שולחן ערוך חושן משפט א ג

בהמה שהזיקה את האדם- אין גובין נזקו דיינים שאינם סמוכין בארץ ישראל, מפני שהוא דבר שאינו מצוי. אבל אדם שהזיק בהמת חבירו- משלם נזק שלם בכל מקום ; וכן בהמה שהזיקה בשן ורגל, הואיל והיא מועדת (להן) מתחילתה, הרי זה דבר מצוי ומגבין אותו דיינים שאינם סמוכים בא"י. וכן מי שגנב או גזל- מגבין אותו ממנו הקרן בלבד.

הגה: ויש אומרים דווקא גזלות דשכיחי, כגון: כפר בפקדון וכדומה, אבל גזילה ממש לא שכיחא ואין דנין אלא אם כן הגזילה קיימת- מחייבין להחזירה (נ"י פרק החובל).

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

בהמה שהזיקה את האדם כו': (בב"ק דף ב') מפרש הטעם משום דאדם יש לו מזל ופירש"י אדם שהוא בר שכל משמר נפשו:

וי"א דוקא גזילות כו': עיין בנ"י דכ"כ לתרץ הגמרות אהדדי אבל התוספות שם דף פ"ד ובפרק בתרא דגיטין דפ"ח ובפ"ק דסנהדרין דף ג' חלקו בע"א וכתבו דוקא גזילות הבאות ע"י חבלות הוא דלא דנין וזהו דעת המחבר שכתב סתם דדנים גזילה וע' בד"מ סעיף ד':

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ח) מגבין ממנו הקרן בלבד. אבל לא מה שהוא יותר על הקרן כגון השבח ולפני יאוש שגובין מן הגזלן אין מגבין בבבל. כ"כ הב"ח ולפענ"ד דגם השבח מגבין ולא אתי אלא למעוטי קנס דגזלן והיינו שכתב הרמב"ם מתחלה דיני קנסות כגון גזלות וחבלות כו' אין דנין כו' ואין להקשו' דהא כתב כגון גזילות וחבלות ותשלומי כפל ד' וה' משמע דגזילות לאו בתשלומי ד' וה' איירי דא"כ ל"ל למימר תו תשלומי ד' וה' י"ל דמתחלה כתב קנס דגזלות כגון שגנב או גזל מבית חבירו בענין דמתחייב כפל ד' וה' ואח"כ כתב סתם תשלומי ד' וה' והיינו כגון שטוען טענת גנב בפקדון ונשבע וכה"ג:

(ט) וי"א דווקא גזלו' כו' כ' הסמ"ע דהמחבר ס"ל דכל גזילות דנין חוץ מגזלות הבאות ע"י חבלות וכדעת התוס' פ' החובל דף פ"ד ור"פ קמא דסנהדרין (ובהכי מיירי מתני' רפ"ק דסנהדרין וכן מוכח בתוס' שם ודלא כמהר"ש אידל' רפ"ק דסנהדרין ע"ש) ולכך כתב המחבר סתם דדנין כל גזילות עכ"ד וקשה לי דא"כ ה"ל להמחב' לכתוב גזילות ע"י חבלות וע"ק שהרי לא הביא בב"י דברי התו' בזה ולכך נ"ל דס"ל להמחבר כדעת הרמב"ם שכתב בסתם כל גזילות דנין והא דאמרי' בגיטין פ' המגרש דף פ"ח ע"ב דגזילות וחבלות אין דנין דלא שכיחי היינו הקנס מגזילות כגון תשלומי כפל וד' וה' וכה"ג דה"ל לא שכיח ואה"נ דהמ"ל בפ' המגרש דלית ביה חסרון כיס אלא משום חבלות קאמר הכי וכן מדוקדק בלשון הרמב"ם פ"ה מה' סנהדרין שכ' וז"ל דיני קנסית כגון גזילו' וחבלות ותשלומי כפל כו' אין דנין כו' מי שגנב או גזל גובין ממנו הקרן דייני ח"ל אבל התוספת אין גובין כו' ובזה נסתלקה תמיהת מהרש"ל פרק החובל סי' ה' שכתב וז"ל תימא שהרמב"ם כתב דגזילות וחבלות אין דנין בח"ל ואח"כ כ' מי שגנב או גזל כו' וכן נראה לפע"ד דעת הרא"ש רפ"ק דסנהדרין והטור שכתבו סתמא דכל גזילות שכיחי ודנין אותם וכן נראה לפע"ד דעת רב האי שהביא הטור לקמן ס"ס ת"ך ודלא כמהרש"ל שם שכ' דלדעתם דגזילות ע"י חבלות אין דנין ולכך כתב כאן המחבר בסתם מי שגנב או גזל גובין ממנו הקרן והיינו ע"פ מה שהביא בספרו ב"י דברי הרמב"ם ומשמע מדבריו בב"י שגם דעת הרא"ש והטור כן וע' בטור וב"י לקמן ר"ס ל' וכן נראה עיקר לדינא וכמ"ש התוס' ושאר אחרונים שמעשים בכל יום שדנין דיני גזילות ע"ש (ודברי הב"ח בדעת הרא"ש מעורבבים שבתחלה כ' שר' ירוחם כתב לדעתו כהתוספות דגזילות הבאות ע"י חבלות אין דנין ובסוף כ' שדעת הרא"ש כהרמב"ם. ובאמת המעיין ברבי' ירוחם יראה שלא כתב כן אלא בשם תוספות הרא"ש ע"ש):

באר היטב

עריכה

(יג) גזילות: כתב הסמ"ע דדעת המחבר שכל דיני גזילות היו דנין חוץ מגזילות הבאות ע"י חבלות אין דנין בזמן הזה אבל דעת הש"ך דגם גזילות ע"י חבלות היו דנין בזמן הזה והא דאמרי' בש"ס פרק המגרש דאין דנין גזילות וחבלות דלא שכיחי היינו הקנס מגזילות כגון תשלומי כפל וד' וה' וכה"ג עכ"ל (ודבריו דחוקים בעיני כי כל זה לא שייך בגזלן ודו"ק) ומ"ש המחבר מגבין ממנו הקרן בלבד פי' הב"ח דוקא הקרן אבל לא השבח דלפני יאוש ואין כן דעת הש"ך אלא דגם השבח דלפני יאוש מגבין ולא אתי למעוטי אלא קנס דגזלן כו' ע"ש.

קצות החושן

עריכה

(ג) וי"א דוקא גזילות וחבלות דשכיחי. כתב הסמ"ע ז"ל אבל התוספות חלקו בע"א וכתבו דוקא גזילות ע"י חבלות הוא דאין דנין וזה דעת המחבר שכתב סתם דדנין גזילות ומוהרש"א בחידושיו כ'דודאי מתני' גזילות וחבלות איירי בגזילות לחודי' ובחבלות לתודי' במו שאמרו שם בש"ס גדלו' דכתיב ונקרב בעל הבית אל האלקים ועכשיו דנין גזילות לתודי' ולא גזילות ע"י חבלות עיין שם וצריך ביאור דמ"ש בזמן המשנה גזילות לתודי' נמי בעי מומחין ועכשיו גזילות לתודא לא בעי מומחין. ונראה דודאי נעילת דלת דגזילות היינו שיונעל דלת בפני עושי עולה וכמו שכתבו התוספות שם ואם כן בזמן המשנה דהיו מומחין בעולם אם כן בלאו הכי יונעל דלת בפני הגזלנין דמורא על ראשם פן ואולי יטריח הנגזל אחרי מומחין כיון דיש אלקים שופטים בארץ ולכן לא הפקיעו דין מומחין מן הגזלנין אלא דוקא מהודאו' והלואות הפקיעו דין מומחין שלא היו רוצין ללות תם יטריחו אחרי מומחין אבל הדיוטוית ימצא בקל אבל עכשיו דליכא מומחין כלל אם כן כדי שיונעל דלת בפני עושי עולה הוצרכו תז"ל לאפקועי לגמרי דין מומחין ואוקמוהו אדין הדיוטות וכן נראה שיטה זו מתוך דברי הרא"ש עיין שם אח"ז מצאתי כדברינו בחידושי הר"ן בפרק זה בורר וכ"כ הרמב"ן בחידושיו שם אלא שהוא כותב בזה לישב קושיות תוספות שהקשו דבמתני' תק גזילות וחבלות ועכשיו דנין לזה כתב דבזמן המשנה גם מידי דשכיח ואית בי' חסרון כיס בעי מומחין ולא הפקיעו בזמן המשנה דין מומחין רק מהודאות והלואות ובזמן הזה הפקיעו דין מומחין מכל מילי דשכיחי ואית בי' חסרון כים כדי שיונעל דלת בפני עושי עולה עיין שם ובזה א"ש דבפרק קמא דסנהדרין נקט טעמא דהפקיעו מומחין משום נע"ד ובפ' החובל נקט טעמא דשליחותיה דקמאי עבדינן. והיא משום דפרק קמא דסנהדרין איירי בזמן המשנה דאיכא מומחין ולא הפקיעו מומחין רק מהודאות והלואות ושייך בהו לישנא דנע"ד ובפ' התובל והמגרש מיירי בזמן הזה דליכא מומחין והפקיעו חכמינו זכרונם לברכה תורת מומחין גם מגזילות ומכל מידי דשכיחי ואית בי' חסרון כיס ונתנו בהם טעם משום דשליחותי' דקמאי עבדינין. אך אם כי דברי הרמב"ן והר"ן נכונים אא"ל שיהי' תוספות סוברין שטה זו דהא ספ"ק דב"ק (דף י"א) ד"ה פרט לבית דין הדיוטות ז"ל אף על גב דלמאן דאמר תני שור לרגלו ומבעה לשינו לא איירי בקנס עיין שם ומה קושיא דהא בזמן המשנה כי היכא דגזילות בעי מומחין כיון דיונעל דלת ע"י מומחין וכמ"ש אם כן הוא הדין אש ובור ושן ורגל בעי מומחין ע"כ צ"ל דתוספות ס"ל דאין חילוק בין זמן המשנה לזמן הזה וגזילות לחוד' נמי לא בעי מומחין ודלא כפי" מוהרש"א וצ"ל דמתני' נמי עיירי מגזילות ע"י חבלות וכ"כ הש"ך בסק"ט דבהכי איירי מתני' ודלא כמוהר"ש אידלש עיין שם וזה ברור אחר כתבי זה מצאתי דברי אלה בישוב דברי מוהרש"א בתומים עיין שם ולא הזכיר כי זו היא שיטת הרמב"ן והר"ן ועיין ש"ך שכתב על דברי הסמ"ע שכתב וזה דעת המחבר והקשה עליו דאם כן אמאי לא הביא בבית יוסף חילוק זה ולכן העלם הש"ך כוונת המחבר לשטה אחרת והוא דכל גזילות אפילו ע"י חבלות דנין ומ"ש הרמב"ם דאין דנין היינו הכפל מהגזילות וזה דעת המחבר בשיטת הרמב"ם ע"ש. אך בכסף משנה כתב על דברי התוספות שמחלקים בין גזילות הבאות ע"י חבלות וזה דעת הרמב"ם ע"כ עיין שם בפ"ה מסנהדרין וכדברי הסמ"ע אלא דקש"ל כיון דהרמב"ם סובר דשבת ורפוי דנין ומשמע אפילו מחבלות דלא שכיתי דהיינו מקטיעת יד שהוא נזק אם כן למה יגרע גזילות הבאות ע"י חבלות. משבת וריפוי שע"י חבלות ולכן נראה מזה כדברי הש"ך דהרמב"ם ס"ל דאפילו גזילות שבאות ע"י חבלות דנין ולא מיעט הרמב"ם אלא קנס דגזילות ובתומים הקשה ממתני' דתנן גזילות ותשלומי כפל עיין שם ולא קשה מידי דהא הרמב"ם נמי נקט כהא לישנא ופי' הש"ך דאיכא תרי גווני כפל וה"נ לשון המשנה:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}