קטגוריה:יהושע ו יח

• לדף התרגום על כל הפרק •

יהושע הודיע לבני ישראל "כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָעִיר" (ביאור:יהושע ו טז), ולכן כל העיר שייכת לאלוהים - הוא המנצח.
כל הלוקח לעצמו מהעיר, גונב מאלוהים בלי רשות.

בני ישראל ידעו את משמעות המילה חרם:

• רכוש שניתן להשתמש בו לעבודת הקודש, יאסף ויופקד באוהל מועד.
• כל שאר הרכוש יושמד.
• כל הנפש, בני אדם וחיות, תומת לפי חרב (ביאור:יהושע ו כא).
• יהושע גם עשה חרם על העיר עצמה, כדבריו: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה, אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת, אֶת יְרִיחוֹ" (ביאור:יהושע ו כו).

יהושע לא השמיד את המעינות של יריחו, לא הרס את השדות והמטעים (דברים כ יט), ולא השמיד את האדמה.

"שִׁמְרוּ"

• לא ברור אם יהושע אומר לבני ישראל לשמור מן החרם את החפצים ששיכים לעבודת הקודש, כדי לתת אותם ללויים ולכהנים.
• או שהיהושע אומר להם 'להשמר' מהחרם, ולא לקחת דבר לעצמם.

כיוון שיהושע השאיר את המילה בספק, ניתן להבין שהוא התכוון לשני הפרושים ביחד - שימרו את החרם לאלוהים, ואל תקחו לעצמכם.

יהושע מזהיר אותם שלא יחשבו שהם יכולים להפוך את עצמם לאלוהים או שליט, ויחרימו לעצמם רכוש - יקחו בעלות לעצמם.

• אם הרכוש היה קודש לאלוהים - הם גונבים מאלוהים.
• אם הרכוש היה מיועד להשמדה - הם פוגעים בחוקי התורה, ובכבודו של יהושע, כשליט שאסר לעשות זאת.

כך נאמר במגילת אסתר: "וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" (ביאור:אסתר ט י). כל רכוש הפורעים, שצרו על היהודים, נאסף ונותן למלך אחשורוש כחוק. מרדכי ואסתר התירו לקחת את רכוש הפורעים, ככתוב: "וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (ביאור:אסתר ח יא), אולם הפקודה היתה שמותר ליהודים לקחת חזרה רכוש גנוב שניתן לזיהוי, שהפורעים לקחו שלל מהיהודים לפני כן. זה רק השבת שלל לבעליו, ולא רכוש הפורעים ששייך למלך.

יהושע מודע שהחיילים ירצו לבוז, לגנוב ולקחת רכוש לעצמם.
הוא כבר אסר עליהם לעשות זאת, וכאן הוא מודיע להם שיש להם אחריות לכל העם. פשע של אדם אחד יגרום שכל העם פשע, וכל העם יענש.

בצורה זאת, יהושע מעודד אנשים להלשין על שכניהם וחבריהם, כדי להציל את עצמם משותפות לעבירה, ופגיעה בעם.

למרות שיהושע פקד בצורה חריפה ביותר, נראה שהרבה מאוד אנשים לקחו ביזה ומעלו בחרם, ולא משנה מי היה עולה בגורל (ביאור:יהושע ז יד), היו מוצאים שהוא, או אחד ממשפחתו, מעל.