ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא מציעא/פרק שני

ירושלמי בבא מציעא, פרק ב, הלכה א

מתני’: אילו מציאות שלו, ואילו שחייב להכריז. אילו מציאות שלו. ^ב_אמצא פירות מפוזרין, ^ב_במעות מפוזרות, ^ב_גכריכות ברשות הרבים, ^ב_דועיגולי דבילה, וככרות של נחתום, מחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר, וגיזי צמר הבאות ממדינתן, ואניצי פשתן, ולשונות של ארגמן, הרי אילו שלו:

גמ’: מניין לייאוש בעלין מן התורה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי שמעון בן יהוצדק רבי שמעון בן יהוצדק° דכתיב (דברים כי תצא כב ג) כן תעשה לחמורו וכ”ו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה. את שאבוד ממנו ומצוי לך את חייב להכריז. ואת שאינו אבוד רק ממנו אלא מכל אדם ומצוי לך, _{כגון שטפה נהר} אין את חייב להכריז יצא. ייאוש בעלים _{שכיוון שהתייאש הרי} הוא כאבוד ממנו ומכל אדם, ואין את חייב להכריז. תני מצא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד ב] כריכות ברשות הרבים, אינו חייב להכריז, _{דכיוון שרבים דורכים עליו, הבעלים מתיאשים. דסימן העשוי להדרס לא הוי סימן ומקומו לא הוי סימן כיוון שבועטים ומזיזים אותו}. ברשות היחיד, כיוון שאין רבים דורכים עליו, חייב להכריז _{דמקום הוי סימן}. ^ב_האלומות _{עמרים גדולים ולא דורכים עליהם בני אדם, בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד חייב להכריז. תנן, עיגולי דבילה הרי אילו שלו. הדא דתימא באילן עיגולייא רברביא  עיגולים גדולים, שהכל עושים באותה צורה. ברם באילין זעירייא שכל מקום עושה צורה אחרת כגון אילו דאתיין מבצרה, חייב להכריז, משום ^ב_וסימני מקום שכל מקום עשה עיגול בצורה אחרת. חתיכות של בשר ובתוכן כבד אחת או כוליה אחת, חייב להכריז. מחרוזות של דגים ובתוכן יריקא מין דג אחד או לכיסא מין דג אחד, חייב להכריז}

ירושלמי בבא מציעא, פרק ב, הלכה ב

מתני’: °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז. כיצד? ^ב_זמצא עיגול ובתוכו חרס. ככר ובתוכו מעות. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, כל כלי אנפוריא _{כלים חדשים} אינו חייב להכריז:

גמ’: תנן, עיגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות. תני, במשוקע בו. אבל אם היו עליו דרך הינוח בעלמא אינו חייב להכריז. ותני, כתוב בחרס ונתון על פי חבית, בנייר ונתון על פי עיגול חייב להכריז. הכא את אמר דווקא במשוקע בו והכא את אמר אפילו בנתון בו דרך הינוח? הן דתימר דווקא במשוקע בו, ברשות הרבים. שאים לא היה משוקע הבעלים מתייאשים שסוברים שנפל מדריסת האנשים. והן דתימר בנתון בו דרך הינוח, ברשות היחיד. ואפילו אם לא נפל מדריסת האנשים ברשות הרבים בנתון בו דרך הינוח אין זה סימן. שאני אומר, דרך נפילה נפלה עליו ולא הונח לסימן. תנן, °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, כלי אנפוריא אינו חייב להכריז. אמרה רבי יוחנן רבי יוחנן°, ותני לה ואילו הן כלי אנפוריא, כגון, בדי מחטין, וצינוריות, ומחרוזות של קרדומות. אמוריה דרב יצחק בר טבליי רב יצחק בר טבליי°, אשכח עזיל _{מצא חוט צמר} כריך במקטורה _{כרוך כדרך שרגילים לכרוך למכירה בשוק}. אתא גבי רבי יצחק רבי יצחק° ואורי ליה כהדא ד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר דמתניתן דכלי אנפוריא, _{שדבר שכמותו נמכר בשוק ואין בו סימן מיוחד}, לא חייב להכריז. אמוריה דרבי יוחנן רבי יוחנן° אשכח עזיל _{מצא חוט צמר} כריך במקטורה _{כרוך כדרך שרגילים לכרוך למכירה בשוק}. אתא לגבי רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר לו, אן אשכחתיניה  _{היכן מצאתה}? בסימטא או בפלטיא? דהוא בעי מיפתרינה כהדא ד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר דמתניתן דכלי אנפוריא אינו חייב להכריז ותני עליה, כגון, בדי מחטין, וצינוריות, ומחרוזות של קרדומות כל אלו שאמרו אימתי מותרים?בזמן שמצאן אחד אחד, אבל מצאן שנים שנים חייב להכריז. ומדמנין הוי סימן, אף מקום הוי סימן. לפיכך מצאן במקום שרבים מהלכים, כיוון דדרסי ביה אין המקום סימן, אבל במקום שאין הרבים מהלכים, מקום הוה סימן.

ירושלמי בבא מציעא, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_חואילו חייב להכריז. מצא פירות בכלי, או כלי כמות שהוא. ^ב_טמעות בכיס, או כיס כמות שהוא. ^ב_יציבורי פירות ^ב_יאוציבורי מעות _{דמנין הוה סימן}. ^ב_יבשלשה מטביעות זה על גבי זה. ^ב_יגכריכות ברשות היחיד _{דמקום הוה סימן}, ^ב_ידוככרות של בעל הבית, וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן, כדי יין וכדי שמן, חייב להכריז:

גמ’: תנן, שלשה מטביעות זה על גבי זה חייב להכריז. רב יהודה רב יהודה° אומר, דווקא אם היו שלשה מטביעות של שלשה מלכים. אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ב_א מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף ז', סמ"ג עשין עד :

2 ב_ב מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף ו':

3 ב_ג מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף ט':

4 ב_ד מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף ו':

[ע"ב]

5 ב_ה מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה י', מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף ט', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף ז', סמ"ג עשין עד :

6 ב_ו מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה י', מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף ט', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף ז', סמ"ג עשין עד :

7 ב_ז מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף ט"ו:

8 ב_ח מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף י', סמ"ג עשין עד :

9 ב_ט מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ג', סמ"ג עשין עד :

10 ב_י מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף י', סמ"ג עשין עד :

11 ב_יא מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף י"א, סמ"ג עשין עד :

12 ב_יב מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף י"ב, סמ"ג עשין עד :

13 ב_יג מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף ט', סמ"ג עשין עד :

14 ב_יד מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף ח':

-----------------------------------דף ז

ירושלמי מאיר בבא מציעא ז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד א] ואפילו ^ב_טושלשתן של מלך אחד ועשויין גודלין _{שכל אחד בגודל אחר}. הלכך, של שלשה מלכים ועשויין שלא גודלין, או אפילו שלשתן של מלך אחד ועשויין גודלין. תנן, כריכות ברשות היחיד חייב להכריז _{דמקום הוה סימן}. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° אין הוה כגון אהן מצובה אין חייב להכריז. מהו כגון אהן מצובה? כגון אהן קרפיפא  _חצר של שלשה בני אדם, או שהשכיר דירה לשלושה בני אדם, מכיון דלא ידע למאן מחזרה, אין חייב להכריז. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מהא את שמע מינה אם בר נש הוה מהלך אחורי °רבי חלפתא רבי חלפתא ועוד שני אנשים ונפל מחד מינייהו חד דינר. אם מצאו אדם, מכיון דלא ידע למאן מחזרה, אינו חייב להכריז. _{אף ש°רבי חלפתא רבי חלפתא לא חשוד לשקר}. רבי שמעון בר ווה רבי שמעון בר אבא° הוה מהלך אחורי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. נפל מיניה דינר אושטיה ליה רבי שמעון בר ווה רבי שמעון בר אבא°. אמר לו כבר נתייאשתי מיניה. אמרי, לא איתכוין רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אלא לזכוייה לרבי שמעון בר ווה רבי שמעון בר אבא°, ולכן הפיל את הדינר בכוונה, בגין דהוה אינש מסכן  _{שהיה אדם עני}

ירושלמי בבא מציעא, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_טזמצא אחר הגפה _קיר או אחר הגדר גוזלות מקושרין או בשבילין שבשדות, הרי זה לא יגע בהן. ^ב_יזמצא כלי באשפות אם מכוסה, לא יגע בו. ואם מגולה, נוטל ומכריז. מצא ^ב_יחבגל או בכותל ישן, הרי אילו שלו. ^ב_יטמצא בכותל חדש, מחציו ולחוץ שלו. מחציו ולפנים של בעל הבית. ^ב_כאם היה משכירו לאחרים, אפילו מצא בתוך הבית, הרי אילו שלו:

גמ’: תנן, מצא אחר הגפה _קיר או אחר הגדר גוזלות ^ב_כאמקושרין או בשבילין שבשדות, הרי זה לא יגע בהן. שודאי הונחו שם ואם יטלם אין בהם סימן שיוכל להכריז. רב יהודה רב יהודה° אמר ובלבד גוזלות מקושרין בכנפיהן, דאם היו קשורים עם חוט היה הקשר סימן. {אמורא|רבי אבא בר זבדא}} אשכח חמר  _{מצא יין} מכסי בחפיסה ונסתיה  _{ולקח אותו}. אזל שאל לרב רב (אמורא)°, אמר לו לא עבדת טבות _{שספק הינוח לא יגע בהם}. אמר לו חזריה? אמר לו לא. דנימא אתא מריה, בעי ליה ולא אשכחיה, ואיתייאש מיניה.  _{כי אולי הבעלים חיפש ולא מצא במקום שבו הוא הניח את היין ולכן הוא התייאש} ולא יחזור לחפש שם. אלא צא והכרז. תנן, מצא כלי באשפות אם מכוסה, לא יגע בו באשפה שאינה עשויה להתפנות. אבל אם עשויה להתפנות נוטל ומכריז דתני, מצא באשפה חייב להכריז שדרך האשפה להיטלטל. מצא בגל ובכותל ישן, הרי אילו שלו. שאני אומר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד ב] של אמוריים היו. תנן, מצא בכותל חדש, מחציו ולחוץ שלו. מחציו ולפנים של בעל הבית. תני מצא בין פצים לפצים, מן האגף ולפנים כלפנים. מן האגף ולחוץ כלחוץ. אם היה חור מפולש לפנים _{פתוח מבפנים והולך ונסר כלפי חוץ}, אפילו מחציו לחוץ הרי אילו של בעל הבית שאני אומר הניחו מבפנים והחליק. אם היה מפולש לחוץ, אפילו מחציו ולפנים הרי אילו של מוצאיהן. תנן, היה משכירן לאחרים, אפילו מצא בתוך הבית הרי אילו שלו. דברי °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. _{משמע שחכמים חולקים ואומרים שחייב להכריז}. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בפונדק איתפלגון. ד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. סבר כיוון דרבים מצויים שם הבעלים מתיאשים. אבל בחצר, דרק עוברין דרך שם כל עמא מודו שחייב להכריז. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, בחצר איתפלגון. אבל בפונדק כל עמא מודו שהוא של מוצאו

ירושלמי בבא מציעא, פרק ב, הלכה ה

מתני’: ^ב_כבמצא בחנות הרי אילו שלו. בין התיבה לחנוני, הרי הוא של חנוני. לפני השולחני, הרי הוא שלו. בין הכסא ולשולחני, הרי הוא של שולחני. ^ב_כגלקח פירות מחבירו או ששולח לו חבירו פירות ומצא בתוכו מעות, הרי אילו שלו. ואם היו צרורין, נוטל ומכריז. אף ^ב_כדהשמלה היתה בכלל כל אילו. ולמה יצאת? להקיש אליה. מה השמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין, אף ^ב_כהכל דבר שיש לו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

15 ב_טו מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף י"ב, סמ"ג עשין עד :

16 ב_טז מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ס סעיף י', סמ"ג עשין עד :

17 ב_יז מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ס סעיף י"א:

18 ב_יח מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ז', מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ח', מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ס סעיף א', סמ"ג עשין עד :

19 ב_יט מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ז', מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ח', מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ס סעיף א', סמ"ג עשין עד :

20 ב_כ מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ס סעיף ג':

21 ב_כא מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ס סעיף י':

[ע"ב]

22 ב_כב מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ד', מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ס סעיף ה', סמ"ג עשין עד :

23 ב_כג מיי' פ ט"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף י"ז, סמ"ג עשין עד :

24 ב_כד מיי' פ י"ד מהל' גזלה ואבדה הלכה א':

25 ב_כה מיי' פ י"ד מהל' גזלה ואבדה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ב סעיף ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רנ"ט סעיף ג', סמ"ג עשין עד :

-----------------------------------דף ח

ירושלמי מאיר בבא מציעא ח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד א]

גמ’: תנן, בין התיבה לחנוני, הרי הוא של חנוני. וכ”ו. בין הכסא ולשולחני, הרי הוא של שולחני וכ”ו. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מדתנן בין חנווני לתיבה הרי הוא של חנוני ובין כסא לשלחני הרי הוא של שולחני משמע, כיני מתניתא  _{כך כוונת המשנה}, על גבי כסא, שלו. על גבי תיבה, שלו. שמעון בן שטח הוה עסיק בהדא כיתנא _פשתן. אמרין ליה תלמידוי רבי ארפי מינך, ואנן זבנין לך חדא חמר  _{עזוב סחורה זו ואנחנו נקנה לך חמור} שתוכל להשכיר אותו ולהתפרנס, ולית את לעי סוגין  _{ולא תעבוד קשה}. ואזלון זבנון ליה חדא חמר מחד סירקאי  _{הלכו וקנו לו חמור מישמעאלי אחד} ותלי ביה חדא מרגלי. אתון לגביה אמרין ליה, מן כדון, לית את צריך לעי תובן  _{מעכשיו לא תצטרך להטריח עצמך עוד}. אמר לון, למה? אמרין ליה, זבנינן לך חד חמר מחד סירקיי, ותלי ביה חדא מרגלית. אמר לון, וידע בה מרה? אמרין ליה, לא. אמר לון, לכו תחזירו. רב הונא רב הונא° וביבי בר גוזלון ביבי בר גוזלון° אמרו בשם רב רב (אמורא)°, התיבון קומי °רבי רבי יהודה הנשיא, אפילו כמאן דאמר גזילו של עובד כוכבים ומזלות אסור, כל עמא מודיי שאבידתו מותרת. ואם כן מדוע שמעון בן שטח אמר להחזיר את המרגלית?ענה להם °רבי רבי יהודה הנשיא, מה אתון סברין °שמעון בן שטח שמעון בן שטח ברברין _{רודף אחר הממון} הוה? לא כן אלא רצה שיתקדש שם שמים על ידו, דבעי הוה °שמעון בן שטח שמעון בן שטח משמע שהגוי אומר, בריך אלההון דיהודאי, מאגר כל הדין עלמא  _{יותר מכל שכר העולם הזה}. ויידא אמרה דא שצריך לנהוג כך? °רבי חנינה רבי חנינה משתעי הדין עובדא  _{מספר מעשה זה}. רבנין סבייא זבנין חד כרי דחיטין מאילין דאיסרטוס _{סוחרים גוים}, ואשכחון ביה חדא צררא דדינרי וחזרוניה להון. אמרין, בריך אלההון יהודאי. אבא אושעיה איש טורייא היה כובס, ופעם אחת באה המלכה לרחוץ בנהר ואיבדה תכשיטיה, והוא מצאן והחזיר לה. אמרה, יהון לך. לי אהן תכשיט מהו חשוב עלי. דאית לי טבין מיניה ואית לי סוגין מיניה  _{הרבה מהם}. אמר לו אורייתא גזרת דנחזור. אמרה בריך אלההון דיהודאי. רבי שמואל בר סוסרטיי רבי שמואל בר סוסרטיי° סלק לרומי. אובדת מלכתא דילנית _{חפצים ותחשיטים} דידה, ואשכחיה  _{ומצא אותם}. אפקת כרוז במדינתא, מאן דמחזר לה בגו שלשים יומין, יסב אכן ואכן. בתר שלשים יומין, איתרים רישיה  _{יערפו את ראשו}. לא חזריה גו שלשים יומין. בתר שלשים יומין חזריה. אמרה ליה, לא היית במדינתא? אמר לה אין. אמרה ליה, ולא שמעת קלא דכרוזא? אמר לה אין. אמרה ליה, ומה אמר הכרוז?אמר לה, מאן דמחזר לה גו שלשים יומין יסב אכן ואכן, בתר שלשים יומין איתרים רישיה  _{יערפו את ראשו}. אמרה ליה, ולמה לא חזרתוניה גו שלשים יומין? אמר לה, דלא תימרון בגין דחלתיך עבדית, אלא בגין דחלתיה דרחמנא. אמרה ליה, בריך אלהון דיהודאי. אלכסנדרוס מקדון סליק גבי מלכא קצייא _{קוצין שבהודו} חמא ליה דהב סגין כסף סגין. אמר לו לא דהבך ולא כספך אנא צריך. לא אתית אלא מיחמי פרוכסין _{מנהגי שלטון} דידכון היך אתון יהבין, היך אתון דיינין. עד דו עסוק עימיה, אתא בר נש חד דאין עם חבריה, דזבן חדא חלקא ואשפתה ואשכחון בה סימא דדינרי  _{מצא אוצר של דינרים} אהן דזבין הוה אמר, קיקילתא זבנית, סימא לא זבנית  _{זה שקנה אמר אשפה קניתי אוצר לא קניתי} אהן דזבן הוה אמר, קיקילתא וכל דאית בה זבינית  _{זה שמכר אמר מכרתי אשפה וכל מה שבתוכה}. עד דאינון עסיקין דין עם דין. אמר מלכא לחד מינייהו. אית לך בר דכר? אמר לו אין. אמר לחבריה, אית לך ברת נוקבה? אמר לו אין. אמר לון, אסבון דין לדין, וסימא יהוי לתרויהון.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד ב] שרי גחיך. אמר ליה, למה את גחיך, לא דנית טבאות? אמר לו אילו הוה הדין דינא גבכון, היך הויתון דנין? אמר לו, קטלין דין ודין וסימא עלת למלכא  _{היינו הורגים את זה ואת זה והאוצר היה למלך}. אמר לו, כל הכי אתון רחמין דהב סגי  _{כל כך אתם אוהבים זהב}? עבד ליה אריסטון  _סעודה אפיק קומיי קופד  _בשר דדהב, תרנגולין דדהב. אמר לו, דהב אנא אכיל? אמר לו, תיפח רוחיה דההוא גברא. אי דהב לית אתון אכלין, למה אתון רחמין דהב סוגין  _{למה אתם כל כך אוהבים זהב}. אמר לו, דנחא  _זורחת עליכון שמשא? אמר לו אין. נחית עליכון מיטרא? אמר לו אין. אמר לו, דילמא אית גביכון בעיר דקיק  _{יש אצלכם בהמות דקות}? אמר לו אין. אמר, תיפח רוחיה דההוא גברא. לית אתון חיין, אלא בזכות בעירא דקיקא דכתיב (תהלים ל"ו, ז') אדם ובהמה תושיע ה':

ירושלמי בבא מציעא, פרק ב, הלכה ו

מתני’: עד אימתי חייב להכריז? עד כדי שידעו בו שכנים דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, שלשה רגלים, ^ב_כוואחר רגל האחרון שבעת ימים, כדי שילך לביתו שלשה, ויחזור שלשה, ויכריז יום א':

גמ’: תני, בראשונה היו מכריזין שלשה רגלים ואחר רגל האחרון שבעת ימים. כדי שילך שלשה, ויחזור שלשה, ויכריז יום אחד. משחרב בית המקדש התקינו שיהו מכריזין שלשה ימים. מן הסכנה ואילך _{שהיו אומרים כל אבדה למלך}, התקינו שיהא מודיע ^ב_כזלקרוביו ולשכיניו ודייו

ירושלמי בבא מציעא, פרק ב, הלכה ז

מתני’: ^ב_כחאמר את האבידה ולא אמר את סימניה, הרי זה לא יתן. ^ב_כטהרמאי, אף על פי שאמר את סימניה, הרי זה לא יתן לו, שנאמר (דברים כי תצא כב ב) עד דרוש אחיך אותו. עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא ואם אינו רמאי:

גמ’: איזה הוא רמאי? עבד גרמיה מחזר מציאן, ועבד חדא רבה וטבא _{ובפעם אחת גונב הרבה}. היך הוא עביד רבה וטבא? חמי ליה לבירייתא  _{עושה עצמו בעיני הבריות} דאיש נאמן מחזר מציאן הוא. ומפקידין גביה, והוא נסיב כולא ואזיל ליה  _{והוא לוקח הכל והולך לו}. ואית דאמרין, _{הוא שומע שאדם מצא אבדה} והוא אזיל לכנישתא ואומר שהוא מצא, ושמע סימנין והוא אומר שזה לא החפץ הזה, ואזל לכנישתא חורי _{ששם נמצא מוצא האבדה} ואמר סימנא, ונסב ליה  _{ונוטל אותה}

ירושלמי בבא מציעא, פרק ב, הלכה ח

מתני’: ^ב_לכל דבר שהוא עושה ואוכל, יעשה ויאכל. ודבר שאינו עושה ואוכל, ימכור. שנאמר (דברים כי תצא כב ב) והשבותו לו. ראה היאך תשיבנו לו. מה יהא בדמים? °רבי טרפון רבי טרפון אומר, ^ב_לאישתמש בהן. לפיכך אם אבדו ^ב_לבחייב באחריותן. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, לא ישתמש בהן. לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן:

גמ’: תנן, שנאמר (דברים כי תצא כב ב) והשבותו לו. ראה היאך תשיבנו לו. תני שלא יאכיל עגל לעגלים, וסייח לסייחין, ותרנגול לתרנגולין. עובדא הוה בחד בר נש, דאשכח חמשה עגלין. והוה מזבין ומוכלינון עד דקמון על חד. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם רב רב (אמורא)° הלכה כ°רבי טרפון רבי טרפון בדבר שיש בו סימן _{שמוכר ומותר להשתמש בכסף, אבל דבר שצריך טביעת עיין לא ימכור}. רבי אבא רבי אבא° ורב יהודה רב יהודה° אמרו בשם רב רב (אמורא)° מעשה היה והודה °רבי רבי יהודה הנשיא כ°רבי טרפון רבי טרפון בדבר שיש בו סימן. רב יהודה רב יהודה° אמר, תלמיד חכם אין צריך ליתן סימן. אמר רב הונא רב הונא°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

26 ב_כו מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה ח', סמ"ג עשין עד :

27 ב_כז מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף ג', סמ"ג עשין עד :

28 ב_כח מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף ה', סמ"ג עשין עד :

29 ב_כט מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף ה', סמ"ג עשין עד :

30 ב_ל מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה ט"ו, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף כ"ב, סמ"ג עשין עד :

31 ב_לא מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ז, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף כ"ה:

32 ב_לב מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ז, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף כ"ה:

-----------------------------------דף ט

ירושלמי מאיר בבא מציעא ט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד א] הכל מודין שאם היה צרור מעות, לא יגע בהן. שלא התיר °רבי טרפון רבי טרפון להשתמש במעות, אלא כשטרח למכור את האבדה. אבל אם מצא מעות צרורות שלא טרח בהם לא ישתמש בהם. יהודה ברבי יהודה ברבי° עאל לכנישתא, שבק סנדלוי ואזלין _נעלמו. אמר אילו לא אזלית לכנישתא, לא אזלון סנדליי _{ללמד שגם בבית הכנסת יש גנבים שרק עושים עצמם צדיקים וצריך להשמר}. מהו שיטמא כהן לתלמוד תורה? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° הוה יתיב מתני, ועל מיתא  _{הכניסו מת}. וכיוון שהיה מסופק האם מותר לכהן להיטמא בשביל ללמוד תורה, מן דקם לא אמר ליה כלום. ומן דיתיב ליה _{מי שנשאר יושב} {{{2}}}, לא אמר לו כלום

ירושלמי בבא מציעא, פרק ב, הלכה ט

מתני’: ^ב_לגמצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום. ואם אינו יודע לקרות, גוללן. אבל לא ילמד בהן בתחילה _{דבר חדש שמא מתוך עיון יקרע}, ולא יקרא אחר עמו. מצא ^ב_לדכסות, מנערה אחת לשלשים יום. ושוטחה לצורכה, אבל לא לכבודו. כלי ^ב_להכסף וכלי נחושת, משתמש בהן לצורכן אבל לא לשוחקן. כלי ^ב_לוזהב וכלי זכוכית, לא יגע בהן עד שיבוא אליהו. ^ב_לזמצא שק או קופה. אם אין דרכו ליטול, הרי זה לא יטול:

גמ’: תני, מצא ספרים, קורא בהן אחת לשלשים יום. אם אינו יודע לקרות, גוללן. ולא יקרא ^ב_לחפרשה וישנה, ולא יקרא פרשה ויתרגם, ולא יפתח בו יותר משלשה דפין. ולא יקראו בו שלשה בכרך אחד _ביחד. במה דברים אמורים? בספרים חדשים. אבל בישנים, אחת לשנים עשר חדש. כלי ^ב_לטכסף משתמש בהן בצונן אבל לא בחמין, מפני שמשחירן. כלי נחושת, משתמש בהן בחמין אבל לא על ידי האור, מפני שמפחיתן. ^ב_ממגריפות וקרדומות, משתמש בהן ברך אבל לא בקשה. מגריפה, מקבל בה את הטיט, ומדיחה ומניחה במקומה. קורדום, מבקע בו עצים, אבל לא צינים _דקלים ועצי זית _{שהם קשים}. כשם שאת אומר במוצא, כך אתה אומר במפקיד. והמפקיד כסות אצל חבירו, מנערה אחת לשלשים יום. ואם היתה טרחתם מרובה, גובה שכרו ממנה

ירושלמי בבא מציעא, פרק ב, הלכה י

מתני’: אי זו היא אבידה? מצא ^ב_מאחמור ופרה רועין בדרך, אין זו אבידה. חמור וכליו הפוכין, ופרה רצה בין הכרמים, הרי זה אבידה. ^ב_מבהחזירה וברחה, החזירה וברחה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים, חייב. שנאמר (דברים כי תצא כב א) השב תשיבם. ^ב_מגהיה בטל מן הסלע, לא יאמר לו תן לי סלע, אלא נותן לו שכרו כפועל בטל. ^ב_מדאם יש שם בית דין, מתנה עמו בפני בית דין. ^ב_מהאין שם לפני מי יתנה, שלו קודם

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד ב] ^ב_מומצאה ברפת, אינו חייב בה. ברשות הרבים, חייב בה. ^ב_מזהיתה בין הקברות, _{והוא כהן} אל יטמא לו. ^ב_מחאם אמר לו אביו היטמא, או שאמר לו אל תחזיר, הרי זה לא ישמע לו. ^ב_מטפירק וטען, פירק וטען, אפילו ארבעה וחמשה פעמים, חייב. שנאמר (שמות משפטים כג ה) עזוב תעזוב. הלך ו^ב_נישב לו אמר לו, הואיל עליך מצוה, אם רציתה לפרוק פרוק, פטור. שנאמר, עזב תעזוב עמו. היה ^ב_נאחולה או זקן, חייב. מצוה מן התורה לפרוק _בחינם, אבל לא לטעון. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אף לטעון. °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי אומר, אם היה עליו יותר ממשואו, אין זקוק לו. שנאמר, (שמות משפטים כג ה) רובץ תחת משאו. משאוי שהוא יכול לעמוד בו:

גמ’: תנן, או שאמר לו אביו אל תחזיר, הרי זה לא ישמע לו. בכל אתר את אמר מצות עשה קודמת למצות לא תעשה. והכא את אמר אין מצות עשה קודמת למצות לא תעשה? _{והרי מצות כיבוד אב ואם היא מצוות עשה. ואבדה לא תעשה דכתיב לא תוכל להתעלם}. שנייא היא שהוא ואביו חייבין בכבוד המקום. תני כתיב כי תראה את חמור שונאך רובץ תחת משאו. רובץ ולא ^ב_נברבצן. וחזר ותני פורק עמו אפילו מאה פעמים ביום. הכיצד? הן דתימר רובץ ולא רבצן _{שפטור מלעזור לו}, בההוא דמפיל גרמיה _{בחמור שמפיל עצמו} {{{2}}}. והן דתימר פורק עמו אפילו מאה פעמים, בההוא דאניס. (שמות משפטים כג ד) כי תפגע יכול פגיעה ממש? תלמוד לומר (שמות משפטים כג ה) כי תראה. אי כי תראה, יכול אפילו רחוק מאה מיל? תלמוד לומר כי תפגע. הא כיצד? שיערו חכמים אחד ^ב_נגמשבעה ומחצה במיל וזהו ריס. עזוב תעזוב, זו פריקה. הקם תקים, זו טעינה. °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי אומר. כשם שפורקו מן התורה _בחינם, כך טוענו מן התורה _בחינם. חמור ישראל ומשאוי של עובד כוכבים ומזלות, דברי הכל פורק וטוען, דהא חמור אחיך הוא. חמור עובד כוכבים ומזלות ומשאוי של ישראל, כדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, לא פורק ולא טוען _{שצער בעלי חיים דרבנן}. כדברי חכמים, פורק _{דצער בעלי חיים דאורייתא}, אבל לא טוען דלאו דאחיך הוא

ירושלמי בבא מציעא, פרק ב, הלכה יא

מתני’: ^ב_נדאבידתו ואבידת אביו, שלו קודמת. אבידתו ואבידת רבו, שלו קודמת. ^ב_נהאבידת אביו ואבידת רבו, של רבו קודמת לשל אביו. שאביו הביאו לחיי העולם הזה, ורבו שלימדו חכמה הביאו לחיי העולם הבא. אם היה אביו ^ב_נושקול כנגד רבו, אבידת אביו קודמת. ^ב_נזהיה אביו ורבו נושאין משאוי, מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו. ^ב_נחהיה אביו ורבו בבית השבי, פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו. אבל אם היה אביו תלמיד חכם, ^ב_נטפודה את אביו ואחר כך פודה את רבו:

גמ’: תנן, ורבו שלימדו חכמה הביאו לחיי העולם הבא. תני אי זהו רבו שלימדו חכמה? כל שפתח לו תחילה _{שלימד אותו איך ללמוד}. דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ^ב_סכל שרוב תלמודו ממנו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, כל שהאיר עיניו במשנתו. רב כ°רבי מאיר רבי מאיר, ורבי יוחנן רבי יוחנן° כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שמואל שמואל (אמורא)° כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. רב כ°רבי מאיר רבי מאיר דחד בר נש פתח פומיה דרב רב (אמורא)° _{שלימד אותו איך ללמוד}. וכששמע דדמך, בזע עלוי  _{שמת קרע עליו}. רבי יוחנן רבי יוחנן° כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, דרבי יוחנן רבי יוחנן° הוה סליק מטיבריה לציפורי. חמא חד בר נש

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

33 ב_לג מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף כ':

34 ב_לד מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף י"ח:

35 ב_לה מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף י"ט:

36 ב_לו מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף י"ט:

37 ב_לז מיי' פ י"א מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ג סעיף א', סמ"ג עשין עד :

38 ב_לח מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף כ':

39 ב_לט מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף י"ט:

40 ב_מ מיי' פ י"ג מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף י"ט:

41 ב_מא מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"א סעיף א', סמ"ג עשין עד :

42 ב_מב מיי' פ י"א מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ז סעיף ב', סמ"ג עשין עד :

43 ב_מג מיי' פ י"ב מהל' גזלה ואבדה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ה, סמ"ג עשין עד :

44 ב_מד מיי' פ י"ב מהל' גזלה ואבדה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ה, סמ"ג עשין עד :

45 ב_מה מיי' פ י"ב מהל' גזלה ואבדה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ה, סמ"ג עשין עד :

[ע"ב]

46 ב_מו מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"א סעיף ג', סמ"ג עשין עד :

47 ב_מז מיי' פ י"א מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ח, מיי' פ י"ג מהל' רוצח הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ב סעיף ב', סמ"ג עשין עד :

48 ב_מח מיי' פ י"א מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ט, מיי' פ"ו מהל' ממרים הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ו סעיף ה', טור ושו"ע יו"ד סי' ר"מ סעיף ט"ו, סמ"ג עשין עד :

49 ב_מט מיי' פ י"ג מהל' רוצח הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ב סעיף ד', סמ"ג עשין פ }}, סמ"ג עשין פא :

50 ב_נ מיי' פ י"ג מהל' רוצח הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ב סעיף ז':

51 ב_נא מיי' פ י"ג מהל' רוצח הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ב סעיף ז':

52 ב_נב טור חו"מ סי' ערב:

53 ב_נג מיי' פ י"ג מהל' רוצח הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ב סעיף ה', סמ"ג עשין פ }}, סמ"ג עשין פא :

54 ב_נד מיי' פ י"ב מהל' גזלה ואבדה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ד סעיף א', סמ"ג עשין עד :

55 ב_נה מיי' פ י"ב מהל' גזלה ואבדה הלכה ב', מיי' פ ה' מהל' תלמוד תורה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ד סעיף ב', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ב סעיף ל"ד, סמ"ג עשין עד :

56 ב_נו מיי' פ י"ב מהל' גזלה ואבדה הלכה ב', מיי' פ ה' מהל' תלמוד תורה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ד סעיף ב', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ב סעיף ל"ד, סמ"ג עשין עד :

57 ב_נז מיי' פ ה' מהל' תלמוד תורה הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ב סעיף ד', סמ"ג עשין עד :

58 ב_נח מיי' פ ה' מהל' תלמוד תורה הלכה א', מיי' פ' מהל' מתנות עניים ח הלכה י"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ב סעיף ד', טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ב סעיף ט', סמ"ג עשין עד }}, סמ"ג עשין קסב :

59 ב_נט מיי' פ ה' מהל' תלמוד תורה הלכה א', מיי' פ' מהל' מתנות עניים ח הלכה י"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ב סעיף ד', טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ב סעיף ט', סמ"ג עשין עד }}, סמ"ג עשין קסב :

60 ב_ס מיי' פ י"ב מהל' גזלה ואבדה הלכה ב', מיי' פ ה' מהל' תלמוד תורה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ב סעיף ל', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ד סעיף ב', סמ"ג עשין עד :

-----------------------------------דף י

ירושלמי מאיר בבא מציעא י

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד א] נחת מן תמן ירד משם {{{2}}}. אמר לו מה קלא במדינתא? אמר לו, חד רבן דמך, וכל עמא פריין מיטפלא ביה  _{רב אחד מת וכולם רצים ללוות אותו}. ידע רבי יוחנן רבי יוחנן° דהוא רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. שלח ואייתי מאנין טבין דשובתא ובזעון  _{שלח והביאו לו בגדי שבת וקרע} . ולא כן תני, כל קרע ^ב_סאשאינו של בהלה אינו קרע? ולמה חיכה רבי יוחנן רבי יוחנן° עד שיביאו לו בגדי שבת, והרי עד שהביאו לו עבר זמן חימום? רבי יוחנן רבי יוחנן° בעה מיעבד דרבה ומוקריתיה  _{רצה לקרוע בגדים חשובים להראות כבוד}. ולא ידעין אין משום דהוא הוי רביה, או משום דקורעין על אב בית דין שמת ^ב_סבמשום שמועות הרעות. ממילתיה דרבי חייה בר ווא רבי חייא בר ווא° ניתן ללמוד שרב חנינא רב חנינא° לא היה רבו מובהק של רבי יוחנן רבי יוחנן°. דרבי חנינא רבי חנינא בר חמא° היה הולך בציפורי ונסמך על בר ווא בר ווא°. חמא כל עמא פריי. אמר לו, למה כולי עלמא פריי? אמר לו, רבי יוחנן רבי יוחנן° יתיב דריש בבי מדרשא דרבי בנייה רבי בנייה°, וכל עמא פריי מישמעיניה  _{ראה שכולם רצים שאל למה כולם רצים א}"_{ל רבי יוחנן רבי יוחנן° יושב ודורש וכולם רצים לשמוע}. אמר 'רב חנינא רב חנינא°, בריך רחמנא דחמי לי פורין  _{שהראה לי פרי עמלי} עד דאנא בחיים. דבאגדתא פשטית ליה הכל, חוץ ממשלי וקהלת. הדא אמרה, כל תלמיד ותלמיד _{שרוב תלמודו בדבר מסויים ממנו כגון כאן שלמדו רוב תלמודו באגדה} חייב לקרוע על רבו אפילו שאין כל תורתו ממנו. שמואל שמואל (אמורא)° אמר כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. דחד בר נש אסבר לשמואל שמואל (אמורא)° הא דתנן, שני מפתיחות, אחד יורד לאמת בית השחי ואחד פותח כיון. _{והסביר לו שהכוונה} שהיה מוריד ידו עד שיחיו _{דרך פתח כדי להגיעה למנעול} והיה פותח והשניה פותח כיון _מיד. ושמע דדמך ובזע עלוי  _{שמת וקרע עליו}

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

61 ב_סא מיי' פ ח' מהל' אבל הלכה ג', טור יורה דעה סי' שמ:

62 ב_סב מיי' פ ט' מהל' אבל הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ל"ו:

[ע"ב]

הדרן עלך פרק אלו מציאות