לדלג לתוכן

ספרא על ויקרא יט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדושים תהיו"-- מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל. ומפני מה נאמרה בהקהל? מפני שרוב גופי תורה תלוים בה.

"קדושים תהיו"-- פרושים תהיו.

"כי קדוש אני ה' אלקיכם"-- לומר אם מקדישים (ס"א מקדשים) אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קדשתם אותי. ואם אין אתם מקדישים (ס"א מקדשים) עצמכם מעלה אני עליכם כאילו לא קדשתם אותי. או אינו אומר אלא אם מקדישים אתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש... תלמוד לומר "כי קדוש אני"-- בקדושתי אני, בין מקדשים אותי ובין אין מקדשים אותי.   אבא שאול אומר פמליא למלך, ומה עליה להיות מחקה למלך.

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ב] "איש"-- אין לי אלא איש. אשה מנין? תלמוד לומר "תיראו"-- הרי כאן שנים.  [ג] אם כן למה נאמר "איש"? אלא שהאיש סיפוקו בידו והאשה אין ספוקה בידה מפני שיש רשות אחרים עליה.

[ד] נאמר "איש אמו ואביו תיראו" ונאמר "את ה' אלקיך תירא". הקיש מורא אב ואם למורא המקום.  [ה] נאמר "כבד את אביך ואת אמך" ונאמר "כבד את ה' מהונך". הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום.  [ו] נאמר "מקלל אביו ואמו מות יומת" ונאמר "איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו". הקיש קללת אב ואם לקללת המקום.  [ז] --אבל אי אפשר לומר מכה כלפי מעלה. וכן בדין, ששלשתם שותפים בו.

[ח] ר' שמעון אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום. יכול מפני שהם מובחרים? תלמוד לומר "אם כבש תביא קרבנו לחטאת"-- מלמד ששניהם שקולים.  תורים קודמים לבני יונה בכל מקום. יכול מפני שהם מובחרים? תלמוד לומר "ובן יונה או תור לחטאת"-- מלמד ששניהם שקולים.  [ט] האב קודם לאם בכל מקום. יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם? תלמוד לומר "איש אמו ואביו תיראו"-- מלמד ששניהם שקולים, אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו.

[י] איזהו מורא? לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו.

איזהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.

יכול אמר לו אביו ואמו לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה ישמע להם? תלמוד לומר "ואת שבתותי תשמֹרו אני ה' "-- כולכם חייבים בכבודי.

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אל תפנו אל האלילים"-- אל תפנה לעבדם. ר' יהודה אומר אל תפנה לראותם ודיו.

[יא] "אלילים"-- זה אחד מעשרה שמות המגונים שנתגנה בהם עבודה זרה לשם מעשיה.

  • אלילים על שם שהם חלולים
  • פסל על שם שהם נפסלים
  • מסכה על שם שהם נסוכים
  • מצבה על שם שהם עומדים
  • עצבים על שם שהם שנעשים פרקים פרקים
  • תרפים על שם שהם מרקיבים
  • גלולים על שם שהם מגועלים
  • שקוצים על שם שהם משוקצים
  • חמנים על שם שהם עומדים בחמה
  • אשרים על שם שהם מתאשרים מאחרים

"אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה"-- תחלתם אלילים הם. אם פונה אתה אחריהם אתה עושה אותם אלהות.

[יב] "ואלהי מסכה לא תעשו"-- יכול יעשו להם אחרים? תלמוד לומר "לא...לכם". אי "לא...לכם", יכול הם יעשו לאחרים? תלמוד לומר "לא תעשה" (עי' במלבי"ם). מכאן אמרו: העושה עכו"ם לעצמו עובר משום שתי אזהרות-- משום "לא תעשה" ומשום "לכם". ר' יוסי אומר משום שלש-- משום "לא תעשה", משום "לא...לכם", ומשום "לא יהיה לך".

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ב] אין לי אלא שלמים. מנין לכל הנאכלים לשני ימים שלא תהיה זביחתו אלא על מנת לאכול לשני ימים? תלמוד לומר "וכי תזבחו...שלמים" "וכי תזבחו זבח"-- לרבות זבחים הנאכלים לב' ימים שלא תהא זביחתן אלא על מנת לאכול לשני ימים.

[ג] 'תזבח' "תזבחהו"-- אין שוחטין שני ראשים בבת אחת.

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "וכי תזבחו זבח שלמים לה' לרצונכם תזבחוהו ביום זבחכם יאכל וממחרת" שאין תלמוד לומר!? אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה-- אף תחילת זבחכם לא יהיה אלא על מנת לאכול לב' ימים.

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ד] "ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה" שאין תלמוד לומר!? אלא אם אינו ענין לחוץ לזמנו, תנהו ענין חוץ למקומו.

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ה] "ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרת"-- זה בנין אב, כל שהוא קדש חייבים עליו כרת.

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ו] "ובקצרכם"-- פרט לשקצרוהו הלסטים, קירסמוה נמלים, שברתה הרוח או בהמה.

"ובקצרכם"-- פרט לשקצרוה עכו"ם (ס"א גויים). מיכן אמרו: עכו"ם (ס"א נכרי) שקצר שדהו ואחר כך נתגייר-- פטור מן הלקט והשכחה והפאה. ור' יהודה מחייב בשכחה שאין שכחה אלא בשעת העימור.

[ז] אין לי אלא קוצר. תולש מנין? תלמוד לומר "לקצור".   קוטף מנין? תלמוד לומר (ויקרא כג, כב) "בקצרך".

אין לי אלא תבואה. קטניות מנין? תלמוד לומר "ארצכם".  אילנות מנין? תלמוד לומר "שדך".

יכול הירק והקשואים והדלועים והאבטיחים והמלפפנות הכל בכלל? תלמוד לומר "קציר"-- מה קציר מיוחד שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחד ומכניסו לקיום. יצאו ירקות שאף על פי שלקיטתן כאחת אבל אין מכניסן לקיום. [יצאו התאנים שאף על פי שמכניסן לקיום אבל אין לקיטתן כאחת]. והתבואה והקטניות בכלל זה.

[ח] ובאילן: האוג והחרובין, האגוזים והשקדים, הגפנים והרמונים, הזיתים והתמרים חייבים בפאה.

[ט] "לא תכלה פאת שדך"-- אין פאה אלא מחמת הכילוי, ואין פאה אלא שיש לו שם, ואין פאה אלא בסוף. מיכן אמרו: נתן בין בתחלה בין באמצע-- הרי זו פאה, ובלבד שלא יפחות באחרונה אחד מששים.

[י] וכן היה ר' שמעון אומר בשביל ארבעה דברים אמרו לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו: מפני גזל עניים, מפני ביטול עניים, ומפני מראית העין, ומשום שאמרה תורה "לא תכלה פאת שדך".

  • מפני גזל עניים כיצד? שלא יראה האדם שעה פנויה ויאמר לקרובו העני "בוא וטול לך פאה"
  • מפני ביטול עניים כיצד? שלא יהיו עניים יושבים ומשמרים כל היום ואומרים "עכשיו הוא נותן פאה" אלא ילכו וילקטו בשדה אחרת ויבואו בשעת הכילוי.
  • מפני מראית העין כיצד? שלא יהיו העוברים והשבים אומרים "ראו איך קצר איש פלוני את שדהו ולא הניח פאה לעניים"
  • ומשום שאמרה תורה "לא תכלה פאת שדך"

[יא] "שדך"-- ולא שדה אחרים. ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון "שדך" ולא שותף עם העכו"ם (ס"א הגוי).

"שדך"-- לחייב על כל שדה ושדה.


[א] מיכן אמרו אלו מפסיקים לפאה: הנחל, והשלולית, דרך היחיד, ודרך הרבים, ושביל הרבים, ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים, הבור, והניר, וזרע אחר.   והקוצר לשחת מפסיק, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אינו מפסיק אלא אם כן חרש.

[ב] אמת המים הקבועה-- הרי זו מפסקת. ר' יהודה אומר אם אינה יכולה להקצר כאחת הרי זו מפסקת.   כל ההרים אשר במעדר יעדרון, אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו, הוא נותן פאה לכל.

[ג] הכל מפסיקין לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר שהוא גבוה עשרה טפחים. אם היה שער כותש אינו מפסיק לאילן אלא נותן פאה לכל.

[ד] לחרובים-- כל הרואים זה את זה. אמר רבן גמליאל נוהגים היו בית אבא נותנים פאה אחת לזיתים שהיה להם בכל הרוח ולחרובים כל שרואים זה את זה. ר' אלעזר בר צדוק אומר משמו אף לחרובין שהיה להם בכל העיר.

[ה] "ולקט קצירך"-- לא לקט קיטוף.

"ולקט קצירך"-- אין לקט אלא מחמת הקציר. מיכן אמרו: היה קוצר קצר מלא ידו תלש מלא קומצו הכהו קוץ, עקצו עקרב, נבעת, נפל מידו על הארץ-- הרי (זה) של בעל הבית. תוך היד ותוך המגל-- לעניים. אחר היד ואחר המגל-- לבעל הבית.   ראש המגל וראש היד-- ר' ישמעאל אומר לעניים, ר' עקיבא אומר לבעל הבית.

[ו] "לא תלקט...לעני"-- לא תסייע את העני.  "לא תלקט"-- הזהיר את העני בשלו.

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "וכרמך לא תעולל"-- מיכן אמרו כרם שכולו עוללות: ר' אליעזר אומר לבעל הבית, ר' עקיבא אומר לעניים.   אמר ר' אליעזר ו"כי תבצור...לא תעולל" (דברים כד, כא), ואם אין בציר מנין עוללות?! אמר לו ר' עקיבא "וכרמך לא תעולל"-- אפילו כולו עוללות. שיכול הואיל והתיר הכתוב את העוללות לעניים, יבואו עניים ויטלו אותם בכל שעה שירצו, אם כן למה נאמר "כי תבצור...לא תעולל"? --אין לעניים בעוללות קודם לבציר.

[ב] "ופרט כרמך"-- אין פרט אלא מחמת הבציר. מיכן אמרו: היה בוצר עקץ את האשכולות, הוסבך בעלים ונפל בארץ ונפרט-- הרי זה של בעל הבית.   המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר "לא תשיג גבול עולם".

[ג] איזהו עוללות? כל שאין לה כתף ולא נטף. יש לו כתף אבל לא נטף, נטף אבל לא כתף-- לבעל הבית. אם ספק-- לעניים.

עוללות שבארכובה: אם נקצרת עם האשכול, הרי של בעל הבית. ואם לאו, הרי של עניים.   גרגיר יחיד: ר' יהודה אומר אשכול וחכמים אומרים עוללות.

[ד] "לעני"-- יכול לעני מאחרים? תלמוד "לגר". אי "לגר" יכול לגר תושב? תלמוד לומר "ללוי". מה לוי בן ברית אף גר בן ברית.  [ה] אי "ללוי ולגר" יכול בין חסרים בין שאינם מחוסרים? תלמוד לומר "לעני"-- מה עני מחוסר ובן ברית אף כולם מחוסרים ובני ברית.

"תעזוב"-- הנח לפניהם והם יבזבזו. אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבזבז --אפילו בריא, אפילו ידיו יפות-- לזה שומעים, שאמר כהלכה.   יכול בדלית ובדקל כן? תלמוד לומר "אותם". אפילו תשעים ותשעה אומרים לבזבז ואחד אומר לחלק --אפילו זקן או חולה-- לזה שומעים, שאמר כהלכה.   מה ראית לומר בדלית ובדקל לחלק ובשאר כל הפירות לבזבז? אחר שריבה הכתוב מיעט? תלמוד לומר "קציר"-- מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בהם כגדול. ר' שמעון אומר חלוקי אגוזים כדלית וכדקל.

[ז] "תעזוב"-- לפניהם. הנח תבואה בקשה, תלתן בעמיריו, תמרים במכבדות.   יכול אפילו השירה אותם הרוח? תלמוד לומר "אותם". הפרישם ואחר כך השירה אותם הרוח-- כשם שזכו בהם כך זכו בעציה.

מנין שספק לקט, לקט? ספק שכחה, שכחה? ספק פאה, פאה? תלמוד לומר "לעני ולגר תעזוב אותם"

"אני ה' אלקיכם"-- אני איני גובה מכם אלא נפשות שנאמר (משלי כב, כב) "אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער" וכן הוא אומר (משלי כב, כג) "כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש".

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "לא תגנובו" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "גניבה שנים ישלם" (שמות כב, ג). למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר "לא תגנובו".

[ב] "לא תגנובו" על מנת למיקט. "לא תגנובו" על מנת לשלם תשלומי כפל ולא על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמשה.   בן בג בג אומר לא תגנוב את שלך מאחר הגנב שלא תראה גונב.

[ג] "לא תכחשו" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "וכחש בה" (ויקרא ה, כב). למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר "ולא תכחשו".

"לא תשקרו" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ונשבע על שקר" (ויקרא ה, כב). למדנו עונש, אזהרה מנין? תלמוד לומר "ולא תשקרו".

[ד] "איש בעמיתו". אין לי אלא איש באיש. אשה באיש, איש באשה מנין? תלמוד לומר "בעמיתו" מכל מקום.

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ה] "לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי לשקר"-- הא אם גנבת סופך לכחש, סופך לשקר, סופך להשבע לשקר.

[ו] "ולא תשבעו בשמי לשקר" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "לא תשא שם ה' אלקיך לשוא" שיכול אין לי חייבים אלא על שם המיוחד לבד. מנין לרבות את כל הכינויים? תלמוד לומר "בשמי"-- כל שם שיש לי.

[ז] "וחללת את שם אלקיך"-- מלמד ששבועת שוא חילול השם.   דבר אחר: "וחללת"-- נעשה אתה חולין לחיה ולבהמה [ח] וכן הוא אומר "על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער" (ישעיהו כד, ו).

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ט] "לא תעשוק את רעך"-- יכול אפילו אמר "איש פלוני גבור הוא" והוא אינו גבור, "איש פלוני חכם הוא" והוא אינו חכם, "איש פלוני עשיר הוא" והוא אינו עשיר... תלמוד לומר "לא תגזול". מה גזל מיוחד שהוא של ממון אף עושק דבר של ממון. ואיזה? זה הכובש שכר שכיר.

"לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר". אין לי אלא שכר האדם, שכר הבהמה והכלים מנין? שכר הקרקעות מנין? תלמוד לומר "לא תלין פעולת" כל דבר.

[י] "עד בקר"-- אינו עובר עליו אלא עד בוקר ראשון.  יכול אפילו לא בא ולא תבעו? תלמוד לומר "אתך"-- לא אמרתי אלא שלא ילין אתך לרצונך.  [יא] יכול אפילו המחהו אצל החנוני ואצל השולחני יהא עובר עליו? תלמוד לומר "אתך" לא ילין, "אתך" לרצונך.

[יב] "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר"-- אין לי אלא שכר יום שהוא גובה כל הלילה. שכר הלילה שגובה כל היום מנין? תלמוד לומר "ביומו תתן שכרו" (דברים כד, טו).

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[יג] "לא תקלל חרש"-- אין לי אלא חרש. מנין לרבות כל אדם? תלמוד לומר "ונשיא בעמך לא תאור". אם כן למה נאמר "חרש"? מה חרש מיוחד שהוא בחיים, יצא המת שאינו בחיים.

[יד] "ולפני עור לא תתן מכשול"-- לפני סומא בדבר. בא אמר לך "בת איש פלוני מה היא לכהונה?" אל תאמר לו כשרה והיא אינה אלא פסולה.  היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר לו "צא בהשכמה" שיקפחוהו לסטים, "צא בצהרים" בשביל שישתרב, אל תאמר לו "מכור את שדך וקח לך חמור" ואת עוקף עליו ונוטלה הימנו.   שמא תאמר "עצה טובה אני נותן לו!" והרי הדבר מסור ללב שנאמר "ויראת מאלקיך אני ה' ".

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "לא תעשו עול במשפט"-- בדין. מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול, שנאוי, משוקץ, חרם, ותועבה. וגורם לחמשה דברים: מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותו מארצו.

[ב] "לא תשא פני דל"-- שלא תאמר "עני הוא זה והואיל ואני והעשיר הזה חייבים לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות", לכך נאמר "לא תשא פני דל".

[ג] "ולא תהדר פני גדול"-- שלא תאמר "עשיר הוא זה, בן גדולים הוא זה, לא אביישנו ואראה בבשתו עד כמה שאני מביישו", לכך נאמר "לא תהדר פני גדול".

[ד] "בצדק תשפט עמיתך"-- שלא יהיה אחד מדבר כל צרכו ואחד אתה אומר לו "קצר בדברך". שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. אמר ר' יהודה, שמעתי שאם רצו להושיב את שניהם מושיבים. ואיזהו אסור? שלא יהא אחד עומד ואחד יושב.

דבר אחר: "בצדק תשפט עמיתך"-- הוי דן את כל האדם לכף זכות.

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ה] "לא תלך רכיל בעמך"-- שלא תהיה רך דברים לזה וקשה לזה.   דבר אחר: שלא תהיה כרוכל שהוא מטעים דברים והולך.

[ו] אמר רבי נחמיה כך הוא מנהגם של דיינים: בעלי דין עומדים לפניהם ושומעים את דבריהם ומוציאים אותם לחוץ ונושאים ונותנים בדבר. גמרו את הדבר הזה מכניסים אותם, הגדול שבדיינים אומר "איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב". [ז] ומנין שכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר "אני מזכה וחבירי מחייבים אבל מה אעשה ורבו עלי", לכך נאמר "לא תלך רכיל בעמך". וכן הוא אומר "הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר" (משלי יא, יג)

[ח] ומנין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו? תלמוד לומר "לא תעמוד על דם רעך".  ומנין אם ראית טובע בנהר או לסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו, חייב אתה להצילו בנפשו? תלמוד לומר "לא תעמוד על דם רעך".  ומנין לרודף אחר חבירו להורגו, ואחר הזכור, ואחר נערה המאורסה חייב אתה להצילו בנפשו? תלמוד לומר "לא תעמוד על דם רעך".

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ולא תשנא את אחיך"-- יכול לא תקללנו, לא תכנו, ולא תסטרנו? תלמוד לומר "בלבבך"-- לא אמרתי כי אם בשנאה שבלב.

ומנין שאם הוכחתו ארבעה וחמשה פעמים חזור והוכיח? תלמוד לומר "הוכח תוכיח".   יכול אפילו אתה מוכיחו ופניו משתנות? תלמוד לומר "ולא תשא עליו חטא".

[ט] אמר ר' טרפון "העבודה! אם יש בדור הזה יכול להוכיח". אמר ר' אלעזר בן עזריה "העבודה! אם יש בדור הזה יכול לקבל תוכחת". אמר ר' עקיבא "העבודה! אם יש בדור הזה יודע האיך מוכיחים". אמר ר' יוחנן בן נורי מעידני עלי שמים וארץ שיותר מארבעה וחמשה פעמים לקה עקיבא על ידי לפני רבן גמליאל שהייתי קובל לו עליו וכל כך הייתי יודע שהיה מוסיף לי אהבה.

פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[י] "לא תקׂם"-- עד היכן הוא כוחה של נקימה? אמר לו "השאילני מגלך", ולא השאילו. למחר אמר לו "השאילני קרדומך". אמר לו "איני משאילך כשם שלא השאלת לי מגלך", לכך נאמר "לא תקם".

[יא] "לא תטׂר"-- עד היכן כוחה של נטירה? אמר לו "השאילני קרדומך" ולא השאילו. למחר אמר לו "השאילני מגלך". אמר לו "הא לך, איני כמותך שלא השאלת לי קרדומך", לכך נאמר "לא תטר".

[יב] "לא תקם ולא תטר את בני עמך"-- נוקם אתה ונוטר לעכו"ם.

"ואהבת לרעך כמוך"-- רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם"-- זה כלל גדול מזה.

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[יג] אילו נאמר "בהמתך לא תרביע" יכול לא יאחוז בבהמה ויעמידנה לפני הזכר. תלמוד לומר "כלאים"-- לא אמרתי לך אלא משום כלאים.

[יד] אין לי אלא בהמתך על בהמתך. בהמתך על בהמת אחרים, בהמת אחרים על בהמתך, בהמת אחרים על בהמת אחרים מנין? תלמוד לומר "את חקותי תשמרו".

[טו] אין לי אלא בהמה על בהמה. בהמה על חיה וחיה על בהמה מנין? טמאה על טהורה, טהורה על בהמה טמאה מנין? תלמוד לומר "את חקותי תשמרו".

[טז] "שדך לא תזרע"-- אין לי אלא שלא יזרע. שלא יקיים מנין? תלמוד לומר "שדך לא...כלאים"-- לא אמרתי אלא משום כלאים.

[יז] מנין שאין מרכיבים עץ סרק על גבי עץ מאכל, ולא עץ מאכל על גבי עץ סרק, ולא עץ מאכל על גבי עץ מאכל? תלמוד לומר "את חקותי תשמרו".

[יח] "ובגד כלאים" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו" (דברים כב, יא), יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן? תלמוד לומר "בגד".   אין לי אלא בגד. מנין לרבות הלבדים? תלמוד לומר "שעטנז"-- דבר שהוא שוע טווי ונוז. ר' שמעון בן אלעזר אומר נלוז ומליז הוא אביו שבשמים עליו.

מכלל שנאמר "לא יעלה עליך", יכול לא יפשיל את הקופה לאחריו? תלמוד לומר "לא תלבש".   "לא תלבש" אין לי אלא שלא ילבש. מנין שלא יתכסה? תלמוד לומר "לא יעלה עליך". מותר אתה להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים לא יעשה כן שלא תהיה נימא אחת עולה על בשרו.

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] 'איש'-- פרט לקטן. או יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד? תלמוד לומר "ואיש".

[ב] "כי ישכב את אשה"-- פרט לקטנה.

"שכבת זרע"-- פרט למערה.

"והיא שפחה":

  • יכול בשפחה כנענית הכתוב מדבר? תלמוד לומר "והפדה". אי "והפדה" יכול כולה? תלמוד לומר "לא נפדתה". הא כיצד? פדויה ואינה פדויה. את שחציה שפחה וחציה בת חורין במאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר, דברי רבי עקיבא.
  • ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר המאורסת לעבד עברי. אם כן מה תלמוד לומר "והפדה לא נפדתה"? דברה תורה כלשון בני אדם.
  • ר' אלעזר בן עזריה אומר כל עריות כבר אמורות! משויר אין לנו אלא שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי.
  • אחרים אומרים "לא יומתו כי לא חופשה"-- בשפחה כנענית המאורסת לעבד כנעני.

[ג] "והפדה לא נפדתה"-- בכסף ובשוה כסף. בשטר מנין? תלמוד לומר "או חופשה לא נִתן לה", להלן הוא אומר "וכתב לה". מה "לה" האמור להלן בשטר אף כאן בשטר. אין לי אלא כסף בחציה ובשטר בכולה. מנין אף שטר בחציה? תלמוד לומר "או חופשה לא נתן לה"-- מה בכסף בחציה אף שטר בחציה.

[ד] "בקרת תהיה"-- מכות, מלמד שהיא לוקה. יכול אף הוא ילקה? תלמוד לומר "תהיה"-- היא לוקה והוא אינו לוקה.

[ה] "לא יומתו כי לא חופשה"-- הא אם חופשה הרי אלו חייבים מיתה. ר' שמעון אומר משום רבי עקיבא יכול יהיה הכסף גומר בה? תלמוד לומר "לא יומתו כי לא חופשה"-- עירה כל הפרשה כולה ל"כי לא חופשה", מלמד שאין גומר בה כי אם בשטר.

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ו] "והביא את אשמו לה' אל פתח אהל מועד איל אשם". נאמר כאן "איל אשם" ונאמר להלן "איל אשם". מה "איל" האמור להלן בכסף שקלים אף כאן בכסף שקלים.

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ז] "וכפר עליו הכהן באיל האשם לפני ה' על חטאתו אשר חטא"-- מלמד שהוא מביא חטאת אחת על ביאות הרבה.

"ונסלח לו מחטאתו אשר חטא"-- לעשות את המזיד כשוגג.

  • [ח] כל העריות עשה בהם את הקטן כגדול והשפחה לא עשה הקטנה כגדולה.
  • [ט] כל העריות עשה בהם המערה כגומר והשפחה לא עשה בה את המערה כגומר.
  • [י] כל העריות אחד האיש ואחד האשה שוים במכות ובקרבן ובשפחה היא לוקה והוא אינו לוקה, הוא מביא קרבן והיא אינה מביאה קרבן.
  • כל העריות בחטאת ושפחה חרופה באשם.
  • כל העריות בנקבה ושפחה בזכר.
  • כל העריות חייב על כל ביאה וביאה ובשפחה אינו חייב אלא אחת על ביאות הרבה.
  • כל העריות לא עשה בהם מזיד כשוגג ושפחה עשה בה את המזיד כשוגג.

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] 'כי תבואו'. יכול משבאו לעבר הירדן? תלמוד לומר "אל הארץ"-- הארץ המיוחד.

[ב] 'כי תבואו..ונטעתם'-- פרט לשנטען עכו"ם עד שלא באו לארץ. או יכול שאני מוציא את שנטעו עכו"ם משבאו לארץ... תלמוד לומר "כל עץ". מיכן אמרו: עד שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע-- פטור. נטעו, אף על פי שלא כבשו-- חייב.

["ונטעתם"-- פרט לעולה מאליו].   "ונטעתם"-- פרט למרכיב ולמבריך.   מיכן אמרו סיפוק גפנים וסיפוק על גבי סיפוק, אף על פי שהבריכה בארץ-- מותר. ר' מאיר אומר מקום שכחה יפה-- מותר. מקום שכחה רע-- אסור.

אין לי אלא שנטע אגוז ושקד. נטע ייחור מנין? תלמוד לומר "כל עץ".

"עץ מאכל"-- ולא עץ סרק.   "עץ מאכל"-- פרט לנוטע לסייג ולקורות ולעצים. ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג-- הפנימי חייב והחיצון פטור. [ג] אמר רבן שמעון בן גמליאל, במה דברים אמורים בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר שהוא ראוי להם. שאין ראוי להם מנין? תלמוד לומר "כל עץ". [נטעו לעצים וחישב עליו לאכילה מנין? תלמוד לומר "כל עץ"]. מאימתי הוא מונה לו? משעת נטיעתו.

"פריו"-- פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים ולמי סמדר. או יכול שאני מוציא את עקנקלות והבוסר?... תלמוד לומר "[את] פריו", דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר "וערלתם ערלתו...ערלים"-- לרבות את כולם.

[ד] "שלש שנים". יכול בתוך שלש שנים הוא אסור ולאחר שלש שנים יהיה מותר? תלמוד לומר "יהיה".

"לכם"-- להביא את הנטוע לרבים. [ה] ר' יהודה אומר "לכם"-- פרט לנטוע (ס"א לנוטע) לרבים. ר' שמעון בן אלעזר אומר משמו הנטוע (ס"א הנוטע) לרבים חייב בערלה. עלה מאליו לרבים-- פטור מן הערלה.

[ו] "לא יֵאָכל"-- אין לי אלא שלא יאכל. מנין שלא יצבע בו? ושלא יהנה בו? ושלא ידליק בו את הנר? תלמוד לומר "וערלתם ערלתו...ערלים"-- לרבות את כולם.

פסוק כד

לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ז] מנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הן ככל השנה? תלמוד לומר "ובשנה הרביעית".

"יהיה כל פריו"-- להביא את הפרט ואת העוללות כדברי בית הלל. בית שמאי אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודים לעצמם, ובית הלל אומרים כולו לגת.

[ח] "קדש". מה "קדש" אמור להלן טעון חומש וביעור, אף "קדש" האמור כאן טעון חומש וביעור.

[ט] "הלולים"-- מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו. מיכן אמרו: היה ר' עקיבא אומר לא יטעום אדם כלום קודם שיברך.

פסוק כה

לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מנין לשלשים יום לפני ראש השנה הרי הן ככל השנה? תלמוד לומר "ובשנה החמישית".

"תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו"-- ר' יוסי הגלילי אומר הרי אתה כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית. מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים. ר' עקיבא אומר דברה תורה כנגד היצר שלא יהיה אדם אומר "הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם", לכך נאמר "להוסיף לכם תבואתו".

[י] "תבואתו"-- מלמד שאין נפדה אלא תבואה. מיכן אמרו: אין פודין את הרבעי עד שיגיע (בס"א עד שיבוא) לעונת המעשרות.

פסוק כו

לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] מנין לאוכל מן הבהמה עד שלא תצא נפשה עובר בלא תעשה? תלמוד לומר "לא תאכלו על הדם".

דבר אחר: "לא תאכלו על הדם"-- לא תאכל מן הבשר והדם קיים במזרק.

ר' דוסא אומר מנין שאין מברין על הרוגי בית דין? תלמוד לומר "לא תאכלו על הדם".

ר' עקיבא אומר מנין לסנהדרין שהרגו את הנפש שאין טועמים כלום אותו היום? תלמוד לומר "לא תאכלו על הדם".

ר' יוסי בר' חנינא אומר אזהרה לבן סורר ומורה מנין? תלמוד לומר "לא תאכלו על הדם".

[ב] "לא תנחשו"-- כגון אלו שהם מנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים.

"ולא תעוננו"-- אלו אוחזי עינים. ר' שמעון אומר זה המעביר על העינים. ר' עקיבא אומר אלו נותני עתים כגון אלו שהם אומרים "למודות ערב שביעיות להיות חטים יפות" "עקורות קטניות להיות (ס"א מהיות) רעות"

פסוק כז

לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ג] "לא תקיפו"-- אחד המקיף ואחד הניקף.

"פאת ראשכם"-- סוף ראשכם, ואלו הם הצדעים מיכן ומיכן.

[ד] "ולא תשחית את פאת זקנך" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ופאת זקנם לא יגלחו" (ויקרא כא, ה) יכול אפילו גלחו במספרים כבתער יהיה חייב? תלמוד לומר "ולא תשחית..פאת זקנך". אי "ולא תשחית..פאת זקנך" יכול אפילו לקטו במלקט וברהיטני יהא חייב? תלמוד לומר "זקנם לא יגלחו". הא כיצד? גילוח שיש בו השחתה, הוי אומר זה תער.

[ה] "פאת זקנך"-- סוף זקנך. מלמד שהוא חייב על הראש שתים: אחד מיכן ואחד מיכן. ועל הזקן שתים מיכן, ושתים מיכן, ואחת מלמטן.  ר' אלעזר אומר אם נטלן כולם כאחת אינו חייב אלא אחת.

[ו] עד שיטלנו בתער. ר' אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט וברהיטני חייב.

פסוק כח

לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ז] "ושרט לנפש". יכול אפילו שרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שאבדה בים יהא חייב? תלמוד לומר "לנפש"-- לא אמרתי שריטה אלא שהוא על המת.

[ח] מנין לחמש שריטות על מת אחד שהוא חייב על כל שריטה ושריטה? תלמוד לומר "ושרט", לחייב על כל שריטה ושריטה.

[ט] ר' יוסי אומר מנין לשריטה אחת על חמש מתים שהוא חייב על כל מת ומת? תלמוד לומר "לנפש", לחייב על כל מת ומת.

[י] "וכתׁבת קעקע". יכול אפילו כתב ולא קעקע יהא חייב? תלמוד לומר "קעקע". אי "קעקע", יכול קעקע ולא כתב יהא חייב? תלמוד לומר "וכתבת". הא כיצד? עד שיכתב ויקעקע בדיו ובכוחל ובכל דבר שהוא רושם. ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אינו חייב עד שיכתב שם השם שנאמר "וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ה' ".

פסוק כט

לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "אל תחלל את בתך להזנותה". יכול לא יתננה ללוי ולא יתננה לישראל? תלמוד לומר "להזנותה"-- לא אמרתי אלא חילול שהוא לשם זנות. [ב] ואיזה זה? זה המוסר לחברו בתו הפנויה שלא לשם אישות וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות.

[ג] "ולא תזנה הארץ"-- מזנים הם לפירות. יכול על מעשה יחידי? תלמוד לומר "ומלאה הארץ זמה", ולא על מעשה יחידי.

[ד] ר' יהודה אומר, הרי הוא אומר "ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך" (ירמיהו ג, ב) . מהו עונשו של דבר? "וימנעו רבִבִים, ומלקוש לוא היה, ומצח אשה זונה היה לך, מֵאַנת הִכלם" (ירמיהו ג, ג) .

[ה] ר' אליעזר בן יעקב אומר, מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואינו יודע על איזה מהן בא, והיא שקבלה מאנשים הרבה ואין יודעת מאיזה מהם קבלה-- שגג ונשא לבתו, שגג והשיאה לבנו. נמצא הוא נושא לבתו, ובנו לאחותו. נמצא ממלא את העולם ממזרים שנאמר "זמה"-- זה מה הוא?.

[ו] ר' אליעזר אומר, מנין שהוא ענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה? נאמר כאן "זמה" ונאמר להלן "ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הִוא" (ויקרא כ, יד) . מלמד שהוא ענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה.

פסוק ל

לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ז] יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת? תלמוד לומר "את שבתותי תשמֹרו ומקדשי תיראו". אמר שבת משם שמירה ואמר מקדש משם מורא.

יכול יהא ירא מן המקדש? תלמוד לומר "את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו"-- מה שבת, לא מן השבת אתה מתירא אלא ממי שפקד על השבת, אף מקדש, לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שפקד על המקדש.

[ח] אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים. בזמן שאין בית המקדש קיים מנין? תלמוד לומר "את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו"-- מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם.

[ט] איזהו מורא? לא יכנס להר הבית במקלו ובתרמילו, במנעלו ובאפונדתו, ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחמר.

פסוק לא

לפירוש "פסוק לא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[י] "אל תפנו אל האֹבת ואל הידעונים". "אוב" זה פיתום המדבר משחיו ו"ידעוני" המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה.

[יא] "אל תבקשו לטמאה בהם"-- מלמד שאינם באים עליו על אדם אלא אם כן הפנה דעתו להם ונטמא בהם. הא אם מטמא אתה בהם דע מה אתה מחליף, מה במה!

פסוק לב

לפירוש "פסוק לב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[יב] "מפני שיבה תקום"-- יכול אפילו אשמיי? תלמוד לומר "זקן" ואין זקן אלא חכם שנאמר "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל". ר' יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא זה שקנה חכמה שנאמר "ה' קנני ראשית דרכו".

[יג] יכול יעמוד לפניו מרחוק? תלמוד לומר "והדרת פני זקן". אי "והדרת" יכול יהדרנו בממון? תלמוד לומר "תקום והדרת"-- מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס.

[יד] איזהו הידור? לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו. יכול אם ראהו יעצים עיניו כאילו לא ראהו? הרי הדבר מסור ללב שנאמר "ויראת מאלקיך אני ה' ". [ הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר "ויראת מאלקיך". ]

[טו] ר' שמעון בן אלעזר אומר, מנין לזקן שלא יטריח? תלמוד לומר "זקן ויראת מאלקיך".

איסי בן יהודה אומר "מפני שיבה תקום"-- אפילו כל שיבה במשמע.

פסוק לג

לפירוש "פסוק לג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] בא ואמר "גר אני" יכול יקבלו? תלמוד לומר "אתך"-- במוחזק לך. את שבאו עדים מנין? תלמוד לומר "בארצכם". אין לי אלא בארץ, בחוץ לארץ מנין? תלמוד לומר "אתכם"-- בכל מקום שאתם. אם כן למה נאמר "בארצכם"? אלא בארץ צריך להביא ראיה ובחוץ לארץ אין צריך להביא ראיה.

[ב] "לא תונו אותו"-- שלא תאמר לו "אמש היית עובד עבודת כוכבים והיום נכנסת תחת כנפי השכינה".

פסוק לד

לפירוש "פסוק לד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ג] "כאזרח"-- מה אזרח שקבל עליו את כל דברי התורה אף גר שקבל עליו כל דברי התורה. מיכן אמרו גר שקבל עליו את כל דברי התורה חוץ מדבר אחד-- אין מקבלים אותו. ר' יוסי בר' יהודה אומר, אפילו דבר קטן מדקדוקי סופרים.

[ד] "יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך"-- כשם שנאמר לישראל "ואהבת לרעך כמוך" כך נאמר לגרים "ואהבת לו כמוך".

"כי גרים הייתם בארץ מצרים"-- דעו מנפשם של גרים שאף אתם הייתם גרים בארץ מצרים.

פסוק לה

לפירוש "פסוק לה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ה] "לא תעשו עול במשפט". אם לדין, כבר הדין אמור! אם כן למה נאמר "לא תעשו עול במשפט"? --במדה ובמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שיקר במידה קרוי עוול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה. וגורם לחמשה דברים: מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק השכינה ומפיל ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם.

[ו] "במדה"-- זו מדת הארץ. "במשקל"-- זו טריטני. "ובמשורה"-- זו זיר גדול, ויש אומרים זו קוטית קטנה, ויש אומרים זו המחוק.

פסוק לו

לפירוש "פסוק לו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ז] "מאזני צדק"-- צדק את המאזנים יפה. "אבני צדק"-- צדק את המשקלות יפה. "איפת צדק"-- צדק את האיפות יפה. "והין צדק"-- צדק את ההין יפה.  ר' יוסי בר' יהודה אומר, והלא ההין בכלל איפה הוא ונאמר "איפת צדק"?! אם כן למה נאמר "והין צדק יהיה לך"? לאו צדק והין צדק.

[ח] "יהיה לך"-- מנה לך אגרדמין על כך.   מיכן אמרו: הסיטון מקנח את מדותיו אחת לשלשים יום. בעל הבית אחת לי"ב חדש. רבן שמעון בן גמליאל אומר, חילוף הדברים! החנוני מקנח מדותיו פעמיים בשבת וממחה משקלותיו פעל אחת בשבת ויקנח מאזנים על כל משקל ומשקל.

[ט] אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים? בלח, אבל ביבש אינו צריך.

וחייב להכריע לו טפח.

היה שוקל לו עין בעין-- נותן לו גרומים, אחד מעשרה נותן לו בלח ואחד מעשרים ביבש.

[י] "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים"-- על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתקבלו עליכם מצות מדות. שכל המודה במצות מדות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות מדות כופר ביציאת מצרים.

פסוק לז

לפירוש "פסוק לז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[יא] "ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם"-- ליתן שמירה ועשייה לחקים ושמירה ועשייה למשפטים.

"אני ה' "-- אני נאמן לשלם שכר.