משנה ראש השנה ג א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק ג · משנה א | >>
ראוהו בית דין וכל ישראל, נחקרו העדים, ולא הספיקו לומר מקודש, עד שחשכהא, הרי זה מעובר.
ראוהו בית דין ד בלבד, יעמדו שנים ויעידו בפניהם, ויאמרו מקודש מקודש.
ראוהו שלושה והן בית דין, יעמדו השנים ח ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם, ויאמרו מקודש מקודש, שאין היחיד נאמן על ידי עצמו.
רָאוּהוּ בֵּית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל,
- נֶחְקְרוּ הָעֵדִים,
- וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר מְקֻדָּשׁ עַד שֶׁחָשֵׁכָה,
- הֲרֵי זֶה מְעֻבָּר.
- רָאוּהוּ בֵּית דִּין בִּלְבַד,
- יַעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ, מְקֻדָּשׁ.
- רָאוּהוּ שְׁלשָׁה וְהֵן בֵּית דִּין,
- יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם,
- וְיֹאמְרוּ מְקֻדָּשׁ, מְקֻדָּשׁ;
- שֶׁאֵין הַיָּחִיד נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ:
- יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם,
ראוהו בית דין, וכל ישראל,
- נחקרו העדים,
- לא הספיקו לומר "מקודש" - עד שחשיכה,
- הרי זה מעובר.
- ראוהו בית דין בלבד -
- יעמדו שנים - ויעידו בפניהם,
- ויאמרו: "מקודש, מקודש".
- ראוהו שלשה - והם בית דין,
- יעמדו שנים,
- ויושיבו מחבריהם - אצל היחיד,
- ויעידו בפניהם,
- ויאמרו: "מקודש, מקודש",
- שאין היחיד נאמן - על ידי עצמו.
שיעור זו המשנה, ראוהו בית דין וכל ישראל או שנחקרו העדים ולא הספיקו (העדים) לומר מקודש עד שחשיכה, כי כשראוהו בית דין וכל ישראל אולי יעלה על דעתנו שאין צריך קידוש מפני שהדבר גלוי ומפורסם, ולפיכך הודיענו כי על כל פנים צריכין לומר מקודש מקודש ואז יהיה אותו יום ראש חודש.
ושמא יעלה על דעתנו, כי כמו שיספיק יחיד מומחה לדין אף על פי שהעיקר הדין בשלשה כמו שיתבאר במקומו, כמו כן יספיק בקידוש החדש ביחיד, לפיכך הודיעך כי אין מספיקין בכאן בפחות משלשה או יותר, לפי שאמר השם "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים"(שמות יב, א) כמו שבאר במה שקדם.
וכן אם יעלה על לבך, כי לפי שנחקרו העדים יום שלשים ונתקיימה עדותם ביום שלשים כי הם ראוהו אמש, נתברר היות אותו יום ראש חדש ואף על פי שלא הספיקו בית דין לומר מקודש מקודש אלא בלילה ליל אחד ושלשים, ויהיה אמרם מקודש מקודש כאילו הוא גמר דין כי העיקר אצלנו גמר דין מותר בלילה, ולפיכך הודיענו כי קידוש החדש לא יהיה בלילה בשום פנים, כי התורה קראו משפט שנאמר "כי חק לישראל הוא, משפט"(תהלים פא, ה) וגו', משפט לא יהיה אלא ביום לפי שאמר הכתוב "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע"(דברים כא, ה), מה ראיית נגעים ביום ולא בלילה אף דינים ביום ולא בלילה, והיות ראיית נגעים ביום ולא בלילה מה שנאמר "וביום הראות בו בשר חי, יטמא"(ויקרא יג, יד) ביום ולא בלילה, ולפיכך יהיה ראש חדש יום אחד ושלשים, ויהיה החדש שיצא מעובר משלשים יום אף על פי שנראה הירח ליל שלשים כיון שלא נתקדש יום שלשים.
וממה שאתה צריך לדעת כי הירח כשנראה בזמנו והוא יום עשרים ותשעה ערבית, ונשאר מן היום כדי שיאמרו מקודש מקודש קודם שיראו הכוכבים, כי זה מותר אף על פי שהעריב השמש, כי הלילה אצלינו אינה אלא משעת צאת הכוכבים כמו שבארנו בשני משבת (הלכה ו). וזכרתי לך זה שלא תחשוב כי קידוש החדש לא יהיה לעולם אלא יום שלושים, כי אפשר שיהיה קודם ליל שלושים כמו שבארנו:
ראוהו בית דין וכל ישראל - בליל שלשים. דסלקא דעתך אמינא הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל, אפרסמא ליה מלתא דביום שלושים נראה לקדשו, קמ"ל דאם חשיכה והגיע ליל אחד ושלשים ולא אמרו בית דין מקודש, מעברים אותו וקובעים ראש חודש יום ל"א:
נחקרו העדים - הכי קאמר, אי נמי נחקרו העדים בלבד ולא הספיקו לומר מקודש עד שהגיע ליל של ל"א, מעברים אותו. דסד"א תהוי חקירת עדים כתחלת דין, ומקודש מקודש כגמר דין, וגמר דין הוי בלילה ונקדשיה בליליא, קמ"ל דלא, שאין מקדשין את החודש בלילה ב. ומיהו אם ליל שלשים ג ראו הירח עם שקיעת החמה ויש שהות ביום לומר מקודש קודם צאת הכוכבים, מקדשין אותו, דלא חשיב לילה עד צאת הכוכבים:
יעמדו שנים ויעידו - מתניתין איירי כגון שראוהו בית דין בלילה ליל שלשים, ואי אפשר לקדשו בלילה ה. הלכך למחר יעמדו שנים ויעידו, דאם לא על עדותן של אלו על מה יקדשו. אבל אם ראוהו בית דין עם שקיעת החמה בזמן שיש שהות לומר מקודש, יקדשוהו בראייתם, דלא תהא שמיעה ששומעין מפי עדים גדולה מראיה, דהא גבי קידוש החודש לא כתיב עדות, אלא כזה ראה וקדש:
יעמדו שנים - למחר כשבאים לומר מקודש:
ויושיבו מחבריהם אצל היחיד - ואף על גב דיחיד מומחה דן אפילו ביחידי, קדוש החודש לא הוה ביחידי ו. שאין לך מומחה לרבים יותר ממשה רבנו וקאמר ליה רחמנא עד דאיכא אהרן בהדך ז, דכתיב (שמות יב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' החודש הזה לכם:
עד שחשיכה. היינו צאת הכוכבים. ורצוני לומר שלשה כוכבים כדפי' הר"ב בספ"ב דשבת. שאם לא יצאו אלא שני כוכבים. קרי ליה תנא דהתם. ספק חשיכה. ספק שאינה חשיכה. וצריך לי עיון בלשון הר"ב במה שכתב ומיהו אם ליל שלשים כו' דלא חשיב לילה עד צאת הכוכבים מה נידון ביה. שאם נפרש שר"ל צאת שלשה כוכבים שכן משמעתו במ"ש דלא חשיב לילה. דהיינו ודאי לילה. וזהו אינו אלא כשיצאו ג'. וה"נ בריש מסכת ברכות קרינן יציאת כוכבים כשיצאו שלשה. כמו שכתוב שם. קשיא לי תרתי. חדא דא"כ אין בין ליל שלשים. לליל. שלשים ואחד כלום. שבשניהם זמן דקדוש עד צאת שלשה כוכבים. ולמה כתב הר"ב ומיהו אם ליל שלשים כו'. שמשמע שבא לחלק בין הלילות והא ליתא. והל"ל והה"נ אם ליל שלשים כו'. ועוד ק"ל דא"כ דביציאת שני כוכבים קיי"ל בסוף פ"ב דשבת שהוא ספק חשיכה למה נקל בכאן לתת זמן לקידוש עד שחשיכה ודאי. ושמא ביציאת ב' כוכבים הוא חשיכה ואין מקדשין בלילה. והרמב"ם בפירושו סתם ג"כ וכתב משעת צאת הכוכבים. אבל בחבורו פ"ב כתב אחר שיצאו שני כוכבים. ובדין ליל ל"א העתיק לשון המשנה. עד שחשיכה. ופי' החכם הרלב"ח. דהרמב"ם סובר דכשאין מקדשין החדש בזמנו הוא קולא. כמו שמתבאר מדבריו שבסוף פ"ג שם. ולפיכך בליל ל"א שאם לא יקדשוהו יהיה החדש מעובר. לא חיישינן לספק חשיכה. כיון דאם לא יקדשו אז יהיה קולא. שלא נדון ספק חשיכה ללילה אלא לחומרא. אבל בליל ל' שאע"פ שלא יקדשוהו עכשיו יש שהות כל יום ל'. ויהיה מקודש בזמנו. ויש לנו לחוש לספק חשיכה דשמא הוא לילה ואין מקדשין בלילה. הואיל ולא יצא מזה שום קולא שהרי אעפ"כ יתקדש בזמנו. ביום ל' עצמו עכ"ד. ובאמת על הרמב"ם בפירושו אין מקום תלונה שמה שסתם ולא ביאר כמה כוכבים שיצאו אם שנים. או שלשה. זה מפני שהוא לא בא בפירושו אלא להודיענו שאפשר שיתקדש החדש קודם יום שלשים ולא נחשוב שאין ק"ה אלא דוקא ביום השלשים כמ"ש בפירושו. ולא נחית בפירושו אם ליל ל'. וליל ל"א שוים. או בלתי שוים. ואולי בחבור הפירוש סבור היה ששוים הם. ואפשר שגם בחבור הפוסק סובר ששוים הם. וגם בליל ל"א אינו מקדש אלא עד ספק חשיכה אלא שהעתיק המשנה כלשונה. ובליל ל' דהוא מתפרש מתוך הגמרא שם פירש וביאר. וסמך שילמד סתום מן המפורש וזה דלא כהרלב"ח. ולפי שגם בגמ' לא אמרו בדין ל' אלא לשון בלילה. ואילו היו חלוק בין שחשיכה דמתניתין לבלילה דבגמרא. לא הוה גמרא שתיק מינה. אלא דדין אחד להם כמו שכתבתי. עיין כיוצא בזה בדברי הכ"מ סוף פ"א מהלכות שופר בשם הר"ר טודרוס הלוי. שאע"פ שהרמב"ם חילק בבבא אחת ולא באחרת. הכריח שאעפ"כ סובר שהחלוק בשניהם מזה הטעם. דלא הוי שתיק גמרא מיניה. איך שיהיה על הרמב"ם אין להתלונן. אבל הר"ב ארכבה אתרי רכשי. שבמ"ש ומיהו כו'. משמע שחלוקים הן ליל ל' מליל ל"א ובמ"ש עד צאת הכוכבים. שזהו כמו עד חשיכה. השוה מדותיהן ולפיכך לשונו זה צריך עיון:
הרי זה מעובר. כתב הר"ב שאין מקדשין בלילה. בגמ' דאמר קרא (תהלים פ"א) כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. אימת הוי חק בגמר דין. דהאי קרא לענין ר"ה דרשינן ליה. במשנה ב' רפ"ק וה"ה בכל החדשים. וקא קרי ליה רחמנא משפט. ומשפט ביום. כדפי' הר"ב רפ"ד דסנהדרין:
ראוהו ב"ד בלבד. פי' של עשרים ושלשה. תוס':
יעמדו שנים ויעידו. פי' הר"ב מתניתין איירי כגון שראוה ב"ד בלילה כו'. וא"א לקדשו בלילה. והואיל וא"א לקדש בלילה. הלכך גם למחר אין סומכין על ראייתם. אלא צריך העדאת עדים. שאם יסמכו על ראייתם. א"כ היתה ראיה בלילה במקום קבלת עדות ואין קבלת העדות אלא ביום. כדקרי ליה לעיל חקירת עדים כתחלת דין. תוספות:
יעמדו השנים. כתב הר"ב ואע"ג דיחיד מומחה כו' ולהכי הוא דאצטריך למתני הך סיפא. כדאי' בגמ'. ומ"ש דן אפילו יחידי עיין בריש סנהדרין. ומ"ש עד דאיכא אהרן בהדך. גמ'. ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד תוס'. ועיין ספ"ק דסנהדרין כיוצא בזה ועיין עוד שם במשנה ב':
השנים. הכא שאין הב"ד אלא ג' קתני השנים. לפי שהם ידועים שאין כאן אלא שנים. ואחד. [ומן הסתם אין שלשתן שוה. ואחד גדול בתוכם. והוא נשאר יושב]. מה שא"כ ברישא שהב"ד הם כ"ג. שאין שנים מבוררים. קתני שנים. [ובמשנה שבסדר ירושלמי גרס [גם] כאן שנים]:
(א) (על המשנה) עד שחשיכה. היינו צאת הכוכבים. ר"ל ג' כוכבים כדפירש הר"ב בסוף פ"ב דשבת שאם לא יצאו אלא ב' כוכבים קרי ליה תנא דהתם ספק חשיכה כו':
(ב) (על הברטנורא) בגמרא דאמר קרא כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. אימת הוי חוק, בגמר דין. דהאי קרא לענין ר"ה דרשינן ליה וה"ה (לכל החדשים) וקא קרי ליה משפט, ומשפט ביום:
(ג) (על הברטנורא) לשון הר"ב צ"ע, דמשמע שבא לחלק בין הלילות והא "ליתא. ועתוי"ט שהאריך:
(ד) (על המשנה) ב"ד. פירוש של עשרים ושלשה. תוספ':
(ה) (על הברטנורא) והלכך גם למחר אין סומכין על ראייתן דאל"כ היתה ראיי' בלילה במקום קבלת עדו' ואין קבלת עדים אלא ביום כו'. תוספ':
(ו) (על הברטנורא) ולהכיהוא דאצטריך למתני הך סיפא כדאיתא בגמרא:
(ז) (על הברטנורא) גמרא. ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד. תוספ':
(ח) (על המשנה) השנים. הכא שאין. הב"ד אלא ג'. קתני השנים לפי שהם ידועים שאין כאן אלא ב' וא'. ומן הסתם אין שלשתן שוה. ואחד גדול בתוכם והוא נשאר יושב. משא"כ ברישא שהב"ד הם כ"ג שאין שנים מבוררים קתני שנים:
ראוהו ב"ד וכל ישראל: ראוהו לשון זכר כדכתיבנא בפירקי' דלעיל סי' ו'. וביד פ' שני דהלכות קדוש החדש סי' ח' ט' וקשה טובא לע"ד אמאי שייר התנא האי מתני' דמיירי בענין קדוש החדש למתנייה בהאי פירקא דכוליה מיירי בדיני שופר וה"ל לכוללה בכלל פירקין דלעיל. ירוש' כיני מתני' או ב"ד או כל ישראל:
ולא הספיקו לומר כו': בת"כ פרק עשירי דפ' אמור ואיתא בגמ' בפרקין דלעיל דף כ"ד:
בפי' ר"ע ז"ל ומיהו אם ליל שלשים ראו הירח וכו' ז"ל הרמב"ם ז"ל בפירושו וממה שאתה צריך לדעת כי הירח כשנראה בזמנו והוא יום עשרים וט' ערבית ונשאר מן היום כדי שיאמרו מקודש מקודש קודם שיראו הכוכבים כי זה מותר אע"פ שהעריב השמש כי הלילה אצלנו אינה אלא משעת צאת הכוכבים וזכרתי לך זה כדי שלא תחשוב כי קדוש החדש לא יהיה לעולם אלא יום שלשים כי אפשר שיהיה קודם ליל שלשים ע"כ. ונראה שר"ל שטוב להזדרז לקדשו ביום כ"ט אע"פ שאם לא קדשוהו בסוף יום כ"ט יקדשוהו יום שלשים שיהיה מקודש בזמנו ועיין בתוספת י"ט שפלפל לפרש אי האי צאת הכוכבים הוו שלשה דהוי ודאי לילה או אפי' שנים ושם ביד סימן ט' פי' הרמב"ם ז"ל שאם יצאו שני כוכבים אז אין מקדשין ביום כ"ט שכבר הוא לילה ואין מקדשין את החדש בלילה ומקדשין אותו ביום שלשים ע"כ:
יעמדו השנים כו': מלות בפניהם בספרים אחרים גרסי' לפניהם: ירושלמי אית תנאי תני יעמדו שנים ויעידו לפניהם אית תנאי תנא יעמדו כולן ויעידו במקום אחר ע"כ:
ראוהו שלשה וכו': פ' שני דכתובות דף כ"א והאי סיפא נמי מיירי שראוהו בלילה וסיפא הוא דאיצטריך ליה לאשמועינן דאין היחיד נאמן ע"י עצמו לדון בקדוש החדש וכדפי' רעז"ל: ובגמ' למימרא דמי שראוי להיות עד בדבר נעשה דיין דאלו כולן בין ברישא בין בסיפא ראויין להיות עדים שהרי כולם ראוהו לימא מתני' דלא כר' עקיבא דתניא סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינים דברי ר"ט ר' עקיבא אומר כולם נעשים עדים ואין עד נעשה דיין אפי' תימא ר' עקיבא ע"כ ל"ק ר"ע אלא בדיני נפשות דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה וכיון דחזיוה דקטל נפשא לא מצי חזו ליה זכותא אבל הכא אפי' ר"ע מודה: וכתב רשב"ם ז"ל בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קי"ג ע"ב) הא דתנן בראש השנה ראוהו שלשה והם ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד התם הוא שלא באו מתחלה כדי לראותו ע"מ להעיד דא"כ שוב אין היחיד יכול להיות דיין דאין עד נעשה דיין אלא כשראוהו ממילא בלכתם בשוק או שהיו יושבים במקום אחד ומשם ראוהו וסייג מצאתי לדברי מתשובת רבינו שלמה זקני מנוחתו כבוד ע"כ:
יכין
אמר המפרש, הרבה נצטערתי להבין למה סכינא חריפא פסקה למשנה זאת מב' פרקים הקודמין שמדברים כולם מקידוש החודש כמשנה זו, ומה שייכות למשנה זו לחברה עם ב' פרקים הבאים שמדברים כולן מדיני שופר. וכפי הנראה לפע"ד ח"ט, ע"פ מ"ש רש"י (ר"ה ד"ל ע"ב), דבזמן קידוש החודש כל משחשיכה כ"ט אלול נהגו בו קודש וכן למחר כל היום, דשמא יבואו עדים עדיין. א"כ עשו קידוש והתפללו תפלת ר"ה ותקעו בשופר. ולהכי סמך תנא משנה זו אצל פרקים הבאים דמיירי בר"ה. דסד"א דאילו ראוה ב"ד וכו' בר"ה. כיון שכבר נהגו בו קדושת ר"ה, אפרסמי לה מלתא טפי, ולא לעברוה. קמ"ל.
א) ראוהו בית דין וכל ישראל שראו כולם הלבנה. ואפילו ראוה ביום ל', שאז ראייתם מדהוא ביום הוא כעדות, כדקאמר בש"ס.
ב) נחקרו העדים ר"ל או שנחקרו העדים ביום ל'.
ג) עד שחשיכה ליל ל"א. וארישא נמי קאי.
ד) הרי זה מעובר ויהיה יום ל"א ר"ח. וקמ"ל רישא דאע"ג דאפרסם לכל ישראל שנולד ביום ל', אפ"ה מדלא הספיקו לקדשו מעברינן ליה. וקמ"ל סיפא, דסד"א דחקירת עדים כתחלת דין, ומקודש מקודש כגמר דין, והרי דין שהתחילו ביום גומרים בלילה, ונקדשיה בליל ל"א, קמ"ל דקדוש צריך דוקא ביום.
ה) ראוהו בית דין בלבד ואין עדים אחרים.
ו) יעמדו שנים ויעידו מהב"ד שראוה.
ז) בפניהם בפני הדיינים השאר שראוה.
ח) ויאמרו מקודש מקודש ומיירי שראוה ב"ד בלילה, שא"א לקדשה אז, ולהכי צריכין להעיד ביום. אבל בראוה ביום, א"צ להעיד, דראייה עדיף ומקדשין ע"פ ראייתן.
ט) ויושיבו מחבריהם אצל היחיד דצריך ב"ד של ג'.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת