מלבי"ם על יחזקאל כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על יחזקאל · כז · >>

תוכן עניינים

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הישבת על מבואות ים" וכל אניות המסחר באים לשם ומניחים שם סחורותיהם ועי"כ "היא רכלת העמים אל איים רבים" הרוכל הוא הלוקח הסחורה מן הסוחר הגדול ומחזיר אותה ממקום למקום למכרה לאחדים ואת מקבלת את הסחורה מן הסוחרים הגדולים ומוכרת אותה אל האיים שבים כרוכל, "צור את אמרת אני כלילת יופי" ר"ל את מתפארת שהיופי שלך היא מצד עצמך וזה שקר, כי:

ביאור המילות

"כלילת יופי". משתתף עם מלת כל. השלמת היופי בכללו וכן כללו יפיך גמרוהו בש והלוחות הדקים שבצדי הספינה שמחוברים זוגות אל הצד קורא לוחותים (בפסוק הקודם) ולי נראה ממ"ש קרשך בלשון יחיד שהוא על העץ שעורכים בו הספינה (דער רודער), ובזה יוצדק מה שהיה משן שנולד בארץ אשור והביאו מאיי כתים לצור. ולפי' הראשון נראה ששן הוא מענין שן הסלע. שהוא מקום החזק והמוצק של הסלע:

"ואשורים". מענין תדהר ותאשור (ישעיה ס'), מן הארז לקחו שן הארץ ותקפו ועשו ממנו קרשי הספינה:
 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בלב ימים גבוליך" היופי שלך תלוי מצד הגבולים שלך שהם בלב ימים, כי האי שים סביב לה, האיים אשר בכל הים סביב הם מסמנים גבוליה, ר"ל היופי שלך בא ע"י השכנים אשר סביבך כל איי הים על ידם נעשרת, ומצד "שבוניך כללו יפיך" שהם השתדלו לכלול יפיך, ולא היה מצד עצמך כי הבונים והדברים שמהם נבנית הוא מקובץ מעמים רבים וממקומות שונים:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ברושים" מדמה את כלל האי לספינה אשר בים, ומבאר שכל הספינה וכליה כוננה מדברים שהובאו מארצות שונות, "הברושים" אשר מהם "בנו לך את כל לוחות האניה" היו משניר, לא מצור "והארז" אשר "לקחו לעשות תורן עליך" לקחוהו "מלבנון":

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אלונים" שמהם "עשו משוטיך" היו מבשן, "קרשך" שבו מכוונים הספינה (דער רודער) אשר "עשאוהו משן", היה "בת אשורים" נולד באשור והובא "מאיי כתים":

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"השש ברקמה" אשר ממנו "עשי מפרשי הספינה והנס שלה" היה "ממצרים, והמכסה" שלה שהיה מתכלית וארגמן היה "מאיי אלישה", עד שכל יופי האניה לא היה מצור רק ממקומות שונות, ר"ל העושר והכבוד והתפארת של צור אינה מעצמה רק ע"י מסחר של עמים רבים ואיים רחוקים:

ביאור המילות

"לנס". היא הוילון שפורשים על התורן:

"ומכסך". הוא כיסוי הספינה לאהל לה:
 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יושבי צידון" אחר שבאר שהספינה עצמה וכליה נעשתה ונקבצה מעמים רבים ואינם של צור, יבאר כי גם מנהיגי הספינה ועושי מלאכתם הם ג"כ מעמים אחרים, ור"ל כמו שהעושר והמסחר בא אליה מבחוץ כן חכמיה ומנהיגה במדיניות והאומנים והחרשים שנמצאו בתוכה הם ג"כ מעמים אחרים, "שיושבי צידון היו השטים" את האניה, ומה שנמצאו בך גם "חכמיך צור המה חבליך" הם מנהיגי האניה והמושלים עליה ר"ל מהם יצא מלך ושרים:

ביאור המילות

"שטים". אוחזי המשוטים להנהיג הספינה:

"וחבליך". הם החכמים בהנהגת הספינה, ומשתתף עם תחבולות, כי צריך לזה חכמה ותחבולות לעשות מלאכה במים רבים:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"זקני גבול וחכמיה", שהם היו בקיאים בבנין (כמ"ש (מ"א ו') ויפסלו בוני שלמה והגבלים) היו "מחזיקי בדקך" לתקן את הספינה ר"ל שמהם היו חכמים מתקנים תקנות ונמוסים במדינה, "כל אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך" הערבון שהוא המשכון שנותנים בעד הסחורות שלוקחים בהקפה והיו אניות הים שהם היו ערבים בעדך (באשר כל מסחרם היה על ידך) באופן שגם הבטחון לתת לך סחורות בהקפה לא היה בכחך רק בכח אחרים:

ביאור המילות

"מלחיהם". הם העבדים שתחת המשוטים הנזכר (בפסוק ו'), שעוזרים בהנהגת הספינה להפוך מי הים ולדחותם אל צד שאליה מגמת פניהם ללכת, שמלח ישמש על העירוב, כמו ממולח טהור קודש:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פרס ולוד ופוט היו בחילך" גם אנשי החיל שלך לא היו מבני צור רק מעמים אחרים והם תלו בך תלי תלים מגן וכובע ובזה נתנו הדרך החיצוני שהדר המדינה כשי"ל חיל ועם נושע למלחמה:

ביאור המילות

"תלו". מענין תל הר גבוה ותלול, העמידו תלים תלים, כי לא מצאנו תלים מבנין הכבד:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בני ארוד" הם היו אנשי החיל שלך השומרים על חומותיך, שכבר אמר שבני ארוד היו מחזיקי בדקה וכן היו שומרים אותה מאויב חיצוני, "וגמדים במגדלותיך היו" בעת שעלו על המגדלים הגבוהים שלך היו נראים למטה כאנשים ננסין שגומד ארכם וזה הי' מרוב גובה המגדלות והם הניחו "שלטיהם תלי תלים על חומותיך" ובזה גמרו "וכללו יפיך", ולא כמו שאמרת אני כלילת יופי כי יפיך מקובץ מעמים שונים:

ביאור המילות

"על חומותיך". מלת היו נמשך גם למעלה (היו) על חומותיך (והיו) גמדים במגדלותיך ר"ל כאנשים קטנים שגומד ארכם נדמו בעמדם על המגדל הגבוה:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תרשיש" עתה נבאר איך המסחר והעושר שלה, הוא מקובץ מעמים שונים מכל בני תבל, והנה יחשוב במסחר צור ארבעה דברים שהם מסחר ומרכולת ועזבון וערבון, והוא שהסוחרים הגדולים הביאו מסחרם אל צור וזה נקרא מסחר, ושם עזבו את הסחורה באוצרות ביד בני צור, וזה נקרא עזבון, והרוכלים שהם הסוחרים הקטנים קנו שמה את הסחורה הנמצאת בעזבון והובילו אותה למדינות שונות וזה נקרא רוכל ומרכולת, ובעת שלקחו הסחורה למרכולת נתנו סחורה אחרת שהביאו הם שיהיו לערבון בעד המעות, וזה נקרא מערב וערבון, אמר "שתרשיש היה הסוחר" הגדול "שלך" מרוב כל הון, וסחורה שהביאו "כסף ברזל בדיל ועופרת" שהיו נמצאים לרוב בתרשיש היא שפאניה הקדומה כמ"ש (מלכים א'), והם "נתנו עזבוניך" ר"ל שהניחו סחורתם אצלך:

ביאור המילות

(יב-יד) "סחרתך, עזבוניך, מערבך, רכליך". הסוחר, הוא הסוחר הגדול. היתה כאניות סוחר אשר סוחריה שרים (ישעיה כ"ג) עמש"ש. והרוכל, הוא הנושא הסחורה מבית לבית למכרה לאחדים, מכל אבקת רוכל, הרוכלים ומוכרי כל ממכר (נחמיה י"ג כ'): ועזבון, נגזר מפעל עזב, הסחורה שעוזבים בעיר בבתי המסחר. וכן מערבה הוא מענין ערבות, הערבון שנותנים הלוקחים בעד המעות כמו מה הערבון אשר אתן לך, ושני הלשונות האחרונים לא נמצא על המסחר רק בפ' זאת, והבדלם מבואר בענין כמ"ש:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויון תובל ומשך המה רכליך" הם לקחו סחורת תרשיש למכרם לאחדים שזה נקרא רוכל, והערבות שנתנו שיהיו בטוחים בעד המרכולת שלקחו היה בנפש אדם וכלי נחשת, בזה ערבו מערבך, שהניחו עבדים וכלי נחושת לבטחון על הסחורה שלקחו:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מבית תוגרמה" נתנו עזבוניך סוסים ופרשים ר"ל שהניחום אצלך בעזבון:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ובני דדן רכליך" הם היו הרוכלים שלקחו הסוסים והפרשים למכור אותם לאחדים אל האיים סביב וכן היו רוכליך איים רבים, סחורת ידך שלקחו ממך הסחורה שעשית בידך, ר"ל סחורת צור שעשו אנשיה ובעלי מלאכות אשר בצור, והם משיבים "אשכרך קרנות שן והבנים" שבשכר וריוח המגיע לך מביאים קרנות שן:

ביאור המילות

"אשכרך". משתתף עם שכר בשי"ן שמאלית, מענין שכר וריוח וכן אשכר יקריבו (תהלות ע"ב):

"הבנים". קרן של מין חיה. וי"מ מין עץ:
 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ארם סחרתך" הם הסוחרים שלך וע"י "רוב מעשיך" מביאים "נופך וארגמן" וכו'.

"נתנו בעזבוניך" מניחים סחורתם אצלך בעזבון:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויהודה וארץ ישראל הם הרוכלים" של הסחורה הזאת ולוקחים העזבון למכור לאחדים בעיירות, "והערבון" בעד הסחורה "נתנו חטי מנית" וכו' דברים המצויים בא"י:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דמשק", היא עיר המלוכה מארם וחוץ ממה שמביאים מארם נופך ארגמן וכו' (כנ"ל פ' ט"ז) הם הסוחרים שלך, "שע"י רוב מעשיך מביאים צמר צחר" לעשות ממנו שם בגדים, וע"י "רוב כל הון מביאים יין חלבון לשתיה" לא אמר בעזבוניך נתנו כי בני צור בעצמם היו לוקחים דברים יקרים האלה לעצמם:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יט-כ) "ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו", דן ויון הביא סחורה שעזבו שם למכור והוא היה מאוזל דברים טוים, וגם הביאו סחורה "לערבון" בעד המרכולת שלקחו והיה "ברזל עשות וקדה", וכבר אמר למעלה (פ' י"ג) שיון היו רוכליה עם תובל ומשך ונתנו ערבון נפש אדם וכלי נחושת, ודן נתן גם "ברזל עשות" וכו' "ודדן" לקחו גם את "רוכלתך" סחורה של צור שהיו "בגדי חפש לרכבה" שזה עשו מן המאוזל והטווי שהביאו בני דן (שהם בני דדן), ולקחו הבגדי חופש שנעשה מן המאוזל למרכולת:

ביאור המילות

"מאוזל". פרש"י מטוה של שיראין, ונקרא משי, על שמשוי ונמשך מן תולעת המשי, ונקרא אוזל, על שנוזל והולך מגופו:

"ברזל עשות". חתיכות ברזל או ברזל זך כמו עשת שן:
 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ערב וכל נשיאי קדר המה סחרי ידך" הם עושים מסחור לך בעצמך, כי "בכרים ואילים" וכו' "בם סוחריך", וזה תקנה לצרכיך בכסף מלא לאכילה:

"רכלי שבא ורעמה" (בני רעמה שבא ודדן), "המה רכליך", הסחורה שהיו תחלה קונים בשבא הם לוקחים אצלך, כי "בראש כל בושם ובכל אבן יקרה וזהב" שכ"ז מרכולת שבא כמ"ש (מ"א י') שכ"ז הביאה מלכת שבא לשלמה, "נתנו בעזבוניך" הם מונחים אצלך בעזבון והרוכלים לוקחים אצלך הסחורה שהיו לוקחים תחלה בשבא ושבאה משם, וכן:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חרן וכנה ועדן" שהיו ג"כ "רכלי שבא, אשור כלמד רכלתך" כאשר למד אשור והרגיל ליקח רוכלתך, מאז לא לקחו סחורות אלה בשבא ששם מקומם רק הביאום משבא לצור, ומצור לקחום הרוכלים והובילום לאשור להראות שהיא מרכולת צור, באשר למדו לקנות רק מרכולת צור:

ביאור המילות

"כלמד". כאשר למד, ובא בצורת הסמיכות שהיה למד ומורגל של רוכלתיך:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"המה רכליך", והם לקחו סחורות ממך למכור לאחדים, ומה הן הסחורות "במכללים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברמים", והסחורות האלה הושמו "בחבלים חבשים וארוזים", בתיבות של ארז וחבשו עליהם חבלים, שכן היו עושים "במרכלתך":

ביאור המילות

"גלומי", מענין גלימא בדברי חז"ל כמ"ש בשבת (דף ע"ז), שבא על הבגד שעוטה כל הגוף, ומזה גלמי ראו עיניך, ויקח אדרתו ויגלום, מלבוש שנעשה כגולם על כל הגוף:

" גנזי ברומים", פי' ריק"ם שבגדים נאים קורים בלשון ערב ברומיא:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואניות תרשיש" כל האניות היו "בשרותיך" והיו משרתים לך, והיו "מערבך" היו ערבים בעדך כי היו כולם שלך, ועי"כ "ותמלאי" בסחורות, ועי"כ "ותכבדי מאד בלב ימים":

ביאור המילות

"שרותיך". מענין שירות, וי"מ מענין שיירא שהולכים שיירות רבות:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"במים רבים הביאוך השטים אותך" וצידון וארוד שהם היו השטים אותך (כנ"ל פסוק ח') הם הביאוך במים רבים, ר"ל כי צידון היו לה נגיעה במפלת צור כמ"ש (בישעיה כ"ג) דומו יושבי אי סוחר צידון, בושי צידון ופירשתי שם שצידון היו מתקנאים בגדולת צור, ועזרו למפלתה, וע"י כן "רוח הקדים שברך בלב ימים", כי בעת הסער כשהספינה קרובה לחוף יש תקוה לא כן בלב ימים:

ביאור המילות

"השטים". כמו היו שטים לך (פסוק ח'):

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


ועי"כ "הונך" של עצמך, ועזבוניך הסחורה שעזבו אצלך, "מערבך" היא הסחורה שנתנו למשכון, וזה כולל כל הרכוש. ונגד האנשים חושב "מלחיך" מנהיגי הספינה, "וחובליך" רב החובל ר"ל העם והשרים, "מחזיקי בדקך" הם המנהיגים, "וערבי מערבך" הם העשירים "וכל אנשי מלחמתך אשר בך", וכן "ובכל קהלך" ר"ל כל בני אדם אשר בך "יפלו בלב ימים", שכולל האנשים והרכוש כולה:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לקול", ע"י "זעקת החבלים" (שהם השרים) "ירעשו מגרשות" הסביבות לעיר, ור"ל כל האניות שהם נגד האניה האדירה הזאת כמגרש סביב, ור"ל כל האיים אשר בים:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט" הם המנהיגים של המשוטים הקטנים, "ומלחים" הם המנהיגים של הספינות הבינוניות, "כל חבלי הים" הם מנהיגי הספינות הגדולות שי"ל רב החובל:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והשמיעו, ישמיעו קול בזעקה מרה", וגם "יעלו עפר וישבו באפר" כמ"ש וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


""והקריחו קרחה" כמו שעושים על מת קרחה וחגורת שק ובכי ומספד":

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונשאו" וכו' "מי כצור כדמה" ר"ל מי היה דומה לצור בשלותה ומי דומה לה בעת שנדמית בתוך הים בחורבנה (ומפרש מי כצור):

ביאור המילות

"בניהם". מענין נהי, ואחד מקונן קינה והשומעים עונים נהי והוי, כמ"ש (ירמיה ט' י"ט):

"כדמה". כמו שכנה דומה נפשי:
 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בצאת עזבוניך" הסחורה שהיתה של אחרים שעזבו הסוחרים אצלך ומשם יצאו לכל קצוי ארץ, "בצאתה מימים השבעת עמים רבים", שקנו כל הסחורות שניתנה לך לערבון בעד סחורה שלך, שזה עושר של צור עצמה וסחורה שלה "העשרת מלכי ארץ" שע"י עושר של צור נתעשרו כל המלכים, (עתה מפרש מי כדומה):

 

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עת נשברת" ר"ל כמו שגדולתך היה ע"י הים כן עת נשברת, היה ג"כ "מימים" מסבת מי הים, "ונפל שם מערבך וכל קהלך" כי נאבדו האנשים והרכוש במעמקי מים:

ביאור המילות

"עת נשברת". האניה, ויצויין על צד המליצה ג"כ שנשברה העת ונכרתה ההצלחה:

 

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כל", (תחלה השבעת עמים רבים) ועתה "כל יושבי האיים שממו עליך" וכמ"ש למעלה עתה יחרדו האיין יום מפלתך, (תחלה העשרת מלכי ארץ) ועתה "מלכיהם שערו שער" פנימי, "ורעמו פנים" בחיצונותם באשר התיראו שלא יבא השבר גם על יתר האיים:

 

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וגם סחרים בעמים" שהם ביבשה, "שרקו עליך" על כי נאבד המסחר שלהם, "בלהות היית" כשדים שהיו מציאותם רק בדמיון, "ואינך עד עולם" כאילו היית שד ובלהה ונשאת כנף וחלפת מן העולם עד עולמי עד: