מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלכה א[עריכה]

למה אמרו שיהו אומרין בכל חודש וחדש כרשב"ל בעא קמיה ר' יוחנן מהו לומר שיר בלא נסכים א"ל משמעיניה מן הדא בזה ובזה היו הלוי' עומדין על הדוכן ואומר וישב עליהם את אונם אמר ליה רשב"ל מזמור ומוסף מי קודם מחור' מילתא שמזמו' קודם לפיכך נהגו העם לומר מזמורי' בעונתן כלומר בעתן דתנינן תמן שיר שהלוים אומרים בבית המקדש ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה כו' בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד כו' בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל כו': ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' כו': בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עוזנו כו': בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש כו': בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים שכל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן:

הלכה ב[עריכה]

בחנוכה ארוממך ה' בפורי' שגיון לדוד ביום הראשון של פסח הללו את שם ה' ויש אומרים אלהים אל דמי לך וכן חש"מ <'חולו של מועד> אלא בימים הראשונים של פסח הוא צריך לומר יהי כבוד ה' וכל העם בעמידה עד וברוך שם כבוד לעולם ויושבין ואומר' כל עניין של מזמרו' ובי"ט האחרון של פסח הלל הגדול ואיז' הלל הגדול הודו לה' כי טוב הודו לאלהי האלהים ונהגו העם לומר הלל הגדול אע"פ שאינו מן המובחר:

הלכה ג[עריכה]

ובחג השבועות הבו לה' בני אלים בתשעה באב בארבע פסוקי' משל ירמיה המאוס מאסתה את דבר ה' עד כי אתה עשית כל אלה שני מזמורים הללו אלהי' באו גוים בנחלתך ועל נהרות בבל אע"פ שבכל מקום מקדימין דברי קדושה לדברי קבל' בזה דברי קבלה מקדימין לדברי קדושה:

הלכה ד[עריכה]

יש שקורין ספר קינות בער' ויש מאחרין עד הבקר לאחר קריאת תורה שלאחר קריאת תורה עומד וראשו מתפלש באפר ובגדיו מפולשין וקור' בבכיה וביללה אם יודע הוא לתרגמו מוטב ואם לאו נותנו למי שיודע לתרגם בטוב ומתרג' לפי שיבינו בו שאר העם והנשים ותינוקות שהנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים וכל שכן זכרים וכן אתה חייב בקריא' שמע ובתפלה ובברכ' המזון ובמזוזה ואם אינן יודעות בלשון הקדש מלמדין אותן בכל לשון שהן יכולו' לשמוע וללמד מכאן אמרו המבר' צריך שיגבי' קולו משום בניו הקטנים ואשתו ובנותיו ומן הדין הוא לתרגם לעם לנשים ותינוקות כל סדר ונביא של שבת לאחר קריאת התורה וזו היא שאמרו בשבת מקדימין לבוא ומאחרי' לצאת מקדימין לבא כדי לקרות קריאת שמע כוותיקין עם הנץ החמה ומאחרין לצאת כדי שישמעו פירו' של הסדר אבל ביו' טוב מאחרין לבא שהן צריכין לתקן מאכל' של יום וממהרין לצאת שאינו מן הדין לפרש להן דאמרי' רב לא מוקי' אמורא' תיומא טב' לחברי':

הלכה ה[עריכה]

וכן היה מנהג טוב בירושל' להתענו' בניה' ובנותיה' הקטני' ביום צום בן שנה עד עצם היום בן שתים להשלי' ואח' כך סבלו ומקרבו לפני כל זקן וזקן כדי לברכו ולחזקו להתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים וכל מי שהיה לו גדול ממנו בעיר היה עומ' ממקומו והולך לפניו והיה משתחו' לו להתפלל בעדו ללמד שהן נאין ומעשיהן נאין ולבן לשמים ולא היו מניחין בניה' קטני' אחריהם אלא היו מוליכין אותן לבתי כנסיות כדי לזרז' במצו':

הלכה ו[עריכה]

ביום שהושיבו ר"א בן עזריה בישיבה פתח ואמר אתם נצבים היום כלכם טפכם נשיכ' אנשים באין לשמוע נשים כדי לקבל שכר פסיעות טף למה בא כדי ליתן שכר למביאיהן מכאן נהגו בנות ישר' קטנות לבא לבתי כניסיות כדי ליתן שכר למביאיהן והן לקבל שכר:

הלכה ז[עריכה]

והקורא אומר ברוך דיין האמת ויש שמניחין את התורה על הקרקע באבילות שחורה ואומר נפלה עטרת ראשנו וקורעין ומספידין כאד' שמתו מוטל לפניו ויש שמשני' את מקומן ויש שיורדין מספסליה' למטה וכולן מתפלשין באפר ואין אומרי' שלום זה לזה כל הלילה וכל היום עד שישלימו העם קינותיה' בשעת הקינות אסור לספר דבר ולצאת לחוץ כדי שלא יפסוק לבו מן האבל וכן כל שכן לשיח עם נכרי:

הלכה ח[עריכה]

בתפלת ערבית אין אדם שומע לחבירו מפני שהן מתפללין בלחישה ואין אומרים לא ברכו ולא יהי שם: