ספרי על דברים א
ספרי על דברים · א · >>
פסוק א
כיוצא בו אתה אומר עמוס א דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ירושלים. וכי לא נתנבא עמוס אלא אלו בלבד? והלא מכל חביריו נתנבא! ומה ת"ל דברי עמוס? - שהיו דברי תוכחות, שנאמר עמוס ד שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון - אלו בתי דינים שלהם.
כיוצא בו אתה אומר ירמיהו ל ואלה הדברים אשר דבר ירמיה על ישראל ועל יהודה. וכי לא נתנבא ירמיה אלא אלו בלבד? והלא ב' ספרים כתב ירמיהו, שנאמר ירמיהו נא עד הנה דברי ירמיהו! ומה ת"ל אלה הדברים? - אלא מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר ירמיהו ל קול חרדה שמענו פחד ואין שלום, שאלו נא וראו אם יולד זכר, מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה, הוי כי היום ההוא עת צרה ליעקב וממנה יושע.
כיוצא בו אתה אומר שמואל ב כג ואלה דברי דוד האחרונים, מלמד שהם דברי תוכחות. וכי לא נתנבא אלא אלו בלבד? והלא כבר נאמר שמואל ב כג רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני! ומה ת"ל ואלה דברי דוד האחרונים? - מלמד שהם דברי תוכחות. ומנין שהיו דברי תוכחות? שנאמר שמואל ב כג ובליעל כקוץ מונד כולהם.
כיוצא בו אתה אומה קהלת א דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים. וכי לא נתנבא שלמה אלא אלו בלבד? והלא כבר נאמר וזרח השמש ובא השמש. הולך אל דרום וסובב אל צפון. זהו מזרח ומערב ואומר כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. כינה הרשעים בחמה ולבנה ובים, שאין להם מתן שכר:
אל כל ישראל. אלו הוכיח מקצתם - הרי אלו שבשוק היו אומרים: כך הייתם שומעים מבן עמרם, ולא הייתם משיבים לו דבר כך וכך? אם היינו יושבים שם היינו משיבים לו ד' וה' פעמים על כל דבר ודבר.
ד"א מגיד שכנסן משה מגדולם ועד קטנם, ואמר להם כל מי שיש לו תשובה יבוא ויאמר.
ד"א על כל בני ישראל - מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה, ויכולים לעמוד בתוכחות. אמר רבי טרפון: העבודה! אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחה! אמר רבי עקיבא: העבודה! אם יש בדור הזה יודע היאך מוכיחים! אמר ר' יוחנן מעידני עלי שמים וארץ, שיותר מחמשה פעמים נתקנתר עלי רבי עקיבא לפני רבן גמליאל ביבנה, שהייתי קובלני עליו והיה מקנתרו, ויודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה, לקיים מה שנאמר משלי ט אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך:
בעבר הירדן. מלמד שהוכיחם על מה שעשו בעבר הירדן:
במדבר. מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר, מלמד שהיו נוטלים בניהם ובנותיהם קטנים וזורקים לתוך חיקו של משה, ואומרים לו: בן עמרם, מה אנונא התקנת להם? לאלו מה פרנסה התקנת להם? ר' יהודה אומר: הרי הוא שמות טז ויאמרו להם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים.
ד"א במדבר זה הכלל על מה שעשו במדבר:
בערבה. מלמד שהוכיח על מה שעשו בערבות מואב שנא' במדבר כה וישב ישראל בשטים:
מול סוף. מלמד שהוכיחן על מה שעשו בים סוף והימרו בתוך הים והפכו עורף כלפי משה ג' מסעות. ר' יהודה אומר: הימרו בתוך הים והימרו על הים; וכן הוא אומר תהלים קו וימרו על ים בים סוף. יכול שלא הוכיחם אלא בתחילת מסע? מן מסע למסע מנין? ת"ל בין פארן ובין תופל - דברי תפלות שתפלו על המן, וכן הוא אומר במדבר כא ונפשינו קצה בלחם הקלוקל. אמר להם: שוטים! כל עצמם של מלכים אין בוררים להם אלא לחם קל, שלא יהא דולריא אוחזתו; אבל אותה טובה שהיטבתי לכם - בה אתם מתוכחים ומתרעמים לפני? הוי כטובה שהיטבתי לאדם הראשון, שאמרתי לו בראשית ב אעשה לו עזר כנגדו, בטובה שהיטבתי לו - בה מתרעם לפני: בראשית ג ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל:
וחצירות. אמר להם: לא היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות? אם למרים הצדקת לא נשאתי לה פנים בדין - ק"ו לשאר בני אדם.
ד"א וחצירות - ומה מרים שלא דברה אלא באחיה הקטן כך נענשה במדבר, המדבר במי שגדול הימנו עאכ"ו!
ד"א וחצירות - ומה מרים, כשדברה הדבר לא שמעה כל בריה אלא הקב"ה בלבד, שנאמר במדבר יב וישמע ה' כך נענשה. המדבר בגנותו של חבירו ברבים - עאכ"ו!
ודי זהב - אמר להם הדבר הזה האי יתרה לכם לכל מה שעשיתם, במעשה העגל קשה עלי מן הכל. היה רבי אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שעשה לחבירו צרות הרבה. באחרונה הוסיף לו צרה אחת. אמר לו: האי יתירה לכל מה שעשית לי, זו קשה עלי יותר מן הכל. כך אמר הקב"ה לישראל: זו יתירה לכל מה שעשיתם. ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידים, והיו מכל מאשרים אותו. באו גוים וקיבלם, והיו הבריות אומרים כך היא ווסתן של פלוני, לקבל את הכל! כך אמר משה לישראל: ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל. ר' בנאה אומר: עבדו ישראל לע"ז, הרי הם חייבים כלייה! יבוא זהב משכן ויכפר על זהב העגל. ר' יוסי ברבי חנינא אומר: הרי אומר במדבר בערבה. אלו י' נסיונות שנסו אבותינו הקב"ה במדבר. ואלו הם: ב' בים, וב' במים, וב' במן, ב' בשליו, ואחד במעשה העגל, ואחד במדבר פארן, ואחד במרגלים. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהודה בר': למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ שחזרנו על כל המקומות שבתורה, ואין מקום שנקרא אלא על שם המאורע.
כיוצא בו אתה אומר בראשית כו ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו; ואומר ויקרא אותה שבעה.
כיוצא בו אתה אומר דרש ר' יהודה: זכריה ט משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו, כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל. זה משיח, שחד לאומות העולם ורך לישראל. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לרב יהודה ברבי: למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ שאני מדמשק, ויש שם מקום ושמו חדרך! אמר לו: מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו? מנין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק? שנאמר ודמשק מנוחתו. ואין מנוחתו אלא ירושלם, שנאמר תהלים קלב זאת מנוחתי עדי עד. אמר לו: מה אתה מקיים ונבנתה העיר על תלה? אמר לו מה אני מקיים יחזקאל מא ורחבה ונסבה למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רוחב הבית למעלה? - שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו, שקצרה מלמטה ושערי ירושלים עתידים להיות מגיעים עד דמשק. וכן הוא אומר שיר השירים ז אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, וגליות באות וחונות בתוכה, שנא' ודמשק מנוחתו, ואומר ישעיהו ב והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים, ואומר ישעיהו ב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם.
כיוצא בדבר אתה אומר, דרש ר' יהודה בראשית מא וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו - זה יוסף, שהיה אב בחכמה ורך בשנים. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהודה בר': למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ, שאין אברך אלא לברכים, שהיו הכל נכנסים ויוצאים תחת ידו, כענין שנאמר ונתון אותו על כל ארץ מצרים:פסוק ב
פסוק ג
ד"א ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש - מלמד שלא הוכיחם אלא סמוך למיתה. ממי למד? מיעקב, שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה, שנא' (בראשית מט) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. אמר לו ראובן בכורי אתה, אמר לו: בני, אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך, ותדבק בעשו אחי. ומפני ד' דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה: כדי שלא יהו מוכיחו וחוזר ומוכיחו, כדי שלא יהיו חבירו רואהו ומתבייש הימנו, ושלא יהא בלבך עליו, שהתוכחה מביאו לידי שלום.
וכן אתה מוצא באברהם, שנאמר (בראשית כא) והוכיח אברהם את אבימלך על אודות... ומהו אומר שם? ויכרתו ברית שניהם. וכן הוא אומר ביצחק (בראשית כו) ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי, ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם? ואומר: וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום.
וכן אתה מוצא ביהושע, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנא' (יהושע כד) אם רע בעיניכם לעבוד ה' בחרו לכם היום את מי תעבדו, אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם ואם את אלהי הנכר אשר יושבים בארצם, ויענו כל העם אל יהושע לא כי ה' נעבוד. וכן אתה מוצא בשמואל, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר (שמואל א יב) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, ויאמרו לא... ויאמר אליהם עד ה' בכם היום ויאמר עד.
וכן אתה מוצא בדוד, שלא הוכיח את (ישראל) [שלמה][1] אלא סמוך למיתה, שנאמר (מלכים א ב) ויקרבו ימי דוד למות:
דבר משה אל כל ישראל. וכי לא נתנבא משה אלא עשר דברות? מנין לכל הדברות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות והכללות והפרטות והגופים והדקדוקים? ת"ל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם:פסוק ד
כך אמר משה: מוכיחני את ישראל תחילה. עכשיו יאמרו עלי, בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון לפנינו הוא מוכיחנו! הוא לא עשה כן, אלא לאחר שנכנסו לארץ והפיל סיחון ועוג לפניהם - אחר כך הוכיחם. לכך נאמר אחרי הכותו:
את סיחון מלך האמורי היושב בחשבון - אלו לא היה סיחון קשה, ושרוי בחשבון - קשה היה, שהרי המדינה קשה. ואלו לא היתה המדינה קשה, וסיחון שרוי בתוכה - קשה היה, שהמלך קשה. עאכ"ו שהמלך קשה והמדינה קשה:
ואת עוג מלך הבשן - ואלו לא היה עוג קשה, ושרוי בעשתרות - קשה היה. ואלו לא היתה מדינה קשה, ועוג שרוי בה - קשה היתה, שהמלך קשה. עאכ"ו שהמלך קשה ומדינה קשה:
בעשתרות - שהיה קשה כעשתרות: ואדרעי - זה מקום המלכות:פסוק ה
פסוק ו
פסוק ז
והלבנון - אמר להם כשאתם נכנסים לארץ צריכים אתם להעמיד עליכם מלך ולבנות לכם בית הבחירה. ומנין שאין לבנון אלא מלך? שנאמר יחזקאל יז בוא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז, ואומר מלכים ב יד החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה לנו את בתך לבני לאשה, ותעבור חית השדה אשר בלבנון ותרמוס את החוח. ואין לבנון אלא בית המקדש, שנא' ירמיה כב גלעד אתה לי ראש הלבנון, ואומר ישעיהו י והלבנון באדיר יפול.
ד"א: למה קורים אותו לבנון? שהוא מלבין עונותיהם של ישראל שנאמר ישעיהו א אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
עד הנהר הגדול נהר פרת - שרובו ותוקפו כנגד ארץ ישראל. משל ההדיוט אומר: עבד מלך - מלך, הדבק לשחוור - וישתחוו לך:
ד"א נהר פרת - והולך עד שכולה מגריפה לגרפו.
ד"א נהר פרת - שפרה ורבה, עד שעוברים אותו בספינות. הרי כל הנהרות אומרים לפרת: מפני מה אין אתה משמיע קולך כדרך שקולינו הולך למרחוק? אמר להם מעשי מוכיחים עלי: זורעים עלי זריעה - עולה לג' ימים; נוטעים בי נטיעה - עולה לג' ימים; הרי הכתוב משבחני, עד הנהר הגדול נהר פרת - מלמד שפרה ורבה עד שעוברים אותו בספינות:פסוק ח
אשר נשבע ה' לאבותיכם - אין ת"ל לאברהם ליצחק וליעקב, כדי אני לענין שבועות אבות. הרי כבר נאמר חבקוק ג עריה תעור קשתך, שבועות מטות אומר סלה. ומה ת"ל לאברהם ליצחק וליעקב? כדי אברהם בעצמו, כדי יצחק בעצמו, כדי יעקב בעצמו. משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה, ולא נתנה לו אלא כמות שהיא. עמד העבד והשביחה, ואמר: מה בידי? לא נתנה לי אלא כמות שהיא. חזר ונטעה כרם, אמר מה בידי? לא נתנה לי אלא כמות שהיא. כך, כשנתן הקב"ה לאברהם אבינו את הארץ - לא נתנה לו אלא כמות שהיא, שנאמר בראשית יג קום לך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. עמד אברהם והשביחה, שנאמר בראשית כא ויטע אשל בבאר שבע; עמד יצחק והשביחה, שנאמר בראשית כו ויזרע יצחק בשנה ההיא מאה שערים; ועמד יעקב והשביחה, שנאמר בראשית לג ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו:
לתת להם - אלו באי הארץ: ולזרעם - אלו בניהם: אחריהם - אלו שכבשו דוד וירבעם, וכן הוא אומר מלכים ב יד השיב את גבול ארץ ישראל מלבוא חמת עד נחל מצרים.
ד"א לתת להם - אלו עולי בבל. ולזרעם - אלו בניהם. אחריהם - אלו ימות המשיח:
פסוק ט
לא אוכל לבדי שאת אתכם - אפשר שלא היה יכול משה לדון את ישראל? אדם שהוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והוריד להם את המן, והגיז להם את השליו, ועשה להם נסים וגבורות, ולא היה יכול לדונן? אלא כך אמר להם: ה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם.
וכן שלמה אמר מלכים א ג ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך, ואומר כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה? אפשר, שלמה לא היה יכול לדון את ישראל? שנא' בו מלכים א ה ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים, ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול, ויהיו שמו בכל הגוים סביב - ולא היה יכול לדונן? אלא כך אמר להם: איני כשאר כל הדיינים. מלך ב"ו יושב על בימה שלו דן להריגה ולחניקה ולשריפה ולסקילה - ואין בכך כלום; ואם חייב ליטול סלע - נוטל שתים; ואם חייב ליטול שתים - נוטל שלשה; ואם חייב ליטול דינר - נוטל מנה. אתה אינו כך, אלא חייבתי ממון - נפשות אתה תובע. וכן הוא אומר משלי כב אל תגזל דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש:פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
טרחכם - מלמד שהיו טורחנים: היה אחד מהם רואה שנוצח חברו בדין - אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות, למחר אני דן, מוסיף אני עליכם דינים, לכך נאמר טרחכם ומשאכם וריבכם.
משאכם - מלמד שהיו אפיקורסים: הקדים משה לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם לצאת? שמא אינו שפוי בתוך ביתו? איחר לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת? מה אתם סבורים? יושב ויועץ עליכם עצות, ומחשב עליכם מחשבות, ק"ו משל בית און, כענין שנאמר ואון בן פלת בני ראובן, בידוע שאשתו יועצתו. לכך נאמר ומשאכם:
וריבכם - מלמד שהיו אפיקורסים והיו רגזנים:
וריבכם - היה אחד מוציא סלע בשביל ליטול שתים, שתים בשביל ליטול ג', לכך נאמר וריבכם מלמד שהיו רוגנים:פסוק יג
אנשים. וכי עלתה על דעתינו נשים? ומה ת"ל אנשים - וותיקים כסופים:
חכמים ונבונים - זה ששאל אריוס את ר' יוסי: אמר לו איזהו חכם? אמר לו המקיים תלמודו. אתה אומר תלמוד, או אינו אלא נבון? א"ל: הרי כבר נאמר נבונים. מה בין נבונים לחכמים? חכמים דומים לשולחני עשיר, שמביאים לראות רואה, כשאין מביאים יושב ותוהה. נבון דומה לשולחני תגר, כשאין מביאים לו לראות - מביא משלו ורואה:
וידועים לשבטיכם - שיהיו ידועים לכם. הרי שמתעטף בטליתו ובא וישב לפני, איני יודע מאיזה מקום הוא ומאיזה שבט הוא, אבל אתם מכירים אותו שאתה גדלתם אותו. לכך נאמר וידועים לשבטיכם, שיהיו ידועים לכם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל ישיבה וישיבה יושבת עד שיהיו הבריות מרננות אחריו, ואומרים מה ראה איש פלוני לישב, ומה ראה איש פלוני שלא לישב, לכך נא' וידועים לשבטיכם שיהיו ידועים לכם:
ואשימם בראשיכם- יכול אם מניתם אתם אותם הם ממונים, ואם לאו אינן ממונים? ת"ל ואשימם בראשיכם; אם אני ממנה אותם - הרי הם ממונים, אם לאו אינם ממונים. יכול אם גדלתם אותם הרי הם גדולים, ואם לאו אינן גדולים? ת"ל בראשיכם.
ד"א ואשימם בראשיכם - אם שמרתם את דבריכם הרי ראשיכם שמורים, ואם לא שמרתם את עצמיכם אין ראשיכם שמורים. מלמד שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם. וכן הוא אומר יחזקאל ג בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני:פסוק יד
פסוק טו
אנשים חכמים וידועים - זה אחד מז' מדות שאמר לו יתרו למשה. הלך, ולא מצא אלא ג'.
אנשים חכמים וידועים - שיהיו מכובדים עליכם: ראשיכם במקח, ראשיכם במכר, ראשיכם במשא ובמתן, ראשיכם בכניסה ויציאה, נכנס ראשון ויוצא אחרון. לכך נאמר ואתן אותם ראשים:
עליכם - שיהיו מכובדים עליכם:
שרי אלפים - שאם היו אלא תשע מאות ותשעים ותשעה חסר אחד נתפס שר משרי מאות. וכמו כן שרי חמשים שרי עשרות:
ושוטרים. אלו המכים ברצועה, כענין שנאמר דברי הימים ב יט ושוטרי הלוים לפניכם, ואומר נחמיה ח והלוים מחשים לכל העם:פסוק טז
בעת ההיא לאמר - לשעבר הייתם עומדים ברשות עצמיכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור.
מעשה בר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמא שהושיבו רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים. לעת ערב הלכו וישבו אצל התלמידים. כך היתה מדתו של רבן גמליאל: כשהיה נכנס ואומר 'שאלו' - בידוע שאין שם קנתור. כשהיה נכנס ולא היה אומר שאלו - בידוע שיש שם קנתור. נכנס ומצא את ר' יוחנן בן נורי ואת ר' אלעזר בן חסמא שישבו להם אצל התלמידים. אמר להם: ר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמא, הודעתם לצבור שאתם מבקשים לעשות שררות על הצבור? לשעבר הייתם ברשות עצמיכם, מכאן ואילך הרי אתם עבדים ומשועבדים לצבור:
שמוע בין אחיכם - כך היה מדתו של רבי ישמעאל: כשהיו שנים באים אצלו לדון, אחד גוי ואחד ישראל - אם בא לדון בדיני ישראל היה דן בדיני ישראל, ואם בדיני אומות העולם היה דן בדיני אומות העולם:
ושפטתם צדק - צדיק בצדקו, תובע ומביא ראיות. זה עוטף בטלית, זה אומר שלי, וזה אומר שלי היא; וזה חורש בפרתו, זה אומר שלי היא; וזה יושב בתוך ביתו, וזה אומר שלי הוא; זה מחזיק בשדהו, וזה אומר שלי היא; לכך נאמר ושפטתם צדק. צדיק בצדקו, תובע ומביא ראיות:
בין איש - להוציא את הקטן. מכאן אמרו אין דנים יתומים:
בין איש ובין אחיו ובין גרו - אין לי אלא בין איש לאשתו. בין אשה לאיש, בין אומה למשפחה, בין משפחה לחבירתה מנין? ת"ל בין איש ובין אחיו מכל מקום:
ובין גרו - זה שאוגר עליו דברים, אמר לו חרשת בתוך שלי, והוא אומר לא חרשתי; הוא אומר המית שורך את עבדי, והוא אומר לא המית; לכך נאמר בין גרו שאוגר עליו דברים.
ד"א ובין גרו - זה שכנו. ד"א ובין גרו - זה שושבינו. ד"א ובין גרו - זה חותנו.פסוק יז
כקטון כגדול תשמעון - שמא תאמר: הואיל וזה עני וזה עשיר, וזה מצוה לפרנסו, אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות? - ת"ל כקטן כגדול תשמעון!
ד"א כקטן כגדול תשמעון - שמא תאמר: היאך אני פוגם בכבודו של עשיר זה בשביל דינר? אזכנו, ולכשיצא חוץ אומר ליתן לו שאתה חייב לו? ת"ל כקטן כגדול תשמעון:
לא תגורו מפני איש - שאם באים שנים לדין לפניך, עד שלא תשמע את דבריהם אתה רשאי לשתוק. משיתגלה לך הדין אי אתה רשאי לשתוק. שמעת את הדין, ואין אתה יודע להיכן לזכות הזכאי ולחייב את החייב - אתה רשאי לשתוק, שנאמר זכריה ח ואלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש לרעהו אמת ומשפט, שלום שיש בו משפט אמת - הוי אומר זה ביצוע. רבן שמעון בן גמליאל אומר: המעלה את הקטן למקום גדול, וגדול למקום קטן - זהו ביצוע. וחכמים אומרים: כל המבצע הרי זה מנאץ, שנא' ובוצע ברך נאץ ה'. נמצא זה משבח את הדיינים ומנאץ את יוצרו.
ד"א לא תגורו מפני איש - שמא תאמר מתיירא אני מפני איש פלוני שמא יהרוג את בני, או שמא ידליק את גדישי, או שמא יקצוץ את נטיעותי - ת"ל לא תגורו מפני איש:
וכן ביהושפט הוא אומר דברי הימים ב יט ויאמר לשופטים ראו מה אתם עשיתם, כי לא לאדם תשפוטו כי אם לה', כי המשפט לאלהים הוא:
והדבר אשר יקשה מכם - אמר לו הקב"ה למשה: אתה דן דין קשה? חייך שאני מודיעך שאין אתה דן דין קשה, שאני מביא עליך דין קשה שתלמיד תלמידך יכול לשמוע ואין אתה יכול לשומעו! ואיזה? זה דינו של בנות צלפחד. וכך הוא אומר במדבר כז ויקרב משה את משפטן לפני ה'. וכן הוא אומר שמואל א ט ויגש שאול אל שמואל בתוך השער ויאמר שאול איזה בית הרואה? ויען שמואל אל שאול ויאמר אנכי הרואה. אמר לו הקב"ה: אתה רואה? חייך שאני מודיעך שאין אתה רואה. ואימתי הודיע לו? בשעה שאמר לו שמואל א טז מלא קרנך שמן ולך ואשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך. מהו אומר שם? ויהי בבואן וירא אליאב ויאמר אך נגד ה' ומשיחו. אמר לו הקב"ה: לא אמרת שאני הרואה? אמר לו הקב"ה אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי האדם יראה לעיני' וה' יראה ללבב:פסוק יח
פסוק יט
פסוק כ
פסוק כא
אני אומר לא מאומד ולא משמועה, אלא מה שאתם רואים בעיניכם:
עלה רש - מיד: כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך:פסוק כב
ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ - אמר ר' שמעון: עלובים בני אדם שכך בקשו להם מרגלים! אמר להם: אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה לא בקשתם לכם מרגלים, עכשיו שאתם נכנסתם לארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש, בקשתם לכם מרגלים?
וישיבו אותנו דבר - באי זה לשון הם מדברים:
את הדרך אשר נעלה בה - אין לך דרך שאין בה עקמומיות ואין לך דרך שאין בה מקומות ואין לך דרך שאין בה פרשות:
ואת הערים אשר נבוא אליהם. לידע באיזה דרך אנו באים עליהם:פסוק כג
ואקח מכם שנים עשר אנשים. - מן הברורים שבכם מן המסולאים שבכם:
איש אחד לשבט - מה אני צריך לומר ואקח מכם י"ב אנשים? מגיד הכתוב שלא היה שבט לוי עמהם:פסוק כד
ויבואו עד נחל אשכול - מלמד שנקרא על שם סופו. כיוצא בו אתה אומר שמות ג ויבואו עד הר האלהים חורבה, מגיד שנקרא על שם סופו:
וירגלו אותה - מלמד שהלכו בה ארבעה אוונים שתי וערב:פסוק כה
ויורידו אלינו - מגיד הכתוב שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, כענין שנאמר במדבר יג עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. ואומר במדבר יג ויעלו ויתורו את הארץ. ואומר בראשית מה ויעלו ממצרים ויבואו ארצה כנען:
וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו - וכי לטובתה אמרו? והלא לא אמרו אלא לרעתה! מי אמר טובתה? - יהושע וכלב, אע"פ כן ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' אלהיכם:פסוק כז
ד"א ותרגנו באהליכם, מלמד שהיו יושבים בתוך משכנותיהם ובוכים כמתלהמים, ונוטלים את בניהם ואומרים להם: אי לכם דווים, אי לכם סגופים! למחר יהיו הורגים מהם ושוברין מהם ומעמידים אותם בקלון:
בשנאת ה' אותנו - אפשר שהקב"ה שונא את ישראל? והרי כבר נאמר מלאכי א אהבתי אתכם אמר ה'! אלא הם שונאים את הקב"ה. משל הדיוט הוא: מה דבלבך על רחמך - מה דבלביה עלך:
לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו. כענין שנאמר יהושע ז וישמעו הכנענים וכל יושבי הארץ, ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול?פסוק כח
עם גדול - מלמד שהיו גבוהים בקומה:
ורב. מלמד שהיו מרובים באוכלוסיהם:
ערים גדולות ובצורות בשמים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: דברה תורה בלשון הבאי, שנא' דברים ט שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן. אבל מה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו בראשית כו והרבתי את זרעך ככוכבי השמים, בראשית יג ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה - אינו דבר הבאי:
וגם ענקים ראינו שם - מלמד שראו שם ענקים על גבי ענקים, כענין שנאמר תהלים עג לכן ענקתמו גאוה.פסוק כט
פסוק ל
ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם - אם אין אתם תאמינים להבא - האמינו לשעבר.
ספרי על דברים · א · >>
- ^ על רש"י דברים פרק א' פסוק ג'