קטגוריה:בראשית ז יח

לאחר שהתיבה התרוממה מהארץ, ככתוב: "וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם, וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה, וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית ז יז), אלוהים ווידא שהתיבה כשרה לשיט, לא מתהפכת ולא מוצפת במים, רק אז אלוהים הגביר את הגשם, והמים עלו מאוד על פני הארץ בקלדרה.

לאחר שהתיבה התרוממה, המצב היה מסוכן והיה חשש שהתיבה תפגע בעצים גבוהים, ולכן אלוהים היה צריך למהר להעלות את פני המים מעל עצים ומבנים.

"וַתֵּלֶךְ" - שימוש בפעל 'הלך' הוא משונה לתנועת ספינה או תיבה על פני המים, כאשר אין לה מפרש או משוטים, הגה כיוון, וחלון לראות לאן היא מתקדמת. (השורש 'צוף' היה בשימוש בספר מלכים ככתוב: "וַיִּקְצׇב עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל" (מלכים ב ו ו), אולם לא ברור אם המילה היתה בשימוש בתקופת המבול.)

לאחר שפני המים התרממו מספיק מעל העצים והמבנים, התיבה צפה על פני המים. לא נאמר שהיתה רוח שדחפה את התיבה לכיוון ההרים סביב לקלדרה. ולא נאמר שהיתה לאלוהים סיבה לדחוף את התיבה למקום אחר. כל מה שקרה זה שהמים עלו, התיבה עלתה על פני המים אולם נשארה מרחפת, פחות או יותר, מעל המקום שנוח בנה אותה. כאשר המים ירדו, התיבה נחתה בעדינות חזרה באותו אזור, על שטח שטוח בתחתית הקלדרה, שהיתה בראש הר געש, באפריקה.