מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלכה א[עריכה]

משה היקנא והיתירה כדתנן המקנא לאשתו רבי אלעזר אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי אחד שאין התראה פחות משנים שאינה יכולה לומר לא התריתי אבל באחד תעיז ותאמר לא התריתי הקניא להם לישראל שיהו קורין בתורה בשבתות וימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד שנא' וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל:

הלכה ב[עריכה]

עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה:

הלכה ג[עריכה]

אין בין יום טו' לשבת אלא אוכל נפש בלבד אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת:

הלכה ד[עריכה]

א"ר יהודה מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה בשני ובחמישי ובשבת הבאה:

הלכה ה[עריכה]

בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין ג' אין פוחתין מהן ואין מוסיפין ואין מפטירין בנבי' הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחרי' ב"ח ובחולו של מועד קורין ארבע אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן זה הכלל כל שיש בו מוסף ואין בו יום טוב קורין ארבעה:

הלכה ו[עריכה]

ביום הכיפורים ששה וביום הושבת שבע' אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם י"ט שאיסור לאו חמשה י"ה שאיסור כרת שש' שבת שאיסור סקילה שבעה ומפטיר בנביא הפותח והחותם בתורה מברך לפני' ולאחריה:

הלכה ז[עריכה]

אין פורסין על שמע לא בעמידה ולא בישיב' ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאי' את כפיה' ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב על אנשים כל שכן לנשים שאין עושין מעמד מושב לנשים ואין אומרים קדיש וברכו פחות מעשר' רבותינו שבמערב אומרים בשבעה ונותנין טעם לדבריהם בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' כמנין התיבו' ויש אומרים אפי' בששה ברכו ששה הוא ובמקו' שיש שם תשעה או עשר' ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר התפל' עמד אח' מאלו ויאמר ברכו או קדיש וענו אחריו יצא וכבר תקנו חכמי' לחזנים לומר לאח' גאולה יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ואחריו ברכו את המבורך כדי לצאת אותם שלא שמעו דאמר רבי יוחנן הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו ונהגו אנשי מערב ואנשי מזרח לאמרו לאחר עושה השלום בשלש תפילות של שמנה עשרה גזרה משום הנכנסי' וגזירה משום היוצאים ואפילו לאחר קריא' ספר תורה ולעניין פדיית קרקעו' תשע' וכהן וארון וכיוצא בהן: