מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלכה א[עריכה]

רבי נהוראי אומר מניח אני כל האומניות שבעולם ואני מלמד את בני תורה שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימ' לעולם הבא ושאר אומניות אינן כן שאם יכנס אדם לידי חולי או לידי זקנ' או או לידי ייסורין ואינו יכול לעשו' במלאכתו הרי זה מת ברעב אבל התור' אינה כן אלא משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו בנערותו מה אומר וקווי ה' יחליפו כח:

הלכה ב[עריכה]

אמר רבי יהושע בן לוי הדא אגדת' כתוב בה הכותב אין לו חלק לעולם הבא והדורשה מתברך והשומעה אינו מקבל שכר והתני רבי חננא בר פפא פני' בפני' דבר ה' פנים תרי בפנים תרי הא ארבעה אפין פנים של אימ' למקר' פנים בנוניות למשנה פנים שוחקו' להש"ס פנים מסבירות לאגדה:

הלכה ג[עריכה]

רבי נחמיא בשם רבי יעקב בר ינאי כמים הפנים לפנים בנוהג שבעולם יש לך רב רוצה ללמד ותלמיד שאינו רוצה ללמוד תלמיד רוצה ללמוד והרב אינו רוצה ללמדו ברם הכא הרב רוצה ללמוד והתלמיד רוצה ללמד מקרא ומשנה גמרא ואגדות:

הלכה ד[עריכה]

רבי יצחק נפחא פתח סמכוני באשישות אלו הלכות המאוששות רפדוני בתפוחים שריחן יפה כתפוחים כי חולת אהבה אני אמר ר' יצחק לשעבר כשהיתה הפרוטה מצויה היתה נפש אדם מתאו' לשמו' דבר הלכה ודבר אגדה:

הלכה ה[עריכה]

א"ר תנחום בר חנילאי אילו נתנ' התורה חתוכה לא היתה עומדת רגלים למורא שיורה שאם טמא יש מטמאין כיוצא בו ואם טהר יש מטהרין אותו כיוצא בו:

הלכה ו[עריכה]

אמר רבי ינאי תורה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה נתנה לו בארבעים ותשע פנים טמא וארבעים ותשע פנים טהור שנאמר ודגלו בגימטריא ארבעים ותשע הוא:

הלכה ז[עריכה]

רבי אבהו בשם רבי יוחנן תלמיד וותיק היה לו לר"ע והיה יודע לדרוש את התורה בארבעים וט' פנים טמא וארבעים וט' פנים טהור שלא מאותו הטעם שאם כן רבו המטמאין טמא רבו המטהרין טהור כל אלו מנין אלה שהיה חכם במקרא ובקי במשנה וותיק בה"שס וסבר בהגדה:

הלכה ח[עריכה]

אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הניח פרשה אח' מן התורה שלא למדה ולמד במקרא ותרגו' מדרש הלכות ואגדות ומשלו' הכל למד וכן אמרו עליו שאמ' אם יהיו כל השמים יריעות וכל האילנות קולמוסין וכל הים דיו אין כדי לכתוב את חכמתו שלמדתי מרבי ולא אכלתי מחכמת חכמים אלא כשם שזבוב הזו הטובלת בים הגדול ומשהו מחסרה:

הלכה ט[עריכה]

וממי קבל תורה מהלל ומשמאי אמרו עליו על הילל שלא עזב דברי חכמים שלא למדה אפילו כל הלשונו' אפילו שיחת הרים וגבעו' ובקעו' שיחת עצים ועשבים שיחת חיות ובהמות שיחת שדים ומשלות הכל למד כל כך למה משום ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:

הלכה י[עריכה]

א"ר יהוש' בן לוי אנא מימי לא הסכלתי גו ספר דאגדתא אלא חד זמן אסתכלת ואשתכח' כתו' מאה ושבעים וה' פרשיות שכתוב בתורה דבור ודבור אמירה וציווי כנגד שנותיו של אברהם אבינו דכתיב עלית' למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם וכתב האדם הגדול בענקים הוא הלכך קבען מאה ושבעים וחמשה סדרים בתורה בכל שבת ושבת עול' תמיד:

הלכה יא[עריכה]

מאה ארבעים ושבעה מזמורים שכתוב בספר תילי' כנגד שנותיו של יעקב ללמדך שכל קילוסין שישראל מקלסין להקדוש ב"ה כנגד שנותיו של יעקב אבינו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל:

הלכה יב[עריכה]

מאה וכ"ב פעמים שישראל עונין הללוי' כנגד שנותיו של אהרן הללויה הללו אל בקדשו לקדושו לאהרן קדוש ה' אפי' כן הוינא מיבעת בלילה ותלמיד ותיק של ר"ע שהיה דורש מ"ט פני' טמא מ"ט פנים טהור כל א' ואחד מטע' אח' שלא מאותו טעם ואם כן רבו המטמאי' טמא רבו המטהרין טהור וקטן שאינו פורס את שמע אין יכול לומר קדוש כיוצא ביחיד אבל בציבו' עונה עמהן וגדול פורס את שמע יכול לומר קדוש לפי שהוא כסודר אבל קדוש של עמידה כיון שצריך לומר נעריצך נקדישך אינו הדין לאומרו פחות מי' ואין קטן עול' מן המנין ברכו קריאת התורה וקדיש עד שיהא בן שלש עשרה שנה ואין נדבקין באלו: