ביאור:יהושע ו יב
יהושע ו יב: "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר; וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן יְהוָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ו יב.
וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר[עריכה]
את הסיבוב הראשון, יהושע לא התחיל בבוקר, אלא אחרי ששר צבא אלוהים אמר לו: "עַתָּה בָאתִי" (ביאור:יהושע ה יד), ואלוהים הסביר ליהושע מה לעשות: "וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר, כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה ..." (ביאור:יהושע ו ג). יהושע היה מודע שיום כיפורים יהיה ביום השביעי ואז יתקעו "בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל" (ביאור:יהושע ו ה), כסימן שזאת שנת היובל, וכל הנחלות שבות לבעלים המקוריים - כך הארץ המובטחת לאבות שבה לבני ישראל לירושה.
ביום השני מתוך ששת הימים הראשונים, יהושע קם בבוקר והכין את המצעד סביב העיר בשעה מוקדמת יותר, כאשר האוויר קריר, והשמש לא מכה בהם.
סביר שבסיבוב הראשון אנשי יריחו ירו חיצים במצעד, "וְהַמְאַסֵּף" (ביאור:יהושע ו ט) קושש ואסף את החיצים מהקרקע ושמר אותם. בגלל המרחק הגדול, אנשי יריחו השתמשו בחיצים הטובים שלהם שמגיעים למרחק רב. לאחר שהם גמרו את המלאי של הטובים הם השתמשו בחיצים עשויים מעץ עקום או קצר, והם עפים מרחק קצר יותר. כיוון שיהושע היה צריך שביום השביעי הוא יהיה קרוב יותר לעיר, כדי ששבע סיבובים לא יקחו יותר מדי זמן, יהושע הורה לאנשיו להקטין את רדיוס המעגל סביב העיר, וזאת כדי לתת לאנשי העיר סיבה לירות באנשיו ולבזבז עוד חיצים. כך, ביום השביעי ישארו להם רק חיצים שמגיעים למאה עד מאתים מטר בלבד.