מלבי"ם על ירמיהו ד
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ד · >>
פסוק א
"ואם" רק "תסיר שקוציך מפני, ולא תנוד" הנה והנה, כאילו אתה שב וחוזר אל דרכך הקודם, כי אז אם תשליך דרכך הרעים תגיע אל ה' ואל טובו:
פסוק ב
ביאור המילות
"באמת במשפט ובצדקה", שם אמת בא גם על דברים העיונים, כמ"ש ראש דברך אמת, תורת אמת. ומשפט וצדקה מובדלים, משפט בין אדם לחברו, וצדקה בין אדם למקום, והתבאר (ישעיה א' כ"ז):פסוק ג
ביאור המילות
"ניר". הוא החורש בעומק להסיר הקוצים ועי"ז תגדל תבואה הרבה, כמ"ש רב אוכל ניר ראשים (משלי י"ג):פסוק ד
פסוק ה
ביאור המילות
"הגידו, השמיעו", המגיד הוא בצינעה, והמשמיע הוא בפרהסיא (ישעיה מ"א כ"ו, מ"ה כ"א, מ"ח ג') וע' עוד לקמן (ה' כ', מ"ו י"ד, נ' ב').
"מלאו", כמו ומלאתי את דבריך (מ"א א' י"ד):פסוק ו
ביאור המילות
"העיזו", הבדלו מן אסף כנס ודומיהן, שנאסף למקום עוז וחזק:פסוק ז
ביאור המילות
"נסע יצא". הנסיעה קודמת אל היציאה וההליכה, שהיא עקירת המחנה ממקומה:פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
- ב) יועיל הרוח לזרות בו התבואה להסיר המוץ, לא כן הרוח הבא על שפיים במדבר ששם לא נמצא תבואה. ור"ל הרוח בעיר הגם שיפזר העננים יועיל אף לזרות התבואה, ובמדבר הגם שא"צ לו יועיל לטהר האויר, להסיר הגשם, אבל רוח הצח במדבר הוא מזיק משני הפנים, כי הוא "לוא לזרות" מוץ מגורן כי לא נמצא שם תבואה, "ולוא להבר" לטהר השחקים ולהוציא אור בהיר אחר שהוא רוח צח. ובנמשל כי רוח הנבואה עת יוכיח וייסר ויודיע האמת מועיל,
- א) אם הוא בעיר והוא עת ששומעים בקולו יסיר המוץ מן הדגן ויבדיל הרשעים והרשע מן הצדיקים, וגם בעת שאין שומעים לו והוא במדבר באין איש שומע, יועיל לטהר הרקיע שיראו מכתב אלהי' הכתוב עליהם למעלה וידעו הגזרה החרוצה עליהם מן הרקיע, אבל הרוח שקר שבו נבאו להם נביאים חוזי שוא וקוסמי כזב היה רוח צח ובמדבר, שלא מצאו בו תועלת לא לדעת העתיד ולא לשוב בתשובה:
ביאור המילות
"צח". מורה על היובש, ועל הזכות ובהירות, שבעת יבשות האויר בהיר הוא בשחקים. ושם רוח משותף על הרוח הנושב ועל הנבואה.
"ולזרות", בא על התבואה, הנה זורה את גורן השעורים.
"והבר", מענין בהיר הוא בשחקים, בר, וברה, ובהיר, כמו הברו נושאי כלי ה':פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
ביאור המילות
"אונך", און בחולם בא על הכח המתגלה, ונגזר ממנו א¢ון על הכח שלא במשפט, ובכינוי אונך, לפעמים נגזר מן און, כחי וראשית אוני ולפעמים מן א¢ון, וישב עליהם את אונ¢ם (תהלות צ"ד). אלוה יצפן לבניו אונו (איוב כ"א י"ט) ומזה בא פה, כמ"ש אח"ז משמיע און מהר אפרים:פסוק טו
ביאור המילות
"מגיד, משמיע און". ההשמעה היא ההכרזה כנ"ל (פסוק ה') כי בבית אל פרסמו יותר עבודת העגלים מבדן, שעקר העבודה להעגל היה בבית אל כמ"ש מ"א (י"ב ל"ב):פסוק טז
- א) "שתזכירו את הגוים" מה שאומר להם,
- ב) "השמיעו לירושלם" ומפרש תחלה "הזכירו לגוים. נצרים" יש הבדל בין נוצר לשומר כי הנוצר הוא יותר מן השומר, ושם נוצרים ביחוד נופל על עיר נצורה במצור, ושם שומר על שדי תבואה, בא להזכיר את הגוים איך נבדל מחשבת ביאתם מן גמר מעשיהם, כי הם בבואם חשבו כי יצטרכו לצור על הערים הבצורות ימים רבים, ועז"א "נצרים באים",
- ב) חשבו כי לא יוכלו לצור תיכף על ירושלים כי יצטרכו לצור תחלה על שאר ערי יהודה הבצורות, וע"ז אמר "ויתנו על הרי יהודה קולם":
ביאור המילות
"השמיעו על", כמו השמיעו על ארמנות באשדוד (עמוס ג' ט'), להכריז על גפי מרומי קרת:פסוק יז
ביאור המילות
נוצרים, "כשומרי שדי". הנוצר הוא יותר מן השומר, וגם משתתף עם המצור, נצור מצורה (נחום ב' א') כעיר נצורה (ישעיה א').
"אתי מרתה", פעל מרה נקשר לרוב עם ב', וכשנקשר עם את מורה שממרה דברו ופקודיו, שזה נקשר עם את, ולא מרו את דברו (תהלות ק"ח) כאשר מריתם פי:פסוק יח
ביאור המילות
"דרכך, ומעלליך". הדרכים הם המנהגים, והעלילות הם הפעולות ששרשם בתכונות המוסריות ומדות האדם לטוב או לרע:פסוק יט
ביאור המילות
"מעי אוחילה". שרשו יחל, ומשתתף עם חיל, כדרך נחי פ"י ונחי עי"ן שמשתתפים (כנ"ל ב' ל"א). ויל"פ מענין יחול ותקוה, שהגם שאני רוצה ליחל את מעי ולהשקיטם בתקוה טובה, אבל "לבי" הצופה ומרגיש העתיד "הומה", ואותו "לא אחריש" (פעל יוצא) לא אוכל להשקיט אותו:פסוק כ
פסוק כא
ביאור המילות
"נס קול שופר", הנס הוא לקבץ הרחוקים, ואחר הקיבוץ יתקעו בשופר לעוררם אל הנשק, כמ"ש כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו (ישעיה י"ח) וכן לקמן (נ"א כ"ז):פסוק כב
ביאור המילות
"אויל, סכל, לא ידעו, לא נבונים, חכמים", ההבדל שביניהם, כי גדר האויל הוא המסתפק בכל דבר, וגדר הדעת שידע ידיעה ברורה כדבר הנודע בחוש או במושכל ראשון, וזה הפך האולת שהוא הספק. והסכל הוא הפך הנבון, שאינו יכול להבין דבר מתוך דבר, וגדר החכם הוא בדברים שיש בהם שני דרכים במציאות טוב ורע, והם אינם יודעים להיטיב, וכ"ז התבאר באורך בפירוש ספר משלי:פסוק כג
ביאור המילות
"ואל השמים". פעל ראה נקשר תמיד עם מלת את, ופה ר"ל שלא ראה השמים עצמם מפני החשך רק ראה אליהם אל הרום:פסוק כד
ביאור המילות
"התקלקלו". מענין קלקל בחצים (יחזקאל כ"א), שמשליך החצים הנה והנה מבלי יריה למטרה, ומבואר (ישעיה ב' ב') שהגבעות קטנות מן ההרים, והם הושלכו הנה והנה:פסוק כה
פסוק כו
פסוק כז
פסוק כח
ביאור המילות
"תאבל הארץ". נגד מ"ש ראיתי הארץ והנה תהו ובהו:
"וקדרו השמים". נגד מ"ש ואל השמים ואין אורם:
"זמתי". שרשו זמם, ועקרו על המעמיק מחשבות, ואם הוא על חברו, הוא תמיד להרע לו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו:פסוק כט
ביאור המילות
"פרש". לדעת המפרשים הוא שם המין ר"ל פרשים. וכן "כל העיר", כל הערים, ולפירושי הוא כפשוטו פרש אחד, וכן כל העיר ירושלים:
"בעבים יערות" עבים כמו צלעות הבית והעובים:
"כפים". סלעים גבוהים וכפופים. וחברו חורי עפר וכיפים (איוב ל') ומשתתף עם כפף:פסוק ל
פסוק לא
<< · מלבי"ם על ירמיהו · ד · >>