מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלכה א[עריכה]

מפסיקים לפורים כמנהג רבותינו שבמערב להתענו' שלש' ימי צום מרדכי ואסתר פרודות ולאחר פורים שני וחמישי ושני:

הלכה ב[עריכה]

ולמה אין מתענין אותן בחדש ניסן מפני שבאח' בניסן הוקם המשכן וי"ב נשיאי' הקריבו קרבנם לי"ב יום יום לכל שבט ושבט וכל אחד היה עושה ביומו י"ט וכן לעתיד לבא עתיד המקדש להבנות בניסן לקיים מה שנאמר אין כל חדש תחת השמש:

הלכה ג[עריכה]

לפיכך אין אומר תחנוני' כל ימי ניסן ואין מתענין עד שיעבור ניסן אלא הבכורו' שמתענין בערב הפסח והצנועין בשביל המצה בדין שיכנסו בה בתאוה והתלמידי' מתענין בו שני וחמישי מפני חילול השם ומפני כבוד ההיכל שנשרפה:

הלכה ד[עריכה]

בד"א בצנעה אבל להזכיר בציבור אסור עד שיעבור ניסן ובאחד באדר משמעין על השקלים ולמה באחד באדר שהיה צפוי וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהיה המן עתיד לשקול על ישראל לפיכך הקדים ואמר למשה שיהו ק' שיקלי ישראל קודמין להמן וצריכין ישראל לתת שקליהם לפני שבת זכור ואסור לומר עליהם לשם כופר אלא לשם נדבה צריכין להספיק מים ומזון לאחיהם עניים משום קובלין ומתנות לאביוני' ויש שמספיקין לחם ויין ויש שמספיקין לחם ודגים מ"מ לא יפחות משתי מתנו' אפי' חיטים ופולים:

הלכה ה[עריכה]

בי"ד ובט"ו יושבין שולחנות של חבירים בכפרים בי"ד ובכרכים בט"ו בו:

הלכה ו[עריכה]

קורין בויבא עמלק ואע"פ שאין בה תשעה פסוקי' אין מתחילין בוישמע יתרו אלא ראשון קורא שלשה ופסוקין ויבא עמלק ויאמר משה ויעש יהושע ושני קורא ויעש יהושע והיה כאש' ירים משה ויחלוש יהושע שלישי קור' ויאמר ה' ויבן משה כי יד ה' על כס יה מלחמ' לה' ומניחין ספר תורה במקומו ואומר יהי שם ה' מבורך מעת' ועד עולם וקדיש שאין לך קריאת שיטעון קדיש עד שיחזיר אלא של שבת בלבד מפני המפטיר ועל הנביא לאחר שמניחין ספר תורה במקומו אומר קדיש וקדיש למה אלא ללמד שאין אומרים קדיש לא בראשי חדשים לא בתעניו' ולא בשני ובחמישי ולא בחולו של מועד ולא בשמונת ימי חנוכה ולא בפורים עד שמחזירים ספר תורה למקומו בשעה שהעם עומדים והם עונין אמן יהא שמא רבה בכוונה בעמידה:

הלכה ז[עריכה]

רב הונא אומר שלש קריות שבתורה לא יפחתו להם מעשרה פסוקי' חזקיה אמר כנגד עשרת הדברות והתנינן ביום הראשון יהי רקיע דהא לית בהון אלא תמניא רבי אידי אומר איתפלגין בה כהנא ואשי חד אומר חוזר וחד אמר חותך מאן דאמר חוזר חוזר לשני פסוקים ומאן דאמ' חותך ויהי ערב ויהי בקר פסוק בפני עצמו הוא והתנינן בשני יהי רקיע יקוו המים מאן דאמר חוזר חוזר לשני פסוקים ומאן דאמר חותך אפילו חותך לית בהון התיב רבי פוליפא ב"ר פרוטה קמית ר יונה הרי פרשת עמלק אמ' לא שנויה היא היא סדור' של יום התיב רבי אלעזר ב"ר מרום המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה שאפי' אם דלג פסוק אחד ולא קראו והחזיר את התורה ואומר קדיש חוזר ופותח ומברך וקורא הוא ושנים אחרים:

הלכה ח[עריכה]

מקום שנהגו לקרות את המגילה שני ימים קורין לילה ויום קורין הכל כמנהג המדינה וחייבין כל ישראל לקרותה בלשון הקודש:

הלכה ט[עריכה]

האדם הגדול בענקים הגדול היה אברהם אבינו גבוה יותר מענקים בענקים זה אברהם אבינו שהיה גבוה קומתו כנגד שבעים וארבע אנשי' ואכילתו ושתייתו כך היה כנגד שבעים וארבעה אנשים וכוחו כן מה עשה נטל שבעה עשר בני קטורה ובנה להן כרך של ברזל והכניסן לתוכה והשמש מעולם לא נכנס בתוכ' מפני שהיא גבוה הרב' ומסר להן ריסקרין של אבנים טובות ומרגליו' ומשתמשין לעתיד לבא כשעתיד הקב"ה להחפיר חמה ולבנה כמה דכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה שמהן עתידין לשמש עוג הוא אלעזר ופרסות רגליו אברה' אבינו היה טומנו בכף ידו ופעם אחת גער בו ומיראתו נפל ממנו שינו ונטלו אברה' אבינו ועשאו מטות שהן של שן והיה ישן שם וי"א כסא עשאו וישב בו כל ימיו ומי נתנו לאברהם נמרוד והלך עוג ובנה ששי' עיירות והקטן שבהן היה גבהן ששים מיל שנאמר ששים עיר כל חבל ארגוב ומה היה אכילתו אלף שורים וכן כל מין חיה ושתייתו אלף מידות ומה שהיתה טיפת זריעתו שלשים וששה ליטרין וכן לכל דורות תני מה עשה יעקב אבינו כשהביאו בניו את הכתונת בדם לא האמין להן כל עיקר מנין דכתיב וימאן להתנחם לפי שאין מקבלין תנחומין על חי אבל שמת הוא מעצמו משתכחין מן הלב שנאמר נשכחתי כמת מלב ומה עשה הלך בהרים וחצב שנים עשר אבנים והעמידן שורה וכתב על כל אחת ואח' שם שבטו ושם מזלו ושם ירחו היאך אלא הוא על האחת האבן ראובן טלה ניסן וכן לכל אבן ואבן התחיל משמעון ואמר להו גוזרני עליכם שתעמדו לראובן ולא עמדו לשמעון ולא עמדו לכל שבט ושבט ולא עמדו האבנים וכיון שהזכיר להם שם יוסף מיד עמדו וכרעו לפני אבן יוסף ועדיין לא ברור הדב' לו שהוא חי ועוד הלך ובחן באלומו' כדע' הראשון וכתב עליהן שמו' השבטים והמזלו' והחדשים ואומ' להן גוזרני עליכם ותשתחוו ללוי שהוא לבוש אורים ותומים עמדו ליהוד' שהו' מלך ולא עמדו וכשהזכי' להן יוסף עמדו וכרעו כולן ליוסף ועדיין לא נתברר כל עיקר שהו' חי אלא מן המשמרו' אלישיב כהן אלקנה שקנהו פוטיפ' ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפ' וגומ' ויקר' פרע' שם יוסף צפנת פענח וגומר בת שלש שנים ושלשה ימים היתה רבקה כשיצאת' מבית אביה שכן דרכו של מלכים כשתוליד להן בת מנהגו לשמוע לאחר ג' ימים ולפי שלא שמע אביה ולכך נעשה לה נס שלא תטמא שכך היה מנהגו של ארמיי' לשכב עם בנותיה' בתולו' ואח' כך משיאי' אותן על שם דכתיב ואיש לא ידעה ואין איש אלא אביה בת שש שני' היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם מנין שש שנים של שכר הצאן שעבד יעקב אבינו ללבן והוסיף עשרי' שנה שמית מכאן ואילך יוסיף המבין דעת וירד מיכאל והוליכ' לבית פוטיפר:

סליק מסכת סופרים