שולחן ערוך חושן משפט שדמ ב

כשישלם השואל שמין לו השברים שאם שאל כלי ונשבר שמין לו השברים כמו שהיו שוים בשעת השבירה ונותנים לבעלים ומשלים עליהם ואם הוזלו בין שעת שבירה לשעת העמדה בדין שמין אותם כמו שהיו שוין בשעת שבירה וכן אם שאל בהמה ומתה שמין כמה היתה שוה הנבלה בשעה שמתה ונותן לו ומשלים לו עליה:

הגה: נגנבו השברים או נאבדו [ואפילו נאנסו] השואל חייב אא"כ אמר למשאיל טול את שלך (נ"י פ' השואל ובב"י ס"ס זה):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שמין לו השברים כו': ילפינן לה מדכתיב והמת יהי' לו וקי"ל לו לניזק קאמר שהוא צריך לטפל במכירת נביל' וכן הדין בכל המזיקין אבל בגנב וגזלן אין הדין כן וכמ"ש הטור והמחבר לקמן סימן שנ"ד ושס"ב והטעם כתבתי שם:

בשעת השביר': דאז חל עליו חיוב התשלומין:

ואם הוזלו כו': וכ"ש אם הוקרו דהא לא יהיה להמשאיל הפסד כיון שהוקרו.

נגנבו השברים: לפי גירסת הספרים נראה דדוקא נגנבו קאמר ומשום דאף שכלתה שאלתו משע' שנשברה ואינה ראוי' לדבר שאילתו מ"מ עליו לשל' למשאיל דמי הכלי שנשבע דעדיין הוא ש"ש עלי' וכמ"ש בסימן שמ"ג אבל נאנסו השברי' מידו פטור כיון דכלת' שמירתו ועיין בנ"י בפרק השואל (דפוס גדול סוף דף קי"ט) דכ' ז"ל והסכימו האחרונים ז"ל לדעת הרמב"ן ז"ל שאם א"ל שואל למשאיל טול שברים שלך ונאנס לאחר מכן שנאבדו לגמרי הוה כאלו נאנסו ברשות משאיל כו' ע"ש דמשמע דאי לא א"ל טול שברים שלך חייב אפי' באונסין ואף די"ל דשם מיירי דנאבד הכלי או מתה הבהמ' בתוך ימי שאלת' דאיכא תרתי לגריעותא חדא שהוא תוך זמנו והשני דאף אחר שנשבר ואינה ראוי' לשאלתו עדיין דין שומר עליו מ"ה כל זמן שאין השואל מודיע למשאיל בא וטול שאיני חפץ עוד בהכלי או בהבהמה דין שואל עליו להתחייב באונסין ומור"ם כאן מיירי כשכבר כלה הזמן אבל זה הוא קצת דוחק דסתם שביר' הוא מחמת מלאכתו ובתוך הזמן אפי' הכי משמע דדוקא בגניב' ואבידה חייב הא בנאנס' פטור ובנ"י הנ"ל כתב דחייב וגם ק' דמדכ' הנ"י דטול מהני בנאנס' משמע דבנגנבה לא מהני מה שא"ל קודם לכן טול ומטעם שכתבתי דאע"ג דהודיעו לו שאינו חפץ עוד בהכלי מ"מ דין ש"ש עליו וכ"כ בד"מ בסי' זה אהאי דינא ע"ש וא"כ תימא על מ"ש מור"ם כאן בהג"ה אנגנבו או נאבדו חייב אא"כ א"ל למשאיל טול את שלך דמשמע דאפי' מגניבה פטור בא"ל טול גם זה יש ליישב ולומר דבלאו הכי צריכין נמי לחלק וליישב דל"ת דברי הרמב"ן אהדדי דכאן בנ"י הנ"ל משמע דס"ל להרמב"ן דאף דא"ל טול אכתי חייב בגניב' ואבדה כדין ש"ש וכמ"ש ולעיל ס"ס ק"ך כ' הטור בשם הרמב"ן ופסקו המחבר להלכ' בהלוא' דדינו כשואל דאם א"ל בא וטול מעותיך והלה מסרב ונגנבו או נאבדו הלוה פטור וכתבתי בפריש' ודרישה בסמ"ע בס"ס ק"ך דבא וטול דהתם קאי אמ"ש שם לפני זה דאם א"ל הלוה הילך מעותיך ולא רצה לקבלם וזרקו לפניו ונגנבו משם דפטור הלוה דאזה מסיק שם וכ' ז"ל וכן נמי כי א"ל הנה מעותך צרורים ומונחים בביתי וטול כו' ר"ל וכן נמי אף דלא זרקום לפניו כשא"ל תחלה הילך מעותך אלא שלא רצה לקבלם א"ל הנה אחזור מעותי לביתי ואניחם צרורים וכשתרצה בא לביתי וטול אות' ונגנבו מביתו בכה"ג דוקא פטור הלוה אפי' אגניבה ואביד' ומ"ש הטור והמחבר שם בא וטול ר"ל הכן נפשך לקבל מעותך ואני אביא לך אותם מביתי שהן צרורים ומונחים שם והלה מסרב לקבלם בכה"ג דוקא פטור ע"ש. והנה י"ל דמכעין זה מיירי מ"ש מור"ם כאן בש"ע דפטור בא"ל טול אפי' מגניב' ואביד' והנ"י הנ"ל מיירי בבא וטול כפשוטו דבכה"ג פטור מאונסין ולא מגניב' ואביד' וכמ"ש ג"כ הטור בסי' קצ"ח ע"ש. ומיהו גם זה דוחק חדא דא"כ לא ה"ל למור"ם לסתום אלא לפרש. ועוד כיון דרך מור"ם שלא לכתוב בהגהותיו שום דין שלא כתב מקורו בד"מ ובד"מ הביא כאן בדין זה דברי הנ"י וכתב עליו בד"מ דדוקא בנאנסו פטור בדא"ל טול ולא באם נגנבו או נאבדו וכנ"ל ובהגהותיו לא הזכיר אותו דין דנאנסו כלל אלא כתב דין אחר דאם נגנבו או נאבדו חייב ואם א"ל טול כו' ואם תפרשהו הטול כמ"ש הרי דין זה לא נזכר בד"מ כלל לכן נרא' דצריכין להגיה בהג"ה וכצ"ל חייב וגם אם נאנסו חייב אא"כ אמר טול ע"כ ור"ל דאם אמר טול פטור בנאנסו לחוד ובזה א"ש הכל ומ"ש מור"ם בסי' ע"ד בהג"ה ס"ג דגם בא"ל טול חייב אפי' באונסין לק"מ דשאני הלוא' דלא שייך לומר גבי' כלתה שמירתו וחייב באונסין עד שיפרע לו דמי הלואתו ודו"ק:

באר היטב

עריכה

(ב) השבירה: דאז חל עליו חיוב התשלומין. סמ"ע.

(ג) הוזלו: וכ"ש אם הוקרו דהא לא יהיה להמשאיל הפסד. שם.

(ד) טול: ואין להקשות ממ"ש הרמ"א בסי' ע"ד ס"ג דגם בא"ל טול חייב אפי' באונסין דשאני הלואה דלא שייך לומר בה כלתה שמירתו וחייב באונסין עד שיפרע לו דמי הלואתו. שם. (עמ"ש בזה בסי' ע"ד ס"ק י' וי"א ע"ש).

קצות החושן

עריכה

(ב) נגנבו השברים. ע' סמ"ע דקשיא לי' בתרתי דמשמע דאם לא אמר לו טול את שלך אינו חייב אלא מגניבה ואבידה אבל באונסין פטור ומשום דכלתה שמירתו ואלו בנ"י פ' השואל כתב הסכימו אחרונים לדעת הרמב"ן ז"ל דכל שאמר שואל למשאיל טול שברים שלך ונאנס לאחר מיכן שנאבדו לגמרי הוי כאלו נאנסו ברשות משאיל ומשמע דקודם שאומר לו טול את שלך חייב באונסין ועוד דבנ"י משמע דוק' מאונסין הוא דפטור כל שאומר טול את שלך אבל בגניבה ואבידה חייב וברמ"א כתב כל שאומר טול את שלך פטור אפי' מגניבה ואבידה וע"ש שהאריך בזה. והגיה וגם אם נאנסו חייב אא"כ אומר לו טול את שלך ואז פטור בנאנס ולענ"ד נראה דודאי אפילו לא אמר טול את שלך לא הוי דין שואל שכלתה שמירתו ולא עדיף משואל לזמן דכלתה שמירתו לאחר זמן וזה שנשבר ואינו ראוי עוד למלאכתו ואין כל הנאה שלו לא הוה אלא ש"ש וכן משמע מדברי הבית יוסף שכתב ז"ל כתב בנימוקי אהאי עובדא דשאל נרגא הסכימו האחרונים לדעת הרמב"ם שאם א"ל שואל למשאיל טול שברים שלך או הטפל בנבילה ונאנסו לאחר מיכן לגמרי כאלו נאנסו ברשות משאיל ואין השואל חייב כלום אלא מדמי מה שהזיקו מתחלה וכתבו תלמידי רשב"א מסתברא דאם נגנבו חייב דהרי הוא כשומר שכר דהואיל ונהנה מהנה והוי כש"ש וכן דעת רבינו נר"ו עכ"ל ומבואר דאינו אלא ש"ש וליכא למימר דמיירי בתר שיאמר טול את שלך דודאי כל השומרין אחר שיאמרו טול את שלך אין עליהם דין שמירה כלל ואפי' מפשיעה פטורין וכמו שיבואר וא"כ ודאי מיירי תלמידי רשב"א קודם שאמר טול שלך. מיהו נראה דטעות בדפוס דמלשון הב"י נראה שמעתיק לשון הנימוקי ואינו כתוב שם דברי תלמידי רשב"א והוא ענין אחר מדברי ב"י שמעתיק דברי ת"ר ולכן נראה עיקר דבתר שבירה אינו אלא ש"ש הואיל ונהנה בתחלתו ומ"ש הנמוקי ונאנסו לאחר מיכן לגמרי לאו דוק' נאנסו אלא ר"ל שנאבדו לגמרי דה"ל כנאנסו ביד המשאיל ועיקר' דמלת' להשמיענו דלא נימא כיון דטורח נבילה על השומר א"כ כל שלא העמידו לבעלים ה"ל דשואל קמ"ל דבכלל פחת נבילה הוא ודבעלים הוי וכן משמע מדברי הרמב"ן הובא בשטה מקובצת בהאי עובדא דשאל נרגא ז"ל וכל זה בפחת נבילה ואע"פ שאמרו בנזקין שעל בעל הבור להעלות שור מבורו וכן בשומרין אמרו יביא עדודה לב"ד אפ"ה אינו חייב באחריותן כמו שחייב בשאלה דמעיקר' והיינו דבעי התם אילימ' דבדברא שויא זוזא ובמת' ארבע כי קא טרח בדידיה טרח ולא מתרץ דבאחריות מזיק הוא עד שיחזרנה לרשותו אלא אחריות נבילה בכלל פחת נבילה ועל הניזק הוא וכן בשומרין עכ"ל הרמב"ן והיינו נמי דברי הנ"י דלא אתי לומר אלא דלא הוי עלה דין שואל מחמת שהיה עליו טורח נבילה אלא בכלל פחת נבילה הוא וכיון דהוא בכלל פחת אם כן אפילו לא אמר טול את שלך אינו באונסין אלא בתורת כ"ש הואיל ונהנה וכמ"ש ואם אמר טול את שלך ודאי פטור לגמרי וכמ"ש וכדאי' פ' הזהב דף מ"ט שקול זוזך לא מיבעי' דש"ש לא הוי אלא אפילו ש"ח נמי לא הוי והא דאי' פרק האומנין דף פ"א גבי אומן שאמר טול את שלך דהוי ש"ח כבר כתבו תוס' שם לחלק דהיינו דוק' באומן אבל בעלמ' אפינו ש"ח לא הוי ומה שמדמה הסמ"ע להלואה ע"ש אינו דמיון דודאי הלואה דלהוצאה ניתנה לא שייך טול את שלך דאין זה מעותיו אבל פקדון איתיה בתורת טול את שלך וכ"כ הרמב"ן הובא בשטה מקובצת פרק הזהב דף מ"ט גבי שקול זוזך דבהלואה לא מהני בא וטול מעותיך אבל בשומרין מהני משום דשומרין בדיבור בעלמ' מסתלקי ע"ש ואפי' תימא דמלשון הנימוקי דכתב בנאנסו דמשמע דקודם שאמר טול את שלך אפילו באונסין חייב נראה דלאו מדין שואל הוא חייב כיון דכבר כלתה שאלתו בתר שנשבר דאינו ראוי עוד למלאכתו וכמ"ש אלא דלפמ"ש בנ"י פ"ק דב"ק בהא דאמרו שם פחת נבילה דניזק דאינו אלא בתר שהודיעו לבעלים ודעת נימוקי שם בזולא דבעי נמי הודעה ויש חולקין דזולא אינו צריך הודעה ומשום דדוק' פחת נבילה פשיעותא הוא דהוי במה שלא הודיעו לבעלים אבל זולא לאו פשיעה דלא ידע דתיזל ע"ש בשם הרמ"ה. וא"כ בנאנס נמי ה"ל כמו זולא ואם כן אפשר לומר דבאונסין נמי צריך הודעה. וכל שלא הודיעו לבעלים הוי פחת דמזיק אבל לדעת הרמ"ה דזולא א"צ הודעה ומשום פשיעות' נגעו ביה וזולא לאו פשיע' דלא אסיק אדעתיה א"כ מכ"ש דאונסין לאו אסיק אדעתיה וכיון דכתב הרמ"א בסי' ת"ג די"א דזולא א"צ הודאה א"כ מכ"ש אונסין ואפילו לדעת הפוסקים דזולא נמי צריך הודעה אפשר דס"ל דזולא נמי ה"ל לאסוקי אדעתיה ומשום דשערים עשוין להשתנות אבל אונסין ודאי לאו אסוקי אדעתיה הוא וא"כ כיון דאין בו משום הודעה ותורת שואל נמי לית ביה כיון דאחר שנשבר אינו ראוי למלאכה וכלתה שאלה אינו חייב אלא כש"ש הואיל ונהנה וגם הרמ"א לא הוצרך להשמיענו אלא דלא נימ' עדיין שואל הוא כיון דעליו הטורח היכא שחייב בתשלומין קמ"ל דזה בכלל פחת וכיון דאין לו דין שואל ממיל' מבואר דקודם שאמר טול את שלך הוי ש"ש ובתר דאמר טול את שלך אפי' ש"ח לא הוי וכהאי דפ' הזהב דף מ"ט וכמ"ש הסמ"ע בשם הד"מ דאפי' אמר טול את שלך אינו פטור אלא מאונסין אבל חייב בגניבה ואבידה ע"ש. ותמהני דהא כולן שאמרו טול את שלך אפילו ש"ח אינו ובד"מ שלפנינו אינו כתוב מזה ואולי בכוונה השמיטו. העולה מדברינו דקודם שאמר טול את שלך אינו חייב אלא כש"ש ואחר שאמר טול את שלך אפי' ש"ח לא הוי ותדע דהא אפי' בפחת נבילה דמחמת פשיעות' הוא אפ"ה כל שהודיעו לבעלים דאין עליו אלא הוצאת וטורח על הבעלי' כמבואר בסי' ת"ג וכל שהודיעו אין על השומר כלום ומשום דהיה להם להבעלים לטרוח ולמוכרן מכ"ש (אם) אומר לו בפי' טול את שלך דהיה לו למשאיל לטרוח ולמכור והארכתי בזה יען ראיתי שהסמ"ע ירד לחלק בזה הרבה ולעד"נ עיקר כדברי הרמ"א שלפנינו וכמ"ש:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}