קטגוריה:יהושע ט כב

• לדף התרגום על כל הפרק •

בהוראת יהושע, נשיאי העדה נשבעו בשם אלוהים וכרתו ברית עם האנשים שטענו שהם מארץ רחוקה. כאשר התברר שהם חיווים מכנען שחייבים בחרם, כל אנשי אנשי המטה הכללי, העדה (העדים שראו את הברית ותוצאותיה), התלוננו על הנשיאים הרשלנים ואיימו עליהם שהם הפרו את פקודת אלוהים ויביאו את כעס אלוהים על בני ישראל.

הנשיאים טענו שהם לא יכולים לבטל את הברית, אולם הסבירו שהם רשאים לשנות את הברית ולהוסיף תנאים. במידה והגבעונים יסרבו לתנאים הגיוניים, הברית תתבטל, ובני ישראל יהיו חופשיים להחרים אותם.

יהושע הבין שנכבדי העם כועסים עליו ועל נשיאי העדה, הוא הבין שהוא על סף מרד, ולמעשה אין לו איש להגנתו. אפילו משמר הראש שלו עלול להצטרף למורדים.

יהושע, כמנהג המלכים שלא מתחיבים (ביאור:אסתר ה ח), היה מספיק חכם לא להשבע בעצמו, אולם לכולם היה ברור שהוא הורה לנשיאי העדה להשבע.

ליהושע לא היתה ברירה אלא להצטרף לפתרון של הנשיאים, להעניש את הגבעונים, כך שאנשי המטה, העדה, ירגעו.

יהושע קרא לנכבדי הגבעונים שהופיעו לפניו בגלגל, ולזקני הגבעונים שעשו את ההחלטה לרמות אותו, כפי שאמרו השליחים: "וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ" (ביאור:יהושע ט יא). היתה אפשרות שהם יסרבו להופיע לפניו, וזאת תהיה סיבה לבטל את הברית ולהכות בהם. אולם הגבעונים הבינו מההתחלה שהם בני מוות והם ימותו בכל מקרה, ולכן הם נכנעו והופיעו לפני יהושע כדי לקבל את עונשם. סביר שהם פחדו מאוד, והיו מודעים שליהושע היו הרבה כלים לפגוע בהם אישית בלי להרוג את עמם ולהפר את שבועת נשיאי העדה, אולם הם היו מוכנים למות ובאו בכבוד ויראה.

"רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד" - המילה "רְחוֹקִים" היא מילה יחסית: גבעון רחוקה מהגלגל, מצרים רחוקה יותר. כאשר הגבעונים הציגו את עצמם, בפעם הראשונה הם אמרו: "מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ" (ביאור:יהושע ט ו). הם הבינו שזה לא כל כך טוב ויחקרו אותם, אז בפעם השניה הם אומרים: "מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ" (ביאור:יהושע ט ט). יהושע יודע שאפשר להתווכח האם גבעון היא רחוקה מהגלגל, ולכן הוא משתמש בדברי הגבעונים להראות שהם שיקרו והדגישו את המילה "מְאֹד", והוא חוזר עליה כאשר הוא אומר מה הגבעונים אמרו: "רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד".

מילים קשות ומאשימות.
הפתיחה "לָמָּה" מעידה על האשמה, ככתוב: "לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה, וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ, קַח וָלֵךְ" (ביאור:בראשית יב יט).

• הגנה - יהושע מתגונן, ואמר שהוא חף מפשע כי הוא לא ידע, הן הם אמרו לו: "רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד" ורק אחר כך הוא שמע: "וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים". יהושע מתגונן כפי שאבימלך מלך גרר התגונן והאשים את אברהם שהציג את שרה כאחותו (ביאור:בראשית יב יט).
• התקפה - יהושע מזכיר לאנשי העדה שהם היו עדים לפגישה עם הגבעונים, והם לא התלוננו או ניסו לעצור את הברית, לכן הם אשמים כמו נשיאי העדה, ואין להם רשות להתלונן או לכעוס, כי אז יהושע יכעס עליהם.