ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פסחים/פרק שלישי

ירושלמי פסחים , פרק ג, הלכה א

מתני' ^ג_אואלו עוברין בפסח, כותח הבבלי, ושכר המדי, וחומץ האדומי, וזיתום המצרי, וזומן של צבעין, ועמילן של טבחין, וקולן של סופרים, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אף תכשיטי נשים, זה הכלל

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד ב] כל שהוא מין דגן, הרי זה עובר בפסח, ^ג_בהרי אלו באזהרה ואין בהן משום כרת:

גמ’: אמר רבי מנא רבי מנא°, וכולהון על ידי מויי  מים אבל מי פירות לבד אינם מחמיצים. כותח הבבלי, דו יהיב ביה מלמולין דליש  שהוא נותן בו שאריות בצק. שכר המדי, דו יהב ביה קמח דשערין שהוא נותן בו קמח שעורים. חומץ האדומי, _{זה הנקרא} בסימה דרומיא. שבראשונה כשהיו עושין יין בטהרה לנסכים, לא היה יין מחמיץ. והוון יהבין בגויה שערין בגין דיחמע, והוו צווחין ליה  והיו נותנים בתוכו שעורים כדי שיחמיץ והיו קראים לו בסימיה דרומיה. זיתום המצרי, זייתיה. וזומי של צבעין, דו יהב בגויה קוצם  שהוא נותן בתוכו מי סובין בגין דיקלוט ציבעא. עמילן של טבחין. אמר רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא°, מביא מלילות שלא הביאו שליש, וכותשן ועושה אותן כחלות חריע _{כדורי כרכום,} ונותן בקדירה, והוא עביד כילדין _{סופג את זוהמה:} וקולן של סופרין. באלכסנדריאה עבדין אמבטיות של בצק _לדבק: תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר אף תכשיטי נשים. אית תניי תני תכשיטי, ואית תניי תני טיפולי נשים. מאן דאמר טיפולי, כל שכן תכשיטי. מאן דאמר תכשיטי, הא טיפולי לא _{שהחמץ כבר מאוס.} כתיב (שמות בא יב כ) כל מחמצת לא תאכלו, לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי שיהו באזהרה. יכול יהו בהכרת? תלמוד לומר (שמות בא יב טו) כי כל אכל חמץ ונכרתה. חברייא בעון קומי  שאלו את רבי יונה רבי יונה°, הכא כתיב כל מחמצת לא תאכלו, והכא כתיב כי כל אוכל חמץ _{לרבות נשים} ונכרתה, הכא _{מהמילה כל} את מרבה, והכא את ממעט? אמר לון, כאן וכאן ריבה הוא. כאן ריבה באוכלין _{לרבות נשים,} כאן ריבה בנאכלין _{לרבות תערובת.} התיבון, והתני, יוצאין במצה מתובלת אף על פי שאין בה טעם דגן, והוא שיהא רובה דגן. ואלו הואיל ורובן חמץ, למה לא יהא חייב? אמר לון, שנייא היא, דכתיב, לחם, ואלו אינן לחם. התיב רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, והתני

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ג_א מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ב סעיף א':

[ע"ב]

2 ג_ב מיי' פ"א מהל' חמץ ומצה הלכה ו':

3 ג_ג מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ה סעיף ו':

-----------------------------------דף כ

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף כ

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד א] כל עצמו אינו קרוי לחם אלא מצה, דכתיב (דברים ראה טז ג) שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני? אם את יליף חמץ ממצה ולכן אתה פוטר תערובת חמץ מכרת מפני שלמדתה ממצה שצריך שיקרא לחם ותערובת אינו נקרא לחם. אם כך למה במצה יוצא בתערובת? ועוד _{הרי לא לכל דבר לומדים חמץ ממצה} מן הדא דתני ^ג_גיוצא הוא אדם ידי חובתו ברקיק שרוי, וברקיק מבושל שלא נמחה, לא אמר אלא שלא נמחה, הא אם נמחה, לא. ולענין חמץ את אמר, המחה את החמץ וגמיו ^ג_דחייב. מאי כדון _{למה דווקא את זה שצריך שיקרא לחם ותערובת אינה לחם ולכן פטור מכרת למדתה ממצה? נשאר בשאלה} אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אידי רבי אידי°, חמץ נוקשה _{שאינו ראוי לאכילה} אין חימוצו חימוץ ברור. מהו שילקה? רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, אף ללקות אין לוקה. והתני, על חמץ ברור חייב כרת, ועל עירובו סופג ארבעים? אמר רב רב (אמורא)° עירובו שאמרה הבריתא שחייב עליו מלקות, אין הכוונה לתערובת אלא הכוונה לשיאור _{והבריתא קראה לו תערובת.} ושמואל שמואל (אמורא)° אמר, זה _{תערובת ממש כגון} כותח הבבלי ושכר המדי. אמר רבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא° קומי רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, הברייתא שאמרה שלוקה, תיפתר בחמץ ומצה שנתערבו _{שבזה כולם מודים.} אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, קושייתה על הדא _{על התירוץ} דרבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא°, מה אנן קיימין? אם בשרובו חמץ, חייב כרת. אם בשרובו מצה _{אם יש בו שיעור ביטול} יוצא בהן ידי חובתו בפסח. אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° , תנא רבי יושוע אונייה רבי יושוע אונייה°. תיפתר שיש בו רוב חמץ, ואין בו כזית וכ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר, כל שהוא למכות. ולא אמרו כזית אלא לקרבן. רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° אמרו בשם רב רב (אמורא)° קדירה שבישל בה חמץ קדם פסח, לא יבשל בה מאותו המין אלא לאחר הפסח. הא ממין אחר מותר אפילו בפסח. ובלבד לאחר שלשה תבשילין שאינם חמץ קדם הפסח, אז מותר לבשל בה בפסח ממין אחר. למה דווקא ממין אחר הרי כשם שהוא בטל על שאינו מינו, כך יבטל על מינו? מין מעורר על מינו ליאסר. אמר רבי יעקב בר זבדי רבי יעקב בר זבדי°, רבי אבהו רבי אבהו° מפקד לטחונייא, דלא מיתן קופייא אילין על אילין דלא ירתחן ויחמען  מצווה את הטוחנים שלא יתנו שקי קמח אלו על אלו שלא יחמיצו. רבי חיננא בר פפא רבי חנינא בר פפא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד ב] אזל ליה גבי טחונייא  הלך אצל הטוחנים _{לפקח שלא ישימו שק על שק.} רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° טחן ליה צרף _{בעצמו מעט הצריך לו לפסח.} רבי אבון רבי אבין° הורי לטחונייא, מיתן טרטין דמוי בגו מידייה, ומתלנה ארבעה זימנין  למלא את כל המדידה מים ולהחליף את המים ארבע פעמים _{לפני שמודדים בכלים הללו קמח כשר.} רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° ורבי מנא רבי מנא°, חד אמר ללטות בעשבין שרי _{שעוטפים את החיטים בעשבים ומלחות העשבים הקליפה יוצאת בטחינה} מטננה _{עם חול רטוב} אסור, וחורנה מיחלף. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל רבי חנניה בריה דרבי הילל°, ואפילו כמאן דאמר בעשבים שרי, בלוקטן משש שעות ולמעלן, מה דטלא פייגא מינהון  אחר שהטל מתיבש מהם

ירושלמי פסחים , פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_הבצק שבסדיקי העריבה, אם יש כזית במקום א' חייב לבער. פחות מיכן בטל במעוטו. ^ג_ווכן לעניין הטומאה, אם הקפיד עליו, חוצץ. אם רוצה הוא בקיומו, הרי הוא כעריבה. בצק החרש, ^ג_זאם יש כיוצא בו שהחמיץ, הרי זה אסור:

גמ’: תנן, בצק שבסדיקי העריבה, אם יש כזית במקום אחד, חייב לבער . חברייא אמרי בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ורבי סימון רבי שמעון בן פזי° אמרה בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, לאו דווקא במקום אחד, אלא אפילו בכמה מקומות, אם יש חוט של בצק שמחבר בניהם ונקלף כולו כאחת. עד כדון לח, יבש מהו? מאחר שאילו היה לח היה נקלף כולו כאחת, אפילו יבש, כסדר הזה. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי זעירה רבי זעירא°, שני חצאי זיתים בתוך הבית, אין הבית מצרף. בתוך הכלי, הכלי מצרף. והא תנינן אם יש _בכלי כזית במקום אחד חייב לבער . פחות מיכן בטל במיעוטו? כאן בתלוש _{שיכולים להתחבר ולהיות כזית} וכאן במחובר _{שדבוקים ואינם יכולים להתחבר.} היה כזית ומיעטו מהו? בטל? או מכיון שנראה לבער צריך לבער את כולו? היה מפוזר בכל מקום פחות מכזית אבל בכל הקערה היה יותר מכזית עד איכן יהיה מותר ולא צריך לבער סברין מימר עד רובה של ערבה. מיעט מרובה של ערבה מהו? בטל, או מכיון שנראה לבער צריך לבער את כולו?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ג_ד מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' תס"א סעיף ד':

5 ג_ה מיי' פ"א מהל' חמץ ומצה הלכה א':

[ע"ב]

6 ג_ו מיי' פ"ב מהל' חמץ ומצה הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ב סעיף ז':

7 ג_ז מיי' פ"כ מהל' כלים הלכה א':

8 ג_ח מיי' פ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ט סעיף ב':

-----------------------------------דף כא

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף כא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד א] . תנן, וכן לעניין הטומאה, אם הקפיד עליו חוצץ הוא לטבילה, ואם לאו אינו חוצץ לטבילה. היא טבילה היא הזייה חיבור לטומאה? נשמעינה מן הדא דתנן, אם רוצה הוא בקיומו, הרי הוא כעריבה. הרי הוא כגופה של עריבה לכל ענין. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, כך שנה °רבי רבי יהודה הנשיא, צואה שתחת הכסא, חיבור לטומאה ואינו חיבור להזייה. אף כאן הבצק חיבור לענין טומאה ולא להזאה. דלחומרה אמרינן לקולה לא אמרינן. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בשם °רבי שמעון בר כהנא רבי שמעון בר כהנא, אבר מדולדל, צפורן מדולדלת, וצואה שתחת הכסא, והידוק _{חבק שסביב} קירויה הבריאה _{שאינה זקוקה להידוק.} רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, אף כשות של קטן _{שיער דק הנושר מאליו} חיבור לטומאה ואינו חיבור להזייה. מה בין טומאה מה בין הזייה? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, בהזייה כתיב (במדבר חקת יט יח) והזה על האהל ועל כל הכלים, על כל המקיימין את הכלי. ברם הכא גבי שרצים כתיב (ויקרא שמיני יא לח) טמאים הם וטמאים יהיו לכם, כל שהוא צורך לכם _{אפילו זמני.} תמן אמרין, האי טרקטה _{סופגנין שבלילתן רקה.} הורי רבי יצחק רבי יצחק° מיעבד חד חד מותר . תריי תלתא אסור _{שזה דביק שמא שאריות מהראשון נדבקים בידיו ויחמיצו את השני} אלא אין שזג  אם שטף ידוי במייא. תני, קיבטיות בירתיות _{תבלינם שערבם בקמח לדבקם,} צריך לבער, הורי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° באילין פלולינא _{תבלינם שערבם בקמח לדבקם,} צריך לבער. תנן, בצק החרש, אם יש כיוצא בו שהחמיץ, הרי זה אסור. מאי בצק החרש? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, בצק שצינן _{ולא ניכר אם החמיץ.} לא היה שם אחר כיוצא בו שהחמיץ, עד איכן? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°, ורבי עולא רבי עולא° דקיסרין בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, עד כדי הילוך ארבעת מיל

ירושלמי פסחים , פרק ג, הלכה ג

מתני’: ^ג_חכיצד מפרישין חלת טומאה ביום טוב, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, לא תקרא לה שם עד שתאפה. בן בתירה אומר, תטיל לצונן. אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא. אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב, ואם החמיצה החמיצה:

גמ’: מתניתא בשניטמאת לאחר גילגולה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד ב] אבל אם ניטמאת קודם לגילגולה, ^ג_טיעשנה קבין _{פחות משיעור המתחייב בחלה.} ובשלשה ביום טוב. אבל אם לשה מערב יום טוב . כהדא דתני, ^ג_יהלש עיסה ביום טוב, מפריש חלתה ביום טוב. לשה מערב יום טוב ושכח להפריש חלתה, אסור לטלטלה, ואין צורך לומר שאסור ליטול ממנה. עירס _{שרק נתן מים בקמח} מערב יום טוב אינו מפריש חלתה ביום טוב לא אמר. אלא אמר אם לש מערב יום טוב אינו מפריש חלתה ביום טוב. הא אם רק עירס בערב יום טוב ולש ביום טוב לא נאסר. והרי כבר משנתנה מים בקמח מערב יום טוב יכולה היתה להפריש ולמה התירו לה להפריש ביום טוב? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה°, תיפתר בעיסה טמיאה, ^ג_יאשאינו מפריש חלתה אלא בסוף. דאמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא בסוף. ותקנה תיקנו בה שיפרשינה תחילה, שלא תטמא את העיסה. תני, לשה מערב יום טוב ושכח להפריש חלתה, אסור לטלטלה, ואין צורך לומר שאסור ליטול ממנה. מתניתא ביום טוב של פסח _{כיוון שחיב אחרי הפרשה לשרוף קדם שיחמיץ,} הא בעצרת ובחג מותר _{שיפריש ויניח בצד,} רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° ורבי חונא רב הונא° אמרו בשם רבי אחא רב אחא°, ^ג_יבאפילו בעצרת ובחג אסור על שם (שמות בא יב טז) כל מלאכה לא יעשה בהם. מה בינה לקניבת ירק _{שגם היא תיקון האוכל ומותר ביום טוב?} זו הקניבה ראויה לאכילה בשעת הדחק, וזו החלה הטמאה אינה ראויה לאכילה. רבנין דקיסרין בעיין, מה בינה לבורר קטנית ביום טוב הרי גם שם הפסולת לא ראוי לאכילה אפילו בדחק ומותר? תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, לא תקרא לה שם עד שתאפה. כיצד יעשה על דעתי ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? _{שהרי ממה נפשך מתעסק בחלה אחת שלא לצורך כשמכניסה לתנור} מערים ואומר, זו אני רוצה לוכל וזו אני רוצה לאכול, ואופה את כולה. וכשהוא רודה, אחר כל אחת שרודה מערים ואומר, זו אני רוצה ליישן, זו אני רוצה ליישן, ומשייר אחת בתנור והיא נשרפת. אמר ליה °רבי יושוע רבי יהושע בן חנניה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

9 ג_ט מיי' פ"ג מהל' יום טוב הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ז סעיף ב':

[ע"ב]

10 ג_י טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ז סעיף ב':

11 ג_יא מיי' פ"ג מהל' יום טוב הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תק"ו סעיף ג':

12 ג_יב מיי' פ"ח מהל' ביכורים הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ז סעיף ג':

13 ג_יג מיי' פ"ג מהל' יום טוב הלכה ח', מיי' פ"ג מהל' יום טוב הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תק"ו סעיף ג':

-----------------------------------דף כב

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף כב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד א] לא נמצאת כשורף קדשים ביום טוב? אמר לו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, מאיליהן הן נשרפין. אמר לו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ל°רבי יושוע רבי יהושע בן חנניה, לא נמצאת עובר על בל יראה ובל ימצא? אמר לו, מוטב לעבור מצוה בלא תעשה שלא באת לפניו _{בשב ואל תעשה,} ממצוה בלא תעשה שבאת לפניו. אמר רבי פנחס רבי פינחס°, אתיין אילין פלוגתא, כאילין פלגוותא, דתנינן תמן, הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתן ארבע. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר ינתנו מתן ארבע. °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה אומר ינתנו במתנה אחת. אמר לו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, ולא נמצאת עובר על בל תגרע ? אמר לו °רבי יהושוע רבי יהושע בן חנניה, ולא נמצאת עובר על בל תוסף? אמר לו, מוטב לעבור על מצות בלא תעשה שלא באת לפני _{שב ואל תעשה,} ממצוה בלא תעשה שבאת לפני. על דעתיה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, יקרא לה שם וירדנה שלא תשרף _{ולא יעבר על איסור שרפת קדשים ביום טוב?} אסורה לטלטל וירדנה? וירדנה ויקרא לה שם? שמא ישכח ויאכל. וירדנה ויקרא לה שם ויולך עמה אחרת _{יטלטל אגב כיכר} לקרן זוית,? וזה מותר כהיא דתנינן תמן ^ג_יגמטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה ועם החולין. לא דמיא, תמן, טמאה לצורך טהורה _{שרצה לטלטל את הטהורה אלא שהיתה מעורבת בטמאה,} ברם הכא, חולין לצורך טמאה. חברייא בעיי, וישליכנה לאשפה _{ואחר שהפקירה} ויקדשנה? ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו _{שהרי היא הפקר?} ויקדישנה וישליכנה לאשפה? ויש אדם מבקיר דבר שאינו שלו? רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, ויפרידנה _{לפרורים שאין בהם כזית} וישליכנה לאויר הבית ויקרא לה שם? תמן אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי זעירה רבי זעירא°, שני חציי זיתים בתוך הבית אין הבית מצרף לחלה, בכלי, הכלי מצרף. והכא הוא אומר הכין שיפרידנה וישליך לאויר הבית? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד ב] עד שהוא באויר הבית יקרא לה שם. דאויר הבית מצרף לחלה, אף שאין קרקע הבית מצרף לחלה. ^ג_ידאותו ואת בנו שנפלו לבור, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, יעלה את הראשון על מנת לשחוט וישחוט, והשני עושין לו פרנסה שלא ימות. °רבי יושוע רבי יהושע בן חנניה אמר, יעלה את הראשון על מנת לשחוט ולא ישחוט, ויערים ויעלה את השני, אף על פי שחישב שלא לשחוט אחד מהן מותר. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעי, מחלפה שיטתיה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס  האם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס חזר בו, תמן באותו ואת בנו הוא אמר, אסור להערים, והכא בהפרשת חלה בטומאה בפסח הוא אמר מותר להערים? הכא משום בל יראה ובל ימצא, תמן מה אית לך? מחלפה שיטתיה ד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, תמן הוא אמר מותר להערים, והכא הוא אמר אסור להערים? אמר רבי אדי רבי אדי°, כאן _{להעלות בהמה זה רק} שבות. וכאן _{לאפות ביום טוב} חיוב מלקות. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, תמן באותו ואת בנו התירו כדי לחוס על נכסיהן של ישראל, הכא מה אית לך? רבי יצחק רבי יצחק° ורבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°, חד כהדין וחד כהדין. דרש רבי ברכיה רבי ברכיה° ^ג_טוכהדא דבן בתירה שתפריש ותטיל לצונן _{שהצונן מונע את הבצק מלהחמיץ.} מתניתא אמרה כן דתנן, תפח תלטוש בצונין. מיליהן דרבנין פליגין, דרבי חזקיה רבי חזקיה° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, כל מקום ששנה °רבי רבי יהודה הנשיא מחלוקות, וחזר ושנה סתם, הלכה כסתם. ומזה שרבי ברכיה רבי ברכיה° היה צריך לומר שהלכה כ°בן בתירא בן בתירא ולא סמך על סתם משנה משמע שאינו סובר את הכלל הזה.

ירושלמי פסחים , פרק ג, הלכה ד

מתני' °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר, שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור א' זו אחר זו. וחכמים אומרים, ג' נשים עוסקות בבצק. אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורין שוין, זה הכלל, תפח תלטוש בצונן:

גמ’: תנן, °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר, שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור א' זו אחר זו. תני _{לשיטת °רבן גמליאל רבן גמליאל ששלושתן סימו את הלישה יחד נמצאת} הראשונה שוהא כדי הסיקה _{שאחר הלישה היא מסיקה,} והשניה כדי שני הסיקין ואפייה אחת, והשלישית כדי ג' הסיקין ושתי אפיות. אם עשת _סיימה ככר ראשון, _{ועושה עוד כיכר,} אחרון כדי ג' הסיקין וג' אפיות. תני לשיטת חכמים _{שהשניה מתחילה ללוש רק כשהראשונה סימה ללוש ומתחילה בקיטוף, והשלישית תתחיל כאשר הראשונה תסיים לקטף והשניה תסיים ללוש} גמרה זה _{השלישית} לישתה, וגמרה זה _השניה קיטופה, וגמרה זה _{הראשונה} הסיקה. הראשונה שוהה כדי הסיקה, והשניה כדי הסיקה ואפיית חבירתה, והשלישית כדי שני הסיקין ואפייה אחת. אם עשת _סיימה ככר ראשון _{ועושה עוד כיכר} אחרון _{שוהא בו}

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 ג_יד מיי' פכ"ה מהל' שבת הלכה כ':

[ע"ב]
15 ג_טו מיי' פ"ב מהל' יום טוב הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' תצ"ח סעיף י':

16 ג_טז טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ז סעיף ב':

-----------------------------------דף כג

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף כג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד א] כדי שני הסיקן ושתי אפיות. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר, שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד זו אחר זו. וחכמים אומרים, ג' נשים עסוקות בבצק. אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, אחרת _{ולא הראשונה שסיימה כיכר אחד כדי שלא תחכה כלכך הרבה} באה ולשה תחתיהן. אית תניי תני _{שיעור העיסה שמותר ללוש בכל פעם,} בחיטין שלשת קבין. ובשעורין ארבעת קבין. אית תניי תני, בחיטין ארבעת קבין, ובשעורין שלשת קבין. מאן דאמר בחטין שלשת קבין, בשיש בהן שמנונית _{בריאות ושמנות ומחמיצות יותר מהר,} בשעורין ארבעת קבין, בשאין בהן שמנונית, מאן דאמר בחיטין ארבעת קבין, דאינון קשין, ובשעורין שלשת קבין דאינון רטישין _{רכים ומחמיצים מהר}

ירושלמי פסחים , פרק ג, הלכה ה

מתני’: שיאור ישרף, והאוכלו פטור. סידוק ישרף, והאוכלו חייב כרת. ^ג_טזואי זהו שיאור? כקרני חגבים. איזהו סידוק? שנתערבו סדקיו זה בזה דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. וחכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת. איזהו שיאור? כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו:

גמ’: תנן, שיאור ישרף, והאוכלו פטור. אמר רב הונא רב הונא° בשם רב רב (אמורא)° מותר להאכילו לכלבו. תנן, וחכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת. מאי טעמם של חכמים? תני בר קפרא בר קפרא° אין לך סדק מלמעלן שאין תחתיו כמה סדקין

ירושלמי פסחים , פרק ג, הלכה ו

מתני’: ארבעה עשר שחל להיות בשבת, מבערין את הכל מלפני השבת, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, ^ג_יזבזמנן. °רבי אליעזר ברבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, תרומה מלפני השבת, וחולין בזמנן:

גמ’: אתיא ד°רבי מאיר רבי מאיר שהתיר לשרוף תרומה כדי לא לעבור על בל יראה ובל ימצא, כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שהתיר לשרוף חלה ביום טוב כדי לא לעבור בבל יראה ובל ימצא. ורובה מן ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר שמותר לשרוף חלה טמאה, שלא יבוא לידי בל יראה ובל ימצא. ו°רבי מאיר רבי מאיר מתיר לשרוף תרומה טהורה שמא לא ימצאו להם אוכלים, שלא יבוא לספק בל יראה ובל ימצא. אתיה דרבנין כ°רבי יושוע רבי יהושע בן חנניה, ורובה מ°רבי יושוע רבי יהושע בן חנניה, ד°רבי יושוע רבי יהושע בן חנניה אומר לא ישרוף את החלה ביום טוב אפילו שיבא לידי בל יראה ובל ימצא, שאין שורפין את הקדשים ביום טוב, אבל במוצאי יום טוב חייב לשרוף. ורבנין אמרין אפילו בחול אין שורפין את הקדשים שמא ימצאו להם אוכלים. תני, אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, לא נחלקו °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל על תרומה טהורה שאסור לשורפה, ועל תרומה טמאה שמותר לשורפה, על מה נחלקו? על התלויה. ש°בית שמאי בית שמאי אומרים אין שורפין, ו°בית הלל בית הלל אומרים שורפין. אמרו °בית שמאי בית שמאי ל°בית הלל בית הלל

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד ב] כלום אתם אומרים בטהורה שלא תישרף, אלא מפני שאני אומר שמא כהן אחד שבת בתוך התחום, והוא בא ואוכלה בשבת. אף תלויה לא תישרף, שאני אומר שמא אליהו שבת בהר הכרמל, והוא בא ומעיד עליה בשבת שהיא טהורה. אמרו להן °בית הלל בית הלל, מובטחין אנו שאין אליהו בא, לא בשבתות ולא בימים טובים. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, אתיא ד°רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק, כ°רבן גמליאל רבן גמליאל. כמה ד°רבן גמליאל רבן גמליאל אמר, מה בין חולין לתרומה _{למה חולין אוכלים כל ארבע ותרומה כל חמש?} לפי שאין הרבה אוכלין לתרומה. כן °רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק אמר, מה בין חולין לתרומה? _{למה תרומה שורפים בערב שבת בי"ג וחולין מתבערין בי"ד?} לפי שאין הרבה אוכלין לתרומה. כמה דתימר הלכה כ°רבן גמליאל רבן גמליאל, ודכוותה הלכה כ°רבי אלעזר ברבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק

ירושלמי פסחים , פרק ג, הלכה ז

מתני’: ^ג_יחההולך לשחוט את פסחו, ולמול את בנו, ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו. אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור. ואם לא, יבטל בלבו. להציל מיד הגייס ומיד הנהר ומן הדליקה ומן המפולת, יבטל בלבו. ולשבות שביתת הרשות, יחזור מיד:

גמ’: תנן, ההולך לשחוט את פסחו, ולמול את בנו, ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, בוא וראה מה גדול הוא השלום, שסעודת אירוסין בבית חמיו הוקש לשני דברים שחייבין עליהן כרת, מילת בנו ושחיטת פסחו. מי קודם מילת בנו או שחיטת פסחו? אמר רבי פינחס רבי פינחס°, מן מה דכתיב (שמות בא יב מח) המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו. הדא אמרה, ^ג_יטשמילת בנו קודמת לשחיטת פיסחו. תנן, להציל מיד הגייס ומיד הנהר ומן הדליקה ומן המפולת, יבטל בלבו. אפילו יכול לחזור ולבער ולילך ולהציל.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

17 ג_יז מיי' פ"ג מהל' חמץ ומצה הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ד סעיף א':

[ע"ב]

18 ג_יח מיי' פ"ג מהל' חמץ ומצה הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ד סעיף ז':

19 ג_יט מיי' פ"ה מהל' קרבן פסח הלכה ה':

-----------------------------------דף כד

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף כד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד א] תנן, ולשבות שביתת הרשות, יחזור מיד, אפילו אם יכול לילך ולשבות לחזור ולבטל. מהו שביתת הרשות? ^ג_כאפילו לשבות אצל רבו או אצל מי שהוא גדול ממנו בחכמה. אף אם יפסיד לימודו, שכך שנה °רבי רבי יהודה הנשיא, המעשה קודם לתלמוד. נמנו בעליית בית אריס בלוד, התלמוד קודם למעשה. רבי אבהו רבי אבהו° שלח לרבי חנינה רבי חנינא בר חמא° בריה יזכי _{ללמוד תורה} בטיבריה. אתון ואמרין ליה גמל הוא חסד _{עם המתים.} שלח ואמר ליה, המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטבריא? שכבר נמנו וגמרו בעליית בית אריס בלוד, שהתלמוד קודם למעשה. רבנין דקיסרין אמרין, הדא דתימר, בשיש שם מי שיעשה, אבל אם אין שם מי שיעשה, המעשה קודם. דלמא  מעשה שהיה רבי חייא רבי חייא רבה° רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ורבי אימי רבי אמי° ענון למיתי  אחרו לבא גבי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אמר לון אין הויתון? אמרין ליה גמל חסד. אמר לון ולא הוה תמן חורנין? אמרין ליה מגור  גר היה ולא היה מי שיתעסק בו

ירושלמי פסחים , פרק ג, הלכה ח

מתני’: וכן ^ג_כאמי שיצא מירושלם ונזכר שיש בידו בשר קודש, אם עבר הצופים שורפו במקומו, ואם לאו, חוזר ושורפו בפני הבירה מעצי המערכה, עד כמה הן חוזרין? °רבי מאיר רבי מאיר אומר, זה וזה בכזית. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, זה וזה בכביצה. וחכמים אומרים, בשר קודש בכזית, ^ג_כבוחמץ כביצה:

גמ’: תנן, אם עבר הצופים שורפו במקומו. ואם לאו, חוזר ושורפו בפני הבירה מעצי המערכה. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, כתיב (זכריה י"ד, כ') ביום ההוא יהיה על מצילות הסוס קדש וגו'. עתידה ירושלים לגדול עד מקום שהסוס רץ ואינו עושה צל _{מעלות השחר עד חצות היום שהשמש באמצע הרקיע ואין צל.} רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° בעי, אם קודש הוא שעתידה ירושלים להימשך עד שם, ישרפנו במקומו, למה לחזור ולשרף בבירה? צריך לחזור שכן אפילו בירושלם שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה. _{תנן התם, בשר קדשי קדשים שנטמא בין באב הטומאה בין בולד הטומאה בין בפנים בין בחוץ. °בית שמאי בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. °בית הלל בית הלל אומרים הכל ישרף בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר שנטמא באב הטומאה בין בפנים בין בחוץ ישרף בחוץ. שנטמא בולד הטומאה בין בחוץ בין בפנים ישרף בפנים. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר מקום טומאתו שם שריפתו:}

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד ב] ההן יוצא שגזרו עליו חכמים טומאה. מה את עבד ליה? כנטמא בחוץ, או כנטמא בפנים? _{נפקא מינא אם נטמאה אחר כך בולד טומאה האם נשרף בחוץ או בפנים} אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, מכיון שנמצא פסול מחמת מקומו, נעשה כנטמא בחוץ ונשרף חוץ לעזרה. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, טהור הוא דבר תורה, את הוא שגזרת עליו טומאה. לא דייך שגזרת עליו טומאה, אלא שאת מבקש לעשותו כנטמא בחוץ? אלא ודאי דינו כנטמא בפנים. תנן, עד כמה הן חוזרין? °רבי מאיר רבי מאיר אומר, זה וזה בכזית. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, זה וזה בכביצה. אית תניי תני, ומחלף בין °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יסי רבי יסי° כמתניתין. אמר רבי יודן רבי יודן°, סימנא מן ההיא דברכות. דתנן, עד כמה מזמנין? עד כזית, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר עד כביצה. תני, פחות מיכן אין מטריחין עליו שיחזיר _{ושורפו במקומו.} מה בין זה לזה _{למה חמץ בכביצה וקדש בכזית?} זה _חמץ יש לו ביטול. עד כדון בשר קודש פחות מכשיעור לא חיב לחזור , חמץ מניין שבפחות מכשיעור לא הטריחו לחזור אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, מן מה דתנינן, וכן מי שיצא מירושלם, הדא אמרה מה דנפל לדין, נפל לדין

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

20 ג_כ טור או"ח סי' תמד:

21 ג_כא מיי' פי"ט מהל' פסולי המוקדשין הלכה ח':

22 ג_כב מיי' פ"ג מהל' חמץ ומצה הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ד סעיף ז':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק ואלו עוברין