באר היטב על חושן משפט רסז
סעיף א
[עריכה](א) חיים: עיין בתוספות דבגנבה פטור לרבא אפילו באנקטי ניגרי ברייתא ועי' ביש"ש פ"ו דב"ק ס"י מ"ש עוד בזה. ש"ך.
סעיף ג
[עריכה](ב) מכריז: עי' באורח חיים סי' ש"ו סי"ב וכת' מהרי"ק שורש ק"י אם הכריזו בבה"כ להחזיר אבידה בתקנת ר"ג ויש אנשים שאומרים שנמסר להם הדבר בסוד יש לנדות) מי שישתדל לבטל תקנת ר"ג ואפילו אם נשבע שלא לגלות לא יועיל עכ"ל ועמ"ש בריש סימן כ"ח בכיוצא בזה לענין עדות. סמ"ע.
סעיף ד
[עריכה](ג) מובהקים: עיין בסמ"ע ובש"ך שהאריכו לבאר החילוקי דינים שבסימני אבידה והחילוק שבין סתם בני אדם לצורבא מדרבנן ע"ש.
סעיף ו
[עריכה](ד) וי"א: הי"א ל"פ אמ"ש בש"ס ופוסקים בהדי' דמשרבו הרמאים התקינו שיביא עדים דלאו רמאי הוא אלא דסביר' ליה דאפילו לרמאי גמור מחזירין בסי' מובהק דארוך וגוץ או מדה ומשקל וסביר' ליה דבראשונה היו מחזירין לסתם בני אדם אפי' בסי' חיוור וסומק דאינו מובהק כלל וממיל' גם עתה אם מביא ראיה שאינו רמאי או שהוא מוחזק לצורבא מרבנן מחזירין לו בסי' ארוך וגוץ וכמ"ש בסעיף שאח"ז ולפ"ז האי י"א שכת' הרמ"א קאי ג"כ אמ"ש בס"ס שלפני זה והרמאי אע"פ כו' עכ"ל הסמ"ע והש"ך השיג עליו ודחה כל דבריו בזה וכת' דמוכח להדי' בהרא"ש דאף בראשונה לא היו מחזירין לסתם ב"א בסי' דחיוור כו' אלא בסי' דמדה ומשקל וכה"ג. ולרמאי וכן האידנא אף בסימנים אלו אין מחזירין אלא בסי' מובהק שמועיל גם בעלמ' כגון נקב יש בצד אות פלונית כו' ע"ש.
סעיף ז
[עריכה](ה) הם: פי' וסומכין עליהן גם לדעת הרמב"ם והמחבר למי שהבי' עדים שאינו רמאי או שהוא צורבא מרבנן שמסתמ' אינו רמאי וכ"כ רבינו ירוחם עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך שלא מצא דבר מזה בר"י וגם לא מצא בשום מקום דצורבא מרבנן א"צ להבי' עדים שאינו רמאי ומ"מ הוא מוכרח בעצמו. עכ"ל.
סעיף ח
[עריכה](ו) שנים: כת' בש"ג נראה בעיני שאם אמר אחד לחבירו או תשבע אתה שהיא שלך או אשבע אני שהיא שלי שומעין לו וכן אם באו לחלקה ביניהם שומעין להם וכן אם הודה אחד מהם שומעין לו עכ"ל ונראה שאם אחד אומר אני אשבע ולא אתה והב' אומר להיפך יניח. ש"ך.
(ז) מונח: כ"כ בד"מ בשם הג"מ ולפענ"ד הג"מ לא מיירי אלא מדין דמיירי בש"ס כתבו הט"ו בסעיף שאח"ז אבל דין זה לא נזכר כלל שם ואפשר דכיון דהאי לא ידע סימניה מוכחא מילת' דסהדי שיקרי נינהו אם לא שהוא בענין דלא ה"ל לידע וצ"ע. שם.
סעיף ט
[עריכה](ח) סימנים: אפילו סימנים מובהקים כ"כ הרא"ש ומשמע שם דר"ל אפילו מובהקים ביותר וכ"מ מדברי מהרש"ל בח"ש רק מ"ש שם דדעת רש"י לא נראה כן לא נהירא לי אלא נ"ל דמ"ש רש"י את"ל סימנים דאוריית' רבותא נקט דאפילו אמרינן דאוריית' אפילו הכי עדים עדיפי עכ"ל רצה לו' דפשיט' אי סימנים לאו דאורייתא א"כ אפילו סי' מובהק ביותר שמועיל היינו מצד הסברא דהא לא נזכר בתורה כלום א"כ פשיט' דעדים שהוזכר להדי' בתורה והוא ג"כ סברא דעדיפי אלא אפילו סימנים דאוריית' וא"כ אפילו סי' מובהק קצת שהוא ג"כ מן התורה ה"א דחשיב כעדים קמ"ל דעדים עדיפי וכיון דעדיפי מסי' מובהק קצת עדיפי ג"כ מסי' מובהק ביותר דהא כיון דסימנים דאוריית' אין חילוק ודו"ק. שם.
(ט) שלו: מחזקינן ליה בחזקתו ולא אמרינן שמכרה. שם.
סעיף י
[עריכה](י) שאינו: ואפילו העד מעיד שראה שנפל. הרא"ש וטור ועיין בתשובת מיי' בס' משפטים סי' ו' וכת' הסמ"ע דא"צ לישבע נגד העד כיון דאפילו לאחר השבועה אין נותנין לזה שנשבע עכ"ל וכן דעת הנ"י וכ"פ הב"ח וכן משמע בהג"מ ריש ב"מ וכן עיקר. שם.
סעיף יב
[עריכה](יא) לשערו: בס' ת"ח כת' דהיינו דוק' בזמן הש"ס אבל עכשיו הוא להפך שמדת אורכו אפשר לשערו ומדברי כל הפוסקים והאחרונים ל"נ כן ונרא' שזה תלוי בראיות הדיין ולפי המלבוש ודרך הלבישה. שם.
סעיף טז
[עריכה](יב) כאן: כלו' כמו דנקטינן התם דהוי ספיק' דדינ' ה"ה כאן וכ"כ הסמ"ע וא"כ השומר אבידה פטור ואם תפס בעל האבידה לא מפקינן מיניה ודלא כמהרש"ל שהכריע דהוי ש"ח לגמרי ע"ש בפ' הכונס סי' ט' שהאריך בזה וכל ראיותיו דחוים ע' בש"ך.
סעיף יח
[עריכה](יג) לשלשים: אבל טפי לא מפני שמתקלקל. טור.
(יד) בשני: מפני שמנתחין אותה וקורעין לה. סמ"ע.
(טו) ולצורכו: הטעם שמא ישכח ע"ג המטה ויגנב ואע"ג דבספרים התירו לקרות בהן כיון שהוא גם כן לצורכן שאני התם דעביד מעשה בידים לא חיישינן שיעבור במזיד לעסוק בה במה שלא התירו חז"ל וכמפורש בסמוך סעיף כ' משא"כ בשיטוח כסות דישכחנו שם בלי מעשה. שם.
סעיף יט
[עריכה](טז) כסף: פרש"י מפני ששמירתן בקרקע הלכך משתמש בהן לפרקים כדי שלא יתעפשו שם משמע מלשונו דבזמן שאינן טומנין אותו בקרקע לא יגע להשתמש בהן ושל זהב אף שטמנן בקרקע מסיק דלא יגע בהו ומטעם דזהב הוא מתכת היותר צלול ואינו מתעפש משעה שנזדקק לעולם וכסף דאינו צלול כ"כ מתעפש בהיותו טמון בקרקע ולא בהיותו ע"ג קרקע וכלי נחושת מתעפשין אפי' ע"ג קרקע והט"ז לא הזכירו זה דטמון בקרקע משמע דלא חלקו בזה. שם.
סעיף כא
[עריכה](יז) ומניחן: פי' מחזיק לעצמו ומניחן על ראשו ויוצא בהן ידי מצות תפילין אם ירצה לקנותן לעצמו דודאי בעליהן לא יקפידו דהן מצויין לקנותן אצל סופרים והרמב"ם מסיים בזה וז"ל ואינן עשוין אלא למצותן בלבד ע"כ משמע מלשון זה דבשאר דברים אף שמצויין לקנותן מ"מ חביב לאדם דבר שרגיל בו משא"כ תפילין דאין אדם רגיל להקפיד אם יוצא באלו או באחרים אם גם הם בחזקת כשרות כ"כ הסמ"ע והש"ך כת' דה"פ הואיל ואינן עשוין אלא למצותן בלבד ולא לשום תשמיש אחר א"כ ניח' ליה לאינש שימכרו ויעשו בהן מצוה משא"כ בשאר דברים וע"ש.
סעיף כב
[עריכה](יח) מחבירו: עיין בדברי הט"ו ביורה דעה סי' קע"ז.
סעיף כד
[עריכה](יט) ויכול: ואע"ג דגבאי הפורט מעות לדינרין אמרו (דנפרטין) [דפורטן] לאחרים ולא לעצמו משום חשד וכן במשכיר משכון לטובת הממושכן כגון שעושה שכר הרבה ומפחית מעט כת' הט"ו בריש סימן ע"ב דמשכירו לאחרים ולא לעצמו שאני הכא דזה המשיב אבידה שהוא בחזקת כשרות אין חושדין אותו ולדעת המחבר גם בסכ"א וסכ"ב צריך שומת ב"ד וצ"ע שלא כתבו שם. סמ"ע.
סעיף כה
[עריכה](כ) לשלם: כ"כ הרמב"ם ולטעמיה אזיל דפסק דכל שומר אבידה הוה ש"ש וכמ"ש בסי"ו מ"ה בהני דמים דמותר להשתמש ולהנות מהן מעלינן ליה חד דרגא וחייב באונסין ומ"ה סיים נמי דאם מצא מעות דאסור להשתמש בהן נשתיירו על דין שאר שומרי אבידה שהן ש"ש ומינה מה שסיים הרמ"א די"ח וס"ל דאינן אלא כש"ח ס"ל דבדמי אבידה מותר להשתמש ואינו אלא ש"ש דכל זמן שלא שימש בהן לא מחשב כשואל להתחייב באונסין וכ"כ הטור בהדי' והרמ"א אפשר שסמך על מ"ש דין שומר אבידה בסי"ו אבל מ"מ ה"ל לכתבו גם כאן כדי שלא נטעה לו' דדין שואל יש לו כיון דכל הנאה שלו הוא אי מזדמן ליה סחורה לקנותה וצ"ע עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דסבר' זו דמעלינן חד דרגא כבר דחו התוס' בפרק הכונס דף נ"ו ע"ב ופ' א"מ דף כ"ט ע"א ובשבועות דף מ"ד ע"א והרא"ש שם ובס"פ המפקיד מיהו גם הסמ"ג ורי"ו פסקו כאן בדמי אבידה דהוי ש"ש וכ"פ מהרש"ל פ' הכונס סי' ט' והיינו מטעם כיון דשומר אבידה כש"ח א"כ אין אנו מוכרחים לו' דמיירי במתני' לענין אונסין אלא דאשמעינן בדמי אבידה דהוי ש"ש ולמה נוציא המשנה מפשטה וגם כונת הטור ע"כ כן הוא ואולי גם כונת הסמ"ע הוא כן אלא שלשונו לא משמע הכי עכ"ל.
(כא) מעות: לשון הטור וכן מי שהפקידו בידו מעות לא ישתמש בהן כו' וע"ל סי' רצ"ב ס"ז.
סעיף כז
[עריכה](כב) וטען: אבל אם טען ראיתי שהגבהת ב' כיסים שלי נראה שאין זה כדין אבידה אלא הוי כשאר טוען ונטען וצריך לישבע שלא מצא אלא אחד. סמ"ע.