ביאור:ציות עיוור
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מאמר זה מתבסס על שיעורים של פרופסור קירשנבאום מהמרכז הבינתחומי, והוא הוקלד ע"י תלמיד החפץ בעילום שמו ונתרם על-ידו ל"אתר הניווט בתנך". מותר להעתיק את המאמר בתנאי שהערה זו נמצאת בראש כל עותק.
דברים יז יא: ' – "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ".
"ימין ושמאל" - עפ"י חז"ל - הספרות התלמודית (ספרי דברים ועוד), שתי המילים פורשו, כי אפילו אומרים לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין - תשמע להם (ראו ימין ושמאל - פירושים נוספים ).
הבעיה של הראשונים עם הפירוש: יש כאן הוראה של ציות עיוור אחרי דברי ביה"ד.
כאמור, ע"פ פירוש הספרי, צריך לציית גם להוראה לא הגיונית בעליל.
הבעיה של הראשונים עם הפירוש: יש כאן הוראה של ציות עיוור אחרי דברי ביה"ד. חכמי ישראל הציעו שלושה פתרונות לבעיה:
1. ע"פ הרמב"ן – (ר' משה בן נחמן) - לא מדובר בציות עיוור. כשכתוב על ימין שהוא שמאל הכוונה לימין שאתה חושב (כנראה אתה טועה) שהוא ימין. הם מלומדים, מנוסים, תלמידי חכמים, כדאי שתשמע להם כי אתה טועה (מתייחס לתפיסה הסובייקטיבית של אדם).
2. ע"פ הר"ן (ר' נסים בן ראובן גרנדי) – חז"ל מתכוונים לטעות אובייקטיבית , ביה"ד וחז"ל אומרים שאפילו בשגיאה אובייקטיבית יש לשמוע להם. הוא אומר כי יש ציות עיוור, אך מסביר כי אם יערערו על ביה"ד, כל היציבות החברתית הנובעת מסמכות ביהמ"ש תתערער; יש להישמע לפסיקת הסנהדרין על-מנת לשמר יציבות חברתית.
3. ר' יצחק עראמה ודון יצחק אברבנל – (גדולי חכמי ספרד), זהו הפירוש העיקרי -
נסביר את הפירוש בעזרת סיפור:
בתורה ישנו כלל "המוציא מחברו עליו הראיה" - כלומר נטל ההוכחה על התובע. הגמרא טוענת כי "זה כלל גדול בדין". ישנו כלל נוסף הגורס כי "ממון המוטל בספק, יחלוקו".
(חזקה = הנחה של החוק, הנחה משפטית. המשפט מכיר בה וניתן לפעול על פיה. Presumption iuris).
ישנה חזקה כי כל מה שנמצא בידי אדם, שלו הוא, אך לפעמים ישנם חריגים, וכשטוענים נגד הכלל, נגד החזקה, יש להוכיח זאת, ונטל ההוכחה הוא על הטוען.
משפט
- מסופר על מארי בר איסק. אביו נפטר. הגיע אליו אח מעיר אחרת וביקש כי יחלוק עמו את הירושה, כאשר מארי טען שהוא לא מכיר אותו. האח תבע אותו לפני רבי חיסדא - ר' חיסדא אמר כי הטענה של מארי יכולה להיות נכונה ויש בתורה תקדים לכך - סיפור יוסף. הדיין ביקש מהתובע כי יביא עדים לכך שהוא אחיו. התובע אמר כי העדים מפחדים מפני מארי משום שהוא אלים וחזק. השופט, שהכיר את מארי, ידע שזו האמת, הייתה לו ידיעה חוץ-משפטית. לכן, אמר הדיין למארי שיביא עדים שהנ"ל אינו אחיו. מארי טען כי זה לא הדין, אך הדיין אמר שכך הוא דן אותו ואת חבריו האלימים וכי עליהם להביא את הראיה; במקרה הזה הוא שם את נטל ההוכחה על הנתבע.
שאלה - איך יכול דיין לבטל הלכה מפורשת?
ע"י דין יושר, משמע, הכלל הזה בא לשרת את הצדק, שאומר שחזקה שמה שנמצא בידי אדם שלו הוא. אך, כאן, חשב הדיין שכדי לשרת את הצדק שהדין רוצה, יש לפסוק בניגוד לדין וזה יושר בלשון משפטית.
אריסטו אומר ש יושר זהו המכאניזם הפנימי של כל שיטה משפטית לפיו היא מתקנת את עצמה מפני סילופים ועיוותים הנובעים מכלליותו של החוק.
עפ"י היושר - כלליותו של החוק זו תפארתו של החוק, ומפעם לפעם יכולה כלליות זו להיות בעוכרי החוק, ובמצב זה היושר מתקן את החוק שלא יצאו ממנו סילופים ועיוותים.
הדין הוא דין צדק, אך במקרים חריגים ומיוחדים הופכים את הדין - זהו יושר.
כעת נחזור לפרוש שלישי –
כאשר אדם נכנס לביה"ד, ורואה שהשופט הופך את הדין "אומר על ימין שהוא שמאל" (כמו אצל הרב חיסדא ) יש לשמוע להם, כיוון שאתה יודע את הכלל והם את הפרטים, הנסיבות הספציפיות של המקרה.
פרשנים אלה לא מקבלים את הרמב"ן (התפיסה הסובייקטיבית) אלא הם מדברים בפירוש על כך שבית הדין פוסק בניגוד להלכה האובייקטיבית;
אולם הם גם לא מקבלים את הר"ן אשר אומר שביה"ד טועה;
הם טוענים שיש הפיכת דין, אך לא מתוך טעות, אלא מתוך יושר.
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של דוד קיוויתי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-24.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/klli/mdrjim/la_tsur_sfri