שולחן ערוך חושן משפט א
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
שולחן ערוך · חושן משפט · סימן א | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור חושן משפט ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
סמ"ע · ש"ך · ט"ז · באר היטב · קצות החושן · נתיבות (ביאורים · חידושים) · באר הגולה
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
מינוי השופטים בארץ ובחוצה לארץ
א • ב • ג • ד • ה • ו
בזמן הזה דנים הדיינים דיני הודאות והלוואות וכתובות אשה וירושות ומתנות ומזיק ממון חבירו, שהם הדברים המצויים תמיד ויש בהם חסרון כיס.
אבל דברים שאינם מצויים, אף על פי שיש בהם חסרון כיס, כגון בהמה שחבלה בחברתה; או שאין בהם חסרון כיס, אף על פי שהם מצויים, כגון תשלומי כפל, וכן כל הקנסות שקנסו חכמים, כתוקע לחבירו (פירוש, שתוקע בקול באוזנו ומבעיתו), וכסוטר את חבירו (פירוש, מכה בידו על הלחי), וכן כל המשלם יותר ממה שהזיק, או המשלם חצי נזק, אין דנין אותו אלא מומחים הסמוכים בארץ ישראל. חוץ מחצי נזק צרורות, מפני שהוא ממון ואינו קנס.
אדם שחבל בחבירו, אין מגבין דיינים שאינם סמוכים בארץ ישראל נזק צער ופגם ובושת וכופר; אבל שבת וריפוי מגבין.
- הגה: ויש אומרים, שאף ריפוי ושבת אין דנין (טור בשם הרא"ש). ולא ראיתי נוהגין לדקדק בזה, רק כופין החובל לפייס הנחבל, ולקונסו כפי הנראה להם (דרכי משה לדעת מהרא"י בפסקיו סימן ר"ח), וכמו שיתבאר בסמוך בסעיף ה'.
בהמה שהזיקה את האדם- אין גובין נזקו דיינים שאינם סמוכין בארץ ישראל, מפני שהוא דבר שאינו מצוי. אבל אדם שהזיק בהמת חבירו- משלם נזק שלם בכל מקום ; וכן בהמה שהזיקה בשן ורגל, הואיל והיא מועדת (להן) מתחילתה, הרי זה דבר מצוי ומגבין אותו דיינים שאינם סמוכים בא"י. וכן מי שגנב או גזל- מגבין אותו ממנו הקרן בלבד.
- הגה: ויש אומרים דווקא גזלות דשכיחי, כגון: כפר בפקדון וכדומה, אבל גזילה ממש לא שכיחא ואין דנין אלא אם כן הגזילה קיימת- מחייבין להחזירה (נ"י פרק החובל).
דיני דגרמי וכן דין המוסר - דנין אותן דיינים שאינם סמוכים בארץ ישראל.
- הגה: עדים שהעידו עדות שקר והוזמו והוציאו ממון על פיהם וא"א למיהדר - דנין אותן ומחייבין אותן לשלם (מרדכי ריש פרק החובל) ועיין לקמן סימן כט ס"ב.
אע"פ שדיינים שאינם סמוכים בארץ ישראל אינן מגבין קנסות - מנדין אותו עד שיפייס לבעל דינו. וכיון שיתן לו שיעור הראוי לו - מתירין לו (בין נתפייס בעל דינו בין לא נתפייס). וכן אם תפס הניזק שיעור מה שראוי ליטול - אין מוציאין מידו.
- הגה: ואם יאמר הניזק: "שומו לי נזקי, שאדע עד כמה אתפוס" - אין שומעין לו; אלא אם כבר תפס - שמין לו, ואומרים לו: "כך וכך תחזיק, וכך וכך תחזיר" (טור בשם הרא"ש פרק החובל וספ"ק דב"ק). וכל זה דווקא קנסות הכתובים, אבל קנסות שבאים חכמים לקנוס מעצמם על תקנתן - גובין בכל מקום. וכמו שיתבאר בסימן ב' (מרדכי ס"פ השולח).
המבייש בדברים - מנדין אותו עד שיפייסנו כראוי לפי כבודו.
- הגה: ועיין לקמן סימן ת"כ סעיף ל"ח, ועיין לקמן סימן ב' - אם נתחייב לו מלקות, אם יכול לפדות עצמו בממון.