לדלג לתוכן

משנה ברכות א ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף ברכות א ב)

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק א · משנה ב | >>

מאימתי קורין את שמע בשחרית?

— משיכיר בין תכלת ללבן.

רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי.

(וגומרה) ט עד הנץ החמה.

י רבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות.

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה.

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית?

מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִי.

וְגוֹמְרָהּ עַד הָנֵץ הַחַמָּה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת,
שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת.

הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ – לֹא הִפְסִיד,

כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה.

מאימתי קורין את שמע בשחרים? - משיכיר בין תכלת ללבן.

רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתן.
עד הנץ החמה.
רבי יהושע אומר: עד שלוש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות.
הקורא מכאן ואילך לא הפסיד - כאדם שהוא קורא בתורה.

תכלת - הוא שם נופל על הצמר הצבוע כעין תרשיש בלבד.

ומה שאמר בין תכלת ללבן - רצה לומר: בין תכלת שבציצית ללבן שבה.

וכרתי - הוא הירוק.

וסוף שעת הקריאה לדעת רבי אליעזר – עד הנץ החמה.

ולדעת רבי יהושע – עד שלוש שעות, לפי שהוא סובר כי מה שאמר הכתוב "ובקומך"(דברים ו, ז) – בעת שיהיו כל בני אדם עומדים ממיטתם, ויש מי שלא יקום ממיטתו עד שיעברו שלוש שעות מן היום, והם בני מלכים, ועל כן מותר לקרותה עד סוף שעה שלישית.

ודע כי כל השעות הנזכרות בכל המשנה הם השעות הזמניות, ועניין הזמניות הם השעות שיש מהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה. ומה שאמר עד שלוש שעות – כאילו אמר: עד כלות רביע היום, אחד שיהיה היום – יום תקופת תמוז או יום תקופת טבת. ועל זה היה סובר.

ומה שאמר: לא הפסיד - רצה לומר: לא הפסיד הברכות, אלא מברך "יוצר" ו"אהבה", וקורא קרית שמע, ואפילו אחר שש שעות מן היום. אבל שכרו בעניין ההוא כמי שקורא בתורה, לא כמי שקורא קרית שמע בעונתה. ומכאן אתה למד שהקורא קרית שמע בעונתה – שכרו מרובה מקורא בתורה.

ואין הלכה כרבי אליעזר, והלכה כרבי יהושע.

וזה במי ששכח, אבל לכתחילה הוא חייב לכוון השלמת קריאתה עם הנץ החמה:


בין תכלת ללבן - בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית. פירוש אחר, גיזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא נקלט הצבע יפה ונשאר לבן:

בין תכלת לכרתי - צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי כרישין שקורין פורוש בלע"ז:

עד שלש שעות - ביום, עד סוף שעה שלישית שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוים. ולעולם זמן קריאת שמע הוא עד רביע היום בין שהימים ארוכים בין קצרים. וכן הא דתנן לקמן [פ"ד מ"א] תפלת השחר עד ארבע שעות ביום, היינו עד שליש היום, וארבע שעות דנקט, לפי ששליש היום הוא ארבע שעות בזמן שהימים והלילות שוין. וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום, על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון. זו הבנתי מפירושי הרמב"ם ונתקבל לי. וטעמא דרבי יהושע דאמר עד שלש שעות ביום, שכן דרך בני מלכים שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר ובקומך, עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר והלכה כרבי יהושע יא, ומיהו לכתחלה צריך לכוין לקרות ק"ש עם הנץ החמה כמו שהיו הותיקים עושים:

לא הפסיד - כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה, אלא אע"פ שעברה עונתה קורא ומברך לפניה ולאחריה:

כאדם הקורא בתורה - אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה, יש לו קבול שכר כקורא בתורה:

וגומרה עד הנץ החמה. כדי שיסמוך גאולה לתפלה כותיקים שזכר הר"ב במשנה ה' פ"ג. ונ"א ל"ג וגומרה ונראה שכן נוסחת (טור אורח חיים סימן תפ"ח והמרדכי פרק ב' דשבת) מדלא הביאו ראיה ממשנתנו לברכת לגמור ההלל אלא הביאו מלשון הש"ס וברייתא דותיקין גומרין:

הנץ החמה. הוא מלשון הנצו הרמונים (שיר השירים ו, יא) כלומר עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. הר"י וכ"פ בערוך:

שכן דרך בני מלכים לעמוד. וכתבו הר"ב והרמב"ם שכך הלכה. ואף על גב דבסוף פי"ד וריש פרק י"ח דשבת פסקו דלא כמ"ד כל ישראל בני מלכים הם. כבר כתב הר"י דהכא שאני דהואיל ועדיין זמן קימה למקצת יוצא בדיעבד:

(ט) (על המשנה) וגומרה כו'. כדי שיסמוך גאולה לתפלה שזכר הר'ב במ"ה פרק ג':

(י) (על המשנה) הנץ החמה. הוא מל"ה הנצו הרמוני' (שיר השירים ו) כלומר עד שעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. הר"י:

(יא) (על הברטנורא) ואע"ג דבפי"ד וי"ח דשבת פסקו דלא כר' שמעון. הכא שאני, דהואיל ועדיין זמן קימה למקצת, יוצא בדיעבד. הר"י:

מאימתי כו':    עיקר הגירסא בַּשְׁחָרִין הבי"ת בפתח והשי"ן בשוא והחי"ת קמוצה, וכן באזהרות "ערבים ושחרים". וגם החכם הר"מ דילונזאנו ז"ל כתב בַּשְׁחָרִין גרסינן, כמו בַּשְׁעָרִים ע"כ. ובזהר פרשת פינחס ד' רמ"ג ברע"מ דייק ויהיב טעמא למאי דקתני בשחרין תרין ולא אמר בשחר ע"ש. ואף על גב דלא שייך ההוא טעמא ברישא גבי בערבין, אף על פי כן נראה דגרסינן גם ברישא בַּעֲרָבִין.

משיכיר בין תכלת ללבן:    ה"ר שלמה שיריליו ז"ל פירש תכלת הוא דג חלזון שצבעו ירוק, וירדי בלע"ז ע"כ. וה"ר אברהם ן' עזרא ז"ל בריש פרשת תרומה כתב, תכלת אמר יפת שהוא כדמות שחרית, כי הוא תכלית כל הצבעים והכל ישובו אליו והוא לא ישוב במעשה אדם לעולם. ואנו נסמוך על רז"ל שאמרו שהוא ירוק ע"כ.

והפירוש הראשון שהביא ר"ע ז"ל קרוב לפירוש תוספות ז"ל, וז"ל בין תכלת שבה בציצית שהיה קבוע בו תכלת וגם שני חוטין לבן ועושין בו חוליא של תכלת וחוליא של לבן ע"כ. ולזה הפירוש הסכים ה"ר יונה ז"ל שכ"ה בירושלמי. ובברייתא פליגי בהא ר"מ ור"ע ואחרים, דר"מ אומר משיכיר בין זאב לכלב, ור"ע אומר כדי שיכיר בין חמור לערוד, ואחרים אומרים כדי שיראה חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו. ורב הונא פסק הלכה כאחרים שאמרו משיראה את חבירו הרגיל קצת עמו ברחוק ד' אמות ויכירנו. וכתב בית יוסף שם סימן נ"ח, דלהרא"ש ודאי משיכיר בין תכלת ללבן ומשיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו הכל שיעור אחד הוא, כדאמרינן בירושלמי ע"כ. ובגמרא תניא רשב"י אומר פעמים שאדם קורא קרית שמע שני פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עלות השחר, ואחת לאחר שיעלה עלות השחר, ויוצא בהן ידי חובת אחת של יום ואחת של לילה. וכתבו התוספות דהא דנקט רשב"י לאחר שעלה עלות השחר לאו דוקא מיד הוא, דהא צריך להמתין לכל הפחות שיעורא דמתניתין עד שיכיר בין תכלת וכו'. וכתב בית יוסף עליהם דצריך לומר שהם סוברים דהא דרשב"י בשעת הדחק היא ואפילו הכי לא יקרא עד שיכיר בין תכלת וכו', ומתניתין הכי קתני מאימתי קורין בשעת הדחק משיכיר וכו'. אבל אין כן דעת ה"ר יונה והרשב"א ז"ל אלא שיעורא דמתניתין בשלא בשעת הדחק הוא, ודעת רשב"י בשעת הדחק היא, ומשום הכי הוי תיכף שעלה עלות השחר. והכי סבירא ליה לרבינו בעל הטורים ולרב אלפס והרמב"ם ז"ל שמיד שעלה עלות השחר קורא בשעת הדחק, וכן הלכה, עכ"ל ז"ל.

בין תכלת לכרתי:    פירש ר"ע ז"ל כרתי כרישין, פורוש בלע"ז ע"כ. אמר המלקט כתב רבינו יונה ז"ל על מי שפירש כך דאינו, דמה עניין תכלת אצל כרתי, אלא ודאי הנכון כמו שפירש הרב ר' נתן בעל הערוך ז"ל דכרתי הוא מין צבע שקורין הנדי ודומה לתכלת, ולפיכך אמרו דמשיכיר בין זה לזה הוא זמן התחלת קרית שמע לכתחילה, ומשם ואילך זמן קימה לרוב בני אדם, והכי משמע בירושלמי עכ"ל ז"ל. וכן כתבו גם כן תוספות ז"ל בחולין פרק אלו טריפות (חולין ד' מ"ז), וכתבו עוד שיש גורסין לכרתן והכל אחד ע"כ, וגם בתוספות דפרק לולב הגזול (סוכה ד' ל"א ע"ב).

ופירש הר"ש שיריליו ז"ל דר"א מחמיר הוא שלא הגיע הזמן עד שיכיר בין תכלת לכרתי ע"כ.

וגומרה עד הנץ החמה:    מלת "וגומרה" רוצה לומר וקורא אותה, מלשון ותיקין גומרין אותה קודם הנץ החמה מעט כדי שיסיימו אותה ואת ברכותיה עם הנץ החמה ויסמכו לה התפלה משום דכתיב "ייראוך עם שמש". והרמב"ם ז"ל מפרש שהיא דעת ר"א, והכי מוכח בגמרא סוף פרק מי שמתו גבי בבא דירד לטבול אם יכול כו' עד שלא תנץ החמה דפריך לימא תנן סתמא כר"א, ומשני אפילו תימא ר' יהושע כו' כדכתבינן התם. וברב אלפס ורבינו יונה ז"ל משמע דלא גרסינן מלת וגומרה, ופירש ר"י ז"ל עד הנץ החמה כלומר סוף זמנה לכתחילה עד שתנץ החמה כו'. וכתב בספר תי"ט דנראה דהטור א"ח כו' וגם בתוספות דפרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ד ע"ב). ועיין בספר לבוש החור סימן תפ"ח. וגם הר"י ז"ל מחקה וכתב כן מצאתי, וכן נראה לי דהא ר"י אינו אומר וגומר עד ג' שעות ע"כ.

עד ג' שעות:    בפירוש ר"ע ז"ל עד סוף שעה שלישית ע"כ. אמר המלקט כתב החכם ה"ר אפרים אשכנזי חתנו של רש"ל ז"ל, עיין בגמרא דף ג' ע"ב, קדמו עיני אשמורות כו' שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות שית דליליא ותרתי דיממא הוה ליה שתי משמרות. ופירש רש"י ז"ל ותרתי דיממא ששאר מלכים ישינים שדרכן לעמוד בשלש שעות ביום בתחילת שעה שלישית ע"כ. ונראה לי לפרש הגמרא לפי פירוש הרמב"ם ז"ל ור"ע ז"ל כך שהם סוברין דמיעוט מן המלכים דרכן לעמוד בתחילת שעה שלישית ורובא דרובא דרכן לעמוד בסוף שעה שלישית, והכי קאמר דוד המלך ע"ה קדמו עיני שתי אשמורות אפילו לפני מיעוט המלכים שמקדימין לעמוד בתחילת שעה שלישית, ובכן מיושב מה שאמר שכן דרך מלכים לעמוד בשלש ולא אמר בתחילת שלש ולא בסוף שלש ודו"ק עכ"ל ז"ל. ובספר יראים סימן י"ג פירש עד התחלת שעה שלישית, וכן דעת רבינו שמחה, אבל רוב הפוסקים ז"ל הסכימו עד סוף שעה שלישית.

לא הפסיד כו':    דעת הר"מ ז"ל דלא הפסיד הברכות אפילו כל היום כולו. אבל רבינו האי ז"ל סבירא ליה דוקא עד שעה ד' שהיא זמן תפלת השחר לר"י מברך ב' לפניה וא' לאחריה, אבל מכאן ואילך הפסיד שכר הברכות, ואם ברך עובר על לא תשא ע"כ. וכתב בספר כל בו סימן כ"ט בשם בעל ההשלמה דהא דאמרינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות הוא הדין נראה לקורא קודם זמנה מעט, ולפיכך המקדים לקרותה קודם צאת הכוכבים קרוב לתפלת המנחה לא נחוש בברכות לבטלה ע"כ.

וכתב ה"ר רבינו יונה ז"ל, ויש לשאול מה בא להשמיענו שלא הפסיד כאדם שקורא בתורה, שזה דבר פשוט הוא. ותירץ הרב ר' שלמה מן ההר ז"ל דאתא לאשמעינן שאף על פי שדברים שבכתב לא ניתנו לאמרם בעל פה ושאר פסוקים אינו יכול לקרות, אפילו הכי קרית שמע יכול לקרותה על פה ואף על פי שאינו קורא אותה לשם חובה, דכיון שניתנה לאמרה על פה לחובה יכול לאמרה אפילו שלא לחובה כל הפעמים שירצה ע"כ. ובירושלמי דפרקין ודפרקא קמא דשבת ודפרק כל כתבי, דייק ר' אבא לשנויי ארשב"י דאמר כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין, דאזיל לשיטתיה דאמר בכמה דוכתי, ואיתא נמי בירושלמי דסוף פרק בתרא דהוריות דמשנה עדיפא ממקרא, דהעוסק במקרא מדה ואינה מדה, ומתניתין דקתני הקורא מכאן ואילך יש לו שכר לבד כקורא בתורה, ודייקינן מינה הא בעונתה כקורא במשנה במי שתורתו אומנתו מיירי הלכך כיון דשקולין הן לא יחליפו משנתן בעבורה, אבל במי שאין תורתו אומנתו אף ממשנה עדיפא בעונתה ומפסיקין. ורבנן סברי דמקרא ומשנה שוין, הלכך על כרחך לא תידוק הא בזמנה כמשנה אלא הא בזמנה חביבה מכל עסק תורה בין למי שתורתו אומנתו בין למי שאין תורתו אומנתו, ועל דרך שכתבו תוספות ז"ל כאן בגמרא:

יכין

מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן:    שבציצית (כתוספות ומנחות דף מ"ג ב') דמדמעורב עם לבן צריך איחור זמן טפי להכיר כל אחד:

רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי:    גרין בנשף דומה לבלויא. ואנן קי"ל (בא"ח סי' נ"ח). דמצוה לקרותה. מעט קודם נץ החמה. (נץ החמה הוא י' מינוטען קודם עלות כל גוף השמש על הארץ) מיהו מותר לקרותה משיכיר אדם הרגיל עמו קצת. בריחוק ד' אמות. ובדיעבד אפילו מעה"ש יצא. ובאונס גדול. אפילו לכתחילה מותר מעה"ש:

וגומרה:    מלת גומר ר"ל גמר זמן קריאתה דעד שם רשאי לקרותה עם ברכותיה. ולא אח"כ. אבל נכלל נמי במלת גומרה. שיגמור אז קריאתה כדי שיסמוך גאולה לתפלה. דאז מצוה להתפלל שנאמר ייראוך עם שמש:

רבי יהושע אומר עד שלש שעות:    זמניות. דהו"ל רביע היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים (מג"א ר"ס נ"ח):

שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות:    ושפיר שייך עדיין ובקומך וכל ישראל בני מלכים הם (שבת קי"א). ואף על גב דלא קי"ל התם כן. שאני התם דאינו עושה כבני מלכים ורק לרפאת מכתו [אב"י ול"מ נ"ל דבלא טעמא דכל ישראל בני מלכים נמי ניחא. דכיון דרחמנא אמר ובקומך. והרי איכא זמן קימה לבני מלכים. ואף דהקורא עצמו אינו בן מלך. מכל מקום הזמן היא זמן קימה]:

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד:    הברכות לפניה ולאחריה:

כאדם הקורא בתורה:    ולא שכר ק"ש בעונתה. מיהו לאחר שליש היום. הפסיד הברכות. וקי"ל כר"י. מיהו מודה ר"י דמצוה לקרותה בנץ החמה. וכלעיל:

בועז

פירושים נוספים




קיצור שנות אליהו

משיכיר בין תכלת ללבן – בגמרא אמרו, אחרים אומרים, משיראה את חבירו בריחוק ארבע אמות ויכירנו. ובירושלמי אמרי, מאן דאמר "משיכיר בין תכלת ללבן", כמאן דאמר "משיראה את חבירו" וכו'.

וגומרה כו' – פירוש, סוף זמנה הוא עד הנץ החמה. ואמר לשון וגומרה, פירוש שיגמור את הקריאת שמע עם הנץ החמה ממש, דהיינו סוף הקריאת שמע יהיה בשעת נץ החמה.

עד שלוש שעות – ופסקו הלכה כרבי יהושע. ומפרש בירושלמי, דווקא בשוכח. ופליגי שם אם מדאורייתא בשוכח, או דרבנן אמרו בשוכח.

כאדם הקורא בתורה – אבל אם קורא בזמנה, הוא גדול מהעוסק בתורה.