קטגוריה:דברים יז יא
נוסח המקרא
על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל
עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.
עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃
עַל־פִּ֨י הַ/תּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּ/ךָ וְ/עַל־הַ/מִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְ/ךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַ/דָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְ/ךָ֖ יָמִ֥ין וּ/שְׂמֹֽאל׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | עַל מֵימַר אוֹרָיְתָא דְּיַלְּפוּנָּךְ וְעַל דִּינָא דְּיֵימְרוּן לָךְ תַּעֲבֵיד לָא תִסְטֵי מִן פִּתְגָמָא דִּיחַוּוֹן לָךְ לְיַמִּינָא וְלִשְׂמָאלָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | עַל מֵימַר אוֹרַיְיתָא דְיַלְפוּנְכוֹן וְעַל הִילְכַת דִּינָא דְיֵימְרוּן לְכוֹן תַּעַבְדוּן לָא תִסְטוּן מִן פִּתְגָמָא דִיחַוּוּן לְכוֹן יְמִינָא וּשְמָאלָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
וכפי האמת אין אני רואה שום קושי בדבר, כי כבר אמרו רז"ל (חגיגה ג, ב) שמא יאמר אדם הואיל והללו מטהרין והללו מטמאין, הללו אוסרין והללו מתירין, היאך אני למד תורה מעתה ת"ל נתנו מרועה אחד (קהלת יב, יא) כלן אל אחד נתנן כו', וקשה הלא הדרא קושיא לדוכתה וסוף סוף היאך אני למד תורה, אלא ביאור הדבר הוא שבכל דבר טומאה וטהרה יש כמה פנים לטהרו, וכמה פנים לטמאו, ואם התורה טהרתו הוא מפני שהצדדים המראים פני טהרה הם מרובים יותר מן הפנים המראים פני טומאה וכן להפך, והוא הדין בדבר מותר ואסור, וכשר ופסול, ומטעם זה אמרו רז"ל (סנהדרין יז, א) שאין ממנין לסנהדרין עד שיודע לטהר השרץ מן התורה, וטעמו של דבר שאם לפעמים צריכין להוראת שעה לפסוק נגד התורה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קיט, קכו) אז יכול החכם או הנביא לצרף לסברת עת לעשות לה' אותן מיעוט סברות שכבר נדחו מחמת הרוב ולילך אחר המיעוט כהוראת אליהו בהר הכרמל, אבל אם אין החכם או הנביא יודע שום סברא אל ההפך אז לעולם לא יטהרו אפילו בהוראת שעה והרי הוא מחויב לטהרו מטעם סמוך עת לעשות לה' למיעוט סברות הנוטין אל ההפך ואתרע רובא דכנגדו, ואם ב"ד שלמטה פוסקים טהור על דבר שהוא טמא מן התורה הואיל שיש סברות גם לטהרו סמוך רובא של ב"ד שלמטה שהסכימו לטהרו אל מיעוט סברות שיש לו בלאו הכי לטהרו ואתרע רובא של טומאה, כי נתן ה' כח גם לבית דין שלמטה לעשות סברות לכאן ולכאן ונתרבו הסברות הנוטין לצד טהרה וע"כ יפה אמרו רז"ל (חגיגה ג, ב) עשה אזנך כאפרכסת וקנה לב לשמוע דברי המטהרין ודברי המטמאין, כי כפי האמת כל אדם צריך לכל הסברות כי א"א לו להיות מן הסנהדרין עד אשר יהיה ידו בכל הסברות, ומטעם זה ראוי לקבל מהם אפילו אם אומרים על ימין שהוא שמאל מצד אותן סברות הנוטים גם לצד שמאל וזה דרך נכון מאד.
ואם נפשך לומר שאמרו זה על הדינין, שאין לדיין כ"א מה שעיניו רואות כמ"ש (דה"ב יט, ו) ועמכם בדבר משפט. והוא קאי על מ"ש למעלה בין דין לדין כי הכל לפי ראות עיני הדיין, אז הדבר מבואר מעצמו כי בידו לדון על פי אומד דעתו כמ"ש (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואמר שפטו, על שלשתן, ובשעריכם, לשון שיעור כי שלשתן צריכין השערה שכלית ואומד הדעת לפי הזמן והמקום והענין, כי לפעמים צריך לשנות האמת מפני השלום וכיוצא, וכן השלום אינו טוב לעצמו בכ"מ כי כנוס לרשעים רע להם ורע לעולם, (סנהדרין עא, ב) וכן המשפט צריך שיעור ואומד הדעת בדרך שנתבאר.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
על פי התורה אשר יורוך . על דברי תורה חייבים מיתה, ואין חייבים מיתה על דברי סופרים.
כד.
ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה . זו מצות עשה.
לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך . זו מצות לא תעשה.
ימין ושמאל . אפילו [נראים בעיניך על שמאל שהוא ימין, ועל ימין שהוא שמאל - שמע להם.
מלבי"ם - התורה והמצוה
כג.
על פי התורה . מבואר שצריך שיהיה עקרו מד"ת, ופי' מד"ס, שעז"א אשר יורוך .
ובענין הזה מחולקים הרמב"ם עם הרמב"ן בשרש א' למנין המצות, והרמב"ן הביא מספרי זה ראיה לשטתו. ולדלות הענין הזה מבורותיו ופלגיו יבלי מים, יצטרך חבור מיוחד. לכן הנחתיו עתה כמו שהוא, עד יופיע רצון מאת ה'.
כד.
ועל המשפט וגו' תעשה . הוא מצות עשה. לא תסור, הוא מצות לא תעשה.
ומ"ש "ימין ושמאל", היינו לפי דמיונך. שתדמה שמהפכים שמאל לימין, בכ"ז לא תסור . כי באמת הלכה כדבריהם, ועל דעתם ניתנה התורה. ורוח ה' תנהלם לכוון ההלכה, ולא יטעו.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים יז יא.
לא תסור... ימין ושמאל
חכמי התלמוד פירשו את הביטוי ימין ושמאל בשתי דרכים מנוגדות:
1. (ספרי על דברים יז יא): "אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין , ועל ימין שהוא שמאל - שמע להם", כלומר, יש לציית לכהנים ולשופטים גם אם ההוראה שלהם בלתי הגיונית בעליל (ראו הסברי הראשונים על פירוש זה ).
2. (ירושלמי הוריות א א): "יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין תשמע להם?! – תלמוד לומר: "ימין ושמאל", שיאמרו לך על ימין שהוא ימין , ועל שמאל שהוא שמאל", כלומר, יש לבחון את דברי המנהיגים בשכל ישר, ואם רואים בבירור שהם טועים, אין לשמוע בקולם.
איזה פירוש מתאים יותר לפשט הכתובים?
במחשבה ראשונה, נראה שהכוונה של הפסוק היא להרחיב את חובת הציות, ולהגיד שאסור לסטות לשום כיוון מההוראה של בית-הדין, וזה יותר מתאים לפירוש 1.
אולם במחשבה שניה, הפרשה מתחילה ב (דברים יז ח): "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ --- וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ"( פירוט ). כלומר: רק כשנתקלים בעניין לא ברור ( מופלא ), שיש בו ספק בין דין לדין, צריך לשאול את בית-הדין ולציית להם. אולם אם העניין ברור ללא ספק, לא צריך בכלל לשאול. זה מתאים יותר לפירוש 2.
הקבלות
הביטוי לא... ימין ושמאל מופיע בפסוקים נוספים. בחלקם הוא מציין, כפשוטו, הליכה במסלול ישר ללא נטיה לאחד הצדדים:
- (במדבר כ יז): "נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גבלך".
- (במדבר כב כו): "וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה' עֲבוֹר, וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול"
- (דברים ב כז): "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ, לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול"
- (שמואל א ו יב): "וַיִשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ, וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול"
ובחלקם הוא מציין ציות להוראות ללא שינוי:
- (דברים ה כח): "וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם, לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל"
- (דברים יז כ): "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול ; לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל"
- (דברים כח יד): "וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול , לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם"
- (יהושע א ז): "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ"( פירוט )
- (יהושע כג ו): "וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול"
- (מלכים ב כב ב): "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו, וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול"
- (דברי הימים ב לד ב): "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול"
- (משלי ד כז): "אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול , הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע"( פירוט )
רק פעם אחת נזכר הביטוי במשמעות חיובית, ללא שלילה:
- (ישעיהו נד ג): "כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ"( פירוט ).
מאמרים נוספים
"וציוונו להדליק נר של חנוכה" - היכן ציוונו? / אראל
אל הכהנים ואל השופט - למי בדיוק צריך לשמוע? / דיון
אמת ואמונה בדברי החכמים / יצחק איזק ואלכסנדר קליין, אתר דעת
לשאלת סמכות ההכרעה ההלכתית / יעקב שפירא, מכללת שערי משפט
יצחק צויג (2003-08): הכוונה ב"כי יפלא ממך" היא גם לגבי השופטים שיושבים בשער העיר. כלומר, גם להם צריך לשמוע, ואם מתעורר בהם ספק לגבי דין מסויים אז העניין עולה לערכאה גבוהה יותר. הפסוקים מתארים מצב אידיאלי שבאמת לעם חשוב לדעת מה הוא רצון ה', ולכן שואלים שאלות, ומתוך הענווה יודעים לפעמים גם להגיד שלא יודעים מה היא התשובה, ואז מתגלה המקור לכל הדינים כאשר העניין מגיע עד למקום אשר יבחר ה'. במערכת מעין זו, אנשים לא פוסקים הלכה לעצמם. רק היום כאשר אנו במצב גלותי של 'עשה לך רב', אין ברירה ואנשים צריכים לפסוק לעצמם. גם אם זה אומר לבחור את הרב המתאים (זו גם פסיקה).
אפי ברק (2007-08): יפה, יפה. תמיד לא הסתדרתי עם הספרי. לציית להוראה לא הגיונית בעליל, כאשר דברי חכמים נסמכים על בירור השכל, נראה לי דבר לא הגיוני לחלוטין. מין איפכא מסתברא שכזו. יש כאן ביטול של האישיות הפרטית למול המנגנון הגדול ואיזו תיזה שבית הדין הגדול לא יכול בשום פנים ואופן לטעות כמו האפיפיור. מוחלטות שמקוממת, שהרי אנו יודעים שאפילו מגדולי החכמים ואפילו ממשה רבנו נתעלמו הלכות. עכשו כשאני רואה את הפרשנות של הירושלמי אני שמח מאוד על דבריו: לציית לכל הוראה, אבל לא כזו שמתנוסס עליה "דגל שחור" של חוסר הגיון משווע. בדברי הירושלמי רמוז שגם חכמים גדולים עשויים לטעות, והוא לא מבטל את ההגיון של האדם הקטן. אם ברור לך בעליל שבית הדין הגדול טעה, אינך מחוייב להשמע לו. אם הספרי מדגיש את האלוהיות של בית המשפט העליון ואת ההשראה האלוהית על דיוניהם, הרי שהירושלמי מדגיש את האנושיות שלו, ואת העובדה שחכמי המשפט הם גם בשר ודם, ויש להם רגשות, יצרים, דעות קדומות והגבלות שכליות.
עמוס ארליך (2010-02): "והגידו לך את דבר המשפט" יכול להתפרש כהבטחה שמה שיגידו לך במקום-אשר-יבחר אמנם יהיה דבר המשפט, ויכול להתפרש כתנאי, רק אם יגידו לך את דבר המשפט אז ועשית.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה במכתב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-01-01.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
צ
- ציות לשופט (7 דפים)
ש
- שמות יט ה (8 דפים)
דפים בקטגוריה "דברים יז יא"
קטגוריה זו מכילה את 31 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 31 דפים.