מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלכה א[עריכה]

עושה תורה ונביאים כאחת דברי ר' יהודה וחכמים אומרים תורה בפני עצמו ונביאים בפני עצמן:

הלכה ב[עריכה]

לא יניח בין נביא לנביא כשם שמניח בין ספר לספר בתורה אבל נותן לזה ריוח בפני עצמו ומתחיל מלמעלה:

הלכה ג[עריכה]

אין עושין תורה חומשין כשהן מפוזרין תורה חומשין מקופצין שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה אבל עושה חומשין תורה אימתי בזמן שמדתן ושיטתן שוין:

הלכה ד[עריכה]

אין עושין שני חומשין כאחת ולא חומש ומחצה כאחת אבל אם עתיד הוא להוסיף עליהן מותר:

הלכה ה[עריכה]

מעשה בבייתוס בן זונן שהיו לו שמנה נביאים מדבקין באחת ע"פ ר' אלעזר בן עזריה וי"א לא היו לו כי אם כל אחד ואחד בפני עצמו ושוב מעש' באדם אח' שהביא לפני חכמי' תור' נביאים וכתובים כאחת:

הלכה ו[עריכה]

בד"א בדיפתר' אבל בגיליון תורה בפני עצמו ונביאים בפני עצמן:

הלכה ז[עריכה]

ספר שפסקו ושנוקד ראשי פסוקים שבה אל יקרא בו גורפו או שערב בזאת האות אל יקרא בו:

הלכה ח[עריכה]

ספר שנמחק אל יכתוב בו ר"ש בן אלעזר או' אם היה בבוא' שלו נכרת הרי זה מות':

הלכה ט[עריכה]

ספר שנמחק בו שיטה אחת על פני כולו אסור נמחק בו רובו ומיעוטו קיים מותר ספר שיש בו טעות אל יקרא בו וכמה יהא אחד בדף דברי רבי יהודה רש"בג אומ' אפי' שלשה בדף אל יקרא בו:

הלכה י[עריכה]

אין פוחתין בתורת פחות משלשה דפין אבל קורין באחת ואין נמנעין ומצוה בגדול לגלל הגולל ס"ת גוללו כנגד התפר אבל לא כנגד היריעה ס"ת לא יהדיקנו מתוכו אבל מהדקו מבחוץ והנותן ס"ת לחבירו לא יתנהו אלא בימין והמקבל לא יקבלנו אלא בימין שכן נתינתו בהר סיני שנא' מימינו אש דת למו א"ר שפטאי א"ר יוחנן הקורא בלא נעימה השונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר גם אני נתתי להם חוקים לא טובים:

הלכה יא[עריכה]

לא יניח ב???ין דיו בקולמוס על גבי הכתב ולא יאחוז בכפליים ויתירם ולא יאחוז ויוציא הכתב מבחוץ ולא יוציאנו מתוכו ויחלצנו וכולן במגיהי ספרים מותר לא ישמט אדם ס"ת מחיקו ויחצלנו בו שנוהג בו דרך ביזיון ולא יתננו על גבי ארכובותיו ויתן אצילו עליו ויהא קורא כדברי ר' נחמיה:

הלכה יב[עריכה]

לא יתננו על גבי הכסא ויהא תלוי וקורא כשם שקורין בשטרות שאין נוהגין בזיון בספרי' אלא אוחז בידיו באימה וקורא בו אין זורקין ספרים ממקום למקום ואין נוהגי' בהן דרך בזייון:

הלכה יג[עריכה]

לא יתננו על גבי מטה לא במרגלות המט' ולא תחת המטה ולא ישב אדם על גבי המיט' והספר עליו מעשה בר' אלעזר שישב לו על גבי המיטה וספר עליה דומה כמי שנשכו נחש שנאמר את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו לא מן השבתות אני ירא אלא ממי שפקד עליו מן המקדש איני ירא אלא ממי שפקד עליו שנא' את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו חייב אדם לעשות ציצית נאה ומזוזות נאות ולכתוב ס"ת נאה בדיו נאה וקולמוס נאה ולבלרין נאין ובקלפים נאים ועורות צבועים ויעטפנו בשירין נאין שנ' זה אלי ואנוהו עשה לפניו מצות נאות כדברי ר' ישמעל רבי עקיבא אומר הרבות בנאות שלו אבא שאול אומר הדמה לו מה אתה רחום וחנון אף אתה רחום וחנון:

הלכה יד[עריכה]

אין נוהגין ביזיון באוכלין ואין זורקין אוכלין ממקום למקום לא ישב אדם על גבי קופה מלאה תמרים או גרוגרות אבל יושב הוא על גבי קופה מלאה קיטנית או ע"ג עגול של דבילה מפני שנהגו כן אין סומכין באוכלין ואין מכסין באוכלין ואין אוכלין אוכלין באוכלין אלא אם ראויין לאכילה רבי אלעזר בן יעקב אומר כל שיש לו יד ועוקץ מותר לכסות בו רש"בג אומר כל אוכל שגמרו בידי אחרים מותר לכסות רש"בג אומר כל אוכל שיש לו שומר לכסות והכותב בספרים לא יהפוך מגלה עליה שנוהגין בהן דרך ביזיון:

הלכה טו[עריכה]

אם סיים כל הספר ושייר בה דף אחד עושה אותו יריעה קטנה ואינו נמנע אין מכסין באוכלין ר"מ אומר כל שיש לו קליפה מותר לכסות בו ר' יהודה אומר כל שיש עוקץ או יד מותר לכסות בו:

הלכה יו[עריכה]

אין אוכלין אוכלין באוכלין אלא א"כ היה אוכלין בבת אחת וספר שאין עליו מפה הופכו כל הכתב אמר ר' יוחנן כל האוחז ס"ת ערום נקב' ערום נקבר ערום סלקא דעתך אלא נקבר ערום בלא אותה מצוה: