מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלכה א[עריכה]

אבל בתפלת שחרית אחר המזמורים והפסוקים אלו אומר ביוצר ברכו בקול נמוך ואין מזכירין קדוש ואף לא קדיש אבל בתפלת המנחה אומר קדוש וקדיש:

הלכה ב[עריכה]

ובראש השנה אומר כל העמים תקעו כף ביום הכיפורי' ברכי נפשי וממעמקים קראתיך ה' בחג הסוכות נודע ביהודה ביום השמיני למנצח על' השמינית ואם אינו בקי בהן אומ' אודה ה' בכל לבי ודיו:

הלכה ג[עריכה]

בפסח בין בתפלה בין בכוס להזכיר ביום טוב מקר' קודש הזה ביום חג המצות הזה ובחולו של מועד חג פלוני הזה בשביעי אומר ביום שביעי העצרת הזה ואין מזכיר בו חג לפי שאינו חג בפני עצמו:

הלכה ד[עריכה]

בחג השבועות אומר בי"ט מקרא קודש הזה וביום חג השבועות הזה וערבית שחרית ומנחה שוין בתפילו':

הלכה ה[עריכה]

בראש חדש ניסן צריך להזכיר ביום ראש החודש הזה ובראש השנה ביום טוב מקרא קודש הזה ובראש החודש הזה וביום ראש השנה הזה וביום תקע שופר הזכרון הזה:

הלכה ו[עריכה]

ביום הכיפורים אין מזכירין בו ביום טוב שאין יום טוב ביום צום אלא אומר ביום מקרא קודש הזה ביום צום העשו' הזה ביום מחילת העון הזה וחותם מוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמו ישראל ברחמים ומכפר על פשעיהם מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום צום הכיפורים והזמנים ומקרא קודש ואין מזכירין בו לא מועד ולא שמחה שאין שמחה בלא אכילה:

הלכה ז[עריכה]

וכשם שמקלסין יום ראשון וחולו של מועד כך מקלסין ימים טובים בתפלה ביוצר במנחה בערבית והיכן קילוסו אלהינו ואלהי אבותינו גלה כבוד מלכותך עלינו ואחריו ואחריו אנא אלהינו יעלה ויבא כו' והשיאינו וכתוב לחיי כו' וחתימתו ברוך מקדש עמו ישראל ומועד שמחה והזמנים מקראי קודש:

הלכה ח[עריכה]

כשם שחתימתן של ראש השנה ויום הכיפורים משונה משא' ימים טובים כך תפילת' ואין מזכירין זכרונות בג' ראשונות ובג' אחרונות אלא בב' ימים טובים של ר"ה וביום הכיפורים בלבד ואף באלו בקושי התירו אם חלה ראש השנה להיו' בשבת אינו אומר יום תרועה אלא זכרון תרועה לפי שאין תקיעת שופר דוחה את השבת בגבולין משום גזירה:

הלכה ט[עריכה]

בראש חודש ישבו החבורות של זקנים ושל תלמידים ביום הראשון מן המנח' ולמעלן עד שישקע החמה וצריך בברכת היין לומ' בא"י בורא פרי הגפן בא"י אמ"ה אשר גידל חורשי הורם ולמד' זמנים חדשים טיכס ירח בליל לבנה מינה נבונים סודרי עתים פילס צורינו קיצי רגעים שבם מתקן אותו חודשים ומועדים דכתב עשה ירח למועדים שמש ידע ואומר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וחותם בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים וגומר הודו לה' כי טוב בהיום הזה בירושלם ששים ושמחי' כולנו במקום אליהו הנביא במהרה יבוא אלינו המלך המשיח יצמיח בימינו: את הימים בשני' בבנין בית המקדש ירבו שמחו' ויענו העם ויאמרו אמן ירבו בשורו' טובות בישראל ירבו ימים טובים בישראל ירבו תלמידי תורה בישראל מקודש החוד' מקוד' בר"ח מקודש בזמנו מקודש בעיבורו מקודש בתור' מקודש הלכה מקוד' בעליונים מקודש בתחתונים מקודש בא"י מקודש בציון מקודש בירושל' מקודש בכל מקומו' ישראל מקודש בעיר רבותינו מקודש בבית הוועד הודו לה' כי טוב ואומר וכלכם ברוכים ועל כל ברכה וברכה אומר הודו לה' כי טוב חוץ מברכת הלוי':

הלכה י[עריכה]

וכשהוא מקלסו מקלסו בשנים עשר טובי העיר כנגד שנים עשר שבטים ושנים עשר חבירים ושני' עשר חדשים ושנים עשר מזלות:

הלכה יא[עריכה]

ואף על פי שאמרו יעלה ויבוא בבונה ירושלם וגומ' על הכוס ברכת הזימון אותו הכוס נותנו לאשתו לקיים מה שנאמר להניח ברכה אל ביתך ומביא לו כוס אחר ומברך בורא פרי הגפן ואחריו ואשר בעגולה כולה וכן אתה אומר בברכת חתנים ובברכת אבילים כפי שאין אומר שתי קדושות על כוס א' ונהגו רבותינו לומר בבקר ברכת חתני'ובברכת אבילים על הכוס בעשרה ובפנים חדשות כל שבעה וכן בערב קודם סעודה:

הלכה יב[עריכה]

וברכת אבילים בערב לאחר התפלה בפני המתפללים על הכוס בשבת שאין אבילו' נוהגת בפרהסי' כר"א בן הורקנוס דאמר ראה שלמה כח של גומלי חסדים ובנה להם לישראל שני שערים אחד לחתנים ואח' לאבילים ולמנודים בשבת היו מתקבצין יושבי ירושלים ועולין להר הבית ויושבין בין שני שערים הללו כדי לגמול חסדים לזה ולזה משחרב בית המקדש התקינו שיהו החתנים והאבלי' באים לכנסת כדי לגמול להם חס' חתנים לקלסן ולהלוות' לבתיהן אבילי' לאחר שיגמור החזן תפלה של מוסף הולך לו בדלת הכנסת בו בפני' הכנסת ומוצא שם האבילים וכל קרוביו ואומר עליהם ברכה ואחר כך אומ' קדיש ואין אומר בעלמא דעתיד לחדתא אלא על התלמיד ועל הדרש: