ארבעה אבות נזיקין א_א§השור א_ב§והבור א_ג§והמבעה א_ד§וההבער. לא הרי השור כהרי המבעה, ולא המבעה כהרי השור. לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים. לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק. הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך, וכשהזיק א_ה§חב המזיק לשלם תשלומי נזק
📖 באר משה — דף א עמוד א
ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער.לא הרי השור כהרי המבעה, ולא המבעה כהרי השור.לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים.לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק.הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך, וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ.
א_ו§במיטב הארץ. גמ': השור א_ז§זה הקרן קרן מניין דכתיב (שמות משפטים כא לה) וכי יגף שור איש את שור רעהו וגו', עד כדון בתם, במועד מניין דכתיב (שמות משפטים כא לו) או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום וגו'. הבור מנין דכתיב (שמות משפטים כא לג) כי יפתח איש בור וגו', בעל הבור ישלם וגו'. המבעה זה השן והרגל, שן מנין דכתיב (שמות משפטים כב ד) כי יבער איש שדה או כרם וביער זה השן דכתיב(ישעיהו ה', ה')הסר משוכתו והיה לבער, רגל מנין דכתיב (שמות משפטים כב ד) ושלח את בעירה, ושילח זה הרגל דכתיב(ישעיהו ל"ב, כ') משלחי רגל השור והחמור, וכתיב (ישעיהו ה', ה') הסר משובתומשוכתווהיה לבער פרוץ גדירו והיה למרמס, הסר משוכתו והיה לבער זה השן, פרוץ גדירו והיה למרמס זה הרגל. וההבער זה האש, אש מנין דכתיב (שמות משפטים כב ה) כי תצא אש ומצאה קוצים וגוונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה. אנן תנינן ארבעה אבות נזיקין, ותני רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי י"ג: נזק צער ריפוי שבת ובושת, שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר וארבעה דמתניתין.
📖 באר משה — דף א עמוד ב
אומרת הגמרא: השור זה הקרן. קרן מנין? כלומר מאיפה באמת שיש אב כזה? דכתיב וכי יגף שור איש את שור רעהו.
עד כדון בתם, במועד מנין? דכתיב או נודע כי שור נגח הוא אתמול שלשום. מדובר על שור מועד, קרן מועדת.
הבור מנין? דכתיב כי יפתח איש בור.בעל הבור ישלם.
המבעה זה השן והרגל. שן מנין? דכתיב כי יבער איש שדה או כרם. וביאר זה השן. רגל מנין? דכתיב משלחי רגל השור והחמור. וכתיב הסר והיה לבער זה השן, פרוץ גדירו והיה למרמס זה הרגל.
וההבער זה האש. אש מנין? דכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים.
אומרת הגמרא: אנן תנינן ארבעה אבות נזיקין,ותני רבי חייא שלושה עשר: נזק צער ריפוי שבת ובושת, שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר.
אמור מעתה מה ההבדל בין הברייתא לבין המשנה? מה תני נן במשנה - זה להכשר נזיקין, כלומר נזקי ממונו. ומה תני רבי חייא - מדובר בין הכשר נזיקין בין נזקי גופו. [דיבור ברקע]
אמור מעתה, מה דתנינן אנן להכשר נזקין נזקי ממונו, מה דתני רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי בין להכשר נזקין בין לניזקי גופו. רבי חגיירבי חגי אמורא א״י · דור ד׳רבי חגי° שאל: היך תנינן ארבעה אבות נזיקין, אם הכלכלהאמור בשור נחשבים אב נזיקין אחד, ניתני שלשה ולמה מנתה המשנה גם שור וגם מבעה, ואם הכלכלהאמור בשור נחשב שלשה אבות נזיקין, ניתני חמשה ולמה כלל את השן והרגל במבעה. אלא כיוון שאת שן ורגל התורה כללה באותו פסוק כמה דאשתעי קרייא אישתעיית מתניתא לכן המשנה מנתה את שן ורגל במבעה. תולדות הקרן: א_ח§נגיחה, נגיפה, נשיכה, רביצה, בעיטה, דחייה. רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן° בר אבא מקשי: נגיפה ונגיחה עיקר אבות הן שהרי שניהם כתובים בתורה, ואת עביד לון תולדות? אלא מתחילהתחילבנגיחה ונגיפהבעיקרדעיקרהןומסייםוסיים בתולדות שיוצאות מהן. תולדות הבור: כל פירקא תליתייא דתנינן בנזיקין כלפרק המניח את הכד עוסק בתולדות הבור. °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 תני: הניח גחלת ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה וצלוחיתו בידו, נשרפו כליו ונשברה צלוחיתו, חייב על הצלוחית משום בור ועל הכלים משום אש חייב על הצלוחית שנשברה משום בור, אף שהתורה פטרה כלים בבור מדכתיב ונפל שם שור או חמור, ודרשינן שור ולא אדם חמור ולא כלים, דהני מילי בבור עשר דעביד מיתה, דכתיב והמת יהיה לו, אבל בבור פחות מעשר חייב אף על הכלים. תולדות הרגל: תני בהמה שנכנסה לרשות היחיד והזיקה א_ט§בין בידה בין ברגלה בין בקרנה דרך הילוכה בין בעול שעליה בין בשליף שיש בה בין בעגלה שהיא מושכת, משלם נזק שלם אבל ברשות הרבים פטורה דכתיב וביער בשדה אחר. והמזיק בכרמלית אף שלענין שבת אין דינה כרשות היחיד, לענין נזיקין הרי זה כרשות היחיד ומשלם נזק שלם. תולדות השן: הוון בעיין מימר אכלה דברים שדרכה לאכול זה אב, אכלה דבר שאין דרכה לאכול זה תולדה כגוןא_י§פרה שאכלה שעורים וחמור שאכל כרשינין וכלב שליקלק את השמן וחזיר שאכלה בשר, כולהון תולדות השן אינון. רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן° בר אבא אמר: ר יצחק כולהון עיקר שן אינון והאאלא כהדאתאנידתני: תולדות השן כשדרסה על גבי נוד מלא שמן ובסיכה גופה נהנה, כמה דתימרדאת אמר תמן שן יש הנאה להזיקה שהשן אוכלת והגוף נהנה, אוף הכא בתולדות נהנה גופה. רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בעי: היתה מהלכתאוכלת ופולטת עשבים ולא בלעה, מהו?
📖 באר משה — דף ב עמוד א
מה דתנינן אנן להכשר נזקין , מה דתני רבי חייא בין להכשר נזקין בין לניזקי גופו. רבי חגי שאל איך תהיינה ארבע אבות נזיקין אם כל האמור בשור נחשב אב נזיקין אחד. הכוונה לקרן שן ורגל. אם שלושתן עושים אב נזיקין אחד אז שלושה. למה המשנה מנתה גם שור וגם אבה? עכשיו, אם כל האמור בשור נחשב שלושה אבות נזיקין, כלומר כל אחד הוא נפרד, אז יש חמישה. למה המשנה קיימה ביחד שן ורגל במשנה? אלא, אומרת הגמרא, כמה דאשתעי קרייא אישתעיית מתניתא. כיוון ששן ורגל התורה קיימה אותם בפסוק אחד, לכן המשנה גם מנתה שקרן שן ורגל במשנה.
תולדות הקרן: נגיחה, נגיפה, נשיכה, רביצה, בעיטה, דחייה. רבי יצחק מקשה נגיפה ונגיחה הרי זה עיקר האבות, כי הרי שניהם כתובים בתורה. מה אתה עושה להם תולדות? למה כתובים בתוך הרשימה של התולדות? אתה אומר תולדות הקרן, נגיחה ונגיפה - הרי שני אלה הם עיקר קרן, זה בעצם האבות. אז למה לכלול בתולדות? אלא הוא התחיל בנגיחה ובנגיפה שהם העיקר, ולסיים בתולדות. כלומר הוא כתב קודם כל את האבות ולאחר מכן את התולדות.
תולדות הבור: כל פירקא תליתייא דתנינן בנזיקין. כלומר בפרק המניח, שהוא הפרק השלישי של מסכת נזיקין, הכל שם עוסק בתולדות הבור. ואומרת הגמרא: רבי תני: הניח גחלת ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה וצלוחיתו בידו, נשרפו כליו ונשברה צלוחיתו, חייב על הצלוחית משום בור ועל הכלים משום אש. עכשיו חייב על הצלוחית משום בור, למרות שהתורה פטרה כלים בבור, וכתוב "נפל שם שור או חמור", ואנחנו דורשים שור ולא אדם, חמור ולא כלים. אבל הגמרא סוברת שכל זה נאמר דווקא בבור עשרה, שבור עשרה יש בו כדי לגרום למיתה - הרי הפסוק "נפל שם שור וחמור" מדבר על מיתה. אז בור כזה שגורם למיתה, שזה עשרה טפחים, בו באמת פטור על הכלים. אבל בור שהוא פחות מעשרה טפחים, שהוא בעצם גורם לנזיקין, שם גם כן על הכלים הוא חייב.
תולדות הרגל. הגמרא תני: תני בהמה שנכנסה לרשות היחיד והזיקה בין בידה בין ברגלה בין בקרנה בין בעול שעליה בין בשליף שיש בה בין בעגלה שהיא מושכת, משלם נזק שלם. אבל ברשות הרבים היא פטורה, כי הכתוב "ובער בשדה אחר". והמזיק בכרמלית משלם נזק שלם. למרות שלעניין שבת זה לא נחשב רשות היחיד, אבל לעניין נזיקין זה הרי נחשב כרשות היחיד ולכן משלמים נזק שלם.
תולדות שן. הוו בעיין למימר, כלומר בני ישיבה חשבו לומר שתולדות השן זה - אם אכלה דברים שדרכה לאכול, אז זה אב, ואם אכלה דברים שאין דרכה לאכול זה התולדה. כגון פרה שאכלה שעורים וחמור שאכל כרשינין וכלב שליקלק את השמן וחזיר שאכלה בשר, כולהון תולדות השן אינון. רבי יצחק אמר: לא, כולהון עיקר שן אינון. אלא מה זה תולדת השן? תולדות השן כשדרסה על גבי נוד מלא שמן ובסיכה גופה נהנה. כמו שם השן יש הנאה לניזוק, כי השן אוכלת והגוף נהנה, אף כאן נהנה גופה. כלומר כל דבר שהגוף שלה נהנה - זה תולדה של שן. אבל אם היא אוכלת, אז זה עיקר שן.
ואומר רבי ירמיה בעי: היתה ופולטת עשבים, מהו? זה נשאר בשאלה.
תנן: לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק. רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא°אר בר זבידא בעי: איך המשנה אומרת שהבור אין דרכו לילך ולהזיק הרי מה אם המניח גחלת לרשותברשות הרבים עד מקום שהיא מתהלכת היא מזקת, מאי כדון למה רבי יוסי בר זבידא שואל מגחלת? הרי גחלת זה אש ולא בור. אמר רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°: תיפתר במניח סכין סמוכה לרשות הרבים והוזק בה אדם, דאף שהאדם נדקר במקום אחד הנזק הולך בכל גופו, כמה דתימרדאת אמר תמן שהנוגע בגחלת האש נוגע מצד אחד ונתחלחל כולו, אוף הכא אדם נוגע בסכין מצד אחד ונתחלחל כולו נמצא שאף נזק הבור מהלך. רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°אמר בשם רבי לוירבי לוי אמורא א״י · דור ג׳רבי לוירבי יהושע דסכנין°: בור מלא מים ונפל שמה גדי קטן ונכנסו מים דרך אזניו ונתחלחל כולו נמצא שאף נזק הבור מהלך וכא נתחלחל כולו. רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בעי: היתה מהלכת ומעקרת עשבים בגופה ובקרנה, מהו? שינוי הוא ותולדה דקרן היא או דרכה בכך ותולדה דרגל היא? תנן: לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור ולמה לא תנינן לא הרי השור כהרי הבור, ולא הרי הבור כהרי השור כסדר שהם כתובים במשנה. לכןאמררבי בון בר חייהרבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא° בשם רבי שמואל בר רב יצחקרב שמואל בר יצחק אמורא א״י · דור ג׳רב שמואל בר יצחק°לפי שאם לא היה נאמר שור הייתי למד שור מן הבור מקל וחומר: מה אם הבור שאין דרכו לילך ולהזיק חייב לשלם, שור שדרכו לילך ולהזיק לא כל שכן ואילו נאמר שור ולא היה נאמר בור, הייתי לומד בור משור בקל וחומר, ומה שור שאין תחילת עשיתו לנזק חייב, בור שתחילת עשיתו לנזק לא כל שכן, והרי הלכותיהם חלוקים דבור משלם נזק שלם ושור חצי נזק, ואם הייתי לומד שור מבור הייתי אומר: מה הבור משלם נזק שלם — אף השור משלם נזק שלם. ואם הייתי לומד בור משור הייתי אומר: מה השור משלם חצי נזק — אף בור משלם חצי נזק. אילואם כך כיוון שהלכותהן חלוקים פשיטאשלא נאמר שור הייתי למד שור מןהבורהרי זה או אילו לא נאמר בור הייתי למד בור מןהשורכהרי זה.
📖 באר משה — דף ב עמוד ב
אומרת הגמרא, רבי יוסי שואל: המניח גחלת הרבים עד מקום שהיא מתהלכת היא מזקת, מאי כדון? איך המשנה אומרת שהבור אין דרכו לילך ולהזיק? הרי יש מציאות שגם בור הולך ומזיק - הרי מניח גחלת ברשות הרבים, הרי עד מקום שהיא מתהלכת היא מזקת. אנחנו הרי מדברים כאן על בור.
אמר רבי יוסי בי רבי בון: תיפתר במניח סכין סמוכה לרשות הרבים והוזק בה אדם. כלומר הוא לא דיבר על גחלת, הוא נתן דוגמה אחרת - סכין שמניח ברשות הרבים והוזק בו אדם, כי למרות שהאדם ניזוק במקום אחד, הנזק הולך בכל גופו. כמה תמן האש נוגע מצד אחד ונתחלחל כולו, אוף הכא אדם נוגע מצד אחד ונתחלחל כולו. נמצא שגם נזק הבור מהלך.
רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי נותן דוגמה אחרת: בור מלא מים ונפל שמה גדי קטן ונכנסו מים דרך אזניו ונתחלחל כולו. זו פשוט דוגמה אחרת להראות שהנזק של הבור מהלך כמו הנזק של האש.
ואז אומר רבי ירמיה בעי: היתה מהלכת ומעקרת עשבים בגופה ובקרנה, מהו? האם זה שינוי ותולדה דקרן, ואז יהיה חייב חצי נזק ופטור משור תם, או שדרכה בכך ותולדה דרגל, ואז יהיה חייב נזק שלם ופטור משור תם. שינוי הוא דרכה.
עכשיו למדנו במשנה "לא הרי שור כהרי מווה ולא הרי מווה כהרי שור". שואלת הגמרא איך למדנו זאת - הרי הסדר במשנה הוא שור, בור, מבעה, אדם. אמר רבי בון בר חייה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: אם לא נאמר שור הייתי למד שור מן הבור: מה אם הבור שאין דרכו לילך ולהזיק חייב לשלם, שור שדרכו לילך ולהזיק לא כל שכן. ואילו נאמר שור ולא היה נאמר בור הייתי לומד בור משור מקל וחומר - מה שור שאין תחילת עשייתו לנזק חייב, בור שתחילת עשייתו לנזק לא כל שכן.
שואלת הגמרא: איך בכלל הייתי אומר ללמוד אחד מהשני, הרי הלכותיהם חלוקים - הרי בור משלם נזק שלם ושור משלם חצי נזק. ואם הייתי לומד שור מבור הייתי אומר: מה הבור משלם נזק שלם — אף השור משלם נזק שלם. ואם הייתי לומד בור משור הייתי אומר: מה השור משלם חצי נזק — אף בור משלם חצי נזק. אז אם כך, כיוון שהלכותיהם חלוקים, פשיטא שלא הרי זה כהרי זה, אז למה הוצרכה המשנה לומר זאת? לא.
ולמה תנינתה הכא לא הרי זה כהרי זה דמשמע שאם כן יכולתי ללמוד אחד מהשני? התורה לא הייתה כותבת את כל הארבעה, הרי אפילו אם יכולתי ללמוד את עיקר הדין, עדיין היה צורך לכתוב את כל הארבעה להלכותיהם דאית ליה לתנויה מהם מילין סגין ויש הרבה דוגמאות כאלו, שזו דרך התנא לראות אם אפשר ללמוד את עיקר הדין מאחד לשני, אף שבכל מקרה התורה הייתה צריכה לכתוב את כולם כיוון שהלכותיהם חלוקים, ולאחר שהתנא מראה שאי אפשר ללמוד אחד מהשני הוא בא ולומד מהצד השווה שבהם. כןכהא דתנן: לא הרי מושב כהרי משכב ולא הרי משכב כהרי מושב והרי ניחא לא הרי מושבמשכב כהרי מושב שהרי הלכותיהם חלוקים שמושב מטמא בטפח ומשכב מטמא בארבע טפחים, אם היה כותב מושב שמטמא בטפח איך הייתי יודע יטמא יטמאשמשכב מטמא בד' טפחים, אם היה כותב משכב שמטמא בארבעה טפחים איך הייתי יודע שמטמא מושב בטפח וכי מפני שטמא משכב בארבעה טפחים יטמא מושב בטפח כך שברור שכיוון שהלכותיהן חלוקים התורה ואילו לא נאמר משכב הייתה י למד משכב מן המושב אילו לא נאמר מושבהייתיחייבתלכתוב את שניהם, ופשיטא שלא הרי זה כהרי זה למד מושב מן המשכב. ולמה תנינתה הכא לא הרי זה כהרי זה דאית לתנוייה סגין מילין כן שזו דרך התנא לראות אם אפשר ללמוד את עיקר הדין מאחד לשני, ולאחר שהתנא מראה שאי אפשר ללמוד אחד מהשני הוא בא ולומד מהצד השווה שבהם, ויש הרבה דוגמאות כאלו. בפרשת נרות כתיב בצוואה (ויקרא אמור כד ב) צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך, ובעשיה כתיב (במדבר בהעלותך ח ג) ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה, ובפרשת שילוח טמאים כתיב (במדבר נשא ה ב) צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה, וכתיב (במדבר נשא ה ד) ויעשו כן בני ישראל וישלחו אתם אל מחוץ למחנה. לא הריפרשהפרשתנירותנרות כהרי פרשת שילוח טמאיןטמאים ולא הרי פרשת שילוח טמאיןטמאים כהרי פרשת נירותנרותוכי שייך למימר: אילו לא נאמר פרשת שילוח טמאין הייתי למד פרשת שילוח טמאין מפרשת נירות ואף שכאן לא שייך לומר לא הרי שהרי מדובר בשני עניינים שונים, ולמה תנייתה הכא דאית לתנוייה סגין מילין כן שכך דרך התנא, ולאחר שהתנא שלאחר שהוא מראה שאי אפשר ללמוד אחד מהשני הוא בא ולומד מהצד השווה שבהם, ויש הרבה דוגמאות כאלו. הצד השוה שבהן שהן בצו מיד ולדורות, אף כל שהוא בצו מיד ולדורות. אמר רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא אף אם יכולנו ללמוד חלק מהאבות במה הצד, צריך הוא שיאמרשיכתוב כל אחד מארבע אבות הנזיקין שכל אחד בא ללמד הלכה חדשה לכל הנזיקין.אחד ואחדוהשורהשור מלמד א_יא§שהבעלין מיטפלין בנבילה דכתיב (שמות משפטים כא לד) והמת יהיה לו וכתיבוהרי גם בבור כתיב והמת יהיה לותנילו, מה שכתוב בבור והמת יהיה לו בא ללמד דין מיוחד בבור דתני°רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע: יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין שאם חפר בור ברשות הרבים סמוך לחצר חברו, וקירות הבור קרסו וחלק מקרקע חברו ניזוק, פטור
📖 באר משה — דף ג עמוד א
אנחנו רוצים לירושלמי מסכת בבא קמא, דף ג'. נתחיל מהשורה השלישית. בדף הקודם ראינו שהגמרא שאלה מה זה "לא הרי זה כי הרי זה". הרי בעצם מה אתה אומר? אתה אומר שאם הייתי כותב אחד אז לא יכולתי ללמוד את השני, מה שמשמע שאם כן יכולתי ללמוד, התורה לא הייתה כותבת. אבל הרי לכל אחד יש הלכה מיוחדת, בכל מקרה צריכים לכתוב את זה בגלל ההלכה המיוחדת שלו.
אז מה? למה הגמרא שואלת "לא הרי זה כי הרי זה", בכל מקרה הייתי חייב לכתוב את זה? אז אומרת הגמרא ולמה תנינתה הכא דאית ליה מילין סגין. כלומר שזו דרך הגמרא, זה דרך התנא, לראות אם אפשר ללמוד את עיקר הדין מאחד על השני, למרות שבכל מקרה התורה הייתה צריכה לכתוב את כולם כיוון שההלכות שלהם חלוקים. ולאחר שהתנא מראה שאי אפשר ללמוד אחד מהשני, אז הוא בא ולומד בצד השווה שבהם. ויש הרבה דוגמאות כאלה.
כד אתנן אמרנו לא הרי מושב כהרי משכב. ב-- ב-- בזו יש שתי תאומות שמוזכרות, מושב ומשכב. אז המשנה אומרת לא הרי מושב כהרי משכב ולא הרי משכב כהרי מושב. עכשיו אומרת הגמרא, ניחא לא הרי משכב כהרי מושב. למה? ברור שהם לא דומים, שהרי דיני חוטא הם חלוקים. שהרי מושב מטמא בטפח ומשכב מטמא בארבעה טפחים.
עכשיו, אם היה כותב מושב שהוא מטמא בטפח, איך הייתי יודע שמשכב מטמא בארבעה טפחים? ואם היה כותב משכב שמטמא בארבעה טפחים, איך הייתי יודע שמטמא מושב בטפח? וכי מפני שטמא משכב בארבעה טפחים יטמא מושב בטפח? כלומר ככה שברור שכיוון שדיני חוטא הם חלוקים, התורה הייתה חייבת לכתוב את שניהם, ופשיטא שלא הרי זה כי הרי זה.
אז למה תני הכא "לא הרי זה כי זה"? אתה רוצה שזה יהיה כמו אצלנו. ולמה תנינתה הכא דאית לתנוייה סגין מילין. גם פה זה דרך התנא, לראות אם אפשר ללמוד את עיקר הדין מאחד לשני. ואם התנא מראה שאי אפשר ללמוד, אז הוא בא ולומד בצד השווה שבהם. ויש עוד הרבה דוגמאות.
בפרשת נרות כתיב בצוואה, פרשת בהעלותך: "כי טוב צו את בני ישראל וייקחו אליך שמן זית זך". ובעשייה כתוב: "והיה הסכן אהרון אל מול פני המנורה אל הנרותיה". בפרשת שילוח טמאים כתיב: "צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה", ובעשייה כתוב: "ועשו כן בני ישראל וישלחו אתם מחוץ למחנה". לא כהרי שילוח ולא פרשת שילוח כהרי פרשת. ככה כתוב בברייתא.
עכשיו וכי מה צריך לומר, אילו לא נאמר פרשת שילוח טמאין הייתי למד פרשת שילוח טמאין מפרשת נירות? כי הרי לא שייך בכלל ללמוד אחד על השני, שהרי מדובר בשני עניינים שונים. ולמה תנייתה הכא? זה דרך התנא, דאית לתנוייה סגין מילין כן, ככה דרך התנא. אחרי שהוא אומר את הדבר הזה, הוא מראה שאי אפשר ללמוד, או שזה ברור שאי אפשר ללמוד, אז הוא בא ולומד בצד השווה שבהם. יש עוד כמה דוגמאות.
הצד השוה שבהן שהן בצו מיד ולדורות, אף כל שהוא בצו מיד ולדורות. ככה הגמרא בסוף מגיעה למסקנה, אבל ככה היא מתחילה. היא מתחילה "לא הרי זה כזה". למרות שבעצם ברור שאי אפשר ללמוד אחד מהשני, אלא כל המטרה בסוף להגיע ללימוד בצד השווה.
אמר רבי אילא, צריך הוא לכל. גם אם יכול ללמוד חלק מהעבודה במיעוט צד, צריך שייכתוב כל אחד מהארבעה אבות נזיקין, כיוון שכל אחד מהם בא ללמד הלכה חדשה לכל הנזיקין. כלומר לא רק לו עצמו, אלא מכל אחד מהם לומדים הלכה חדשה לכל הנזיקין.
השור מלמד שהבעלין מיטפלין בנבילה בכל הנזיקין, דכתיב "המת יהיה לו". שואלת הגמרא: והרי גם בבור כתיב "המת יהיה לו"? אז היא יכולה, למה זה פעמיים? אומרת הגמרא: מה שכתוב בבור "המת יהיה לו" זה בא ללמד דין מיוחד בבור. ולדעת °רבי ישמעאל יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין. כלומר נניח אם אדם חפר בור של ערבים סמוך לחצר של חברו וקירות הבור קרסו, כלומר חלק מהקרקע של חברו ניזוק, אז הוא פטור, כי בור פטור מנזק על הקרקע.
וממה שכתוב והמת יהיה לו, לומדים שדווקא נפל שור או חמור שיש הנאה לבעלים בנבלה חייב לשלם, יצא אדם א_יב§שאין לו הנייה במותו לכן אם נפל אדם לבור ומת בעל הבור פטור. והאש מלמדת על כולן שהוא חייב על האונסין כשתחילתו בפשיעה שהאש כל מהותה אונס, שהרי אדם מדליק אש במקום אחד והולכת ומזיקה במקום אחר, ואף על פי כן חייב, והוא הדין לשאר נזיקין. פיסקא וכשהזיק חב המזיק וכו'. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: הדא אמרה: אדם שחבל בחבירו א_יגתחילה אף על פי שחזר ונעשה נזק אחר כגון פצע את חברו והפצע הזדהם ונוצר נזק אחר, כיוון שתחילתו בפשיעה אף ששאר הנזק נעשה באונס חייב לשלם כמו באש. פיסקא כשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק ולא קתני חב בנזק אלא חב בתשלומי נזק מכאן שבעלים מטפלים בנבלה דכתיב (ויקרא אמור כד כא) ומכה בהמה ישלמנה מאי משמע? אמר רבי חנינארבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° בר חמא שהיה יכול לכתוב מכה בהמה ישלם, מאי ישלמנה ישלימנה, ישלם פחתה שהנבלה לבעלים, והמזיק ישלים וישלם את ההפרש בין בהמה חיה למתה. בר פדייהבר פדא אמורא א״י · דור ב׳בר פדא° אמר מדכתיב בשומרים (שמות משפטים כב יב) אם טרף יטרף
📖 באר משה — דף ג עמוד ב
ומה שכתוב "המת יהיה לו" לומדים שדווקא נפל שור או חמור שיש הנאה לבעלים בנבילה - בזה הוא חייב לשלם. יצא אדם שאין לו הנייה במותו. הרי אם האדם מת שמה בבור אז אסור בהנאה, אין הנאה בגופה. אז לכן אם בא אדם לבור והוא מת שם, בעל הבור פטור.
מלבד הלימוד ששור או חמור בזה קיים, הוא מביא לימוד אחר. שבעצם מזה שכתוב "המת יהיה לו", אני לומד שעל דבר שיש בו הנאה בגופה, במה שמת. לדוגמה שור, יכול למכור את העור, יכול למכור את הבשר לנבלה לכלבים, אבל באדם אין - אז אסור בהנאה, לכן יהיה פטור על הבור.
והאש מלמדת על כולן שהוא חייב על האונסין. כלומר כל דבר שהתחיל בפשיעה כמו אש - הרי אש כל מהותה זה אונס, הרי אדם מדליק את זה במקום אחד והולכת ומזיקה במקום אחר, אבל בכל זאת הוא יהיה חייב. אז זהו הדין לכל שאר הנזיקין - שאדם חייב גם באונס. כלומר אם הוא התחיל בפשיעה וסיים באונס יהיה חייב.
אמר רבי יוסי: הדא אמרה: אדם שחבל בחבירו תחילה אף על פי שחזר ונעשה נזק חייב. כגון נניח אם פצעת חברו והפצע הזדהם ונוצר נזק אחר. אז כיוון שתחילתו בפשיעה, אף ששאר הנזק נכנס באונס - חייב לשלם, כמו באש. כי אמרנו שור, אש מלמד על כולם.
אומרת הגמרא: פיסקא וכשהזיק חב המזיק. כתוב שהזיק חייב המזיק לשלם תשלום הנזק. לא כתוב שהוא חייב בנזק, אלא חייב בתשלום הנזק. מכאן שהבעלים מטפלים בנבלה. כלומר בעצם המזיק משלם רק את ההפרש עד מחיר נבלה, ואת הנבלה הבעלים לוקח, דכתיב ומכה בהמה ישלמנה.
שמעת מה? איך אתה לומד מכאן שהבעלים מטפלים בנבלה? אמר רבי חנינא מכה בהמה ישלמנה ישלימנה, ישלם פחתה. הרי היה לכתוב "מכה בהמה ישלם", מה יש "ישלמנה"? ישלים מנה. כלומר ישלם פחתה - שהנבלה לבעלים והמזיק ישלים וישלם מה שפחתה.
יביאהו עד מקום הטריפה לא ישלם, עד הנבלה ישלם, אבל את הנבילה עצמה לא ישלם שהנבלה לבעלים נמצא דרבי חנינא בר חמא למד מהפסוק מכה בהמה ישלמנה פסוק שמדבר באדם שמזיק לבהמה ובר פדייהבר פדא אמורא א״י · דור ב׳בר פדא°למד מהפסוק אם טרף יטרף יביאהו עד הטרפה פסוק שמדבר על שומר שפשע ובכך הכשיר את הנזק לקרות}. אמר רבי נסארבי נסא אמורא א״י · דור ד׳רבי נסא°אף שההלכה שבעלים מטפלים בנבלה נלמדה משני מקומות: צורכה להדא דרבי חנינא בר חמא וצורכה להדא דבר פדייה דאילו איתאמרת דרבי חנינא בר חמא ולא איתאמרת דבר פדייה הייתי אומר לנזקי גופו ישלם פחתה, להכשר נזקיה בשומר שרק הכשיר את הנזק לקרות כשלא שמר כראוי לא ישלם כלום, לנזקי גופה ישלם פחתה הוי צורך הוא שיאמר דבר פדייה. או אילו איתאמרת דבר פדייה ולא איתאמרת דרבי חנינא בר חמא הייתי אומר להכשר נזקיה ישלם פחתה, לניזקי גופה ישלם את הכל, הוי צורך שיאמר דרבי חנינא בר חמא וצורך שיאמר דרבי פדייה. אמררב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: אין שמין לשלם רק את הפחת א_יד§לא לגנב א_טו§ולא לגזלן ולא לשואל אלא רק לנזקין. ואני אומר אף לשואל א_טז§אין שמין, ואבא מודה לי. ומאן הוא אבא שאליו התכוון שמאל? האם כוונתו לרב אבא בר אייבו ששמו האמיתי היה אבא או שכוונתו היתה לאביואבא בר אבוהאבא בר אבוה°דשמאל? אמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°לא יתכן ששמאל יאמר על אביו שהוא מודה לו ויעשה את העיקר טפילה, שהיה צריך לאמר אבא אומר כך ואני מודה לו, אלא ודאי כוונתו היה לרב אבא בר אייבו. נעשה עיקר טפילה. אתא רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1°אמר בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשואל אלא לנזקים, והשומרים כנזקין הם. רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° שלח שאל לרבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: האנס והגנב והגזלן מהו לשום להן? אמר לו: אין שמין לא לגנב ולא לגזלן. ומניין שאין שמין להן? אמר רבה בר ממלרבה בר ממל°דכתיב חיים שנים ישלם שצריך להשיב כעין שגנב, חיים ולא מתים. עד כדון גניבה, גזילה מניין? אמר רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן°דכתיב (ויקרא ויקרא ה כג) והשיב את הגזילה אשר גזל, כאשר גזל כמו שהיה בשעת גזלה.
כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו. הכשרתי במקצת נזקו, חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו. נכסים שאין בהם מעילה ממון הדיוט, נכסים של בני ברית, ונכסים המיוחדים חוץ מרשות המיוחדת למזיק, ורשות הניזק והמזיק חייב בתשלומין. גמ':תנן: כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו ותני רבי חייא°העליה: זה השור והבור
📖 באר משה — דף ד עמוד א
```
אנחנו לומדים ירושלמי מסכת בבא קמא, דף ד'. מתחילים מהדף הקודם, שורה אחרונה.
אומרת הגמרא: בר פדייה° אמר - מי כתב "ושומרים"? "אם טרוף יטרף יביאהו עד הטריפה לא ישלם", כלומר בעצם עד הנבלה ישלם, אבל את הנבלה עצמה לא ישלם, כאילו הוא קורע את זה עד הטריפה. כלומר יביאהו עד הטריפה לא ישלם. כלומר בעצם הוא משלם רק עד המחיר של הנבלה, אבל את הנבלה עצמה היא תישאר לבעלים - כבעלים מטפלים בנבלה. כלומר, זה בעצם מקור אחר לדין הזה שבעצם בנזיקין הבעלים מטפלים בנבלה.
אז צריך לצאת מכאן שרבי חנינא לומד מהפסוק מכה בהמה ישלמנה, שזה בעצם פסוק שמדבר באדם שמזיק לבהמה ומזיק בעצמו. ובר פדייה° למד מהפסוק "אם טרוף יטרף יביאהו את הטריפה", שזה פסוק המדבר על שומר שפשע, בעצם הוא רק הכשיר את הנזק לקרות.
אמר רבי נסא°: אף שההלכה שבעלים מטפלים בנבלה נלמדה משתי מקומות, אבל צורכה להדא דרבי חנינא וצורכה להדא דבר פדייה, צריך את שניהם. אילו איתאמרת דרבי חנינא ולא איתאמרת דבר פדייה הייתי אומר לנזקי גופו ישלם פחתא. כלומר אם הוא עצמו הזיק אז הוא ישלם את הפחת, כלומר בעצם הבעלים יטפלו בנבלה והוא ישלם רק את ההפרש. אבל להכשר נזקיה לא ישלם כלום, כלומר אם לדוגמה שומר שרק הכשיר את הנזק לקרות, כן, שהוא לא שמר כראוי, לא ישלם כלום. אז הוצרך - הוי צורך הוא שיאמר דבר פדייה. או אילו איתאמרת דבר פדייה ולא איתאמרת דרבי חנינא הייתי אומר אף הוא להכשר נזקיה ישלם פחתה. כלומר, אם הוא רק הכשיר את הנזק, לא עשה את זה בעצמו אלא רק אפשר את הנזק, אז הוא ישלם את הפחת. את הנבלה הוא לא ישלם, אבל לניזקי גופה ישלם את הכל. אז הוי צורך שיאמר דרבי חנינא וצורך שיאמר דרבי פדייה.
אמר רב יהודה° בשם שמואל°: אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשואל אלא לנזקין. כלומר לא לשלם רק את הפחת, כמו שהבעלים מטפלים בנבלה והמזיק משלם רק את הפחת - אז לא עושים את זה לא לגנב, ולא לגזלן ולא לשואל, אלא רק לנזקין. ואני אומר אף לשואל שמין. כן, כלומר לגבי גנב וגזלן הוא מסכים, אבל לשואל הוא סובר שגם כן שמין. ואבא מודה לי.
שואלת הגמרא: ומאן הוא אבא? מי זה האבא שכוונת שמואל אליו? האם כוונתו לרב, ששמו האמיתי היה אבא, או שכוונתו הייתה לאביו, אבא בר אבוה° שהיה אביו של שמואל? אומרת הגמרא: אמר רב חסדא°: נעשה עיקר טפילה. לא ייתכן ששמואל יאמר על אביו שהוא מודה לו ויעשה את העיקר טפלה. אם באמת זה היה כך, הוא היה צריך לומר "אבא אומר כך ואני מודה לו" ולא ההיפך, אלא ודאי כוונתו היתה לרב חברו, שכמו שאמרנו גם כן נקרא אבא.
אומרת הגמרא: אתא רב יהודה° בשם שמואל°: אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשואל אלא לנזקים, והשומרים כנזקין הם.
רב יהודה° שלח שאל לרבי אלעזר°: האנס והגנב והגזלן מהו לשום להן?אמר לו: אין שמין לא לגנב ולא לגזלן. ומניין שאין שמין להן?אמר רבה בר ממל° דכתיב חיים שנים ישלם, כלומר צריך להשוים אותם כעין שגנב - חיים ולא מתים.
אמרה: עד כדון גניבה - זה כתוב רק לגבי גניבה, גזילה מניין?אמר רבי אבין° דכתיב והשיב את הגזילה, כאשר גזל. מה זה "והשיב את הגזלה אשר גזל"? כאשר גזל, כלומר כמו שהיה בשעת הגזלה - כמו שזה היה חי, כך צריך להחזיר חי.
פרק א' הלכה ב', המשנה: כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו. הכשרתי במקצת נזקו, חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו. נכסים שאין בהם מעילה - הכוונה מהון של הדיוט - נכסים של בני ברית כמו של יהודים, ונכסים המיוחדים חוץ מרשות המיוחדת למזיק, ורשות הניזק והמזיק בתשלומין. הגמרא תסביר את כל הקטעים האלה.
אומרת הגמרא, למדנו במשנה כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו. תני רבי חייא° - רבי חייא משנה ברייתא על זה, אמר זה השור והבור - סליחה, השור והבור. אבל האש לא תני, הוא לא אמר את האש ביחד איתם.
שואלת הגמרא: לא תנה?אמר רבי ירמיה° - לא מנה לדברים שהוא חייב עליהם אם לא שמר עליהם, ובכך בעצם הכשיר את נזקן, כמו שור ובור. אבל האש נזקיו - הוא סובר שאישו כחציו, ואז זה בעצם כאילו שהוא מזיק בידיים.
והאש. לא תנה אמאי לא תני נמי אש? אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°לא מנה אלא דברים שחייב עלהם משום שלא שמר עליהם ובכך הכשיר את נזקם, כמו שור ובור, אבל האש להכשרכהכשר נזקיו הוא דאשו משום חציו וחייב כמזיק בידים. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: ואין כיני שהאש נחשב כפעולת האדם עצמו אם האש להכשר נזקיו מקבל עליו ההתרייה בדעת זו כגון שהדליק אש ביום טוב לצורך, והתרו בו ברגע ההבערה שהאש שהבעיר תתפשט ותשרוף האם חייב בהתראה זו ולוקה? מאי כדון מאי נפקא מינא לעניין נזיקין אם אני אומר שהאש להכשרכהכשר נזקיו אם גרם כוויה לחבירוא_יז§מקבל עליו נזק צער ריפוי שבת ובושת. תנן הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו. זה הבור דתני א_יח§חפר בור תשעה טפחים ובא אחר ועמק בו טפח, האחרון חייב. °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 אומר: אחר האחרון למיתה ואחר הראשון לנזקין. אמר רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן° בר אבא: כיני מתניתא כך כוונת המשנה, אחר אחרון למיתה ואחר שניהן לנזקין. תני: חפר בו עשרה טפחים ובא אחר וסיידו וכיירו, שניהן חייבין. וכי מפני שסיידו וכיירו יהא חייב? בשאמר לו: סוד את הביתהבור הזה וקנה אותו להתחייב בנזקיו. דאמר רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן בשם רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: שמירת נזקין כשמירת קניין שאם עשה מעשה שנחשב קניין בחפץ בנזיקין מקבל על עצמו אחריות. אמר רבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי°אפילו תימא כשלא אמר לו לקנות: תיפתר בחופרבשחפרהראשון בחולות ולא היה בו כדי להתקים כך והיה נסתם קדם לנזק לפיכך האחרון שסיידו וכיירו חייב. דתניתני: חפר זה עשרה וזה עשרה, זה עשרים וזה עשרים, זה מאה וזה מאה, א_יט§כולהן חייבין. כמה שיעורן להמית? עשרה טפחים. א_כ§ולהזיק? כל שהוא. סומכוס אומר: להזיק
📖 באר משה — דף ד עמוד ב
אמר רבי יוסי°: ואין כיני - כלומר, אם אתה אומר שהאש נחשב כאילו פעולה שהאדם עצמו עושה, אם כך האש להכשר נזקיו מקבל עליו ההתרייה בדעת זו ולוקה? נניח אם הוא הדליק אש ביום טוב בצורך, כלומר בעצם על ההדלקה עצמה היה צריך פטור, אבל התרו בו ברגע שהעברה שהאש שהוא הביא תתפשט ותשרוף - השאלה אם הוא חייב בהתראה זו ולוקה, או שלא.
אומרת הגמרא: מאי כדון - מה נפקא מינה בעצם? עניין נזיקין - אנחנו כמו שמסכת נזיקין, לא יום טוב. אז מה נפקא מינה נזיקין? אומרת הגמרא: אם אני אומר שבעצם זה כאילו הוא עצמו מזיק, זה אישו כחציו. אז אם הוא גרם כוויה לחברו, מקבל עליו נזק צער ריפוי שבת ובושת, ממש כמו אדם שמזיק בידיו.
ואומרת הגמרא, תנן, למדנו במשנה הכשרתי במקצת נזקו כהכשר כל נזקו. אומרת הגמרא: זה הבור - הכוונה דתני חפר בור תשעה טפחים, הוא בא אחר ועימק בו טפח, כלומר מישהו אחר הוסיף בו עוד טפח אחד, האחרון חייב. כלומר בעצם הוא הכשיר מקצת נזקו והוא חייב לו כאילו הכשיר את כל נזקו.
רבי אומר: אחר האחרון למיתה ואחר הראשון לנזקין, כי הרי בור של עשרה טפחים הוא גורם למיתה, אז לכן אם מה שנפל לתוכו מת - נניח שור נפל ומת - אז הוא יהיה חייב על הכל כי בעצם הוא גרם למיתה. אבל אם היה נזק, אז הראשון ישלם, כי גם בבור תשעה הוא כבר ראוי לנזיקין.
אמר רבי יצחק°: כיני מתניתא - לא זו הכוונה, אלא אחר אחרון למיתה, כלומר בור האחרון הוא זה שגרם שזה גם ימית, ואחר שניהן לנזקין, כי בעצם גם בור תשעה וכמובן גם בור עשרה, שניהם גורמים לנזקין. אז בעצם גם השני יהיה חייב בנזיקין וגם הראשון. אבל לגבי מיתה, כיוון שרק האחרון גרם שהבור הזה ימית, לכן רק הוא חייב בזה.
מתניתא תני: חפר בו עשרה טפחים ובא אחר וסיידו וכיירו, שניהן חייבין. שואלת הגמרא: מפני שסיידו וכיירו יהא חייב? כן, הרי מה הוא עשה? אם סך הכל מרח על זה טיפת סיד ובגלל זה הוא יהיה חייב?
אומרת הגמרא: בשאמר לו: סוד את הזה וקנה אותו. כלומר תעשה פעולה של תסייד אותו, תתחייב בו ותתחייב בנזקים שלו, כי בעצם תהפוך להיות שומר שלו.
אמר רבי אמי° בשם רבי אלעזר°: שמירת נזקין כשמירת קניין. כלומר מעשה שנחשב קניין בחפץ, אם הוא עשה אותו מעשה בנזיקין, אז בעצם קיבל על עצמו את האחריות - עשה קניין להתחייב באחריות. אז גם כאן, כיוון שאם הוא סתם בור כדי לקנות אותו אז הוא קנה אותו, אז גם אם סתם בור כדי להפוך להיות שומר שלו, יתחייב בנזקיו.
אמר רבי סימון°: תיפתר בחולות. עכשיו, הוא חפר - הראשון חפר את הבור בחול וזה לא היה מתקיים, זה היה נסתם. אז לכן האחרון שסייד וכיירו, הוא חייב, כי בעצם זה מה שגרם שהבור הזה יישאר קיים עד הנזק. לכן הוא חייב.
תני: חפר זה עשרה וזה עשרה, זה עשרים וזה עשרים, זה מאה וזה מאה, כולהן חייבין. כלומר, אם ברגע שהוא עבר את העשרה טפחים אז כבר שייך בבור מיתה, וגם נזיקין, והשני הלך והוסיף עוד עשרה - כל אחד מהם, שניהם חייבים ביחד. גם אם אחד חפר מאה והשני גם חפר מאה, שניהם חייבים.
שואלת הגמרא: כמה שיעורן להמית? מה השיעור של הבור? אומרת הגמרא: עשרה טפחים. ולהזיק? כל שהוא.
סומכוס אומר - להזיק שיעורו לעומקו שלושה, כלומר המינימום שלושה טפחים בעומק, ולאורכו ורוחבו ארבעה טפחים.
רבי זירא כפר אומר "כי מלואו של נופל". שואלת הגמרא: מה זה "כי מלואו של נופל"? אמרה: אפילו תני גמל, אפילו גמל, וכל אחד משערים לפי גודלו.
```
שיעורו לעומקו שלשה ולאורכו ולרחבו ארבעה. °רבי אלעזר הקפררבי אלעזר הקפר תנא · דור ה׳רבי אלעזר הקפר אומר: כמלואו של נופל. ומהו מלואו של נופל? אפילו תרנגול ואפילו גמל בכל אחד משערים לפי גדלו. פיסקא תניא_כא§נכסין שאין בהן מעילה הכוונה למטלטלין שאין בהם מעילה אבל שיך בהם מעילה, בניגוד לקרקעות שלעולם אין בהם מעילה דתני: הנכסין מטלטלים הללו אפילו אם הם קדשין נקנין עם נכסין שיש בהן מעילה קרקעות. אמררב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: דרבי יוסי הגלילי היא דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא ויכול למכור אותם, אבל לרבנן ממון גבוה הם ולא שייך למכור אותם לאחר דתני גבי שבועת הפיקדון כתיב (ויקרא ויקרא ה כא) ומעלה מעל בה' וכיחש בעמיתו, בעמיתו ולא בקדשים שאם היה הפיקדון שכיחש בו קדשים פטור מקרבן. °רבי יוסי הגלילירבי יוסי הגלילי תנא · דור ג׳רבי יוסי הגלילי אומר ומעלה מעל בה' להביא שאם היה הפיקדון קדשים קלין שהוא חייב קרן חומש ואשם כמו בחולין, שאף הם ממון בעלים. °בן עזאיבן עזאי תנא · דור ג׳בן עזאי אומר לא אמר°רבי יוסי הגלילירבי יוסי הגלילי תנא · דור ג׳רבי יוסי הגליליאלא להביא את השלמים. °אבא יוסי בן דוסאיאבא יוסי בן דוסאי אומר: לא היה °בן עזאיבן עזאי תנא · דור ג׳בן עזאי אומר אלא על הבכור בלבד. ומה ביניהון? מאן דאמר שלמים כל שכן מעשר דאם שלמים שטעונים סמיכה ונסכים ותנופה נקראים ממון בעלים, כל שכן מעשר בהמה שאינו טעון סמיכה ונסכים ותנופה יקרא ממון בעלים. ומאן דאמר בכור, הא מעשר לא שהבכור נמכר כשהוא תם חי ובעל מום אפילו שחוט, ואילו מעשר בהמה אינו נמכר כלל. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר: אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלין. קדשים שחייב באחריותן קורא אני בהן בעמיתו וכחש דרבי שמעון בן יוחאי סובר דבר הגורם לממון כממון דמי
📖 באר משה — דף ה עמוד א
אנחנו פותחים ירושלמי מסכת בבא קמא, דף ה, נתחיל מהשורה השנייה. באמת הגמרא תנא, למדנו במשנה נכסים שאין בהם מעילה. מסבירה הגמרא שהכוונה למטלטלין שאין בהם מעילה, כן? אבל שייך בהם מעילה. כלומר, כרגע מטלטלין שהם, אה, חולין, כן? אין בהם מעילה אבל שייך בהם מעילה. בניגוד לקרקעות, שם בעצם לעולם אין בהם מעילה.
דתני, הנכסין הללו נקנין עם נכסין שיש בהן מעילה, כלומר מטלטלין, אפילו הם קודשים, הם נקנים עם נכסים שיש בהם אחריות, כלומר נקנים עם קרקעות. הרי נמכר-- נקנה אגב קרקע. רב יהודה בשם שמואל: דרבי יוסי הגלילי היא. כלומר, הברייתא הזאת שאומרת שהנכסים הללו, המטלטלין, אפילו שהם קודשים, הם נקנים אגב קרקע, זה דעת רבי יוסי הגלילי, שהוא אמר קודשים קלים ממון בעלים הוא. אז בעצם כיוון זה ממון בעלים הוא יכול למכור אותם. אבל רבנן סברי זה ממון גבוה, לא שייך בכלל למכור אותם.
דתני, איפה מצינו שרבי יוסי הגלילי סובר שקודשים קלים זה ממון בעלים? דתני, לגבי שור פיקדון כתוב שם, הפסוק אומר ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו. כן? אז בעמיתו למדו חז"ל בעמיתו ולא בקודשים. כלומר, שאם הפיקדון שהוא כיחש בו היה קודשים, היה פטור מקורבן. רבי יוסי הגלילי אומר להביא קדשים קלין, התוספת בה' זה בא להביא שאם היה פיקדון קודשים קלים שהוא חייב, אז זה בא לרבות קודשים קלים, כן? שהוא יהיה חייב קורבן אשם, קרן חומש וכולי. כן? כי גם זה ממון בעלים.
בן עזאי אומר רבי יוסי הגלילי להביא את השלמים. כלומר, בעצם רבי יוסי כשהוא אמר לרבות קודשים קלים הוא לא התכוון כל הקודשים קלים, אלא הוא בא לרבות את השלמים.
אבא יוסי בן דוסאי אומר: לא היה בן עזאי אומר אלא על הבכור בלבד. כן, מה שהוא אמר להביא קודשים קלים, הכוונה בכור.
ומה ביניהון? מאן דמר שלמים כל שכן מעשר. כן, כלומר, אם שלמים הוא אומר שנחשב ממון בעלים, אז כל שכן מעשר. כן, כי אם שלמים, שתלויים בסמיכה, בתנופה, יש בהם הרבה מאוד פעולות שמראים שהם קודשים, כן? ואף על פי כן הם נקראים ממון בעלים לרבי יוסי, אז כל שכן מעשר בהמה, ששמה לא טעון סמיכה ולא תנופה. אז כל שכן שיהיה ממון בעלים.
ומאן דמר בכור, הא מעשר לא? כיוון שהבכור הוא יותר קל, כן? כי בכור נמכר כשהוא תם חי ובעל מום אפילו שחוט. כן, אז זה מראה שיש לבעלים משהו בו, יש שיוך לבעלים, אבל מעשר בהמה לא נמכר בכלל. כן? אז לכן אם אני אומר שלפי רבי יוסי מה שהוא בא לרבות זה דווקא בכור, אז מעשר בהמה - הוא לא נחשב קודשים קלים ממון בעלים, ואז לכן אם אדם כיחש בו אז הוא יהיה פטור.
רבי שמעון אומר: אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלין. כלומר, אין הבדל בין קודשי קודשים לקודשים קלים. קדשים שחייב באחריותן קורא אני בהן בעמיתו וכחש, כן. ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן בה' וכחש, ולא בעמיתו ואז פטור. כן, כלומר, בצור רבי שמעון סובר שדבר הגורם ממון זה כממון. אז אם יש לו אחריות עליהם אז אפילו קודשי קודשים. כן, אפילו קודשי הקודשים. אז אם הוא הפקיד אצל אדם אחד והוא כפר בהם, כן? אז בעצם הוא יהיה חייב קרן חומש ואשם, כיוון שבעצם יש פה, הוא גורם ממון הרי. כי אם הבעלים לא היה לו את הבהמות האלה הוא היה חייב להביא קורבן אחר. כן, בעצם זה דבר הגורם ממון. אומר רבי שמעון דבר הגורם ממון כממון דמי, אז לכן בעצם נחשב כאילו שהוא כיחש בעמיתו. כן, אבל אם אין לו אחריות בהם, אז פה באמת יהיה פטור.
ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן בה' וכחש ולא בעמיתו, ופטור שהם ממון גבוה. רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3° אמר: אחד קדשים כשרין ואחד קדשים פסולין. קדשים שחייב באחריותן אפילו הן לה' קורא אני בהן בעמיתו וכחש, ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן בה' וכחש ולא בעמיתו וכחש. פיסקא נכסים שהן של בני ברית א_כב§פרט לשור של ישראל שנגח לשור של נכרי. תנן מנכסין המיוחדין א_כג§ולא מנכסי הפקר שאם שור הפקר נגח שורו ובא אחר וזכה בשור ההפקר פטור. תנן חוץ מרשות המיוחדת למזיק שהוא פטור שיכול המזיק לאמר לניזק מה עושה שורך ברשותי אבל נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק בתשלומין. אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: אילו תנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק ושתק, הייתי אומר אחד חצר של שותפין ואחד חצר שאינה לשניהן חייבת. ולמה היה צריך התנא להוסיףשנוהגין הן ברשות הניזק והמזיק? אלא זהלרבות רשותא_כד§שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר ללמד שכיוון שהכניס שורו לחצר השומר ברשות נעשה כחצר שניהם, ואם הזיק שורו את שורו של השומר חייב בכגון שקיבל על עצמו לשמור רק שהשור לא ינזק, אבל לא קיבל עליו לשמור שלא יזיק אחרים. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: מכיון דתנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק אין אנו יודעין שהן נוהגין ברשות הניזק והמזיק. ולמה תנא נוהגין הן ברשות ניזק והמזיק? אלא להוציא חצר שאינה של שניהן כגון אדם שלישי שלשניהם אין רשות להכנס לחצרו, שגם שם בעל השור פטור. אית תניי תני: חצר של שותפין חייבת וחצר שאינה לשניהן פטורה. אית תניי תני: אפילו חצר שאינה לשניהם חייבת. מאן דאמר חצר של שותפין חייבת וחצר שאינה לשניהן אדם שלישי שלשניהם אין רשות להכנס לחצרו פטורה
📖 באר משה — דף ה עמוד ב
רב הונא אמר: אחד קדשים כשרין ואחד קדשים פסולין. קדשים שחייב באחריותן אפילו הן לה' קורא אני בהן בעמיתו וכחש, ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן בה' וכחש ולא בעמיתו וכחש. זה פחות או יותר דומה לרבי שמעון, רק הוא אומר שאפילו קודשים פסולים, כלומר בין קודשים כשרים בין קודשים פסולים, כן, בכל מקרה אם הוא חייב באחריותן, כן, אז קורעין בהם בעמיתו וכיחש ואז הוא חייב, ואם הוא לא חייב באחריותן אז קורעין בהם בה' וכיחש ולא בעמיתו וכיחש, ולכן הוא יהיה פטור.
פיסקא. נכסים שהן של בני ברית, כך כתוב במשנה, כן? שהוא חייב רק על נכסים של בני ברית. אז באמת הכוונה של ישראל. פרט לשור של ישראל שנגח לשור של נכרי.
תנן, מנכסין המיוחדין. מה זה נכסים מיוחדים? הכוונה זה בא להוציא הפקר, כן? ולא מנכסי הפקר. כן, לכאורה, אבל אם שור של הפקר נגח את השור שלו, מה הוא יעשה עם זה? כן? אז הגמרא מסבירה שהכוונה שאם היה שור הפקר נגח את השור שלו ובא אחר וזכה בשור ההפקר, כן? כלומר אדם תפס את השור הזה וזכה בו, אבל בכל זאת לא יהיה פטור, כן, זה הכוונה.
תנן, למדנו במשנה חוץ מרשות המיוחדת למזיק שהוא פטור. כן, כלומר אם השור של אדם נכנס לחצר של אדם מסוים אחר, כן, והשור של האדם בחצר נגח אותו, כן? אז הוא יכול להגיד לו כן, הוא פטור כי יכול המזיק לומר לו מה עושה שורך ברשותי? כן, זה הרשות שלי. מה פתאום שהוא ייכנס? אז לכן הוא יהיה פטור. אבל נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק. כלומר מקום שהוא משותף לשניהם, של שניהם יש רשות, אז כן יהיה חייב. כן, דתנן ברשות הניזק והמזיק בתשלומים. כן, הכוונה ברשות הניזק והמזיק אם הזיקו שם היו חייבים תשלומים.
אמר רבי ירמיה: אילו תנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק ושתק, הייתי אומר אחד חצר של שותפין ואחד חצר שאינה לשניהן חייבת. נכון? זה הפשט. אם אתה אומר שרק אם זה חצר מזיק רק אז זה יפטור, מה שמשמע שאם זה חצר משותפת חייב. ולמה תנא נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק? הרי זה פשיטא. אלא שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר. כן, כלומר כנראה זה בא לרבות ברשות שומר חינם והשואל נושא שכר והשוכר. כן, ללמד שכיוון שהוא הכניס את שורו לחצר של השומר ברשות אז נעשה כחצר שניהם, ואם השור שלו הזיק את שור של השומר הוא יהיה חייב לשלם, כי זה הופך את החצר לחצר של שניהם, כמו שאמרנו חייב. כן, שלכאורה אם הוא הזיק לשור של השומר אז למה שיחייב? כי הגמרא שם מסבירה שמדובר שהוא קיבל על עצמו לשמור את השור רק שלא ינזק, אבל הוא לא קיבל עליו שישמור שלא יזיק לאחרים. כן, אז לכן אם הוא הזיק לאחרים אז בעל השור חייב.
ואתה אומר מה עושה? אומר רבי יוסי לומד אותו דבר בצורה הפוכה. הוא אומר: מכיון דתנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק, כלומר שדווקא רק ברשות המזיק - אם השור נכנס לרשות המזיק והוא הזיק אז הוא פטור. כן, אין אנו יודעין שהן נוהגין ברשות הניזק והמזיק. כלומר שאם נכנסה לרשות שמותרת לשניהם, גם להזיק גם ניזק, אז זה יהיה חייב. ולמה תנא נוהגין הן ברשות ניזק והמזיק? למה המשנה כתבה את זה? אלא להוציא חצר שאינה של שניהן. כן, כלומר כגון נניח בן אדם שלישי שלשניהם אין רשות להיכנס לחצרו. כן, אז שגם שם בעל השור יהיה פטור. זה בעצם מה שבא המשפט הזה להוציא. כן, להגיד לנו שברשות המזיק הוא פטור, ברשות של שניהם הוא חייב, אבל ברשות שהיא לא של שניהם, כלומר של אף אחד מהם, אז הוא גם כן יהיה פטור.
דכתיב (שמות משפטים כב ד) כי יבער איש שדה או כרם ושילח את בעירו וביער בשדה אחר, מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, וסבר מיטב שדהו של הניזק וגמר שדה משדה, נאמר שדה למטה דכתיב וביער בשדה אחר ונאמר שדה למעלה דכתיב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, מה שדה שנאמר למעלה גבי תשלומים שדהו של ניזק, אף שדה שנאמר למטה וביער בשדה אחר בשדה שיש לניזק רשות. ומאן דאמר אפילו חצר שאינה לשניהן חייבת דכתיב (שמות משפטים כב ד) ובער בשדה אחר, אחר מכל מקום. אמררבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: חצר השותפין חייבת. אמר רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי: ואנא דאייתיתה שחצר שאינה לשניהן דינה כרשות הרבים ופטור על שן ורגל מהדא דתני רבי הושעיה°: ארבעה כללות היה °רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא בנזקין א_כה§כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי וחצר השותפין וכיוצא בהן, על השן ועל הרגל פטור, על הנגיחה והנגיפה והנשיכה והרביצה ועל הבעיטה והדחיה, אם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלייה. א_כו§לניזק ולא למזיק חייב בכל. א_כז§למזיק ולא לניזק פטור מן הכל. א_כח§והכל מודין בשאין רשות לא לזה ולא לזה כגון בקעה ורשות הרבים וכיוצא בה, על השן ועל הרגל פטור, על הנגיחה ועל הנגיפה והנשיכה והרביצה והבעיטה והדחייה, תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלייה מכאן שבקעה שהיא כמו חצר שאינה של שניהם דינה כרשות הרבים.
📖 באר משה — דף ו עמוד א
לפי תלמוד ירושלמי מסכת בבא קמא, דף ו'. נתחיל מהדף הקודם, שלוש שורות מהסוף. אומרת הגמרא: "אי תני תני חצר של שותפין חייבת וחצר שאינה של שניכם פטורה". כלומר, אם זה חצר שאסור, אין רשות לשניהם להיכנס לשם, כלומר חצר של אדם שלישי, אז זה יהיה פטור. "ותני תני אפילו חצר שאינה לשניהם חייבת. מה אנדאמר חצר של שותפין חייבת וחצר שאינה של שניכם פטורה? דכתיב כי יבער איש שדה או כרם ושילח את בעירו ובער בשדה אחר, מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. ואותו תנא סובר שמה שכתוב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, הוא סובר בניזק - של מן העניין. כלומר, מיטב שדהו של ניזק. כן, כלומר הוא משלם את המיטב שדה לפי המחיר, לפי המיטב שדה של הניזק, והוא גמר שדה משדה. נאמר שדה למטה דכתיב ובער בשדה אחר, ונאמר שדה למעלה, דכתיב מיטב שדה ומיטב כרמו ישלם. עכשיו הוא סובר הרי שהתשלום זה מיטב שדהו של ניזק. אז מה השדה שנאמר למעלה לגבי תשלומים - שדהו של ניזק, אז אף שדה שנאמר למטה - ובער בשדה אחר, הכוונה בשדה שיש לניזק רשות. אז לכן אם אין לשניהם רשות יהא פטור. אבל מה אנדאמר אפילו חצר שאינה לשניהם חייבת? דכתיב ובער בשדה אחר, מכל מקום. כל שדה שהיא לא של המזיק, שהיא לא רק של המזיק, אז זה יהיה חייב.
רבי יסא בשם רבי יוחנן: חצר השותפין חייבת. אמר רבי יסא: ואנא דאייתיתה מהדא - כלומר אני למדתי, את הדין הזה של חצר שאינה של שניהם, שדינה כרשות הרבים ופטור על השן ורגל, למדתי זה מהברייתא שיבוא עכשיו. דתני רבי הושעיה: ארבעה כללות היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר בנזקין. כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק, כגון פונדקי וחצר השותפין וכיוצא בהן, כן? יש רשות לניזק ולמזיק, יש רשות לשניהם. על השן ועל הרגל פטור, על הנגיחה והנגיפה והנשיכה והרביצה ועל הבעיטה והדחיה, אם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלייה, כן? כיוון שדבר כזה זה כמו של שותפים, זה מותר לשניהם.
לניזק ולא למזיק חייב בכל, ומי שיש רשות למזיק ולא לניזק, למזיק ולא לניזק פטור מן הכל. והכל מודין בשאין רשות לא לזה ולא לזה, כגון בקעה ורשות הרבים וכיוצא בה, על השן ועל הרגל פטור, על הנגיחה ועל הנגיפה והנשיכה והרביצה והבעיטה והדחייה, תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלייה. בכל אופן, רואים מכאן שבקעה זה כמו חצר שאינה של שניהם ודינה כרשות הרבים.
מתני':
שום כסף, שוה כסף, בפני בית דין ועל פי עדים בני חורין ובני ברית, והנשים בכלל הנזק, והניזק והמזיק בתשלומין. גמ':תנן: שום כסף, שום זה לא יהיה אלא בכסף, שאם הזיקה פרתו של ראובן טליתו של שמעון, וטליתו של שמעון הזיקה פרתו של ראובןא_כטאין אומרים תצא פרה בטלית אלא שמין את הנכסיןהנזקין בבית דין וישלם את ההפרש. שוה כסף זה קרקע, ונקרא שוה כסף, לפי שהקרקע שוה כל כסף, שאין הונאה לקרקעות מלמד א_ל§שאין בית דין שמין לגבות אלא נכסים שיש להם אחריות ואם תפש הניזק במטלטלין שמין לו מהן. א_לא§בפני בית דין, מלמד שאין שמין לו אלא בפני בית דין. על פי עדים, שאין שמין אלא על פי עדים. בני חורין ובני ברית — א_לב§יצאו עובד כוכבים ומזלות ועבדים ופסולי עדות. א_לג§והנשים בכלל הנזק לפי שלא תפש הכתוב אלא את האיש דכתיב כי יגח שור איש את שור רעהו, לפיכך היה התנא צריך לרבות את האשה כדתני °רבי ישמעאלרבי ישמעאל תנא · דור ג׳רבי ישמעאלרבי יהושע בן חנניהרבי מאיר בן אלישע (שמות משפטים כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם — השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה. והניזק והמזיק בתשלומין שבשור תם משלמין חצי נזק מיכן שמחצין את הנזק, מיכן שזה מפסיד חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק.
מתני':א_לד§חמשה תמין וחמשה מועדין. הבהמה אינה מועדת לא ליגח לא ליגוף לא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט.השןהשןמועדותמועדתלוכללאכל את הראוי לה. הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה. שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק והאדם. גמ':תנן: ושור המזיק ברשות הניזק. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: דרבי טרפון היא היאברשות הניזקדרבי טרפון אומר שור תם שנגח ברשות הניזק משלם נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק.
א_לה§הזאב והארי הדוב והנמר והברדליוהברדלס והנחש הרי אלו מועדין. °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר: בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין. והנחש מועד לעולם. א_לו§מה בין תם למועד? אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו והמועד משלם נזק שלם מן העלייה. גמ':תנן: הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין. תני °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר: אף הצבוע. אמר רבי יוסי בי רבי אביןרבי יוסי בי רבי אבין°: לא אמר °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא: אלא בצבוע זכר שיש לו שעה שהוא קשה כארי.
📖 באר משה — דף ו עמוד ב
פרק אלף האחרית. אומרת המשנה: שום כסף, שוה כסף, בפני בית דין ועל פי עדים, בני חורין ובני ברית, והנשים בכלל הנזק, והניזק והמזיק בתשלומין. כלומר, דווקא יהודים שהם בני חורין, לא עבדים.
אומרת הגמרא: למדנו במשנה שום כסף. מה הכוונה שום כסף? הכוונה - השום הזה, ההערכה, לא יהיה בכסף. כלומר שאם הזיקה פרתו של ראובן את טליתו של שמעון, או שהזיקה טליתו של שמעון את פרתו של ראובן, אז אין אומרים תצא פרה בטלית, אלא שמין את הנזיקין בבית דין ומשלם את ההפרש. כלומר, שמים כמה הנזק של הפרה, כמה הנזק של הטלית, ואת ההפרש ישלמו.
שוה כסף - זה קרקע. כלומר ישלמו בשווה כסף, בקרקע. למה זה קרקע? וליקא שווה כסף? לפי שהקרקע שווה כל כסף. כלומר, אין עונה בקרקעות. שוה כסף מלמד שאין בית דין שמין אלא נכסים שיש להם אחריות. כן. למה זה? יש איזה מקום בגמרא שמופיע שהסיבה היא, שאם היו גובים ממטלטלין ואחרי זה בית דין היה מוצא שהם טעו, אז היו צריכים להחזיר את התשלום הזה. אז אם היו מטלטלין, יכול להיות שהניזק היה פשוט מעלים אותם ואי אפשר לגבות אותו חזרה. אבל קרקע היא תמיד יוצאת, אז גם אם בית דין טועה אפשר להחזיר את זה, ולכן הם גובים דווקא מקרקעות. ואם תפש הניזק במטלטלין שמין לו מהן.
עכשיו כתוב בפני בית דין. מה זה בא ללמד? בפני בית דין, מלמד שאין שמין לו אלא בפני בית דין. על פי עדים, שאין שמין אלא על פי עדים. בני חורין ובני ברית - זה דווקא יהודים שהם חופשיים, לא עבדים. יצאו עובד כוכבים ועבדים ופסולי עדות, כן, שהם פסולים לזה.
ונשים בכלל הנזק, כך כתוב במשנה. ואתה אומר, למה צריך להגיד לנו את זה? לפי שלא תפש הכתוב אלא את האיש, דכתיב כי יגח שור איש את שור רעהו, אז לפיכך היית צריך לרבות את האשה. תני רבי ישמעאל, כתוב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם - אישווה כתוב אישה לאיש לכל דיני שבתורה. כתוב לפניהם - ברבים.
כתוב במשנה והניזק והמזיק בתשלומין. הכוונה - שבשור תם הם משלמין חצי נזק, המזיק משלם חצי נזק ובעצם יוצא שהניזק מפסיד חצי והמזיק מפסיד חצי. מיכן שמחצין את הנזק, מיכן שזה מפסיד חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק.
פרק אלף האחרית. אומרת המשנה: חמשה תמין וחמשה מועדין. הבהמה אינה מועדת לא ליגח לא ליגוף לא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט. כן, אז יש פה חמישה דברים - נגיחה, נגיפה, נשיכה, רביצה ובעיטה. בכל החמישה דברים האלה הבהמה אינה מועדת. עכשיו השן מועדת, אז יש את החמישה מועדים. מועדת לאכול את הראוי לה, הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה, ויש לנו שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק והאדם. זה חמישה מועדים.
ואתה אומר, למדנו במשנה שור המזיק ברשות הניזק שהוא מועד. אמר רבי יוחנן: דרבי טרפון, רבי טרפון אומר שור תם שנגח ברשות הניזק משלם נזק שלם. אז לכן מה שנאמר פה שור המזיק ברשות הניזק, כלומר אפילו פעם ראשונה שהוא נוגח אז הוא כבר חייב, זה דעת רבי טרפון. אבל חכמים אומרים חצי נזק.
פרק אלף האחרית. אומרת המשנה: הזאב והארי הדוב והנמר והנחש הרי אלו מועדין. רבי אליעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין. והנחש מועד לעולם. שואל תלמיד: מה בין תם למועד? אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו והמועד משלם נזק שלם מן העלייה.
אומרת הגמרא: למדנו במשנה זאב וארי, דוב, נמר ונחש הרי אלו מועדין. תני רבי מאיר אומר: אף הצבוע. אמר רבי יוסי בי רבי אבין: לא אמר רבי מאיר אלא בצבוע זכר שיש לו שעה שהוא קשה כארי.
עד כאן פרק ארבעה אבות נזיקין. עד כאן פרק ארבעה אבות נזיקין. עד כאן פרק ארבעה אבות נזיקין אם ירצה השם.
