ביאור:מדרש תנאים לדברים/כ
פרק כ
[עריכה]פסוק א
[עריכה]לעניין מלחמת הרשות ראו לקמן פס' ט. |
"כי תצא למלחמה" - במלחמת הרשות הכתוב מדבר!
"כי תצא למלחמה" למה נאמר? לפי שהוא אומר (דברים ז, א) "ונשל גוים רבים מפניך"
לא שמענו שהקב"ה עושה נסים לישראל אלא בשבעה עממים בלבד; אבל בשאר כל האומות לא שמענו!
תלמוד לומר "כי תצא למלחמה על איבך", כנסים שעשה לך במצרים כך הוא עושה לך בכל זמן!
ראו מכילתא כספא כ לפס' ד. נראה שהדרשה לקוחה משם, שהרי כאן עוסקים ביציאה למלחמה ואין להניח שמדובר כאן במלחמה בגר שחזר לשאורו או בישראל משומד. |
"על אויביך" - ר' יאשיה אומר: איביך זה הגוי, שכן מצינו, שהגוים קרויין איבים בכל מקום, שנאמר "כי תצא למלחמה על איביך"
ר' יונתן אומר: בישראל משומד הכתוב מדבר! אבא חנין בשם ר' אליעזר: בגר שחזר לשאורו הכתוב מדבר!
ר' יצחק אומר: בבן ישראל הכתוב מדבר! ומה תלמוד לומר "איביך"? - שאם הכה בנו או שעשה עמו מריבה - נמצא אויבו לפי שעה:
דבר אחר "על איביך" כנגד איביך אתה נלחם!
"וראית סוס ורכב עם רב ממך": מה הן יוצאין עליך בסוס ורכב - אף אתה צא עליהן בסוס ורכב!
מה הן יוצאין עליך בעם רב - אף אתה צא עליהן בעם רב!
סוס ורכב וכי סוס אחד הוא או רכב אחד הוא? והלא כבר נאמר (יהושע יא, ו) "את סוסיהם תעקר ואת מרכבותיהם תשרף באש"!
ומה תלמוד לומר "סוס ורכב"? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא - אינן לפניהם אלא כסוס אחד ורכב אחד!
כיוצא בו אתה אומר (שמות טו, א) "סוס ורוכבו רמה בים" וכי סוס אחד ורכב אחד הוא?
והלא כבר נאמר (שמות יד, ז) "ויקח שש מאות רכב בחור"!
אלא בזמן שישראל עושין רצון המקום אינן לפניהן אלא כסוס אחד ורכב אחד!
אמר ר' שמעון: ולא בסוסים בלבד, אלא בבני אדם! והרי הוא אומר (שופטים ו, טז) "והכית את מדין כאיש אחד".
וכי כאיש אחד עלו? והלא הוא אומר (שופטים ו, ה) "כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם וחנו כדי ארבה לרב"!
ומה תלמוד לומר "כאיש אחד"? אלא כשישראל עוסקין בתורה - אין האומות וחיילותם חשובין לפניהם כלום!
וכן ישעיה אומר (ישעיה ס, כב) "הקטן יהיה לאלף"
חיזוק הבטחון בשעת מלחמה; יש איסור תורה על היראה מהאויב, והדרשה מעודדת את הירא, וטוענת שאפילו אם רק הקפידו על קריאת שמע – יהיו להם ניסים. דורש "שמע ישראל אתם"... (פס' ב). |
"עם רב ממך" – במנין, אבל לא במעשים ובאבות
והרי הוא אומר (דברים ז, ז) "לא מרבכם מכל העמים, כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבעה..."!
"לא תירא מהם" - הרי זו אזהרה!
"לא תירא מהם", כשם שנאמר במשה (במדבר כא, לד) "ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו"
וכשם שנאמר ביהושע (יהושע ח, א) "ויאמר ה' אל יהושע אל תירא ואל תחת"
"כי ה' אלהיך עמך המוציאך מארץ מצרים" - מי שהעלך מארץ מצרים - הוא עמך בעת צרה
וכנסים שעשה לך במצרים - הוא עושה לך בכל זמן!
דורש "המעלך" – שעשה לך ניסים והעלה אותך. |
דבר אחר: 'המוציאך מארץ מצרים' לא נאמר, אלא "המעלך מארץ מצרים"
אמר להן הקדוש ברוך הוא: הרבה מעלות עליתי אתכם, ולא במצרים בלבד אלא בכל המקומות!
והרי הוא אומר (שמות טו, יד) "שמעו עמים ירגזון"
ובמדבר הוא אומר (שיר השירים ג, ו) "מי זאת עלה מן המדבר"
ועכשו, אפלו אין בידכם אלא קרית שמע בלבד שאתם מזכירין בה יציאת מצרים
כדאי היא שתעמוד לכם בפני איביכם! לכך נאמר "המעלך מארץ מצרים"!
פסוק ב
[עריכה]"והיה כקרבכם אל המלחמה" יכול יום זה שקריבין בו למלחמה?
כשהוא אומר "ואמר להם שמע ישראל אתם קרבים היום" - הרי היום שקרבין בו למלחמה
ומה תלמוד לומר "והיה כקרבכם אל המלחמה"? כיון שמגיעין לספר - כהן מתנה עליהן כל התנאים האלו!
"ונגש הכהן" - זה כהן משוח מלחמה. יכול כל כהן שירצה? תלמוד לומר "ודברו השטרים"
מה שוטר, בממונה - אף כהן, בממונה! "ודבר אליהם" - בלשון הקדש.
פסוק ג
[עריכה]"אתם קרבים היום למלחמה על איביכם", לא על אחיכם! לא יהודה על שמעון, ולא שמעון על בנימין
שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כענין שנאמר (שופטים כא, ג) ויאמרו למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל"
וחזרו ויישיבו את השבט במקומו
ולא כענין שנאמר (דברי הימים ב כ"ח, ח'-ט"ו) "וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות
ושם היה נביא לה' עודד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשומרון ויאמר להם
הנה בחמת ה' אלהי אבותיכם על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע
ועתה שמעונו והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם: ויקומו ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמרים לכל כושל
ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון"
על איביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם!
"אל ירך לבבכם" - מפני צהלות סוסים וצחצוח חרבות; "אל תיראו" - מפני הגפת תריסין והשפעת עקלגסין
"אל תחפזו" - מפני קול הקרנות "ואל תערצו" - מפני קול הצוחה:
פסוק ד
[עריכה]"כי ה' אלהיכם ההולך עמכם" - הן באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום!
פלשתים באו בנצחונו של גלית; מה היה בסופו? שנפל בחרב והם נפלו עמו!
בני עמון באו בנצחונו של שובך; מה היה בסופו? סופו שנפל בחרב והן נפלו עמו!
אבל אתם אין אתם כן, אלא כי ה' אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם" - זה מחנה הארון
וכל כך למה? לפי שהשם וכנויו מונחין בארון!
דבר אחר: "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו" כנגד ארבעה דברים שהמלכות עושה
מגיפים, מריעים, צווחים ורומסים. מפני מה טעמו של דבר? "כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם איביכם"
"להושיע אתכם" - משרפים ועקרבים ומרוחות הרעות. אתה אומר להושיע אתכם משרפים ומעקרבים ומרוחות הרעות
או אינו מדבר אלא "מאיביכם"? וכשהוא אומר "להלחם לכם עם איביכם" הרי איביכם אמורים
הא מה תלמוד לומר "להושיע אתכם"? - מנחשים ומעקרבים ומרוחות הרוחות:
פסוק ה
[עריכה]ראו ספרי קצד. |
"מי האיש אשר בנה" - אין לי אלא בונה; ירש, לקח, נותן לו במתנה מנין? תלמוד לומר: "מי האיש"!
"בית", אין לי אלא בית; מנין לרבות בונה בית התבן, בית הבקר, ובית העצים, ובית האוצרות? תלמוד לומר "אשר בנה"!
יכול אף הבונה בית שער, אכסדרה ומרפסת? תלמוד לומר "בית". מה בית מיוחד? שהוא בית דירה. יצאו אלו, שאינן בית דירה!
"ולא חנכו" - פרט לגזלן; "ילך וישב לביתו" – ילך, וישמע דברי כהן – ויחזור;
"פן ימות במלחמה", אם אינו שומע דברי כהן - לסוף הוא מת במלחמה!
"ואיש אחר יחנכנו" יכול דודו ובן דודו? נאמר כאן "אחר" ונאמר להלן (דברים כח, ל) "אחר"
מה אחר האמור להלן, נכרי - אף אחר האמור כאן, נכרי!
פסוק ו
[עריכה]"ומי האיש נטע כרם" אין לי אלא נטע; ירש, לקח, נותן לו במתנה מנין? תלמוד לומר "ומי האיש"
אין לי אלא נוטע; מבריך ומרכיב מנין? תלמוד לומר "אשר נטע"! "כרם" אין לי אלא כרם
מנין לנוטע חמשה אילני מאכל, אפלו מחמשת המינים? תלמוד לומר "אשר נטע"
יכול אף הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק? תלמוד לומר: "כרם"! "ולא חללו" - פרט לגזלן ולשותפין!
"ילך וישב לביתו" – ילך, וישמע דברי כהן – ויחזור! "פן ימות במלחמה", אם לא ישמע לדברי כהן - לסוף הוא מת במלחמה!
"ואיש אחר יחללנו", יכול דודו או בן דודו? נאמר כאן "אחר" ונאמר להלן (דברים כח, ל) "אחר" מה להלן, נכרי - אף כאן, נכרי!
פסוק ז
[עריכה]"ומי האיש אשר ארש אשה" - אחד המארס את הבתולה, ואחד המארס את האלמנה, ואפלו שומרת יבם
ואפלו שמע שמת אחיו במלחמה - חוזר ובא לו! "ולא לקחה" באשה הראויה לו
פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין!
ילך וישב לביתו - כראשון: כל אלו שומעין דברי כהן מערכי המלחמה וחוזרין, ומספקין מים ומזון ומתקנים את הדרכים:
פסוק ח
[עריכה]ראו ספרי קצב ושם קצז. שם דורש ר' יוסי הגלילי שמדובר בבעל מום, וכאן הוא דורש שמדובר על מי שחושש מהעבירות שבידו. |
ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו "מי האיש הירא ורך הלבב"
כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה לראות חרב שלופה - דברי ר' עקיבה
ר' יוסי הגלילי אומר "הירא ורך הלבב" זה שהוא מתירא מן העבירות שבידו, לפי כך תלת לו תורה את כל הדברים שיחזור בגללן!
מפני מה נאמרו כל הדברים האלו? שלא יהיו ערי ישראל נשמות, דברי רבי.
רבן יוחנן בן זכאי אומר: בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות, מפני הירא ורך הלבב
כשיהא חוזר יאמרו שמא בית בנה, שמא כרם נטע, שמא אשה ארש?
וכולן היו צריכין להביא עדים אל השוטרים חוץ מן הירא ורך הלבב, שעידיו עמו!
"ולא ימס את לבב אחיו" מגיד שאם לא עשה מלחמה בכל לבו - הרי זה כמי ששפך דמי הכל
ועליו הוא אומר (ירמיה מח, י) "ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם"!
פסוק ט
[עריכה]ראו ספרי קצח. |
"והיה ככלות השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם" - בעקיבו של העם
אתה אומר בראש העם – בעקב, או בראש העם כשמועו? - וכשהוא אומר "כי ה' אלהיך ההולך עמך" הרי ארון אמור בראש
הא מה אני מקיים "בראש העם"? – בעקב! מיכן אמרו, גמר לומר לפניהם כל עסקי הפרשה - היה ממנה עליהם שרי צבאות
אחד מעשרה גבורים לפניהם ואחריהם בכיפיס וכשילים של ברזל בידיהם
וכל המבקש לחזור - הרשות בידם לקפח את שוקיו, שתחלת נפילה - ניסה
שנאמר (שמואל א ד, יז) "נס ישראל מפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם"
ולהלן הוא אומר (שמואל א לא, א) "וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע"
במנ דברים אמורים? במלחמת הרשות; אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין, אפלו חתן מחדרו וכלה מחופתה!
פסוק י
[עריכה]"כי תקרב אל עיר" למה נאמר? לפי שהוא אומר "כי תצא למלחמה על איביך", שומע אני יתחילו וילחם בה?
תלמוד לומר "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום", מגיד שהוא פותח בה בשלום!
"כי תקרב אל עיר" במלחמת הרשות הכתוב מדבר! "אל עיר" - ולא לכרך ולא לכפר
"להלחם עליה" ולא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה מיתת תחלואים!
"וקראת אליה לשלום" גדול הוא השלום, שאף במלחמה צריכין שלום, שנאמר "וקראת אליה לשלום"
והרי הוא אומר (דברים ב, כו) "ואשלח מלאכים ממדבר קדמות דברי שלום לאמר"
ואומר (שופטים יא, יב) "וישלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון לאמר".
פסוק יא
[עריכה]"והיה אם שלום תענך" שומע אני בדברים? תלמוד לומר "ופתחה לך" - במעשים ולא בדברים
דבר אחר: "והיה אם שלום תענך", יכול מקצתה? תלמוד לומר "ופתחה לך" – כולה, לא מקצתה!
והיה כל העם הנמצא בה" - לרבות כנענים שבתוכה.
"יהיו לך למס ועבדוך" - אמרו מקבלין אנו עלינו מסים ולא שעבוד, שעבוד ולא מסים - אין שומעין להן עד שיקבלו עליהן זו וזו!
פסוק יב
[עריכה]"ואם לא תשלים עמך" - שומע אני יתחיל וילחם בה? תלמוד לומר "ועשתה עמך מלחמה" משתתחיל להלחם בך!
"וצרת עליה" - הקיפום מארבע רוחותם! ר' נתן אומר: נותנין להן דרך אחד שיברחו!
"ואם לא תשלים עמך" - הכתוב מבשרך שהיא עושה עמך מלחמה
"וצרת עליה" אף להרעיבה, אף להצמיאה, אף להמיתה במיתת תחלואים!
פסוק יג
[עריכה]"ונתנה ה' אלהיך בידך" - אם תבעת שלומה ועשית כל האמור בענין ולא קיבלה עליה - סוף שהמקום מוסרה בידך!
"והכית את כל זכורה" שומע אני אף הקטנים שבתוכה? תלמוד לומר "רק הנשים והטף והבהמה" וגו'!
פסוק יד
[עריכה] ראו ספרי ר. |
אין "טף" האמור כאן אלא טף של זכרים. או אינו אלא טף של נקיבות?
אמרת ומה מדין, שהמית את הגדולות, החיה את הקטנות – כאן, שהחיה את הגדולות, אינו דין שיחיה את הקטנות?
הא אינו אומר "טף" אלא טף של זכרים! "כל שללה תבז לך" שומע אני יתחיל ויבז?
תלמוד לומר "ואכלת את שלל איביך אשר ה' אלהיך נתן לך" - משיורישך
ר' שמעון בן יוחאי אומר: בוא וראה כמה החמירה תורה על הגזל, שדקדקה עמו על גזילו של גוי!
שנאמר (ויקרא כה, נ) "וחשב עם קנהו" - בדקדוק! אתה אומר בדקדוק, או אינו אלא בעבד עברי?
וכשהוא אומר (ויקרא כה, נג) "לא ירדנו בפרך" הרי עבד עברי אמור; הא מה אני מקיים "וחשב עם קונהו"? – בדקדוק!
פסוק טו
[עריכה]ערים "מרוחקות" הן ערי המואבים והעמונים, שהורחקו מקהל ישראל, למרות שהן סמוכות לא"י. אבל לגבי ערים שבא"י המערבית – הדין שונה. וראו ספרי רא. |
"כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך" אין לי אלא רחוקות; רחוקות מרוחקות מנין?
תלמוד לומר "אשר לא מערי הגוים האלה הנה"; או אפלו הן מערי הגוים האלה?
תלמוד לומר "רק מערי הגוים האלה אשר ה' אלהיך נתן לך"!
פסוק טז
[עריכה]פסוק יז
[עריכה]"כי החרם תחרימם" - מצות עשה! "החתי והאמורי הכנעני והפריזי החוי והיבוסי" הגרגשי מנין?
תלמוד לומר "כאשר צוך ה' אלהיך" - הרי אתה דן: נאמר כאן צווי ונאמר להלן (דברים לא, ה) צווי.
מה צווי שנאמר להלן, בשבעה עממים הכתוב מדבר - אף צווי שנאמר כאן, בשבעה עממים הכתוב מדבר!
פסוק יח
[עריכה]מפני מה טעמו של דבר? "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות" או אפלו השלימו וקבלו עליהן שלא לעבוד עבודה זרה?
תלמוד לומר "וחטאתם לה' אלהיכם" הא אם קבלו עליהן שלא לעבוד עבודה זרה - אין את רשאי להערים עליהן ולשבותן!
פסוק יט
[עריכה]הקריאה לעיר להכנע אינה לכניעה מיידית, ויש להמתין אחריה יומיים או שלושה כדי לתת לאנשי העיר להתייעץ ביניהם; וראו ספרי רג, "דבר אחר". הדרשה מחייבת הערכת כוחות של הצרים, ואינה מתירה לצור על עיר בהנחה שיתרחש נס והיא תסכים מייד להיכנע. |
"כי תצור על עיר ימים רבים", למה נאמר? לפי שהוא אומר "כי תקרב אל עיר להלחם עליה"
שומע אני, כיון שפתח לה יום אחד בשלום - יתחיל וילחם בה? תלמוד לומר "כי תצור על עיר ימים רבים"
מגיד שהוא תובע שלומה שנים שלשה ימים, עד שלא ילחם בה
והרי הוא אומר (שמואל ב א, א) "וישב דוד בצקלג ימים שנים"
"להלחם עליה לתפשה" עיר שאתה יודע שאת יכול להלחם עליה לתפשה - את רשאי להלחם בה,
ואם לאו - אין את רשאי להלחם בה
דבר אחר: "כי תצור אל עיר" - במלחמה הרשות הכתוב מדבר; "אל עיר" - ולא לכרך ולא לכפר
"ימים" – שנים, "רבים" – שלשה; מיכן אמרו אין צרין על עיר של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת!
אין לצור על עיר כדי לשעבד את האנשים שבה לעבדים, אבל מותר להלחם כדי להרחיב את שטחי ההתישבות. |
"להלחם עליה לתפשה" - ולא לשבותה! "לא תשחית את עצה" - זה המכסיח. "לנדוח עליו גרזן" - זה הקוצץ
"כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות" - זה העוקר! מיכן אמרו העוקר את האילן עובר על שלשה לאוין!
"לנדוח עליו גרזן", מנין אף למשוך ממנה אמת המים? תלמוד לומר "לא תשחית את עצה" - לכל דבר!
מפני מה טעמו של דבר? "כי האדם עץ השדה"? שהרי האדם רואה את הורגו ובורח!
דבר אחר: "כי ממנו תאכל" - מצות עשה; "ואותו לא תכרות" - מצות לא תעשה:
"כי האדם עץ השדה"! מלמד שחייו של אדם אינן אלא מן האילן
"לבוא מפניך במצור", הא אם מעכבך לבוא מפניך במצור – קצציהו!
פסוק כ
[עריכה]"רק עץ אשר תדע" - זה אילן מאכל; "כי לא עץ מאכל הוא" - זה אילן סרק.
ומאחר שסופינו לרבות כל דבר, מה תלמוד לומר "כי לא עץ מאכל הוא"? להקדים אילן סרק לאילן מאכל
יכול אפלו מעולה בדמים? תלמוד לומר "רק"! "אתו תשחית וכרת" - עושה את הימנו תיקין ונדביאות.
"ובנית מצור על העיר" - עושה את לה מיני מטרניאות, ומביא את לה מיני בלצטיאות. "ובנית מצור" - בין בחול בין בשבת
מה אני מקיים (שמות לא, יד) "מחלליה מות יומת"? בשאר כל דבר, חוץ ממלחמת רשות
או אף במלחמת רשות, ומה אני מקיים "ובנית מצור" - בשאר כל הימים חוץ מן השבת? או אף בשבת?
תלמוד לומר "עד רדתה", אפלו בשבת, דברי ר' יאשיה.
רבי אומר: זה אחד מן הדברים שדרש שמאי הזקן: אין מפליגין את הספינה בים הגדול - אלא קודם לשבת שלשה ימים
במה דברים אמורים? בדרך רחוקה; אבל אם היתה דרך קרובה - אפלו בערב שבת מפליגין אותה;
אין צרין על עיר תחלה בשבת, אלא קודם לשבת שלשה ימים. ואם היקיפוה ואירעה השבת להיות אין השבת מפסקת מלחמתה!
דבר אחר: "לא תשחית את עצה" - לענין צדיקים הוא אומר!
והרי דברים קל וחומר: ומה האילנות, שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין
על ידי שהן עושין פירות חס עליהן המקום מלהעבירן מן העולם
אדם שהוא עושה את התורה ועושה רצון אביו שבשמים - על אחת כמה וכמה שיחוס עליו המקום מלהעבירו מן העולם!
ולענין רשעים מהוא אומר? "רק עץ אשר תדע", והרי הדברים קל וחומר:
מה אם האילנות, שאינן לא רואין ולא שומעין ולא מדברין, על ידי שאינן עושין פירות - לא חס עליהן המקום להעבירן מן העולם
אדם שאינו עושה את התורה ולא רצון אביו שבשמים - על אחת כמה וכמה שלא יחוס עליו המקום להעבירו מן העולם!