ביאור:עזרא ט
קיצור דרך: a35a09
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג (מהדורות נוספות של עזרא ט)
א
וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה כשכילו למסור את כלי המקדש, ולהקריב את הקרבנות, ולמסור את דתי המלך נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר: "לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת מהגויים, כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם הם עושים כרעותיהם לַכְּנַעֲנִי של העם הכנעני וכו' הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי.
ב
כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בני ישראל בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת בגויים, וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל בפשע הַזֶּה רִאשׁוֹנָה".
{ס}
| עזרא נופל בתפילה (גוסטב דורה) |
ג
וּכְשָׁמְעִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת בִּגְדִי וּמְעִילִי, וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם משותק מרוב צער.
ד
וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה הפשע שעשו העולים מהגולה, וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם משותק מרוב צער עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב לזמן הקרבת התמיד של בין הערביים.
ה
וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי, וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי, וָאֶכְרְעָה עַל בִּרְכַּי, וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל יְהוָה אֱלֹהָי.
ו
וָאֹמְרָה: "אֱלֹהַי! בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ, כִּי עֲוֺנֹתֵינוּ רָבוּ התרבו עד שהגיעו לְמַעְלָה רֹּאשׁ יותר גבוה מהראש, יותר מדי וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם.
ז
מִימֵי אֲבֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וּבַעֲוֺנֹתֵינוּ נִתַּנּוּ, אֲנַחְנוּ, מְלָכֵינוּ, כֹהֲנֵינוּ, בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים ואנחנו עכשיו בבושת פנים כְּהַיּוֹם הַזֶּה כמו שרואים כיום, שרוב היהודים עדיין בגולה.
ח
וְעַתָּה כִּמְעַט רֶגַע לזמן מועט הָיְתָה תְחִנָּה חנינה מֵאֵת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה וְלָתֶת לָנוּ יָתֵד אחיזה, קביעות (כמו יתד הנעוץ באדמה ותומך באוהל) בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, לְהָאִיר עֵינֵינוּ, אֱלֹהֵינוּ, וּלְתִתֵּנוּ ולתת לנו מִחְיָה מְעַט מקום קטן לחיות בו בְּעַבְדֻתֵנוּ בשעה שאנו משועבדים למלכי פרס.
ט
כִּי שהרי גם כאשר אנו עֲבָדִים אֲנַחְנוּ, וּבְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ, וַיַּט עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס, לָתֶת לָנוּ מִחְיָה, לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת חָרְבֹתָיו, וְלָתֶת לָנוּ גָדֵר הפרדה מהגויים, על ידי שיש לנו רשות מדריוש להעמיד מושלים ושוטרים משלנו כדי לשמור את המצוות בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלָ͏ִם.
{ס}
י
וְעַתָּה מַה נֹּאמַר אֱלֹהֵינוּ אַחֲרֵי זֹאת, כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֺתֶיךָ.
יא
אֲשֶׁר צִוִּיתָ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר: 'הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ - אֶרֶץ נִדָּה טמאה הִיא, בְּנִדַּת בגלל הטומאה של עַמֵּי הָאֲרָצוֹת, בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל פֶּה בְּטֻמְאָתָם.
יב
וְעַתָּה, בְּנוֹתֵיכֶם אַל תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם, וּבְנֹתֵיהֶם אַל תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם, וְלֹא תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד עוֹלָם, לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ תאחזו בארץ לעולם וַאֲכַלְתֶּם אֶת טוּב הָאָרֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם'.
יג
וְאַחֲרֵי כָּל הַבָּא עָלֵינוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה בתקופת בית ראשון, אשר בגלל חטאינו בתקופה זו גלינו לבבל, כִּי אַתָּה אף על פי כן אתה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ מנעת לגבות מאיתנו עונש כראוי לנו, וגבית לְמַטָּה פחות מֵעֲוֺנֵנוּ וְנָתַתָּה לָּנוּ פְּלֵיטָה כָּזֹאת.
יד
הֲנָשׁוּב ועכשיו הנשוב לְהָפֵר מִצְוֺתֶיךָ וּלְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה - הֲלוֹא תֶאֱנַף תוציא את רוגזך בָּנוּ עַד כַּלֵּה לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה.
{פ}
טו
יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, צַדִּיק אַתָּה, כִּי נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה, הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ כִּי אֵין בנו מספיק מעשים טובים כדי לַעֲמוֹד להתקיים לְפָנֶיךָ עַל זֹאת על החטא הזה של נשיאת נשים נוכריות".
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- בתנ"ך מקראות גדולות הפרק מתחיל מהפסוק האחרון שבפרק הקודם. המיספור כאן לפי תנ"ך קורן