רש"ש על הש"ס/ברכות/פרק א

על ש"ס: רש"ש | ראשונים | אחרונים

דף ב עמוד א

במשנה לאכול בתרומתן - עיין בשנות אליהו מה שכתב בדקדוק לשון "בתרומתן" ולא אמר "בתרומה". ויש לפרש דנקיט "בתרומתן", לאפוקי תרומת מעשר של דמאי, לדעת הטור יורה דעה סוף סימן של"א דמוכרה לכהן, ואם כן אינה תרומתן, כיוון דצריכין ללוקחה בדמים. ומשום דהיא נאכלת אף בבין השמשות דהוה ספיקא דרבנן, וכמו שכתב הב"א לקמן (ג.) בתד"ה קשיא דר"א, דלמאן דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן, נאכלת בבין השמשות. ואף דשם דבריו אינן נ"ל שהרי לפי' הא' של ר"י ביבמות (פ"ב ב') בתד"ה ירושה ס"ל לריו"ח דתרומה אף בזמן בית שני דרבנן ואפ"ה פריך בשבת (ל"ה) עלה דפסיק כר' יוסי לעניין תרומה, אילימא לטבילה ספיקא היא כו' דלא אכלי עד דשלים בהש"מ דר' יוסי- מ"מ דמאי קילא טפי, דרוב ע"ה מעשרין וכמו שמותרת ת"מ שלו (אפילו נטמאה) לעניים לדעת הרמב"ן המובאה בר"ן בפ' לולב הגזול במשנת אתרוג הגזול ע"ש. וכמו דמע"ש שלו נאכל לאונן ושארי קולות המבוארות בפ"א דדמאי [ומ"ש השנו"א דבא לאפוקי תרומת תודה- קשה לי, דמאי יענה לתירוץ קמא בנדרים (יב:) 'תרומת לחמי תודה תרומתו היא' ע"ש].

שם עמוד השחר - בתוס' יו"ט 'יש רגילין לפתרו כוכב שחר' כו'. ואנכי ראיתי בירושלמי ריש מכילתין וביומא רפ"ג אריב"ב הדא איליתא דשחרא מ"ד כוכבא היא טעיא, וזמנין דהיא מקדמא כו'.

דף ב עמוד ב

גמרא משהעני נכנס לאכול פתו ע"ש שעומד ליפטר מתוך סעודתו - נ"ל פירושו דדרך העני, כשבא לביתו בעתותי ערב והוא רעב וסעודתו עדיין לא הוכנה כי ביתו ריקן- אוכל פתו במלח כדי לשבור רעבונו קצת וסעודתו העיקרית עוד תתמהמה זמן לא מועט עד שתלך אשתו לקנות צורכי הסעודה ולתקנה ולבשלה. ובזה יתיישב מה שגמגמו המפרשים בזה וקושיית התוס' 'עני גופיה מתי יתפלל', ובחידושי הארכתי.

תוס' ד"ה דילמא בא"ד וי"ל דה"פ ממאי וכו' - פירוש, דביאת האור אל תחת לאופקנו הוא תיכף בשקיעת החמה מאצלינו, כי אז תשלח קוי אורה לשמה ואח"כ כשתבוא השמש בעצמה לשמה אז אצלינו לילה ממש דהוא צה"כ. ובק"א להט"א בסופו הארכתי קצת בזה, דרש נא לשמה.

דף ג עמוד א

גמרא מה לו לאב שהגלה וכו' - נ"ל דלשון כינוי כבוד הוא כלפי מעלה תחת לשון אוי להם שאומר גבי בנים.

שם אין נכנסין לחורבה מפני חשד - עי' כתובות י"ג ריש עמוד ב ובפירוש רש"י שם ד"ה לחורבה.