מ"ג דברים א ו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵ֖ינוּ בְּחֹרֵ֣ב לֵאמֹ֑ר רַב־לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | יְיָ אֱלָהַנָא מַלֵּיל עִמַּנָא בְּחוֹרֵב לְמֵימַר סַגִּי לְכוֹן דִּיתֵיבְתּוּן בְּטוּרָא הָדֵין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | יְיָ אֱלָהֵין מַלֵיל עִמָן וְלָא אֲנָא בְּאַנְפֵּי נַפְשִׁי בְּחוֹרֵב לְמֵימָר סַגִי לְכוֹן וְאִתְהַנִי לְכוֹן עַד הָאִידְנָא דְקַבֵּילְתּוּן בֵּיהּ אוֹרַיְיתָא וַעֲבַדְתּוּן בֵּיהּ מַשְׁכְּנָא וּמָנוֹי וְאַקֵימְתּוּן רַבָּנִין עֲלֵיכוֹן וּמַבְעַן בִּישׁ לְכוֹן לְאִיתְרָחָא בְּטַוְורָא הָדֵין: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
על דעתי, חורב שם מקום קרוב להר סיני, ששם ישבו ישראל בשנה ההיא. כי המדבר היה גדול, ושם ההר אשר חמד אלהים ושמו "סיני", ועל כן נקרא כל המדבר "מדבר סיני" כאלו הוא מדבר הר סיני.
ואמר הכתוב (שמות יט ב): "ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר", שחנו במדבר במקום הנקרא "חורב", והוא נגד ההר.
ואפשר שגם ההר גם המדבר יקראו "סיני" כי שם אילני הסנה רבים, ושם סמוך להר מקום או עיר מושב ששמו "חורב", ושם עמדו.
והכתוב שאמר (שמות ג א): "ויבא אל הר האלהים חרבה" - שבא אל חורב אשר שם הר האלהים, והסנה היה בהר, ומשה היה בחורב המקום אשר לפניו קרוב לו, אשר עמד שם מחנה ישראל שנה. ולפיכך אמר (שמות ג ג): "אסורה נא ואראה" - שיסור מחורב עד ההר.
ופעמים יקרא הכתוב ההר כן, כמו שאמר (שמות לג ו): "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב", כלומר מן ההר אשר בחורב, בתחומו או לפניו. או ששם כל הארץ חורב, וההר בתוכה.
וכן (מלאכי ג כב): "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים", ירמוז לכל אשר נצטווה בהר ובאהל מועד אשר שם בחורב.
וראיתי בילמדנו מדרשם (על ישעיהו מח ח) "לא ידעת - בסיני, גם לא שמעת - בחורב, גם מאז לא פתחה אזנך - בערבות מואב", רמז כי חורב מקום אשר שם אהל מועד.
רק ר"א אמר (שמות ג א ב) כי חורב הוא הר סיני, כי מפני החורב והיובש יהיה שם הסנה, ויקרא בשני שמות, ושניהם שוים בטעם.רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
בחורב, זה סיני.
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
לענין מה ספר מ"ש ה' רב לכם שבת בהר הזה וכו' ולמה בחר בעת ההיא בהשופטים, ובפ' שמות אמר שיתרו יעצהו בענין השופטים ולפ"ד רוב המפרשים היה זה קודם מ"ת ושם כתיב וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר ופה באר שהיה זה בסוף השנה. בפ' יתרו יעץ שמשה יבחרם ושיבחר יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע ופה אמר שישראל יבחרו ושיהיו חכמים ונבונים ולמה בחר שרי אלפים שזה מנהג בראשי החיל לא בשופטים ושוטרים:
"ה' אלהינו", אחרי ההקדמה שהקדים אל הספר שהם דברי ה' מתחיל גוף הספר שבא בלשון מדבר בעדו כנ"ל, ואמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר, והוא כמו שפי' הרי"א, שבאשר שכר המצות והסגולה הדבקה בם הוא ירושת הארץ, לכן קודם שהתחיל בבאור המצות ובזכרון שכרם חשש שאחר שכבר תמו דור המדבר אשר ראו הדברים וידעו סבותיהם, אולי בניהם אשר יקומו מאחריהם יסתפקו בהם ולא יאמינו בהשגחת ה' הפרטית, כי ישאלו למה הניעם ארבעים שנה במדבר ולא הביאם אל הארץ תיכף, וגם אחרי שבאו אל גבול הארץ סבבו את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויראו מהלחם עמהם, שמזה נראה שהיה ענינם ענין טבעי, והדור היוצא ממצרים שהיו רכי לבב נעו ונדו במדבר כי יראו ממלחמה, עד שקמו בניהם אחריהם שנולדו עם חפשי מלומדי מלחמה ואמיצי לב, וגם הם לא ערב לבם להלחם עם אדום ומואב, עד שבאו אל ארץ סיחון שהיו חזקים ממנו בטבע ונצחו אותו בצד הטבע לא מפועל ה', וע"כ הקדים לספר באורך מה היה הסבה שנעו במדבר ארבעים שנה שהיה ע"י עונותיהם בשלוח המרגלים, ומה היה הסבה שסבבו את ארץ אדום ומואב, שבאמת יראו מישראל כמ"ש וייראו מכם ונשמרתם מאד, שהיה על ידי אזהרת ה' שהזהיר אותם ע"ז, ושמלחמת סיחון ועוג לא נעשתה בדרך אנושי רק ה' נתנם בידם בכח אלהי, ולכן חתם הדברים ועתה ישראל שמע אל החקים וגו' למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ: ועפ"ז נבא אל הבאור, יאמר שמה שנתעכבו במדבר ארבעים שנה לא היה לא לסבת האל ית' ולא לסבת משה ע"ה, רק שהם בחטאם גרמו כ"ז, ומבאר שלא היה בסבת האל ית'. כי השי"ת רצה להביאם אל הארץ תיכף, עד שגם מה שנתעכבו בהר סיני קרוב לשנה היה רע בעיני ה', כי אלמלא חטאו בעגל היה מביאם אל הארץ תיכף אחר מתן תורה וכמ"ש בסוף פ' משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, רק ע"י שחטאו בעגל הוצרכו להתעכב עד שנתכפר להם חטא העגל ועד שעשו המשכן וחנכו אותו שכ"ז נסבב ע"י חטא העגל, עד שבעת גמרו חינוך המשכן וסדור הדגלים אמר ה' רב לכם שבת בהר הזה, ר"ל הנה ישבתם והתעכבתם פה זמן רב יותר מדאי כי אני רציתי שתסעו אל הארץ תיכף אחר מ"ת, וע"כ:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
מתוך: כלי יקר על דברים א (עריכה)
רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם —
זו תוכחה ראשונה, על שהאנשים שנאו את הארץ, ונתיישבו בהר זה ישיבה של קבע, ולא פנו פניהם אל הארץ, מקום מיוחד לקיום המצוות.
ורב לכם הוא מלשון "רב לכם בני לוי" (במדבר טו ז), כלומר: המעט הוא המרד והמעל הזה? כי רב הוא באמת לכם עניין שבת ישיבה של קבע בהר הזה. פנו, הסבו פניכם אל הארץ וסעו לכם אל עצמות מקור שלכם, כי משם נוצר חומר של אדם הראשון; כדרך שאמר לאברהם: "לך לך" (בראשית יב א).
ולקמן עשה פירוש מבואר לתוכחה זו, ואמר: "ונסע מחורב ונלך את כל המדבר" וגו' (דברים א יט). והיה לו לומר "ונפן ונסע מחורב", כדרך שאמר פנו וסעו. אלא כך אמר להם: עדיין בפחזותכם קיימיתון? כי אני אמרתי: פנו וסעו, שכשתלכו מן הר חורב – מקום שלמדתם עליו תורה – תפנו פניכם אל הארץ, מקום שמירת התורה; כי לא המדרש עיקר, אלא המעשה. ואתם, בלכתכם מחורב – רוח אחרת היתה עמכם, ליסע ממקום מיוחד לתלמוד תורה; ואל מקום שמירת המצוות לא פניתם פניכם, ובמרדכם אתם עומדים לשנוא את הארץ.
לכך אמר: "ונסע מחורב ונלך את כל המדבר", כל אחד מכם ישית אל המדבר פניו ולא אל הארץ; שהרי המרגלים אמרו: "נשובה מצרימה" (במדבר יד ד). אבל אחר מעשה המרגלים, שיעד להם עונש גדול, חזרו בתשובה שלא בטובתם, ושם נאמר: "ונפן ונסע" (דברים ב א).
ויש אומרים, שהאשימם על שברחו מן הר חורב כתינוק הבורח מבית הספר, ועל זה אמר: רב לכם, כי הימים אשר ישבתם בהר לא היו בעיניכם כימים אחדים באהבתם אותם, אלא כימים רבים של צער. וזהו רב לכם, שהיה רב והרבה לכם שבת בהר הזה, לכם ולא לי.
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •