מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלכה א[עריכה]

אבל בשירת דוד שבשמואל ובתלים לא נתנו חכמים שיעור אבל לבלר מובה' מרצפן במפתחות באותיות וסוף וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי:

הלכה ב[עריכה]

מגלות אסתר צריכה שירטוט כאמיתה של תורה ספר נקרא:

הלכה ג[עריכה]

עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח על גבי אריח ולבינה על לבינה כל בנין כדן לא קאים מאי כדין למצוה לעיכוב:

הלכה ד[עריכה]

אמר רבי יוסי בר חנינא אחו' של ר' הושעי' סבבין רבי אבא ב"ר זבדא ושאילנן זה בשם רב לעיכוב:

הלכה ה[עריכה]

רבי חייא בריה דרב אדא דיפו ירמיה בשם ר' זעירא וצריך לאומרן בנפיחה אחת עשרת בני המן:

הלכה ו[עריכה]

אמר ר' יוסי בר אבין בכתבן צריך שיהא איש בראש דפה ואת בסופה בשש' שיטין עשרת בסו' דפה שחיץ ונחיץ בהדי סקו נטריה כדי שיפלו ולא תהא להם תקומ' אחר דברי' האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא תירגם רב יוסף בתר פתגמיא האילין רבי מלכא אחשורוש ית המן המדתא אגג' בר כוזא בר אפליטוס בר דיוס בר דיוסוט בר פרוס בר נידן בר בעלקן בר אנטימרו' בר הריס בר הדורו' בר שגר בר נגר בר פרמשתא בר ויזת' בר עמלק בר לחינתיה דאליפז בוכריה דעשו דכי יתיה הוי וית כורסיה לעיל מכל רברבנוהי ועבדוהי דקדם שיבריה גיניניה:

הלכה ז[עריכה]

אמר ר' זעירא וי"ו דויזתא צריך למזקפיה כמדור' דדברו':

הלכה ח[עריכה]

מי שהוא אוחז ספר תורה נחלקו בדבר שני תנאין חדא אמר פותח ורואה וגולל ומברך וחדא פותח ומבר' ומה טעם דכתיב ובפתחו עמדו כל העם ומה כתיב בתריה ויברך עזרא את ה' האלקים הגדול במה גדלו רב אומר גדלו בשם המפורש רבא אמר בברכה גדלו והכי מברך בעשר' אומרים ברכו את ה' המבורך ביחיד כשהוא משכים לקרא אומר ברוך אתה ה' אלדינו מלך העולם אשר נתן לנו תורה מן השמים חיי עולמים ממרומים ברוך אתה ה' נותן התורה וגולל ואומר ברוך אתה ה' אלדינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו ברוך אתה ה' נותן התורה:

הלכה ט[עריכה]

וכן בנביאים אומרים ברוך אתה ה' אלדינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת ברוך אתה ה' הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק:

הלכה י[עריכה]

ולבסוף מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועוש' מדבר ומקיים כי כל דבריו אמת וצדק ומיד עומדין העם ואומרים נאמן אתה הוא ה' אלדינו נאמנים דבריך נאמן חי וקיים שמך וזכרך תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד וזה אחד ממחלוקת בני מזרח ובני מערב שבני מזרח עונין אותו בישיבה ובני מערב בעמידה ובכל מקום שנחלקו שני תנאים ושני אמוראים ולא בדיק לן הילכתא כחד מינייהו אזלינן בתר מחמיר כל שכן בשבח ותהלה של חי העולמים שהדבר גלוי בלב לשנות הלכה למעשה שנאמר כל פעל ה' למענהו:

הלכה יא[עריכה]

ואחר כך חוזר המפטיר לענינו ואומר נאמן אתה הוא ברוך אתה ה' האל הנאמן בכל דבריו:

הלכה יב[עריכה]

נחם ה' אלקינו ציון עירך כי הוא כו' ברוך אתה י"י משמח ציון בבניה:

הלכה יג[עריכה]

שמחינו ה' אלדינו כו' שלא תכבה נרו לעולם בימיו תיושע יהודה וישראל תשכן לבטח וזה שמו אשר יקראו ה' צדקינו ברוך אתה ה' מצמיח קרן ישועה לעמו ישראל:

הלכה יד[עריכה]

על התורה ועל הנביאים ועל יום פלוני הקדוש הזה אשר נתת לנו ה' אלהינו לקדושה ולמנוחה לכבוד ולתפארת על הכל ה' אלדינו אנו מודים לך ומברכין את שמך תמיד אלהי ישענו בא"י מקדש ישראל ויום פלוני חוץ משבת שאינו מזכיר בחתימה ישראל אלא מקדש השבת בלבד שהשבת קדמה לישראל כדכתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום הז' שבת וינפש ואומרי' ראו כי ה' נתן לכם השב' שהית' כב':