שולחן ערוך חושן משפט רסז כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · רסז · כה · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

מה יעשה בדמים ינתנו למוצא ויש לו רשות להשתמש בהם לפיכך אם נאנסו חייב לשלם ואע"פ שלא נשתמש בהם שכיון שיש לו רשות להשתמש בהם הרי הם אצלו כשאלה בד"א שיש לו רשות להשתמש בהם בדמי אבידה מפני שטרח להטפל בה אבל אם מצא מעות לא ישתמש בהם לפיכך אם אבדו באונס פטור שאינו עליהם אלא כשומר שכר:

הגה: וכבר נתבאר סעיף ט"ז דיש חולקין וסבירא להו דאינו אלא שומר חנם:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

לפיכך אם נאנסו חייב לשלם:    כ"כ הרמב"ם ולטעמיה אזיל דפסק דכל שומר אבידה הוא ש"ש וכמ"ש לשונו בסימן זה סי"ו מ"ה בהני דמים דמותר להשתמש וליהנות מהן מעלינן ליה חד דרגא וחייב באונסין ומ"ה סיים נמי וכתב הרמב"ם והמחבר דאם מצא מעות דאז אסור להשתמש בהן דנשתיירו על דינן כשאר שומרי אבידה שאינן עליהן אלא כש"ש ומינה נלמד דמה שסיים מור"ם וכתב שם עלה דיש חולקין וס"ל דאינו אלא כש"ח ס"ל דבמצא אבידה ומכרה דאז מותר לשמש בדמים אינו אלא ש"ש ואע"ג דמותר להשתמש מ"מ כל זמן שלא שימש לא מיחשב כשואל להתחייב באונסין וכ"כ הטור בהדיא ואפשר שסמך על מ"ש דין שומר אבידה בסי"ו אבל מ"מ הל"ל גם זה כדי שלא נטע' ולומר דדין שואל יש לו כיון דכל הנאה שלו הוא אי מטה סחורה לידו לקנות' ודוחק לומר דמ"ה לא כתבו משום דלא ס"ל כהחולקין בזה מה"ט וצ"ע:

אבל אם מצא מעות כו':    ל' הטור וכן מי שהפקידו בידו מעות לא ישתמש בהן כו' וכן הובא בגמרא ובפוסקי' ומהתימה שלא כתבו רמב"ם והמחבר ומור"ם ז"ל כאן וע"ל סימן רצ"ב ס"ו:

ש"ך - שפתי כהן

(יז) לפיכך אם נאנסו כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ל"ח עד מעלינן ליה חד דרגא כו' וסברא זו דמעלינן חד דרגא כבר דחוהו התוספות פרק הכונס דף נ"ו ע"ב ופ' א"מ דף כ"ט ע"א ופ' שבועות הדיינים דף מ"ד ע"א והרא"ש שם ובס"פ המפקיד מיהו גם הסמ"ג ורי"ו פסקו כאן בדמי אבידה דלא הוי רק ש"ש (וכ"פ מהרש"ל פרק הכונס סי' ט') והיינו מטעם כיון דשומר אבידה כש"ח א"כ אין אנו מוכרחי' לומר דמיירי במתני' לענין אונסים אלא מתני' אשמועי' בדמי אבידה דהוי ש"ש ולמה נוציא המשנה מפשטה וגם כוונת הטור ע"כ כן הוא ואולי גם כוונת הסמ"ע הוא כן אלא שלשונו לא משמע הכי ודו"ק:



באר היטב

(כ) לשלם:    כ"כ הרמב"ם ולטעמיה אזיל דפסק דכל שומר אבידה הוה ש"ש וכמ"ש בסי"ו מ"ה בהני דמים דמותר להשתמש ולהנות מהן מעלינן ליה חד דרגא וחייב באונסין ומ"ה סיים נמי דאם מצא מעות דאסור להשתמש בהן נשתיירו על דין שאר שומרי אבידה שהן ש"ש ומינה מה שסיים הרמ"א די"ח וס"ל דאינן אלא כש"ח ס"ל דבדמי אבידה מותר להשתמש ואינו אלא ש"ש דכל זמן שלא שימש בהן לא מחשב כשואל להתחייב באונסין וכ"כ הטור בהדי' והרמ"א אפשר שסמך על מ"ש דין שומר אבידה בסי"ו אבל מ"מ ה"ל לכתבו גם כאן כדי שלא נטעה לו' דדין שואל יש לו כיון דכל הנאה שלו הוא אי מזדמן ליה סחורה לקנותה וצ"ע עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דסבר' זו דמעלינן חד דרגא כבר דחו התוס' בפרק הכונס דף נ"ו ע"ב ופ' א"מ דף כ"ט ע"א ובשבועות דף מ"ד ע"א והרא"ש שם ובס"פ המפקיד מיהו גם הסמ"ג ורי"ו פסקו כאן בדמי אבידה דהוי ש"ש וכ"פ מהרש"ל פ' הכונס סי' ט' והיינו מטעם כיון דשומר אבידה כש"ח א"כ אין אנו מוכרחים לו' דמיירי במתני' לענין אונסין אלא דאשמעינן בדמי אבידה דהוי ש"ש ולמה נוציא המשנה מפשטה וגם כונת הטור ע"כ כן הוא ואולי גם כונת הסמ"ע הוא כן אלא שלשונו לא משמע הכי עכ"ל.


(כא) מעות:    לשון הטור וכן מי שהפקידו בידו מעות לא ישתמש בהן כו' וע"ל סי' רצ"ב ס"ז.







▲ חזור לראש