מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הלכה א[עריכה]

הכותב שם של שני שמות של קודש מקיים את הראשון ומעכב את האחרון ר' יהודה אומר אם הראשון בסוף הדף מעכ' את הראשון ומקיים את האחרון שני שמות של חול מקיים את הראשון ומוחק את האחרון ר' יהודה אומר אם היה הראשון בראש הדף מוחק את הראשון ומקיים את האחרון:

הלכה ב[עריכה]

הכותב יהודה ולא נתן בו דלת יתלנו מלמעלה את השם וכותב יהודה עושה מדלת הי האחרון היה צריך לכתוב יהודה ונתכוון וכתב את השם אף על פי שלא כתב בו דלת מעכבו וכותב יהוד' אחר:

הלכה ג[עריכה]

היה צריך לכתוב את השם ונתכוון וכתב יהודה לא נתן בו דלת מוחקו וכתב את השם רבי יהודה אומר יחזור עליו את הקולמוס ויקדשנו אמרו לו אין זה מן המובחר:

הלכה ד[עריכה]

הכותב את השם וטעה בה אות אחת יתלנו מלמעלה רבי שמעון שזורי אומר שם כולו תולין אות אחת אין תולין טעה את כל השם יתלנו בין השיטין דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר מוחק מלפניו וכותב את השם על מה שמחק רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו אין תולין אלא השם ואין כותבין את האזכרות על מקום הגרר רבי חנינא בן עקביא אומר יגנוז את כל היריעה:

הלכה ה[עריכה]

טעה וכתב יסגירנו אל אל לעויל מקיים את הראשון ומעכב את האחרון:

הלכה ו[עריכה]

הכותב את השם אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב שנים ושלש' שמות כאחת מפסיק ביניהם ומשיב הטובל קולמוס לא יתחיל מאותיות השם אלא מתחיל מאות שלפניו המוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה אמר ר' שמעון לכך נאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא ולא תעשון כן לה' אלהיכם:

הלכה ז[עריכה]

אבל הדיו שנטפה על גבי הכתב מותר למוחקו שלא היתה כוונתו אלא לתקן:

הלכה ח[עריכה]

הטועה את השיטה אינו תולה אלא מנגד השיטין אלא הטעות גורר אחת וכותב שתים או שתים וכותב שלש ובלבד שלא יגרור שלש:

הלכה ט[עריכה]

אין עושין שמע הלל מגלה לתינוקות רבי יהודה מתיר מן בראשית עד המבול מן ויקרא עד ויהי ביום השמיני ושאר כל הספרים אסור אם עתיד הוא להוסיף עליו מותר:

הלכה י[עריכה]

אלו שמות הנחלקין בית אל בית און באר שבע צפנת פענח פוטי פרע בן אוני ידיד יה הללו יה וחרה אף וחרה אפי ר' יוסי אומר אין נחלקין אבל הכל שוין שאין חולקין עמיאל עמינדב צוריאל צורישדי:

הלכה יא[עריכה]

אלו שמות שאין נחלקין ישראל געתם פוטיפר נבוכד נצאר עמיאל צוריאל צורי שדי:

הלכה יב[עריכה]

הכותב את השם על בשרו לא ירחוץ ולא יסוך ר' יוסי מתיר ובלבד שלא ישפשף:

הלכה יג[עריכה]

על קרן הפרה ועל כרעי המיטה גוררן וגונזה על האבן שומטה וגונזה:

הלכה יד[עריכה]

ספר שחותך התפר שלו אחת חוזר ויתפור שנית חוזר ויתפור שלישית לא יתפור המחתך בספרים חדשים מותר בישנה ממקק הספרים מקק התפילין מקק מטפחות הספרים הרי אלו יגונזו:

הלכה טו[עריכה]

מעשה ברבי חלפתא שהלך לפני רבן גמליאל ומצאו יושב על שולחנו ובידו תרגום של איוב והיה קורא בו א"ל תרשני לומר מה שראו עיני אמר לו אמר צופה הייתי ברבן גמליאל הזקן אבי אמך שהיה יושב ע"ג הבנין בהר הבית והביאו לפניו תרגום של איוב ואמר לבנין סלק את השירה ושקע זה תחתיו רבי אומר ב' תשובות בדבר אחד טיט בהר הבית מנין שאינו רשאי לאבדן ביד אבל לא יניחן במקום הטינוף אלא במקום התורפה והן מקרקיבין עיליהן:

הלכה יו[עריכה]

המשאיל ספר תורה לחבירו אינו רשאי להשאילה לאחר אם יודע לקרות בו קורא אם לפתחו הרי זה אסור סומכוס אומר חדש גוללו אחד לשלשים יום אחד חדש ואחד ישן אחד לשנים עשר חדש:

הלכה יז[עריכה]

כל השלמות האמורים בשיר השירים כולם קודש חוץ מאחד שהוא חול ואיזהו הנה מטתו שלשלמה וי"א האלף לך שלמה:

הלכה יח[עריכה]

כל מלכיא האמורים בדניאל כולם חול חוץ מאחד שהוא קודש ואיזהו זה מלכא מלך מלכיא דשמיא מלכותא חסנ' ותקיפא ויקרא יהב לך ויש אומרים חלמא לשנאך ופשריה לערך: