ביאור:בראשית יט כו
בראשית יט כו: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט כו.
ראו וַיהוָה, הִמְטִיר עַל סְדֹם - איך נהרסה סדום
מֵאַחֲרָיו
[עריכה]המילה "מֵאַחֲרָיו" מתייחסת לזכר יחיד, והגבר היחיד כאן הוא לוט. כלומר, אשת לוט פעלה "מֵאַחֲרָיו".
גם רות משתשמשת במילה הזאת ואומרת לחמותה: "אַל תִּפְגְּעִי בִי, לְעָזְבֵךְ, לָשׁובּ מֵאַחֲרָיִךְ" (]]רות א טז[[), במשמעות של לעזוב, להפרד.
אומנם אשת לוט רק הפנתה את ראשה ("ותַַּבֵּט)", כלומר לא נאמר שהיא הפנתה את גופה או הסתובבה ללכת חזרה, אבל המילה "מֵאַחֲרָיו" מציינת ניתוק, חוסר רצון לקחת חלק בגורלו של לוט. לדעתה, עתידה היה בסדום עם בנותיה, נכדיה ונכדותיה, ואולי גם בית אביה.
דברי רות המואביה - שהיתה מזרעה של אשת לוט, סבתו של מואב - סימלו את שיבתה של רות לחיק עם ישראל לאחר שאשת לוט עזבה את בעלה והביטה לאחור ושבה מאחוריו. אולי רות פחדה להיפגע כשם שאשת לוט נפגעה.
מסתבר שפעולתה של אשת לוט לא הסתכמה מבט של צער לעבר ביתה בסדום ומשפחתה שנשארה שם ואבדה. אשת לוט עברה על הוראה מפורשת של המלאך מתוך חוסר התחשבות ולמרות שידעה על הסכנה הטמונה בכך, כדי לראות את ההרס ואם יש סיכוי לחזור ולעזור לנפגעים. כשם שלוט "וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו" (ביאור:בראשית יט ו) כדי להפריד ולהגן על יושבי הבית מאחוריו, כך אשת לוט עזבה את לוט וסגרה את הדלת מאחוריו, ואז היא הפכה לנציב של מלח. סביר להניח שאנשי צוער הסתכלו גם הם בזמן חורבן סדום כפי שאשת לוט הסתכלה, אך אין הוכחה שהם נפגעו, כנראה כי הם לא הוזהרו.
וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו
[עריכה]מתי זה קרה?
- בדרכם לצוער, לפני תחילת מטר הגופרית והאש – ניתן להסיק זאת מדברי המלאך: "אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ" (ביאור:בראשית יט יז), שנאמרו ללא שום קשר למתי יתרחש החורבן. בשלב הזה שרר עוד שקט והעיר עמדה על מקומה. אשת לוט אולי לא האמינה לדברי המלאך והצטערה על שעזבה את רכושה ומשפחתה בסדום.
- בזמן המטר - לאחר שהם הגיעו לצוער לבטח נשמע רעש חזק מלווה באור מסנוור. אשת לוט דאגה למשפחתה בסדום והסקרנות גברה עליה.
- לאחר המטר, בצוער או בדרך להר - אשת לוט רצתה לראות מה קרה. בשלב הזה גם אברהם הסתכל על סדום, אלא שהסתכלותו לא היתה כהסתכלותה. הוא פשוט התעניין לדעת את כוחו של אדוני.
אולם קיימת בעיה:
- אם אשת לוט עקפה את לוט והיתה לפניו, אז אולי היא הסתכלה אחורה כדי לחפש אותו, ולא מתוך כוונה להתבונן בסדום. ואם כך, אזילא מגיע לה עונש. אלוהים לבטח ידע שהיא עברה על דברי המלאך מתוך משיכה לעיר הרשעה, ולכן הוא הפך אותה לנציב מלח למול עיניו של לוט.
- אם אשת לוט היתה מאחורי לוט, והיא פנתה מאחוריו במשמעות של 'עזבה אותו', ורק אז הביטה לאחור - אז כיצד ידע לוט מה קרה לה?
מכאן ניתן להבין שאשת לוט היתה לצידו של לוט, ואולי הוא החזיק בה. אבל היא פנתה ממנו, סובבה את ראשה אחורנית והביטה לכיוון סדום. לוט הביט בה וראה איך היא הופכת ל-"נְצִיב מֶלַח". לוט לא היה יכול לקבור אותה כי הוא היה תחת הפקודה: "וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר" (ביאור:בראשית יט יז).
וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח
[עריכה]האם באמת הפכה אשת לוט לגוש מלח?
- יש הסבר לפיו המשפט "ותהי נציב מלח" נאמר על סדום ולא אשת לוט. כלומר, אשת לוט הסתובבה וראתה שסדום נהפכה למלח, כמו שכתוב: "גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָרַּע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב: כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם ועֲַמֹרָה" (דברים כט כב).
הסבר זה הוא בעייתי כי אם הוא נכון ואשת לוט לא מתה, אזי היכן היתה אשת לוט בהמשך הסיפור במערה?
- מכאן שיש להסיק שאשת לוט מתה כעונש על כך שהסתכלה אחורנית לעבר סדום, ושהמשפט "ותְַּהִי נְצִיב מֶלַח" הוא רק ביטוי, בדיוק כמו במקרה של נבל הכרמלי שנכתב עליו שהפך לאבן.
ולמה דווקא למלח?
- אשת לוט התגעגעה לסדום ולכן הפכה למה שסדום הפכה אליו – למלח.
- נאסר עליהם להסתכל אחורה במטרה שיפנימו את הצורך לשכוח לחלוטין מסדום והתרבות שלה.
רק לאחר שסדום נחרבה ולא נשאר בה שום דבר מפתה או בעל ערך, הותר להסתכל עליה, כפי שעשה אברהם:
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם, בַּבֹּקֶר: אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם, אֶת פְּנֵי יְהוָה. וַיַּשְׁקֵף, עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְעַל כָּל פְּנֵי, אֶרֶץ הַכִּכָּר; וַיַּרְא, וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ, כְּקִיטֹר, הַכִּבְשָׁן."
תם ונשלם תפקידה של אשת לוט. לא למדנו את שמה, את מולדתה, או מתי לוט התחתן איתה.
אשת לוט חדלה להיות אדם. אין מה לקבור, היא כבר לא בצלם אלוהים.
אשת לוט פינתה את מקומה להמשך הסיפור שיביא בסופו לדוד המלך.
קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-19-26