ביאור:יהושע ו כו
יהושע ו כו: "וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר: אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה, אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת, אֶת יְרִיחוֹ, בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ו כו.
בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ
[עריכה]וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ
[עריכה]יהושע ידע שבחייו, ותחת שלטונו כמנהיג העם, יריחו לא תבנה מחדש.
יהושע גם הבין שהמקום הוא חשוב כמלון לשיירות מאשור למצרים, ויש בו מעינות מים (מלכים ב ב יט), לכן סביר שירצו לבנות את העיר.
יוהשע רצה להשאיר את העיר הרוסה, כאות לעולם על גדולת אלוהים, אולם ספר התנ"ך יכתב ויספר את כל עוצמתו של אלוהים, ועיר הרוסה אחת לא מראה את חשיבות אלוהים כאשר יש כל כך הרבה תילים ועתיקות בארץ.
- יהושע היה יכול להשבע בעצמו, אולם הבין שזה יהיה לתקופה קצרה.
- יהושע היה יכול להשביע את העם או את הזקנים, אולם הוא הבין שגם חייהם מוגבלים והם לא יצליחו לקיים בריתות גדולות יותר. יעקב דרש שיוסף ישבע לו, ככתוב: "וַיֹּאמֶר: הִשָּׁבְעָה לִי, וַיִּשָּׁבַע לוֹ" (ביאור:בראשית מז לא).
- בחוסר ברירה, יהושע משביע את אלוהים לקיים את רצונו של יהושע - ככתוב: "וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ ...: אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה".
למעשה יהושע קילל את האיש שיבנה את יריחו ואיחל לו מוות של בכורו ראשית אונו, ובן הזקונים היקר, וביקש מאלוהים לקיים את בקשתו. כמובן שהכוונה לאיש שיהיה לו בן בכור ובן זקונים.
אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת, אֶת יְרִיחוֹ
[עריכה]יהושע הכריז על יריחו כחרם לאלוהים, כדבריו: "וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם, הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ, לַיהוָה" (ביאור:יהושע ו יז), והוא מנסה להמשיך את החרם לצמיתות, כי לבטח כאשר שרפו את העיר נשארו בה אוצרות מוסתרים שנשארו שייכים לאלוהים. יהושע הבין שאנשים יבאו ויתחילו לחפור ולחפש בקרקע. הם ימצאו עושר שיגרום לאחרים לבוא להמשיך לחפש, וכך העיר לאט לאט תוקם מחדש.
בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ
[עריכה]יהושע מגדיר את העונש: האיש יאבד את הראשון בבניו ואת האחרון (בלי להתחשב בבנות).
העונש נראה קשה, אולם כתמורה להיות ראש ושליט של עיר, הגובה מס מהאריסים שיבוא לגור ולעבוד בעירו, ולשלוט על המלונות ובתי הזונות בעיר חשובה שיושבת על דרך המלך, אובדן שני ילדים בתקופה ההיא, כאשר לאיש היו יותר מאישה אחת, ותמיד יכול לשאת נשים צעירות נוספות, לא נראה כעונש כבד במיוחד. יהושע היה יכול לקלל אותו שכל בניו ימותו, וכל נכדיו עד דור רביעי, או שהוא עצמו יקבל מחלה קשה. לכן אחרי שנים רבות, כאשר מלכי ישראל לא כיבדו את אלוהים, נאמר: "בְּיָמָיו [של אחאב מלך ישראל] בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה, בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ, ובשגיב (וּבִשְׂגוּב) צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ, כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן" (מלכים א טז לד). למרות שחיאל איבד את בכורו, הוא לא הפסיק וגמר להציב את דלתיה, ואיבד גם את צעירו.
למרות העונש הכבד, "חִיאֵל" זכה להכנס לתנ"ך וכך שמו יזכר לעד.