקיהא וחיאל והכינו חיקך יציע יעיד יעביר יעיאל יניעון יכסימו יכשילו לרוב לשיר ליש לדיגים לסיג למשיסה למעניתם מיפעת מניות נטויות נוב ניבי נפישסים שים עשויות עיפי עברי' עתודים תניינא צעיריהם צעיריה צעיפי:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/ח (עריכה)

הלכה א

אלו הן חלופי שירות תהלים בשירות שמואל וידבר ומפלטי לי אלי צורי משגבי ומנוסי ומאויבי כי אפפוני משברי נחלי סבבוני אקרא וישמע ויתגעש מוסדות השמים וירא וישת סוכות חשרת בערו גחלי ירעם מן שמים חצים ויהום אפיקי מים ויגלו בגערת אפו משנאי משען ויוצא אותי כצדקתי אסור ממנה ואהיה לי ואשתמרה כצדקתי כבורי כגבור תתבר תתפל ואת עיניך על רמים תשפיל ואלדי באלדי מי אל בעדי מעוזי ויתר ונחת וענותך תחתני ארדפ' ואשמידם ואכלם ואמחצם יקומון ויפלו ותזרני תחתני משנאי ואצמיתם ישעו אל ה' כעפר ארץ אריק' ארקעם ותפלטנו עמי תשימני ותכחשו לי לשמע ויחגרו ממסגרותיהם צור מוריד תחתני מוציאי מקמי חמסים ה' ראשון אזמר מגדול:

הלכה ב

אלו הם חלופי ישעיה הקרואי' במלכי' בארבע חזקיה חזקיה רב סריס אל המלך ירושלי' ויבאו ויעלו ויעמדו ירושלי' ויקראו אלהי אמרתי עתה לכי תאמרון בירשלים את מלך עתה על המקום להשחיתו על הארץ בן חלקיהו עמנו אליהם העל וידבר דבר ואל תשמעו כי יצית ההיכל הנענועה כי הצילו הארצות והחרישו העם דברי רב שקה ושבנא הנביא קדמיית את כל דברי להם ישעיה לארצו אל תרהקה הנה יצא יצא וישב את אשר ה' אלהי' שמעתי אמר לקדוש מלאכיך מבחור ואבואה מלון זדים למימי להשוות ויחבישו ושרפה סחי שיב?' אל העיר ויהי בלילה ויך שמונים את פניו לאמר אנא ובלבב שוב נגיד עמו רופא לך והוספתי למעני קחו ויקחו וישימו ויהי אל ישעיהו כי ירפ' וזה לך כי יעשה את הדבר הלך בארץ כי שמע חזקיה וישמע את ב?ל שמו בית כיליו באו דבר ה' בבלה הלא אם:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/ט (עריכה)

הלכה א

בית דבראשית צריך ארבע תגין ופשוטין אותיותיו של תיבה מן כל האותיות שהיא תקים עולם:

הלכה ב

וי"ו הגחון צריך להיות זקוף שהיא חצי אותיות של תורה דרש דרש חצי תיבות של תורה דרש בסוף שיטה דרש בראש שיטה:

הלכה ג

וישח' צריך פשוט שהוא חצי הפסוקים של תורה:

הלכה ד

שמע ישראל צריך לכתבו בראש השיטה וכל אותיותיו פשוטין ואחד צריך שיהא בסוף השיטה:

הלכה ה

למד דוישליכם צריך שיהא ארוך:

הלכה ו

ה"א דהלה' צריך להיות פשוט מכל ה"י שיה' תיבה בפני עצמה:

הלכה ז

יוד של תשי צריך להיות קטן מכל יוד שבמקרא ישראל שבסוף תורה צריך להיות פשוט ולמד שלו צריך להיות זקוף מכל הלמד:

הלכה ח

אלו דברים כתובים ולא נקראים כתוב בעפלים וקרינן בטחורים כתיב תשגלנה וקרי תשכבנ' כתיב רובע דביוני' וקרי רובע קב דביוני' כתיב שיניה'? וקרי' מימי רגליה' כתיב את חוריהם וקרי את צואתם כתיב וישימו למחריה' וקרי למוצאות מנין שאין מכנים לעריות המכנה לעריות משתקין אותו א"ר יונה המכנה בעריות בעריות דאבוה ובעריו' דאימי' האומ' מזרעך לא תתן למעברה בארמיתא משתקין אותו בנזיפה:

הלכה ט

מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם מעשה עגל הראשון נקרא ומתרג' והשני נקר' ולא מתרגם:

הלכה י

מהיכא הוא מתחיל מאנא חטא העם הזה ברכ' כהני' מעש' דוד ואמנו' לא נקרין ולא מתרגמין:

הלכה יא

אין מפטירין במרכבה ר' מתיר ר"א אומר אין מפטירי' בהודע את ירושלי' ומעש' באח' שהפטי' בהודע את ירושל' א"ל ר"א ילך האיש ההו' ויודע בתועבותיה' של אמו בדקו אחריו ונמצ' ממז':

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/י (עריכה)

הלכה א

משה היקנא והיתירה כדתנן המקנא לאשתו רבי אלעזר אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי אחד שאין התראה פחות משנים שאינה יכולה לומר לא התריתי אבל באחד תעיז ותאמר לא התריתי הקניא להם לישראל שיהו קורין בתורה בשבתות וימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד שנא' וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל:

הלכה ב

עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה:

הלכה ג

אין בין יום טו' לשבת אלא אוכל נפש בלבד אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת:

הלכה ד

א"ר יהודה מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה בשני ובחמישי ובשבת הבאה:

הלכה ה

בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין ג' אין פוחתין מהן ואין מוסיפין ואין מפטירין בנבי' הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחרי' ב"ח ובחולו של מועד קורין ארבע אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן זה הכלל כל שיש בו מוסף ואין בו יום טוב קורין ארבעה:

הלכה ו

ביום הכיפורים ששה וביום הושבת שבע' אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם י"ט שאיסור לאו חמשה י"ה שאיסור כרת שש' שבת שאיסור סקילה שבעה ומפטיר בנביא הפותח והחותם בתורה מברך לפני' ולאחריה:

הלכה ז

אין פורסין על שמע לא בעמידה ולא בישיב' ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאי' את כפיה' ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב על אנשים כל שכן לנשים שאין עושין מעמד מושב לנשים ואין אומרים קדיש וברכו פחות מעשר' רבותינו שבמערב אומרים בשבעה ונותנין טעם לדבריהם בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' כמנין התיבו' ויש אומרים אפי' בששה ברכו ששה הוא ובמקו' שיש שם תשעה או עשר' ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר התפל' עמד אח' מאלו ויאמר ברכו או קדיש וענו אחריו יצא וכבר תקנו חכמי' לחזנים לומר לאח' גאולה יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ואחריו ברכו את המבורך כדי לצאת אותם שלא שמעו דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו ונהגו אנשי מערב ואנשי מזרח לאמרו לאחר עושה השלום בשלש תפילות של שמנה עשרה גזרה משום הנכנסי' וגזירה משום היוצאים ואפילו לאחר קריא' ספר תורה ולעניין פדיית קרקעו' תשע' וכהן וארון וכיוצא בהן:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יא (עריכה)

הלכה א

הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים ולא יקרא למתורגמן יות' מפסו' אחד ובנביא שלשה ואם שלשתן של ג' פרשיות קורא אחד אחד כגון כי כה אמר ה' חנם נמכרת' וכגון כי כה אמר ה' מצרים ירד עמי בראשונה וכגון ועתה מה לי פה נאם ה' עיר שאין בה קורא אלא אחד קורא הוא הקריות ובלבד שישב בין קריאה לקריאה:

הלכה ב

מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה לפי שגוללין נביא ברבים ואין גוללין ספר תורה ברבים וכן אמר רבי ירמיה בשם רבי שמעון בן לקיש אין גוללין ספר תורה ברבים רבי יוסי פתר לה כגון שהיתה הפרשה קטנה כדי שישמעו ישראל את התור' על הסדר והא תנינן קורא באחרי מות ואך בעשור שנייה היא שהוא סדרו של יום ותדע לך דר' שמעון בן לקיש אומר בכל מקום אינו קורא על פה וכאן הוא קורא על פה

הלכה ג

רבי יוסי הוה מפקד לרב עולא חזנא דכנישתא דבבלא כך היה קורא אורייתא תהא גיילאה אחורי פרכותא וכדאינון תרתי תהא מוביל חדא ומייתי חדא עד היכא אמר רבי יוסי כגון פרשת יהוידע הכהן:

הלכה ד

החזן שהוא קור' בתורה בשבת פחות משבע קריות ושכח כסבור שקרא ז' יחזור ויקר' וימלא שבע קריות ויפטיר שמיני ובלבד שיהא בסדר עשרים ואחד פסוקים ליתן לכל קורא וקורא שלשה ואם פחות יוסיף על הסדר הזה מפרש' אחרת:

הלכה ה

ואם היתה הפרשה של ארבעים חמשה פסוקי' קורא את כולה אבל פרשה של ששה פסוקים קורא ומפסיק לפי שיש בה שיעור שתי קריות ואם קרא בשני ובחמישי ובמנחה בשבת ובמנחה של יום טוב פחות מעשרה פסוקים יחזו' ויקר' עד ישלים עשרה פסוקים ובמה קורין במנחה של יום טוב בסדר שפסק מפני הרגל:

הלכה ו

ואם קרא ודלג על פסוק ולא קראו אם קרא עשרה מן הפסוק המדולג ביניהם אינו חוזר ואם בתוך עשרה הוא יחזור ויקרא עשר כראוי על שטתן שאין מדלג זו בחול ובמנחה בשבת ובמנחה של יום טוב אבל בשבת אם שכח ועבר על פסוק ואחר כך נודע לו חוזר וקור' אפי' לאח' שהפטיר בנביא והתפלל מוסף מפסיק מיד וקורא שאין מעמידין תפילת המוספין פעם שנייה:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יב (עריכה)

הלכה א

מפסיקין בברכות ואין מפסיקין בקללות אמר רבי חייא בר גמדא מה טעם דכתיב אל תקוץ בתוכחתו אל תעשם קוצים קוצים:

הלכה ב

אמר רבי לוי אמר הקב"ה אינו דין שיהו בני מתקללין ואני מתברך אמר רבי יוסי בר אבין לא מטעם הזה אלא זה שהוא עומד לקרות בתור' פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב:

הלכה ג

לוי בר פאטי שאל לרבי חנינ' אילין ארוריה מאי יקרינון חד ויברך לפניהן ולאחריהן אמר לו אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא קללות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה:

הלכה ד

רבי יונתן ספרא דגופתרא נחית להכא חמא לרבי אבונא ספרא קרא שיר' הבאר וברך לפניה ולאחריה א"ל ועבדי' כן א"ל עד כדון את לזו צריך כל השירו' טעונות ברכה לפניהם ולאחריהם:

הלכה ה

אשאלת לרבי סימון אמר לון בשם ר' יהושע בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שיר הים ועשרת הדברות וקללות שבמשנה תורה:

הלכה ו

אמר רבי אבי אני לא שמעתי אלא נראין הדברים בעשרת הדברות רבי יוסי בר אבין בשם רבי בתומנתי פסוקייא אחריה ובמשנ' תורה טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם:

הלכה ז

רבי יצחק סחורה שאל את רבי יצחק נפחא ראש חדש טבת שחל להיות בשבת במה קורין לעניין כלות והמפטיר בשל שבת וראש חדש שחל להיות בחול קורין ביום ראשון ושלשה בשל ראש חדש והרביעי בשל חנוכה שכל התדיר מחבירו קודם לחבירו והואיל קרא תחילה בכל ראש חדש ביום שני יקרא ג' לחנוכה והרביעי של ראש חדש ובראשי חדשיכם עד שישלים כל השיטה ולמה כן שלא בא הרביעי אלא מחמת מוסף של ראש חדש ואם היה בשבת תורגמן או דרוש מפטירין בנביא או שלשה פסוקים או חמשה או שבעה ואינו חושש לעשרים ואחד פסוקי':

הלכה ח

אמר רבי יוסי בר אבי' שירת הלוים לא יפחתו לו מששה קרויות וסימניך הזי"ו לך ואלו הן האזינו זכור ירכיבהו וישמן לו כי ידין ה' עמו ויש לה פסוק שיטה מלאה מלמעלן ושיטה מלאה מלמטה כנגד כך נהגו לעשות שיטותיה של תורה:

הלכה ט

וסימן תחילת השיטים האזינו יערוף כשעירים כי שם ה' אקרא אל שחת לו בניו הלה' הלא הוא זכור שאל בהנחל יצב כי חלק ימצאהו יסובבנהו כנשר יפרוש ה' בדד ירכיבהו ויניקהו חמא' ואלים ודם ענב שמנת וינבל בתועב' אלהים לא שערו' ותשכח מכעס ארא' בנים כעסוני בגוי נבל ותוקד ותלה' מוסדי חצי וקטב עם חמת ומחדרי' יונק אשבית' פן ינכרו ולא ה' ואין בהם יבינו ושנים וה' הסגירם ואויבנו משדמות אשכלו' וראש חתום באוצרותי לעת וחש ועל עבדיו ואפס צור ישתו יהי עליכם ואין אלהים עמדי מחצתי כי אשא אם שנותי אשיב אשכיר מדם הרנינו ונקם:

הלכה י

ר' זעירא רבי ירמיה בשם רב אמר שירת הים ושירת דבורה נכתבו' אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח:

הלכה יא

שירת הים שלשים שיטין אז לאמר ורכבו לישועה אבי שמו שלישיו אבן ה' קמיך אפיך נוזלי אויב נפשי ברוח' אדירים כמוכה פלא בחסדך קדשך אחז אדום כל ופחד יעבר קנית לשבתך ידיך בא מי:

הלכה יב

סימן שירת דבורה ששים וחמש' שיטין ותשר דבורה לאמ' ברכו רזני' לה' משעיר רעשה מים סיני ענת נתיבות חדלו אם חדשים אם בישראל בעם צחורות על משאבים פרזונו עורו אבינועם ירד בעמלק מכיר ב?ן ברגליו חקקי לב המשפתים ראובן שכן ישב ישכון על נלחמו על לקחו ממסילותם גרפם נפשי שוב מרוז ישביה ה' יעל באהל נתנה ליתד עמלי' לראשו שדוד סיסר' לבא שרותי' רחמתים לסיסרא רקמתים אויביך הארץ:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג (עריכה)

הלכה א

אבל בשירת דוד שבשמואל ובתלים לא נתנו חכמים שיעור אבל לבלר מובה' מרצפן במפתחות באותיות וסוף וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי:

הלכה ב

מגלות אסתר צריכה שירטוט כאמיתה של תורה ספר נקרא:

הלכה ג

עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח על גבי אריח ולבינה על לבינה כל בנין כדן לא קאים מאי כדין למצוה לעיכוב:

הלכה ד

אמר רבי יוסי בר חנינא אחו' של ר' הושעי' סבבין רבי אבא ב"ר זבדא ושאילנן זה בשם רב לעיכוב:

הלכה ה

רבי חייא בריה דרב אדא דיפו ירמיה בשם ר' זעירא וצריך לאומרן בנפיחה אחת עשרת בני המן:

הלכה ו

אמר ר' יוסי בר אבין בכתבן צריך שיהא איש בראש דפה ואת בסופה בשש' שיטין עשרת בסו' דפה שחיץ ונחיץ בהדי סקו נטריה כדי שיפלו ולא תהא להם תקומ' אחר דברי' האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא תירגם רב יוסף בתר פתגמיא האילין רבי מלכא אחשורוש ית המן המדתא אגג' בר כוזא בר אפליטוס בר דיוס בר דיוסוט בר פרוס בר נידן בר בעלקן בר אנטימרו' בר הריס בר הדורו' בר שגר בר נגר בר פרמשתא בר ויזת' בר עמלק בר לחינתיה דאליפז בוכריה דעשו דכי יתיה הוי וית כורסיה לעיל מכל רברבנוהי ועבדוהי דקדם שיבריה גיניניה:

הלכה ז

אמר ר' זעירא וי"ו דויזתא צריך למזקפיה כמדור' דדברו':

הלכה ח

מי שהוא אוחז ספר תורה נחלקו בדבר שני תנאין חדא אמר פותח ורואה וגולל ומברך וחדא פותח ומבר' ומה טעם דכתיב ובפתחו עמדו כל העם ומה כתיב בתריה ויברך עזרא את ה' האלקים הגדול במה גדלו רב אומר גדלו בשם המפורש רבא אמר בברכה גדלו והכי מברך בעשר' אומרים ברכו את ה' המבורך ביחיד כשהוא משכים לקרא אומר ברוך אתה ה' אלדינו מלך העולם אשר נתן לנו תורה מן השמים חיי עולמים ממרומים ברוך אתה ה' נותן התורה וגולל ואומר ברוך אתה ה' אלדינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו ברוך אתה ה' נותן התורה:

הלכה ט

וכן בנביאים אומרים ברוך אתה ה' אלדינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת ברוך אתה ה' הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק:

הלכה י

ולבסוף מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועוש' מדבר ומקיים כי כל דבריו אמת וצדק ומיד עומדין העם ואומרים נאמן אתה הוא ה' אלדינו נאמנים דבריך נאמן חי וקיים שמך וזכרך תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד וזה אחד ממחלוקת בני מזרח ובני מערב שבני מזרח עונין אותו בישיבה ובני מערב בעמידה ובכל מקום שנחלקו שני תנאים ושני אמוראים ולא בדיק לן הילכתא כחד מינייהו אזלינן בתר מחמיר כל שכן בשבח ותהלה של חי העולמים שהדבר גלוי בלב לשנות הלכה למעשה שנאמר כל פעל ה' למענהו:

הלכה יא

ואחר כך חוזר המפטיר לענינו ואומר נאמן אתה הוא ברוך אתה ה' האל הנאמן בכל דבריו:

הלכה יב

נחם ה' אלקינו ציון עירך כי הוא כו' ברוך אתה י"י משמח ציון בבניה:

הלכה יג

שמחינו ה' אלדינו כו' שלא תכבה נרו לעולם בימיו תיושע יהודה וישראל תשכן לבטח וזה שמו אשר יקראו ה' צדקינו ברוך אתה ה' מצמיח קרן ישועה לעמו ישראל:

הלכה יד

על התורה ועל הנביאים ועל יום פלוני הקדוש הזה אשר נתת לנו ה' אלהינו לקדושה ולמנוחה לכבוד ולתפארת על הכל ה' אלדינו אנו מודים לך ומברכין את שמך תמיד אלהי ישענו בא"י מקדש ישראל ויום פלוני חוץ משבת שאינו מזכיר בחתימה ישראל אלא מקדש השבת בלבד שהשבת קדמה לישראל כדכתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום הז' שבת וינפש ואומרי' ראו כי ה' נתן לכם השב' שהית' כב':

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יד (עריכה)

הלכה א

ולמה אמרו כולן כדי לקיים ברכות שבע כנגד שבע' קוראים וכן אתה אומר {אתה אומר} בכ"ב פסוקים בנביא כ"א כנגד ז' קרואים מג' ג' ואח' כנגד חזן הכנסת:

הלכה ב

בד"א בשלא תרגמו ושלא דרשו אבל תרגמו ודרשו המפטיר מפטיר שלשה או חמשה או ו'? בנביא ודיו:

הלכה ג

ברות ובשיר השירים באיכה ובמגלת אסתר^[1] צריך לומר על מקרא מגילה ואע"פ שכתובה בכתובים:

הלכה ד

הקורא בכתובי' צריך לומר ברוך אתה ה' אלהינו מ"ה אשר קדשנו במצותיו וציונו לקרות בכתבי הקודש:

הלכה ה

במגל' אסתר אמרו שצריך להזכיר בו זמן ולאחר קריאתה צריך הקורא לומר אלהינו מ"ה האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתינו והגואלנו והמושיענו מכף כל עריצים בא"י האל העוזר ומושיע כנגד עלבונה של תורה מברכין ויש אומרים כנגד עלבונם של ישראל מברכין:

הלכה ו

ועוד אמרו שכן צריך ליתן שבח והודאה על הגאולה ועל הפדות וחותם בא"י האל הנקמות המשל' גמול לאויבים ומגן לצדיקים ומושיע עמו מיד שונאיהם ואחר כך מקלס לצדיקי' ברוך מרדכי ברוכה אסתר ברוכים כל ישראל ורב אמר צריך לומר ארור המן וארורים בניו אמר רבי פנחס צריך לומר חרבונא זכור לטוב:

הלכה {ו}<ז>

רבי ברכיה רבי ירמיה רבי חייא בשם רבי יוחנן כד הוה מטי ר' יונתן להדין פסוקא אשר הגלה נבוכד נצר הוה אמר נבוכד נצר רשיעא שחיק שמוי למזגי לטבא טבתי' ולביש בישתי' שנאמ' זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב:

הלכה ח

המפטי' בנביא הוא פורס על שמע באיזה שמע אמרו בשמע של ספר תורה היכי פתח אשרי יושבי ביתך ואחר כך עומד המפטיר ואומר אין כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום אתה הוא לבדך אתה עשית את השמים ושמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחייה את כולם וצבא השמים לך משתחוים:

הלכה ט

מיד נכנס ואוחז המפטיר את התורה ואומר שמע ישראל פסוק הראשון בנעימה ואב העם עונין אותו אחריו:

הלכה י

וחוזר ואומ' אחד אלהינו גדול אדונינו קדוש אחד אלהינו גדול אדונינו קדוש ונורא שמו כנגד שלשה אבות ויש אומרים כנגד ג' קדושות:

הלכה יא

וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך ה' שמך לעול' ה' זכרך לדור ודור הכל תנו עוז לאלהים ותנו כבוד לתורה גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו וצריך להגביה את התורה בשמע ישראל ובאלו ייחודין שלשה גדלו לה' אתי:

הלכה יב

ועוד צריך על הכל יתגדל וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתעלה ויתהדר ויתקלס הנכבד והנורא שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בעולמות שברא העולם הזה והעולם הבא כרצונו וכרצון כל עמו בית ישראל תגלה ותרא' מלכותו עלינו במהרה ובזמן קרוב והוא יבנה ביתו בימינו ויחון פלטתנו ופלטת עמו ישראל ברחמיו וברוב חסדיו בשלו' ובחן ובחסד וברחמי' הוא יעשה עמנו בעבור שמו הגדול אמרו אמן:

הלכה יג

ואחר כך מגבי' את התורה ואומר אחד אלהינו גדול אדוננו קדוש ונורא שמו לעולם ועד ומתחיל בנעימה ואומ' ה' הוא האלהים ה' שמו ואחריו עונין אותו העם וחוזר וכופלו ועונין אותו פעמים:

הלכה יד

מיד גולל ספר תורה עד שלשה דפין ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה לכל האנשים ולנשים לראות הכתב ולכרוע ולומר זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל או תורת ה' תמימה משיבת נפש והמפטיר נותנו לחזן הכנסת והוא חוזר התורה לכסות ראשי הקרואים שאין כבוד להיות התורה יחידה וכיוצא בו אינו מן המובח' שיעמוד החזן יחידי לפני התיבה אלא שיעמדו עמו אח' לימינו ואחד לשמאלו כנגד אבות ויש אומרי' פורס את שמע שיאמר יוצר אור וקדוש וטעם לדבר על הברכה שמברך' על התורה ועל העבודה כך היו נקיי הדעת שבירושלם עושין כשהיו מוציאין את התורה ומחזירין היו הולכין אחרים מפני כבודה:

הלכה טו

קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס את שמע לומר יוצר אור ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו פוחח הנראים כרעיו או בגדיו ערומי' או מי שראשו מגולה פורס את שמע ויש אומרי' בכרעיו ובגדיו ערומים פורס אבל לא בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכר' מפיו בין כך ובין כך מתרגם אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו:

הלכה יו

סומא פורס על שמע ומתרגם רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס את שמע:

הלכה יז

קטן שאמרו מבן שתים עשרה שנה למעלה פורס את שמע והעובר לפני התיבה והנוש' את כפיו עד שיהא בן עשרים שנה ובעל זקן אבל אם אין לו זקן והוא בן עשרים אע"פ שנרא' כסריס וי"א אפילו סריס עצמו מותר אבל אם עלה זקנו אפי' מבן י"ח מותר לעבור לפני התיבה ולישא את כפיו:

הלכה יח

במגלה הכל כשרין לקרוא את המגלה חוץ מחרש שוטה וקטן ר' יהודה מכשיר בקטן אמר רבי לוי מגלת אסתר צריך לקרותה בלילה ולשנות' ביום שנאמר למען יזמרך כבוד בלילה ולא <ידום> ביום לפיכך נהגו לקרותה במוצאי שבת שתים ר"מ כי החליף בכנשתא שמע קליהון דסדרא אמר עד מתי אתם עושים את התורה קרויות קרויות אמרו ליה משם יזמרך כבוד ושבקין ונהגו העם לומר כן לאומרה במוצאי שבתות של אדר עד שיעברו חמשה עשר באדר ומיקרי היכי קרי בשבת ראשונה של אדר קורי' העם ביחד עד בלילה ההוא ובמוצאי שבת שניה קורין מבלילה ההוא עד ודובר שלום לכל זרעו בשיר השירים קורין אותו בליל ימים טובים של גליות האחרונ' חציו בלילה אחד וחציו בלילה השנייה רות במוצאי יום טוב ראשון של עצרת עד חציו ומשלים במוצאי יום טוב האחרון ויש אומרים בכולן מתחילין במוצאי שבת שלפניה' ונהגו העם כך שאין הלכה נקבעת עד שישב מנהג וזה שאמרו מנהג מבטל הלכה מנהג ותיקין אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטועה בשקול הדע':

הלכה יט

וכשם שקורי' בתורה ומפטיר בנביא ביום כך חייב במגל' לקרות' ביום שנאמר ביום אשר שברו אויבי היהודי' ותני עלה כל היום כשר לקרות מגלה:

הלכה כ

אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים כו': תפלה שבלת עושין אותה מזוזה ומזוזה שבלת אין עושין אותה תפילין לפי שמעלין בקדש ולא מורידין:

הערות

1. הגר"א מוסיף "ובקהלת"

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/טו (עריכה)

הלכה א

אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזות אין נכתבות אלא אשורית ר' שמעון בן גמליאל אומר אף ספרים לא היתירו שיכתוב אלא יונית:

הלכה ב

אע"פ שאמר רבן שמעון בן גמליאל שאף ספרים לא היתירו שיכתבו אלא יונית לא הודו לו חכמים שאמר רבי מעש' בר"ש בן גמליאל שהיה עומד על גבי הבנין בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבניו גנזו תחת הנדבך ואף חכמים עמדו בדבריהם דתנינן כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדלקה בין שקוראין בהן בין שאין קוראין בהן ואע"פ כן שכתובין בכל לשון טעונין גניזה ומפני מה אין קוראין בהן מפני ביטול בית המדרש מצילין תיק הספר עם הספר ותיק של תפילין עם התפילין ואע"פ שיש לתוכן מעות ולהיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש בן בתיר' אומ' אף למפול':

הלכה ג

אע"פ שאמרו אין קורין בכתבי הקדש אלא מן המנחה ולמעל' היתירו אבל שונין ודורשי' בהם צרי' דבר נוטל ובודק אבל בשטרי הדיוטו' אע"פ שמסורגלין אסור לקרות בהן:

הלכה ד

ברכות שכתבו בהן ענינות הרבה מן התורה אין מצילין אותן מן הדלקה מכאן אמרו כותבי ברכו' כשורפי תורה מעשה באחד שהיה כותב ברכות והלך רבי ישמעאל לבודקו כיון שהרגיש קול פרסיותיו של ר' ישמעאל נטל תכריך של שטרות וזרקו לתוך הספל של מים בלשון הזה אמר עונש האחרון קשה מן הראשון:

הלכה ה

מפני מה אמרו לו מפני עניינות של תורה שהן כותבין בהן דתני ר"ש בן יוחי העוסק במקרא מדה ואינה מדה במשנה מדה שמקבלין עליה שכר העוסק בה"שס אין לך מדה גדולה מזו על מנת שקרא ושנה:

הלכה ו

לעולם הוי רץ למשנה יותר מן הש"ס דר' יוסי בר אבין אמר עד שלא שקע בו רב משניו' אבל שקע בו רב משניו' לעולם הוו רץ להש"ס יותר מן המשנה:

הלכה ז

אבל אמר נמשלה המקרא כמים והמשנה כיין והש"ס כקונדיטון אי איפשר לעולם בלא מים ואי איפשר לעולם בלא יין ואי איפשר לעולם בלא קונדיטון ואיש עשיר מתכלכל בשלשתן כך אי איפשר לעולם בלא מקרא ובלא משנה ואי איפשר בלא הש"ס לעולם:

הלכה ח

ועוד נמשלה התורה במלח והמשנה בפילפלין והש"ס בבשמים וא"א לעולם בלא מלח וא"א לעולם בלא פילפלין וא"א לעולם בלא בשמים ואיש עשיר מתכלכל בשלשתן כך אי אפשר לעולם בלא מקרא ואי אפשר לעולם בלא משנה ואי איפשר לעולם בלא הש"ס:

הלכה ט

אבל אשרי אדם שיש עמלו בהש"ס ולא שיהא דולג במקרא ובמשנה ויבא להש"ס על מנת שילמ' מקרא ומשנה ויבא להש"ס על זה נאמר הון עשיר קרי' עוזו ובחומה נשגב' במשכותו:

הלכה י

אבא גוריון אומר איש צדיון משום אבא גוריין לא ילמד אדם את בנו חמר ספן קדר רועה וחנוני לפי שאומנות' לסטות ר' יהודה אומר משמו החמרין רובן רשעים והספנים רובן חסידים טוב שברופאים לגיהנם והכשר שבטבחים שותפו של עמלק רובן של ממזירים פקחין רובן של עבדים נאים רובן של בני אבות ביישנים רובן של בנים דומין לאחי האם תני ר"ש בן יוחי [הכשר שבעובדי כוכבים (נ"א שבגוים) בשעת מלחמה הרוג] הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו הכשירה שבנשים בעלת כשפים אשרי מי שהוא עושה רצונו של המקום:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/טז (עריכה)

הלכה א

רבי נהוראי אומר מניח אני כל האומניות שבעולם ואני מלמד את בני תורה שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימ' לעולם הבא ושאר אומניות אינן כן שאם יכנס אדם לידי חולי או לידי זקנ' או או לידי ייסורין ואינו יכול לעשו' במלאכתו הרי זה מת ברעב אבל התור' אינה כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו בנערותו מה אומר וקווי ה' יחליפו כח:

הלכה ב

אמר רבי יהושע בן לוי הדא אגדת' כתוב בה הכותב אין לו חלק לעולם הבא והדורשה מתברך והשומעה אינו מקבל שכר והתני רבי חיננא בר פפא פני' בפני' דבר ה' פנים תרי בפנים תרי הא ארבעה אפין פנים של אימ' למקר' פנים בנוניות למשנה פנים שוחקו' להש"ס פנים מסבירות לאגדה:

הלכה ג

רבי נחמיא בשם רבי יעקב בר ינאי כמים הפנים לפנים בנוהג שבעולם יש לך רב רוצה ללמד ותלמיד שאינו רוצה ללמוד תלמיד רוצה ללמוד והרב אינו רוצה ללמדו ברם הכא הרב רוצה ללמוד והתלמיד רוצה ללמד מקרא ומשנה גמרא ואגדות:

הלכה ד

רבי יצחק נפחא פתח סמכוני באשישות אלו הלכות המאוששות רפדוני בתפוחים שריחן יפה כתפוחים כי חולת אהבה אני אמר ר' יצחק לשעבר כשהיתה הפרוטה מצויה היתה נפש אדם מתאו' לשמו' דבר הלכה ודבר אגדה:

הלכה ה

א"ר תנחום בר חנילאי אילו נתנ' התורה חתוכה לא היתה עומדת רגלים למורא שיורה שאם טמא יש מטמאין כיוצא בו ואם טהר יש מטהרין אותו כיוצא בו:

הלכה ו

אמר רבי ינאי תורה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה נתנה לו בארבעים ותשע פנים טמא וארבעים ותשע פנים טהור שנאמר ודגלו בגימטריא ארבעים ותשע הוא:

הלכה ז

רבי אבהו בשם רבי יוחנן תלמיד וותיק היה לו לר"ע והיה יודע לדרוש את התורה בארבעים וט' פנים טמא וארבעים וט' פנים טהור שלא מאותו הטעם שאם כן רבו המטמאין טמא רבו המטהרין טהור כל אלו מנין אלה שהיה חכם במקרא ובקי במשנה וותיק בה"שס וסבר בהגדה:

הלכה ח

אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הניח פרשה אח' מן התורה שלא למדה ולמד במקרא ותרגו' מדרש הלכות ואגדות ומשלו' הכל למד וכן אמרו עליו שאמ' אם יהיו כל השמים יריעות וכל האילנות קולמוסין וכל הים דיו אין כדי לכתוב את חכמתו שלמדתי מרבי ולא אכלתי מחכמת חכמים אלא כשם שזבוב הזו הטובלת בים הגדול ומשהו מחסרה:

הלכה ט

וממי קבל תורה מהלל ומשמאי אמרו עליו על הילל שלא עזב דברי חכמים שלא למדה אפילו כל הלשונו' אפילו שיחת הרים וגבעו' ובקעו' שיחת עצים ועשבים שיחת חיות ובהמות שיחת שדים ומשלות הכל למד כל כך למה משום ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:

הלכה י

א"ר יהוש' בן לוי אנא מימי לא הסכלתי גו ספר דאגדתא אלא חד זמן אסתכלת ואשתכח' כתו' מאה ושבעים וחמישה פרשיות שכתוב בתורה דבור ודבור אמירה וציווי כנגד שנותיו של אברהם אבינו דכתיב עלית' למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם וכתב האדם הגדול בענקים הוא הלכך קבען מאה ושבעים וחמשה סדרים בתורה בכל שבת ושבת עול' תמיד:

הלכה יא

מאה ארבעים ושבעה מזמורים שכתוב בספר תהלים כנגד שנותיו של יעקב ללמדך שכל קילוסין שישראל מקלסין להקדוש ב"ה כנגד שנותיו של יעקב אבינו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל:

הלכה יב

מאה וכ"ב פעמים שישראל עונין הללוי' כנגד שנותיו של אהרן הללויה הללו אל בקדשו לקדושו לאהרן קדוש ה' אפי' כן הוינא מיבעת בלילה ותלמיד ותיק של ר"ע שהיה דורש מ"ט פני' טמא מ"ט פנים טהור כל א' ואחד מטע' אח' שלא מאותו טעם ואם כן רבו המטמאי' טמא רבו המטהרין טהור וקטן שאינו פורס את שמע אין יכול לומר קדוש כיוצא ביחיד אבל בציבו' עונה עמהן וגדול פורס את שמע יכול לומר קדוש לפי שהוא כסודר אבל קדוש של עמידה כיון שצריך לומר נעריצך נקדישך אינו הדין לאומרו פחות מי' ואין קטן עול' מן המנין ברכו קריאת התורה וקדיש עד שיהא בן שלש עשרה שנה ואין נדבקין באלו:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יז (עריכה)

הלכה א

דברי חכמים כדרבונות נתנו מרועה אחד רועה אחד אמרן וכולן מצילין אותן מפני הדליקה וספר אגדת' אע"פ שלא ניתן ליכת' א"ה מצילין אותו מפני הדליקה מה טעם עת לעשות לה' הפרו תורתך:

הלכה ב

מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים לתעניות ולמעמדות וליום הכיפורי':

הלכה ג

כיצד מפסיקין ראש חדש וימי חנוכה שחלו להיות בשבת קורי' שבע' בעניין שבת והשמיני לראש חדש הוא קורא וביום השבת וראשי חדשיכם שני הפסקות אם לחנוכה שחל יום ראשון להיות בשבת קורין שבעה לשבת והשמיני קורא ויהי ככלות משה עד עשה את המנורה:

הלכה ד

לפורים שלשה ימי הצום אין מתעני' אותם רצופין אלא פרודי' שני וחמישי ושיני ורבותינו שבארץ ישראל נהגו להתענות אחר ימי הפורים מפני ניקנור וחביריו ועוד שמאחרין בפורענות ואין מקדימין:

הלכה ה

מעמדות דתניא אנשי מעמדו' ואנשי משמר היו מתענין בכל יום בשני על מפרשי הים דכתיב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים בשלישי על מהלכי דרכי' דכתיב ויאמ' אלהים יקוו המים מתחת השמים ברביעי על התינוקות שלא תעלה בהן אסכרה וימותו דכתיב ויאמר אלקים יהי מאורו' מארת כתיב בה' מתענין על עוברות ומניקות שלא יפלו את בניהן שנ' ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ וגו' בערב שבת ובמוצאי שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת ויש אומרים בין השמשות בערב שבת מיתוספ' נשמה יתיר' לישראל ולאחר נוטלין אותה הימנו דבר אחר מפני הנוצרים שלא יאמרו על כי אנו שמחין בראשון הם מתענין בו אבל אמרו חכמים בזמן המעמדות לא היו חוששין לאיבת הנכרים אלא משום דכתי' וינפש וי על נפש:

הלכה ו

בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים ובעצרת שבעה שבועות ובראש השנה בחודש השביעי באחד לחודש ביום הכיפורי' אחרי מות ביום טוב הראשון של חג קורין בפרש' המועדות שבת"כ ושאר כל ימות החג קורין בקרבנו' החג:

הלכה ז

בחנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק בראשי חדשי' ובראשי חדשיכ' ובמעמדות במעשה בראשית ובתעניות של תשעה באב וז' אחרונות של עצרת ברכות וקללות אבל תעניות אחרות ויחל משה ומפטיר דרשו ה' ויש אומרי' שאין מפטירין נהגו בו העם ואין מפסיקין בקללות לפי שאינו מן המובחר להפסיק בקללות ולהתחיל בקללות:

הלכה ח

בשני ובחמישי בשב' במנח' קורין כסדר' ואין עולה להם מן החשבון שנ' וידבר משה את מועדי ה' אל כל בני ישראל מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו מכאן אמרו לכל מפסיקין לראשי חדשי' לחנוכ' לפורים לתעניות ולמעמדות וליום הכיפורים שיביאו אלו בין בשבת בין בשני בין בחמישי שהן קורין כסדרן שמפסיקין סדרן וקורין באלו אבל אתה יכול לומר בתעניות ובמעמדות ובפורים שיביאו בשבת כדי להפסיק מסדר שבת עליה' או בב' ובה':

הלכה ט

ובזמן שחל ראש חודש להיות בשבת השמיני שצריך לקרו' וביום השבת ובראשי חדשיכם הוא מפטיר בכה אמ' שער החצר הפנימי' הפונה קדים חל להיות אחד בשבת מלפני החודש ויאמר לו יהונתן מחר חודש ובחודש עצמו קורין שלשה בקרבן תמיד הראשון קורא שלשה וידבר וצו ואמרת השני קורא את הכבש אחד ועשירית עולה ונסכו והשלישי חוזר למעלה וקורא ונסכו ואת הכבש מפני שאמרו אין קורא בפרשה פחות משלשה פסוקים ויש אומרים אין משירין בפרשת פחות משלשה פסוקים:

הלכה י

במה דברים אמורים בספ' של פסוק' אינו יכול לפסוק עד שיקרא ממנה שלשה פסוקים ומכיון שהוא קורא ונסכו ואת הכבש וביום השבת ועולת שבת נמצא שלישי שהוא קורא ד' פסוקים ואחד קורא בשל ראש חודש ובראשי חדשיכם כל הפסוקים:

הלכה יא

אבל צריכין לומר אחר יהי כבוד ה' מלך ומזמור שירו לה' מדברי סופרים ואחריו הודו לה' קראו בשמו וששת המזמורים של כל יום וא"ר יוסי יהא חלקי עם המתפללי' בכל יום ששת המזמורים הללו ואמרו למה הזכי' דוד ממזמור הודו לה' קראו כהנים לוים וישראל להיות אומ' אותו בכל יום:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יח (עריכה)

הלכה א

למה אמרו שיהו אומרין בכל חודש וחדש כרשב"ל בעא קמיה ר' יוחנן מהו לומר שיר בלא נסכים א"ל משמעיניה מן הדא בזה ובזה היו הלוי' עומדין על הדוכן ואומר וישב עליהם את אונם אמר ליה רשב"ל מזמור ומוסף מי קודם מחור' מילתא שמזמו' קודם לפיכך נהגו העם לומר מזמורי' בעונתן כלומר בעתן דתנינן תמן שיר שהלוים אומרים בבית המקדש ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה כו' בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד כו' בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל כו': ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' כו': בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עוזנו כו': בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש כו': בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים שכל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן:

הלכה ב

בחנוכה ארוממך ה' בפורי' שגיון לדוד ביום הראשון של פסח הללו את שם ה' ויש אומרים אלהים אל דמי לך וכן חש"מ <'חולו של מועד> אלא בימים הראשונים של פסח הוא צריך לומר יהי כבוד ה' וכל העם בעמידה עד וברוך שם כבוד לעולם ויושבין ואומר' כל עניין של מזמרו' ובי"ט האחרון של פסח הלל הגדול ואיז' הלל הגדול הודו לה' כי טוב הודו לאלהי האלהים ונהגו העם לומר הלל הגדול אע"פ שאינו מן המובחר:

הלכה ג

ובחג השבועות הבו לה' בני אלים בתשעה באב בארבע פסוקי' משל ירמיה המאוס מאסתה את דבר ה' עד כי אתה עשית כל אלה שני מזמורים הללו אלהי' באו גוים בנחלתך ועל נהרות בבל אע"פ שבכל מקום מקדימין דברי קדושה לדברי קבל' בזה דברי קבלה מקדימין לדברי קדושה:

הלכה ד

יש שקורין ספר קינות בער' ויש מאחרין עד הבקר לאחר קריאת תורה שלאחר קריאת תורה עומד וראשו מתפלש באפר ובגדיו מפולשין וקור' בבכיה וביללה אם יודע הוא לתרגמו מוטב ואם לאו נותנו למי שיודע לתרגם בטוב ומתרג' לפי שיבינו בו שאר העם והנשים ותינוקות שהנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים וכל שכן זכרים וכן אתה חייב בקריא' שמע ובתפלה ובברכ' המזון ובמזוזה ואם אינן יודעות בלשון הקדש מלמדין אותן בכל לשון שהן יכולו' לשמוע וללמד מכאן אמרו המבר' צריך שיגבי' קולו משום בניו הקטנים ואשתו ובנותיו ומן הדין הוא לתרגם לעם לנשים ותינוקות כל סדר ונביא של שבת לאחר קריאת התורה וזו היא שאמרו בשבת מקדימין לבוא ומאחרי' לצאת מקדימין לבא כדי לקרות קריאת שמע כוותיקין עם הנץ החמה ומאחרין לצאת כדי שישמעו פירו' של הסדר אבל ביו' טוב מאחרין לבא שהן צריכין לתקן מאכל' של יום וממהרין לצאת שאינו מן הדין לפרש להן דאמרי' רב לא מוקי' אמורא' תיומא טב' לחברי':

הלכה ה

וכן היה מנהג טוב בירושל' להתענו' בניה' ובנותיה' הקטני' ביום צום בן שנה עד עצם היום בן שתים להשלי' ואח' כך סבלו ומקרבו לפני כל זקן וזקן כדי לברכו ולחזקו להתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים וכל מי שהיה לו גדול ממנו בעיר היה עומ' ממקומו והולך לפניו והיה משתחו' לו להתפלל בעדו ללמד שהן נאין ומעשיהן נאין ולבן לשמים ולא היו מניחין בניה' קטני' אחריהם אלא היו מוליכין אותן לבתי כנסיות כדי לזרז' במצו':

הלכה ו

ביום שהושיבו ר"א בן עזריה בישיבה פתח ואמר אתם נצבים היום כלכם טפכם נשיכ' אנשים באין לשמוע נשים כדי לקבל שכר פסיעות טף למה בא כדי ליתן שכר למביאיהן מכאן נהגו בנות ישר' קטנות לבא לבתי כניסיות כדי ליתן שכר למביאיהן והן לקבל שכר:

הלכה ז

והקורא אומר ברוך דיין האמת ויש שמניחין את התורה על הקרקע באבילות שחורה ואומר נפלה עטרת ראשנו וקורעין ומספידין כאד' שמתו מוטל לפניו ויש שמשני' את מקומן ויש שיורדין מספסליה' למטה וכולן מתפלשין באפר ואין אומרי' שלום זה לזה כל הלילה וכל היום עד שישלימו העם קינותיה' בשעת הקינות אסור לספר דבר ולצאת לחוץ כדי שלא יפסוק לבו מן האבל וכן כל שכן לשיח עם נכרי:

הלכה ח

בתפלת ערבית אין אדם שומע לחבירו מפני שהן מתפללין בלחישה ואין אומרים לא ברכו ולא יהי שם:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יט (עריכה)

הלכה א

אבל בתפלת שחרית אחר המזמורים והפסוקים אלו אומר ביוצר ברכו בקול נמוך ואין מזכירין קדוש ואף לא קדיש אבל בתפלת המנחה אומר קדוש וקדיש:

הלכה ב

ובראש השנה אומר כל העמים תקעו כף ביום הכיפורי' ברכי נפשי וממעמקים קראתיך ה' בחג הסוכות נודע ביהודה ביום השמיני למנצח על' השמינית ואם אינו בקי בהן אומ' אודה ה' בכל לבי ודיו:

הלכה ג

בפסח בין בתפלה בין בכוס להזכיר ביום טוב מקר' קודש הזה ביום חג המצות הזה ובחולו של מועד חג פלוני הזה בשביעי אומר ביום שביעי העצרת הזה ואין מזכיר בו חג לפי שאינו חג בפני עצמו:

הלכה ד

בחג השבועות אומר בי"ט מקרא קודש הזה וביום חג השבועות הזה וערבית שחרית ומנחה שוין בתפילו':

הלכה ה

בראש חדש ניסן צריך להזכיר ביום ראש החודש הזה ובראש השנה ביום טוב מקרא קודש הזה ובראש החודש הזה וביום ראש השנה הזה וביום תקע שופר הזכרון הזה:

הלכה ו

ביום הכיפורים אין מזכירין בו ביום טוב שאין יום טוב ביום צום אלא אומר ביום מקרא קודש הזה ביום צום העשו' הזה ביום מחילת העון הזה וחותם מוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמו ישראל ברחמים ומכפר על פשעיהם מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום צום הכיפורים והזמנים ומקרא קודש ואין מזכירין בו לא מועד ולא שמחה שאין שמחה בלא אכילה:

הלכה ז

וכשם שמקלסין יום ראשון וחולו של מועד כך מקלסין ימים טובים בתפלה ביוצר במנחה בערבית והיכן קילוסו אלהינו ואלהי אבותינו גלה כבוד מלכותך עלינו ואחריו ואחריו אנא אלהינו יעלה ויבא כו' והשיאינו וכתוב לחיי כו' וחתימתו ברוך מקדש עמו ישראל ומועד שמחה והזמנים מקראי קודש:

הלכה ח

כשם שחתימתן של ראש השנה ויום הכיפורים משונה משא' ימים טובים כך תפילת' ואין מזכירין זכרונות בג' ראשונות ובג' אחרונות אלא בב' ימים טובים של ר"ה וביום הכיפורים בלבד ואף באלו בקושי התירו אם חלה ראש השנה להיו' בשבת אינו אומר יום תרועה אלא זכרון תרועה לפי שאין תקיעת שופר דוחה את השבת בגבולין משום גזירה:

הלכה ט

בראש חודש ישבו החבורות של זקנים ושל תלמידים ביום הראשון מן המנח' ולמעלן עד שישקע החמה וצריך בברכת היין לומ' בא"י בורא פרי הגפן בא"י אמ"ה אשר גידל חורשי הורם ולמד' זמנים חדשים טיכס ירח בליל לבנה מינה נבונים סודרי עתים פילס צורינו קיצי רגעים שבם מתקן אותו חודשים ומועדים דכתב עשה ירח למועדים שמש ידע ואומר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וחותם בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים וגומר הודו לה' כי טוב בהיום הזה בירושלם ששים ושמחי' כולנו במקום אליהו הנביא במהרה יבוא אלינו המלך המשיח יצמיח בימינו: את הימים בשני' בבנין בית המקדש ירבו שמחו' ויענו העם ויאמרו אמן ירבו בשורו' טובות בישראל ירבו ימים טובים בישראל ירבו תלמידי תורה בישראל מקודש החוד' מקוד' בר"ח מקודש בזמנו מקודש בעיבורו מקודש בתור' מקודש הלכה מקוד' בעליונים מקודש בתחתונים מקודש בא"י מקודש בציון מקודש בירושל' מקודש בכל מקומו' ישראל מקודש בעיר רבותינו מקודש בבית הוועד הודו לה' כי טוב ואומר וכלכם ברוכים ועל כל ברכה וברכה אומר הודו לה' כי טוב חוץ מברכת הלוי':

הלכה י

וכשהוא מקלסו מקלסו בשנים עשר טובי העיר כנגד שנים עשר שבטים ושנים עשר חבירים ושני' עשר חדשים ושנים עשר מזלות:

הלכה יא

ואף על פי שאמרו יעלה ויבוא בבונה ירושלם וגומ' על הכוס ברכת הזימון אותו הכוס נותנו לאשתו לקיים מה שנאמר להניח ברכה אל ביתך ומביא לו כוס אחר ומברך בורא פרי הגפן ואחריו ואשר בעגולה כולה וכן אתה אומר בברכת חתנים ובברכת אבילים כפי שאין אומר שתי קדושות על כוס א' ונהגו רבותינו לומר בבקר ברכת חתני'ובברכת אבילים על הכוס בעשרה ובפנים חדשות כל שבעה וכן בערב קודם סעודה:

הלכה יב

וברכת אבילים בערב לאחר התפלה בפני המתפללים על הכוס בשבת שאין אבילו' נוהגת בפרהסי' כר"א בן הורקנוס דאמר ראה שלמה כח של גומלי חסדים ובנה להם לישראל שני שערים אחד לחתנים ואח' לאבילים ולמנודים בשבת היו מתקבצין יושבי ירושלים ועולין להר הבית ויושבין בין שני שערים הללו כדי לגמול חסדים לזה ולזה משחרב בית המקדש התקינו שיהו החתנים והאבלי' באים לכנסת כדי לגמול להם חס' חתנים לקלסן ולהלוות' לבתיהן אבילי' לאחר שיגמור החזן תפלה של מוסף הולך לו בדלת הכנסת בו בפני' הכנסת ומוצא שם האבילים וכל קרוביו ואומר עליהם ברכה ואחר כך אומ' קדיש ואין אומר בעלמא דעתיד לחדתא אלא על התלמיד ועל הדרש:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/כ (עריכה)

הלכה א

ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלי נאים ותולה עיניו כנגדה ומישר את רגלו ומברך אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם פועלי אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש באור יקר ועטרת תפאר' לעמוסי בטן שהן עתידי' להתחדש כמותם לפאר יוצרם על כבוד מלכותו בא"י מקדש ראשי חדשים:

הלכה ב

ואומר שלשה פעמים סימן טוב סימן תהוי לכל ישראל ברוך בוראך ברוך יוצרך ברוך מקדשך ורוקד שלש רקידו' כנגדה ואומר שלשה פעמים כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע ביך כך אם ירקדו אחרי' כנגדי לא יגעו בי תפול עליהם אימתה ופחד ולמפרע אמן אמן סלה הללויה ואמר לחברו שלש פעמים שלום וילך לביתו בלב טוב והדה היא לכל מפסיקין לראשי חדשים:

הלכה ג

וכיצד מפסיקין לחנוכ' אמרו בעשרים וחמשה בכסלו מדליקין נר חנוכה ואסור להדליק בנר ישן אם אין לו אלא ישן מלבנו באור יפה יפה ומותר ואין מגביהין אותו ממקומו עד שיכבה:

הלכה ד

מצות הדלקתו משקיעת החמה עד שיכלה הרגל מן השוק: ואע"פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר לא ימיש עמוד הענן יומם ואם הדליקו ביום אין נאותין ממנו ואין מברכין עליו שכך אמ' אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו ואין חוששין ל!תפ!ילתו להחליפו עד שיכל':

הלכה ה

נר חנוכה מצוה להניחה בפתח הסמוך לרשות הרבים שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל לקיים מה שנאמר מה יפית ומה נעמת מה יפית במזוז' ומה נעמת בנר חנוכה ונרות כב"ה משום מעלין בקדש ולא מורידין כעין ימים היוצאין:

הלכה ו

וכיצד מברכין ביום ראשון המדליק מברך שלש והרואה שתים בא"י אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר ואומר הנרות האלו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסי' ועל הנפלאות אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושי' וכל מצות שמנת ימי חנוכה הנרו' האלו קודש ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך ונפלאותיך ועל נסיך ועל ישועתך בא"י שהחיינו ואומר שעשה ניסים לאבותינו אלו למדליק אבל לרואה אינו אומ' ביום ראשון אלא שתים שהחיינו ושעשה מכאן ואילך מברך להדליק ושעשה והרואה אומר אשר עשה ניסים:

הלכה ז

החזן צריך לומר אתה קדוש בשמנה עשר של חנוכה וכן בראשי חדשים וכן בחולו של מועד מפני שכתוב בהן עול' תמיד ותני רבי חייא כל יום שאין בו מוסף אין בו קדוש חוץ מן החנוכה שאע"פ שאין בה מוסף יש בה קדוש מפני מה שיש בה הלל וי"א אף בפורי' מפני שיש בה מגילה:

הלכה ח

ואומרים בהודייה והודאו' פלאו ותשועות כהניך אשר עשית בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול וחשמוני ובניו כן עשה עמנו ה' אלקינו ואלדי אבותינו נסים ונפלאות ונודה לשמך לנצח בא"י הטוב וניסים מרדכי ואסתר מזכירין אותן בהודייה ושניהן נזכרין בברכת המזון:

הלכה ט

וגומרין את הלל כל שמנת ימי חנוכה בשלשה פרקים הראשונים אין משיבין ואין צ"ל לשאול בשנים האחרונים שואלין מפני הירא ומפני השלו' ומפני הכבוד ואלו הן שלש' ראשונים הללו עבדי ה' בצא' ישראל אהבתי שנים האחרונים הללו את ה' הודו לה' וצרי' לברך בתחילתן ולקרותן בנעימה דתני רב שמעון בן יהוצדק אומר ימי שמנה עשרה ולילה אחד יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן שמנת ימי חנוכה ויום טוב של עצרת וי"ט הראשון של פסח ולילו ובגולה עשרים ואחד יום ושתי לילו' מצוה הן המובחר לקרות הלל בשני לילות של גליות ולברך עליהן ולאומרן בנעימה לקיים מה שנא' ונרוממה שמו יחדיו וכשהוא קור' אותו בביתו אינו צריך לברך שכבר בירך ברבי':

הלכה י

ואחר כך מוציאין ספר וקורין בנשיאי' ויהי המקריב ביום הראשון וכן לכל יום יומו עד יום השמיני ובשבת שבתוכו קורא ויהי ביום כלות משה עד כן עשה את המנורה וכן ביום השמיני עד וזה מעשה המנורה כל הפסוק ומפטיר בותשלם כל המלאכה:

הלכה יא

אין מקדימין בשמנת ימי חנוכה לומר ביום השני ביום השני ביום השלישי ביום הרביעי וביום החמשי וביום הששי וביום השביעי וביום השמיני כדי לגמור עשרה פסוקים:

הלכה יב

בזמן שחל ראש חדש טבת להיות באחד בשבת ביום ראשון קורים בענין ראש חדש תחילה שלשה והרביעי של חנוכה שכל התדיר מחבירו תדיר קודם והוא קודם את חבירו אבל ביום שני אינו כן אלא קורי' שלשה בשל חנוכה והרביעי בשל ראש חדש שאין חשבון חודש מיום שני אלא בזמן שהשני כסדרן דרבי יצחק סחורה שאל את רבי יהושע נפחא ר"ח טבת שחל להיות בשבת במה קורין לענין כלות שלמה והמפטיר בשל שבת ור"ח חל להיות בחול קורין ביום הראשון שלשה ר"ח בשל חנוכה התדיר מחבירו תדיר קודם את חבירו הואיל וקרא תחילה בשל ר"ח ביום השני קורא ג' לחנוכה והרביעי בשל ר"ח ובראשי חדשיכם עד שישלים כל השיט' ולמה כן שלא בא הרביעי אלא מחמת מוסף של ר"ח הרי מפסיקין לחנוכה:

מתוך: מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/כא (עריכה)

הלכה א

מפסיקים לפורים כמנהג רבותינו שבמערב להתענו' שלש' ימי צום מרדכי ואסתר פרודות ולאחר פורים שני וחמישי ושני:

הלכה ב

ולמה אין מתענין אותן בחדש ניסן מפני שבאח' בניסן הוקם המשכן וי"ב נשיאי' הקריבו קרבנם לי"ב יום יום לכל שבט ושבט וכל אחד היה עושה ביומו י"ט וכן לעתיד לבא עתיד המקדש להבנות בניסן לקיים מה שנאמר אין כל חדש תחת השמש:

הלכה ג

לפיכך אין אומר תחנוני' כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיעבור ניסן אלא הבכורו' שמתענין בערב הפסח והצנועין בשביל המצה בדין שיכנסו בה בתאוה והתלמידי' מתענין בו שני וחמישי מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרפה:

הלכה ד

בד"א בצנעה אבל להזכיר בציבור אסור עד שיעבור ניסן ובאחד באדר משמעין על השקלים ולמה באחד באדר שהיה צפוי וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהיה המן עתיד לשקול על ישראל לפיכך הקדים ואמר למשה שיהו ק' שיקלי ישראל קודמין להמן וצריכין ישראל לתת שקליהם לפני שבת זכור ואסור לומר עליהם לשם כופר אלא לשם נדבה צריכין להספיק מים ומזון לאחיהם עניים משום קובלין ומתנות לאביוני' ויש שמספיקין לחם ויין ויש שמספיקין לחם ודגים מ"מ לא יפחות משתי מתנו' אפי' חיטים ופולים:

הלכה ה

בי"ד ובט"ו יושבין שולחנות של חבירים בכפרים בי"ד ובכרכים בט"ו בו:

הלכה ו

קורין בויבא עמלק ואע"פ שאין בה תשעה פסוקי' אין מתחילין בוישמע יתרו אלא ראשון קורא שלשה ופסוקין ויבא עמלק ויאמר משה ויעש יהושע ושני קורא ויעש יהושע והיה כאש' ירים משה ויחלוש יהושע שלישי קור' ויאמר ה' ויבן משה כי יד ה' על כס יה מלחמ' לה' ומניחין ספר תורה במקומו ואומר יהי שם ה' מבורך מעת' ועד עולם וקדיש שאין לך קריאת שיטעון קדיש עד שיחזיר אלא של שבת בלבד מפני המפטיר ועל הנביא לאחר שמניחין ספר תורה במקומו אומר קדיש וקדיש למה אלא ללמד שאין אומרים קדיש לא בראשי חדשים לא בתעניו' ולא בשני ובחמישי ולא בחולו של מועד ולא בשמונת ימי חנוכה ולא בפורים עד שמחזירים ספר תורה למקומו בשעה שהעם עומדים והם עונין אמן יהא שמא רבה בכוונה בעמידה:

הלכה ז

רב הונא אומר שלש קריות שבתורה לא יפחתו להם מעשרה פסוקי' חזקיה אמר כנגד עשרת הדברות והתנינן ביום הראשון יהי רקיע דהא לית בהון אלא תמניא רבי אידי אומר איתפלגין בה כהנא ואשי חד אומר חוזר וחד אמר חותך מאן דאמר חוזר חוזר לשני פסוקים ומאן דאמ' חותך ויהי ערב ויהי בקר פסוק בפני עצמו הוא והתנינן בשני יהי רקיע יקוו המים מאן דאמר חוזר חוזר לשני פסוקים ומאן דאמר חותך אפילו חותך לית בהון התיב רבי פוליפא ב"ר פרוטה קמית ר יונה הרי פרשת עמלק אמ' לא שנויה היא היא סדור' של יום התיב רבי אלעזר ב"ר מרום המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה שאפי' אם דלג פסוק אחד ולא קראו והחזיר את התורה ואומר קדיש חוזר ופותח ומברך וקורא הוא ושנים אחרים:

הלכה ח

מקום שנהגו לקרות את המגילה שני ימים קורין לילה ויום קורין הכל כמנהג המדינה וחייבין כל ישראל לקרותה בלשון הקודש:

הלכה ט

האדם הגדול בענקים הגדול היה אברהם אבינו גבוה יותר מענקים בענקים זה אברהם אבינו שהיה גבוה קומתו כנגד שבעים וארבע אנשי' ואכילתו ושתייתו כך היה כנגד שבעים וארבעה אנשים וכוחו כן מה עשה נטל שבעה עשר בני קטורה ובנה להן כרך של ברזל והכניסן לתוכה והשמש מעולם לא נכנס בתוכ' מפני שהיא גבוה הרב' ומסר להן ריסקרין של אבנים טובות ומרגליו' ומשתמשין לעתיד לבא כשעתיד הקב"ה להחפיר חמה ולבנה כמה דכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה שמהן עתידין לשמש עוג הוא אלעזר ופרסות רגליו אברה' אבינו היה טומנו בכף ידו ופעם אחת גער בו ומיראתו נפל ממנו שינו ונטלו אברה' אבינו ועשאו מטות שהן של שן והיה ישן שם וי"א כסא עשאו וישב בו כל ימיו ומי נתנו לאברהם נמרוד והלך עוג ובנה ששי' עיירות והקטן שבהן היה גבהן ששים מיל שנאמר ששים עיר כל חבל ארגוב ומה היה אכילתו אלף שורים וכן כל מין חיה ושתייתו אלף מידות ומה שהיתה טיפת זריעתו שלשים וששה ליטרין וכן לכל דורות תני מה עשה יעקב אבינו כשהביאו בניו את הכתונת בדם לא האמין להן כל עיקר מנין דכתיב וימאן להתנחם לפי שאין מקבלין תנחומין על חי אבל שמת הוא מעצמו משתכחין מן הלב שנאמר נשכחתי כמת מלב ומה עשה הלך בהרים וחצב שנים עשר אבנים והעמידן שורה וכתב על כל אחת ואח' שם שבטו ושם מזלו ושם ירחו היאך אלא הוא על האחת האבן ראובן טלה ניסן וכן לכל אבן ואבן התחיל משמעון ואמר להו גוזרני עליכם שתעמדו לראובן ולא עמדו לשמעון ולא עמדו לכל שבט ושבט ולא עמדו האבנים וכיון שהזכיר להם שם יוסף מיד עמדו וכרעו לפני אבן יוסף ועדיין לא ברור הדב' לו שהוא חי ועוד הלך ובחן באלומו' כדע' הראשון וכתב עליהן שמו' השבטים והמזלו' והחדשים ואומ' להן גוזרני עליכם ותשתחוו ללוי שהוא לבוש אורים ותומים עמדו ליהוד' שהו' מלך ולא עמדו וכשהזכי' להן יוסף עמדו וכרעו כולן ליוסף ועדיין לא נתברר כל עיקר שהו' חי אלא מן המשמרו' אלישיב כהן אלקנה שקנהו פוטיפ' ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפ' וגומ' ויקר' פרע' שם יוסף צפנת פענח וגומר בת שלש שנים ושלשה ימים היתה רבקה כשיצאת' מבית אביה שכן דרכו של מלכים כשתוליד להן בת מנהגו לשמוע לאחר ג' ימים ולפי שלא שמע אביה ולכך נעשה לה נס שלא תטמא שכך היה מנהגו של ארמיי' לשכב עם בנותיה' בתולו' ואח' כך משיאי' אותן על שם דכתיב ואיש לא ידעה ואין איש אלא אביה בת שש שני' היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם מנין שש שנים של שכר הצאן שעבד יעקב אבינו ללבן והוסיף עשרי' שנה שמית מכאן ואילך יוסיף המבין דעת וירד מיכאל והוליכ' לבית פוטיפר:

סליק מסכת סופרים